גילוי נאות: הרב מיכאל עמוס הוא שכן שלי. שנינו גרים בשכונת קרית מנחם, השכונה הדרומית-מערבית של פאתי ירושלים.
אני מכיר את הרב שנים ארוכות. לא תמיד הסכמנו. כאשר כיהנתי כראש המינהל הקהילתי היו לנו אפילו כמה עימותים פה ושם. אבל דווקא משום כך, אני בטוח שהרב עמוס הוא האיש הנכון לכהן כ"ראשון לציון" הבא של ישראל.
הרב עמוס צמח מלמטה. הוא לא בן של רב ראשי. איש של פריפריה. נולד במרוקו, גדל בטבריה ומשם לירושלים ולקריית מנחם. קטונתי מלהעיד על פסיקותיו, אבל במו עיני ראיתי כיצד בחתונת בנו העדיף לרקוד עם בני הקהילה ופחות עם כל ה"מי ומי".
בעידן של רבנות מנוכרת וסידורי ג'ובים, הרב עמוס נגיש לכל אחד ברחוב. בזמן שהרבנות נתפסת כמתנשאת ומנותקת מהציבור הרחב, הוא חי בדירה פשוטה בבניין רגיל, בצניעות, ללא "שמשים", נהגים ומקורבים. כל אחד יכול לדבר איתו בגובה העיניים.
הרב עמוס בוגר הציונות הדתית, למד בישיבת תיכונית וישיבת ההסדר 'הכותל', ובמסגרת זו גם שירת בצבא ובמילואים כחובש קרבי. עם השנים, התקרב יותר לצד החרדי. ועדיין, בבית הכנסת שלו חוגגים את יום העצמאות ומברכים את חיילי צה"ל. ולא רק בשבת אלא בכל יום שבו פותחים את ההיכל.
יכול להיות שהתפיסות הציוניות שלי ושלו אינן זהות, אבל הרבנות הראשית היא הרבנות של כל עם ישראל, גם של מי שחושב אחרת ממני. כך שהרב עמוס הוא המועמד שיכול לחבר הכי טוב בין העולמות – החילוני, המסורתי, הציוני-דתי והחרדי.
איני מתיימר להעיד על גדלותו בתורה. אבל הרב עבר את המסלול הרבני המפרך הנדרש לכהונה הרמה של רב ראשי וראש אבות בתי הדין. סמיכה לרבנות, כולל דיינות, דיין מן השורה, אב בית דין אזורי, מינוי זמני בבית הדין הגדול, מינוי קבוע, ועד היום כאשר הוא הוא מכהן כממלא מקום נשיא בית הדין הגדול.
וכל זאת בצד תפקידו כרב שכונה ורב בית כנסת, שם הוא מוסר שיעורים, מידי יום, לציבור הרחב. בעידן של "קומבינות" וקיצורי דרך, הרב עמוס הוא דוגמה למסירות ושקדנות בתורה יחד עם ניסיון רב שנים בפסיקה ובהוראה, כפי שראוי לרב בישראל.
מעולם לא שוחחנו על פוליטיקה ואיני יודע מהן דעותיו - וכך צריך להיות. נכון שרבנים יכולים להידרש לענייני השעה, ומותר להם, ואף חובתם, להביע עמדה בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי. גם הרב עמוס יודע לעמוד בתקיפות על הדברים החשובים בעיניו ואף לרתום את הציבור לכך. אבל "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע", אמרו חז"ל, "כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".
מסתבר, כך מלמדים אותנו חכמינו, שלפעמים עדיף לרבנים שלא להביע עמדה בכל סוגיה ולא "להילחם" בכולם. עמדה זו מאפשרת למגוון רחב יותר של אנשים להזדהות איתם ולהתחבר באמצעותם לתורה. ואכן, הרב עמוס, ברגישותו ובחוכמתו, הוא "איש אשר רוח בו", כפי שפירש רש"י שיכול "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד", ללכת בין הדעות השונות ולשמר את הקשר גם עם אנשים הרחוקים ממנו.
דווקא היום כשהרבנות נמצאת באחד מרגעי השפל שלה, אנו זקוקים לרבנים כמו הרב מיכאל עמוס: רב מהפריפריה, אנושי ונגיש. דווקא היום, כשכל כך הרבה רוחות מנשבות בינינו, צריך מישהו כמו הרב עמוס שיכול להיות קשוב ולחבר בין הדעות והרוחות השונות. בזכות הרקע שלו, ניסיונו העשיר, ובזכות אישיותו הנעימה והצנועה, הרב עמוס, אכן יכול וצריך להיות הרב הראשי של כולם.
הכותב ד"ר נתנאל פישר, לשעבר ראש המינהל הקהילתי עיר גנים בירושלים, וכיום ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט