המציאות הקיימת בלבנון ובישראל היא כפסע ממלחמה מלאה, ועל כן חשוב לחזור ולהדגיש את התנאים שאותם יש להבטיח קודם למעבר מן המלחמה הקיימת בצפון כבר עשרה חודשים אל מלחמה מלאה.
הדברים חשובים במיוחד לנוכח הכרסום בשני יסודות הכרחיים: לכידות ואיחוד המטרה הלאומית והציונית. לכידות ואיחוד המטרה הלאומית והציונית הם צו השעה, והנהגה אמיתית ואחראית צריכה לחתור אליהם ברצינות, קודם ליציאה למלחמה מלאה בצפון.
ואלה התנאים:
1. הקמת ממשלת חירום של ממש, מעוטת שרים, ומורכבת מכל הכוחות הציוניים, מיאיר לפיד עד איתמר בן-גביר. ועדת השרים לענייני ביטחון ("קבינט" בלעז המיותר) חייבת להיות מצומצמת ויעילה.
2. מעבר של ההנהגה למתכונת חירום. כאשר ראש הממשלה מתנכר לשר הביטחון ומתקוטט איתו הוא משדר שאין מדובר במצב חירום. כאשר ראשי מפלגות הימין באופוזיציה מתקוטטים במקום להתאחד הם משדרים שאין מדובר במצב חירום. כאשר ראשי מפלגות "המרכז" באופוזיציה אינם מסוגלים להצטרף לממשלת חירום הם משדרים שאינם "מרכז" אלא שמאל.
3. הערכת סיכונים מפורטת מראש, והגדרה מפורטת של מטרות המלחמה.
4. אבטחת גיבוי אמריקאי למלחמה ומניעת כל מעורבות צרפתית, שמשמעותה קשירת ידינו.
5. לא לחזור על השגיאה בעזה: אין לישראל זמן בלתי מוגבל.
6. לא להתלהם ולא לאיים להחזיר את ביירות לתקופת האבן. האשראי הבינלאומי לישראל יהיה קצר וחונק, ובהתאם לכך יש לתכנן ולפעול.
7. לא לחזור על השגיאה בעזה: לא לתקוף ממזרח למערב או ממערב למזרח, אלא מדרום לצפון, בו-זמנית בכל רוחב הגזרה, עד הליטני (ובגזרה המזרחית, גם מעבר לליטני).
8. להפסיק לאלתר את כל ההתעסקות המקוממת עם חוק גיוס מיותר ומתועב, ולהחיל על כ-ו-ל-ם את אותו חוק גיוס, 3 שנים, בשכר שווה. ובאותה הזדמנות לבטל את חוק הלאום הפוגע באחינו הדרוזים.
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי