הקינה נכתבה מתוך הבנה שקו אחד עבה וברור עובר בין חורבן בתי המקדש, הגירוש מגוש קטיף ומלחמת חרבות ברזל, וכפי שנרמז: "חורבן אחד הביא לחורבן שני".
הכאב ההיסטורי ארוך שנות הגלות לצד הנסיגה האומללה מגוש קטיף אשר יצרה אפקט פרפר שמוביל אותנו כעת לפתחה של מלחמה אזורית ואולי אף למלחמת עולם שלישית, מהדהדים בראשי ביום זה יותר תמיד.
לעם ישראל ולמדינת ישראל יש השפעה כוללת על מה שקורה בעולם, בין שנכיר בכך ובין שלא. על כן אחריותנו רבה, הן כל אחד בפרט והן ברמת הכלל; עלינו לדעת שיש השלכות למעשינו לטובה או לרעה. לא בתוכנו בלבד הדבר נוגע כי אם בעולם כולו, שישראל הם הלב שלו. כשאנו מפולגים ומסוכסכים, יש מריבות פנימיות ושנאת חינם על פני אחדות ואהבת חינם, זהו התקף לב. העולם כולו חש את הדופק ומחסיר פעימה.
חורבן הבית הראשון והשני היה כמוות קליני לאומה ולעולם. בית המקדש והבית הלאומי כולו – שלטון ישראל בארץ - חרבו משום שלא השכלנו לחיות בו יחד באהבה ובאחווה. נאלצנו לעזוב את הבית ולגלות מבית הורינו לתקופה ארוכה בת אלפיים שנה בה הגוף הלאומי שלנו היה קרוע איברים-איברים, היינו מחולקים קהילות-קהילות, מפוזרים על פני יבשות ומדינות שונות.
ועכשיו, כשאנו חוזרים לארץ ישראל ובונים מדינה, כשאנו בונים את הבית מחדש, חשוב שנלמד מטעויות העבר ולא נחזור עליהם. עלינו לאחות את הקרעים בחזרה לגוף אחד בתהליך מדויק שלוקח זמן, שמצריך התמודדות. אמנם האיחוי הוא חשוב משום שבלעדיו לא נוכל לקום ולצמוח מחדש.
נכון שיש בינינו חילוקי דעות ביחס לנושאים רבים, יש אי-הסכמה בנושאים ציבוריים, רוחניים, ביטחוניים ועוד - אך זה בסדר וטבעי. אנחנו לומדים אחד את השני מחדש, לומדים לחיות בבית השלישי יחד, כמשפחה אחת. טוב שיהיו בינינו חילוקי דעות, אבל אסור שיהיו בינינו חילוקי לבבות. אנשים אחים אנחנו בקשר בל ינתק. דם אחד, משפחה אחת וגורל אחד לכולנו מראשית ימי העם ועד עולם.
הביטוי החרוז בכל שלבי הקינה - "דמים בדמים נגעו" - הוא פסוק המופיע בספר הושע, שם מוכיח הנביא את העם על מצבו החברתי שהתדרדר עד לכדי פשעים חמורים מאד, שמלאה הארץ דמים. הפירוד והשנאה אז הביאו דמים רבים וכך גם הפעם. חורבן הבית, שביעי באוקטובר והמלחמה כעת עולים לנו במחיר דמים יקר מדי. המלחמה מאלצת אותנו לעשות 'ריסטארט' ולהתחיל להתמודד עם הבעיות מבפנים. נוכחנו לראות כי ההיסטוריה עקבית וגורלנו הוא תמיד באחדותנו. כאשר אנו לא מתמודדים עם הבעיות מבפנים, קמות עלינו בעיות מבחוץ.
"דמים בדמים נגעו" אלו תחלואי החברה שצריך לתקן, ועל שלא תיקנו אותם עד עתה, אלו "דמים בדמים נגעו" של אחינו הנופלים במלחמה, בטבח הנורא ובחורבן בתי מקדשינו. אין לנו ברירה אלא לשים את חילוקי הדעות בצד ולהתאחד יחד. ואני מתפלל שהאחדות הזו, אחוות הלוחמים בשדה הקרב, הסולידריות האזרחית בכל רחבי המדינה והרוח הטובה של אחדות ואהבה, ימשיכו גם לימים של שקט ושלוה שעוד יבואו עלינו בע"ה.
הכותב הוא תושב שדרות וחבר קהילת 'רעות' שחווה את אירועי שמחת תורה במרחק נגיעה.