השבוע התקיימה באופקים אזכרת 11 חודשים לקדושים משה ואליעד אוחיון הי"ד. ביום ראשון בערב התקיימה הסעודה, מאות אנשים, בני משפחה חברים ואנשי ציבור התכנסו כדי להוקיר את זכרם.
את האירוע התחילו בהתאספות הציבור לאריזת סלי מזון לנזקקים.
כמה מתאים הדבר לציין את זיכרונם באופן שבו הם חיו את חייהם, חיי נתינה ללא גבול ועשיה למען הזולת. נתינה שהיא אשר הביאה אותם בבוקרו של הקרב בשמחת תורה, לעזוב את המקום המוגן והבטוח ולצאת להגן בגופם על חיי תושבי אופקים. הקרב שבו הם נפלו על קידוש השם. הסעודה הסתיימה בסיום ש"ס משניות של בן המשפחה אמיתי אוחיון, לזכר אביו ואחיו הי"ד. מעמד מרגש מעין כמוהו. גם הוא מתאים להם בחייהם, לאהבת התורה שלהם וההתמסרות שלהם ללימוד התורה בעיר ובכלל.
את ספור קרב הגבורה הזה תחקרנו מספר ימים לאחר שמחת תורה. סיפור שנדחק קצת לקרן זווית. סיפור גבורה מופלא שחייבים לספר.
לפני כחודש השתתפנו בכנס של הקרן להתחדשות קהילות בשדרות. שם קיבלנו הסבר על ספור קרב הגבורה בשמחת תורה בשדרות. הקרב שניהלו תושבים שיצאו מבתיהם להילחם, ביחד עם שוטרים ולוחמים שנקלעו למקום. שאילצו את המחבלים הרבים להיחלץ ולהסתגר בבניין המשטרה, שם נלכדו כולם ונהרגו. כך ניצלו חייהם של תושבים רבים מטבח נורא. בשדרות רצחו המחבלים בשמחת תורה 52 שוטרים ואזרחים הי"ד, בהם קבוצת גמלאים שהיו בדרכם לים המלח. את סיפור הגבורה הזה חייבים לספר.
בשמחת תורה בסביבות השעה 6:45 בבוקר תחת מעטה של מטר רקטות וצבע אדום הגיעו 22 מחבלים המחבלים לאופקים בשני טנדרים. הטנדרים היו מצויידים במקלע כבד RPK מאות רימוני יד, מטולי RPG, מטעני חבלה תקניים, פצצות תרמובר (פצצות הדף קטלניים מציתי אש עם השהיה), ומוקשים תקניים (רובם תוצרת עצמית מעזה). למחבלים היו מפות תצלומי אויר עדכניים של העיר, ובהם סומנו תחנת המשטרה, בתי כנסת ויעדים שבהם לא היו ממדי"ם. בשעה זו החלו להיאסף המתפללים הרבים לבתי הכנסת, לתפילות ולהקפות של שמחת התורה. המחבלים התכוונו לזרוע טבח רחב היקף בתושבי העיר.
המחבלים נכנסו לעיר מהכניסה המערבית (כנראה טעו בניווט, כי תחנת המשטרה היתה מסומנת להם, והיא נמצאת סמוך לכניסה הראשית המזרחית יותר). המחבלים נכנסו לשכונת הגפן המערבית, הסמוכה לשכונת 'בני ביתך' שבו גרים משפחות רבות מהגרעין התורני של אופקים. כמידי שנה המשפחות אירחו עשרות נערים ונערות עם צרכים מיוחדים לרגל החג.
ההפתעה התה גדולה. אף אחד לא התכונן לכך. כוחות הביטחון לא היו שם כדי להגן על התושבים!
תוך זמן קצר התעשתו התושבים והבינו את האירוע. שמדובר בהתקפת מחבלים מאורגנת, בעצימות גבוהה.
משכונת בנה ביתך ממערב יצאו תושבים עם אקדחים, ובנים של המשפחות שהיו חיילים בחופשה עם נשקים ארוכים, כדי להילחם עם המחבלים. אף אחד לא פקד עליהם, הם יכלו להסתגר בבתיהם ובממדי"ם שלהם ולהגן על עצמם. אבל הם בחרו לצאת כדי להילחם עם המחבלים. ביניהם היו גם משה ואליעד אוחיון הי"ד.
ממזרח הגיעו שוטרים, אזרחים, ואנשי כוחות ביטחון בחופשה, שגם הם יצאו להילחם מבלי שמשהו פקד עליהם, כדי להילחם עם המחבלים.
למעשה שני הכוחות ממזרח וממערב יצרו 'מיסגר' על המחבלים שלא יכלו להמשיך במסע הטבח מעבר לשכונת הגורן. בכך נמנע טבח גדול בתושבי העיר. במהלך הקרב נהרגו 27 תושבים ועוד 6 שוטרים ורבים נפצעו. אולם הם מנעו, בגופם, טבח גדול יותר.
את סיפור הגבורה הזה חייבים לספר ולרשום בדפי מורשת הקרב של עם ישראל לדורותיו. צריך לספרו כהוקרה לגבורתם של הגיבורים שיצאו להילחם, וכהוקרה לנופלים. את הסיפור הזה חייבים לספר כדי שהציבור יכיר וידע מיהם גיבוריו ומציליו.
את הספור הזה חייבים לספר כדי שנלמד ונדע איזה עוצמה וגבורה קיימת בעם הנפלא הזה, שנבחנה בשעת מבחן קשה.
את סיפור הגבורה הזה חייבים לספר כדי שעליו יגדלו דורות רבים של גיבורים, אזרחים ולוחמים, שאם חלילה בעתיד נירש לעמוד במבחן ואתגר דומה, גם הם ידרשו לצאת מאזור הנוחות שלהם כדי להציל את זולתם.