1. יושב לו יהודי חרדי בשכונת פלטבוש החרדית בניו יורק, הרב חיים שאולזון, שהוא גם וגם: גם רב קהילה וגם בעלים ועורך של בלוג חרדי פופולארי באינטרנט (יותר ממיליון כניסות ליום).
בעודו מוגן מפני חוליגנים אנטישמים מקומיים באמצעות סיורי משטרת ניו יורק ובחורים חרדים מארגוני ההגנה היהודיים 'הצלה' ו'שומרים' (שדווקא כן מתגייסים שם, להגנת יהודים), הוא מטיף בלהט היסטרי כמעט מידי יום לצעירים חרדים בישראל, באמצעות הבלוג האינטרנטי, שלא להתגייס בשום אופן לצה"ל, גם במחיר הכרזת מלחמה על הציבור הישראלי כולו, דתיים וחילונים גם יחד, והכל מפני שעצם הגיוס "מנוגד לאידיאה החרדית".
שאולזון כמשל. יש חרדים שלא מעניינת אותם העובדה שהעם מדמם והמדינה פצועה וכואבת. שלא איכפת להם שהסרבנות החרדית מקשה על צה"ל לעמוד איתן מול שבע חזיתות: חמאס, חיזבאללה, יו"ש, איראן, סוריה, החות'ים ועיראק. הם לא ייתנו למציאות הקשה לקלקל את האידיאה. מעניינת כקליפת השום העובדה, שבהיעדר כוח אדם הוארך השירות לכל הסדירים והוטל עול נוסף על המילואימ'ניקים השחוקים לאחר שירות מתיש פיזית ונפשית של תשעה חודשים, הנדרשים עכשיו להמשיך בשירות התובעני.
ובוודאי שלא מעניינת הצהרת הרמטכ"ל השבוע, שהבהיר מדוע דרושים חיילים חרדים יותר מאי פעם: "הקמת גדוד חרדי אחד תחסוך גיוס של 12 גדודי מילואים בשנה".
אבל זו לא בעיה של שאולזון. הבעיה שלו היא, שהגיוס מנוגד לעצם 'האידיאה החרדית'. ולכן מוקירי פך השמן הטהור הקרוי 'האידיאה החרדית', הירשו לעצמם השבוע ליידות בקבוקים ולתקוף שני קציני צה"ל בכירים, שהגיעו לשיחה עם ראש ישיבת תורה ודעת הרב דוד לייבל, הפועל להקמת חטיבה בבני ברק חרדית בצה"ל עבור מגויסים חרדים.
2. ידועה הבדיחה על אמריקאי הזוי שביקש פגישה דחופה עם הרמטכ"ל האמריקאי. יש לו שיטה לסכל את כל האיומים האסטרטגיים: הקמת מערך טילים מהירים כברק, שמגיעים תוך שניות לכל נקודה בעולם. תהה הרמטכ"ל: "או קיי. זה רעיון מצוין. אבל איך מייצרים טילים כאלה?"
"אה", השיב היועץ בגרוש. "זו כבר הבעיה שלך".
איך מגינים על עַם ישראל? – זו כבר לא בעיה שלהם. העיקר שתישמר 'האידיאה החרדית'.
3. ומהי אותה אידיאה (שהיום קוראים לה 'השקופע)? הנה תמציתה: אנחנו, החרדים, לא רצינו מלכתחילה בהקמת המדינה, וזה ההבדל בינינו לבין המזרחיסטים. ובלשונו של שאולזון: "לא היינו בעד הקמת המדינה, זו נכפתה עלינו, השלמנו עם זה בדיעבד, זה היה ההבדל האידיאולוגי בין החרדים למזרחי בשעתו".
ובלשון אחרת: שיטת סאטמר. לא צריך מדינה יהודית. ומי שהקים אותה, כלומר הציוניסטים, שימותו הם כדי להגן עליה.
4. עמדה זו הרווחת בציבור החרדי האשכנזי (לא כולם ולאו דווקא בניסוח זה), סחפה באחרונה גם רבנים ספרדים. כמה עשרות מהם פסקו ש"כל התייצבות בלשכות הגיוס אסורה על פי התורה", ואפילו "מסגרות חרדיות למהדרין הן בכלל האיסור החמור... וכמה שהם יהיו כשרים יותר, הם מסוכנים יותר".
וכך גם החרדיות הספרדית, המתונה, שהיחתה נוחה לשמים ונוחה לבריות, והזדהתה עם המדינה וצבאה - התהפכה ונכנסה תחת מטריית המנאצים הסאטמרים.
