כמה אכזריות ורוע שוררים בעולמנו, ליתר דיוק בקרב האיסלאם הרדיקלי, כאן במזרח-התיכון. בשם "אללהו אכבאר", מאמיניו המוסלמים הפנאטיים טובחים במה שהם מכנים "כופרים", וליתר דיוק – יהודים.
השיא היה כמובן לפני שנה בדיוק, ב-7 באוקטובר, כאשר הברברים הללו רצחו יותר מ-1,200 ישראלים. נשים וילדים, גברים וזקנים, משפחות שלמות בישוביהן השאננים.
בלא אבחנה הם ירו לכל עבר בכל מי שניקרה בדרכים - ביישובים, במסיבת הנובה ברעים, בכבישים. בלא אבחנה הם משגרים לעברנו זה כבר שנה, מדרום, מצפון וממזרח, טילים אימתניים, שיוטיים ובליסטיים, כדי להפיל בנו כמה שיותר חללים. בלא אבחנה הם משגרים טילים מכל כנפות השמיים.
הדם היהודי הנשפך הוא להם כאוויר לנשמה. מראות הדמים אצלנו מלווים בפרצי שמחה בחוצותיהם.
מחבל ערבי מנחית מהמארב מהלומות פטיש איומות על ראשו של יהודי והורגו. היש אכזריות גדולה מזו? עם סכינים שלופות בידם הם מחפשים טרף קל – זקן, אשה, ילד - ברחובות ישראל. לעתים מצליחים, לעתים לא. עם נשק בידם הם יוצאים למסעי טרף בחוצות העיר, יורים בעוברי אורח, הורגים, פוצעים, ולבסוף נלכדים או מחוסלים.
בעיני הטרוריסטים המוסלמים ערך החיים שווה כקליפת השום. מוכנים למות בעצמם על קידוש רצח יהודים. חיסול (או בשפתנו המכובסת – ניטרול) הרוצחים הללו, או לכידתם, אינם מרתיעים את הבאים אחריהם, לחקות את מעשיהם, לבצע את זממם.
מוסתים ומשולהבים הם מחפשים את הקרבנות הבאים בערי ישראל, מוכנים למות בעצמם כ'שאהידים'. יודעים שתמונותיהם יתנוסס ברמאללה ובשכם, בטהרן ובאיסתנבול. משפחותיהם יתוגמלו עד סוף חייהן.
הדבר מחייב אותנו, אזרחי ישראל, לעירנות יתר, שהרי איננו יודעים היכן יצוץ הרוצח הערבי הבא, היכן יפעל בפתע וינסה לבצע את זממו. הפשע יכול להתבצע בכל מקום, בכל רחוב, בכל סימטה, מלווה בקריאות 'אללהו אכבאר' המתלהמות.
תמיד זה בא לנו בהפתעה. כך ב-7 באוקטובר אשתקד בעוטף, כך ב-1 באוקטובר כעבור שנה בירי ביפו וב-180 טילים אל עבר רחבי ישראל. ירי בלא אבחנה. לרצוח, לטבוח, לשפוך דם יהודי באשר הוא – זהו האידיאל של ראשי הנחש חמינאי, סינוואר ויורשי נסראללה. באיצטלא דתית הם מסיתים, מכשירים דורות של צעירים שטופי שנאה ותאבי רצח, להיות המחבלים הבאים בתור.
מול האכזריות הקמאית הזו, המופעלת כלפינו שוב ושוב, מול מחיר הדמים הקשה שאנו משלמים פעם אחר פעם, עלינו גם לנהוג באכזריות יתרה בחיות האדם הללו. באזור הזה שאנו חלק ממנו מבינים רק את שפת הכוח. צה"ל הפיק את הלקח ונוהג בהתאם. בלי התנצלות.
כשאני שומע על התנאים שבהם מוחזקים בבתי הכלא בישראל אותם מחבלים, אני מתפלא. הנאצי סינוואר הוא 'בוגר' המערכת הרכה הזאת. נכון, אסור לנו לרדת לרמתם ולשפלותם, איננו פוגעים במתכוון בחפים-מפשע, אבל היד שלנו על ההדק צריכה להיות קלה יותר, בלי להתחשב ב'מה יגידו'.
עלינו לפעול בנוקשות הן במהלומות שצבאנו מנחית וינחית על קיני המחבלים, לשלוח זרוענו למדינת הטרור איראן, והן בהתייחסות למחבלים ה'מבלים' בבתי הכלא בישראל. להכין להם משפטי ראווה. לחשוף קבל עולם את פשעיהם. לפחות יראו, אם לא ייראו.