5. מול גישת סאטמר זו, שיש לה מאחזים איתנים ב'אידיאה החרדית', מפציעים ניצנים של 'אידיאה' הפוכה. ביטוי אחד שלה, נצפה השבוע בכתב העת הדעתני החרדי 'צריך עיון', בטור העורך הרב יהושע פפר: "רבים מסתכלים על החברה החרדית במבט של בלבול ותסכול, ושואלים שאלה פשוטה: איפה אתם? איפה תחושת האחווה, השותפות והאחריות המשותפת שלכם?.. הטענה ראויה להישמע. אז בואו נשאל: איפה אנחנו? כיצד אנו עומדים בפני הטענה, 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?'".
הכותב דוחה באומץ רב את הטענה שהשירות בצבא יוביל לירידה ברמה הרוחנית של החייל החרדי (מחמת קוצר היריעה נדלג על נימוקיו ונגיע לעיקר מניעי הסרבנות החרדית, לדעתו:) "הסיבה האמיתית לכך שאנחנו לא משרתים, היא פשוט בגלל שאנחנו חרדים. במשך עשרות שנים לפני ואחרי קום המדינה, המשוואה 'חרדי ≠ ישראלי' (או 'חרדי ≠ ציוני'), התקבעה בזהות הליבה שלנו. השירות בצה"ל, אפילו כשמדובר בגדוד או חטיבה חרדית, אפילו בתנאי מהדרין, יערער את המשוואה.
"ישראל מרתיעה אותנו. שנים רבות התנגד הממסד הרבני-חרדי לציונות; למרות זאת הצליחה הציונות להקים מדינה, לקבץ נידחי ישראל ולשגשג בקנה מידה חריג, כולל ביסוס עולם תורה עצום ונפלא. קשה לנו להכיל אותה – את הצלחתה ואת חילוניותה... במשך עשורים רבים סיפרנו לעצמנו, שישראל היא לא 'אנחנו', שיש לנו סיפור אחר, יהודי ולא ישראלי".
לדעת הכותב, הגישה המתבדלת אינה מועילה באמת לעולם החרדי, מפני שהחרדים, אם ירצו ואם לאו, עוברים תהליך ישראליזציה, ומביא הוכחות לכך, וביניהן הכי טריה שיש: הצטרפות קבוצות חרדיות גדולות, כולל חסידויות מרכזיות, לזרם הממ"ח. ודווקא בגלל הישראליזציה הבלתי נמנעת, מוטל כתם מוסרי כבד על החברה המשתמטת: "את הכתם המוסרי על החברה החרדית יהיה קשה לנקות. והכתמתנו, נרצה בכך או שלא, היא הכתמת היהדות עצמה".
ובניסוח יותר ממוקד: חילול שם שמיים נורא ואיום!
5. מוסיף הרב פפר: "עבור רובם הגדול של הישראלים, אין דרישה שכל בחור חרדי יתגייס לצה"ל, [גם] בתקופה שבה אנו זקוקים בדחיפות לעיבוי צבא היבשה... להרחבת תקופת השירות הסדיר, לצד הרחבת שרות המילואים. ישראל מצפה שנשתתף, שנכיר בכך שאנחנו אחים, בכל מובן. גם לנשק.
"כן, עלינו להיות נוכחים בהלוויות, בבתי אבל, במרכזי ההתנדבות וארגוני חסד. אבל אנחנו צריכים להיות גם בצבא, לחלוק בו הן את הפריבילגיה והן את הנטל... יש אלפי צעירים חרדים שאינם עוסקים בתורה יומם וליל. אין הצדקה להימנעותם מהשירות הצבאי. וכפי שביארתי במאמר אחר, רבים מגדולי הדורות הקודמים קבעו שעל מי שאין תורתו אומנותו להתגייס לצבא, והימנעות מכך מסכנת את עולם התורה כולו".
6. אחד מבכירי תלמידי החכמים בציבור החרדי, ראש הישיבה הרב דוד לייבל, הבין היטב את חומרת הסכנה שבסרבנות לעתידו של עולם התורה, ופועל להקמת חטיבה חרדית נטו, שכל משרתיה חרדים, מהמח"ט עד רס"ר המטבח. בראיון נדיר לטלוויזיה, הוא חשף את מניעיו: "הפתרון להצלת עולם התורה והמשך קיומו - הקמת החטיבה החרדית".
הצרה היא שבעלי האידיאה וההשקופע למיניהם, אינם מבינים את מה שהבינו הרבנים לייבל ופפר ואחרים, ומעדיפים להוביל את החברה החרדית לתהומות סאטמר הסהרוריים, לחילול השם שאין לו כפרה.