רדיפה
'ארדוף אויבי ואשיגם', זעקה הכותרת הראשית באחד העיתונים המובילים בישראל. הפסוק הזה והמשכו 'ולא אשוב עד כלותם' שולב גם בתגובתו של נשיא המדינה לחיסולו של נסראללה ובעיבוד מסוים זכה הפסוק לשילוב גם בתגובת בני גנץ לחיסול סינוואר.
ואני זוכר שרק לפני שנים בודדות הועמדו חיילים לדין על שתלו שלט בעמדה שלהם ובו הפסוק הפופולארי הזה. מסתבר שמשהו השתנה כאן למרות הכול.
איפה אתם באמת
לו היו נשארות הטענות הללו אצל מחרחרי המלחמות הפנימיות, אצל מחוללי ההפגנות ומבעירי הכבישים לא הייתי מטריד אתכם. אבל מאחר והטענות הללו גולשות גם למחוזות אחרים ואפילו לבני משפחות החטופים, כולל כאלה מבני הציונות הדתית עצמה, נראה לי שצריך לתת איזו התייחסות קטנה.
מדוע לא רואים את בני ובנות הציונות הדתית בחוד החנית של המאבק להשבת החטופים. זו למעשה השאלה המוטחת שוב ושוב בסרוגי הכיפה. איפה אתם? מה עם הערבות ההדדית? פדיון שבויים היא המצווה החשובה ביותר, לא? השתיקה שלכם מפקירה אותם. למה אתם לא איתנו בהפגנות? וכך בניסוחים שונים נשמעת למעשה אותה טענה, וכאמור לא בפעם הראשונה.
עד כה נזהרתי מלהתייחס לטענה ולהשיב לה, גם מפאת כבודם של בני משפחות החטופים שאיש מאיתנו, אותם ששפר עליהם גורלם שלא להיכלל בקבוצה הזו, אינו יכול לשער את סבלם וכאבם הנמשך זה למעלה משנה. אבל לא רק משום כך לא הצגתי כאן מענה לטענה. הזו. יש סיבה נוספת ומיד אציג אותה.
אחים יקרים ואהובים. הציונות הדתית נטועה עמוק במאבק לשחרור החטופים, ליבה קרוע ושותת כל עוד הם אינם בבית והם אכן עושים ככל יכולתם כדי לתרום למאבק, אלא שהם עושים זאת בצורה מעט שונה.
לא, אני לא מתכוון לתפילות הרבות, לכינוסי התפילה, להקדשות השיעורים ולמי-שברכים שנישאים לאלפיהם מדי יום באינספור בתי כנסת, ישיבות ובתי מדרש. כל אלה חשובים, אבל לא להם כוונתי. גם לא לאינספור המעשים הטובים שמוקדשים להשבתם הבייתה. אני גם לא מתכוון לעיסוק התקשורתי-מגזרי בסוגיה הכואבת, לשיעורים הרבים המוקדשים במוסדות החינוך של הציונות הדתית לאותם ערכים מדוברים של ערבות הדדי ופדיון שבויים.
אני אפילו לא מתכוון לדרישה של מנהיגי הציונות הדתית בזירה הפוליטית לעסקה שתשיב את כולם, לא חלקם, לא מיעוטם, לא מועדפים ולא מועדפות, אלא את כולם, מתוך דאגה כנה לשלום כולם, אבל כולם, והבנה שמי שיישאר מאחור ולא ייכלל בעסקה פשוט לא ישוב משם. (אגב, באמת לא ברור לי איך הדרישה להשבת כולם תורגמה בתקשורת להפקרת החטופים. זה כנראה עניין של תיוג וקריאייטיב, ועל כך אולי נדון בהזדמנות אחרת)
אני מתכוון למשהו אחר, שנזהרתי שלא להעלות אותו בשל הרתיעה האישית והציבורית ממה שמוגדר כ'ספירת הכיפות'. כוונתי לשדה הקרב בעזה, ומכאן אתבטא בזהירות רבה על מנת שלא לפגוע חלילה במגזר כלשהו וכדי שלא להתייהר חלילה על מגזר כלשהו, אבל המאבק הגדול להשבת החטופים, זה שכולל גם מסירות נפש והקרבת חיים, פציעה, פגיעה כלכלית, עזיבת המשפחה לתקופה ארוכה, מאמץ פיזי ונפשי אדיר, המאבק הזה מתרחש ברצועת עזה, לא בקפלן, לא בבלפור ולא בקיסריה, ושם, במאבק האמתי הזה להשבת החטופים נמצאים בני הציונות הדתית במלוא הנוכחות ובמלוא המסירות.
הם לא לבד שם, כמובן. נמצאים איתם חילוניים וחרדים, דרוזים ובדואים ולמעשה בני כל מגזר ומחזיקי כל דעה פוליטית, ועם זאת כולנו מכירים ומודעים למחיר הכבד שמשלמת הציונות הדתית במערכה על השבת הבנים והבנות. בציבור הציוני דתי ההתגייסות למערכה הזו אינה נתונה בסימן שאלה, וכך גם האמונה בצדקתה. יש אמנם מי שדוחה את גיוסו לפרק זמן כזה או אחר, אבל בסופו של חשבון כולם נמצאים שם במערכה בלי השתמטות, בלי אי התנדבות ובלי פציפיזם או הפעלת קשרים וקומבינות שירחיקו את הבן יקיר מהבקו"ם.
ולמי שיש ספק נזכיר ונדגיש, מדובר במסירות נפש ובהקרבת הגוף למען שתי מטרותיה הגדולות של המלחמה – השבת החטופים והכרעת האויב למען ביטחון ישראל. ההתנהלות הצבאית בפינצטה, העברת האוכלוסייה מהכא להתם ובחזרה, הכניסה שוב ושוב לאותן שכונות ומחנות ברצועה, הבחירה להיכנס רגלית למנהרות ומבנים במקום להפציץ את הכל מלמעלה, נובעות בדיוק מהטעם הכואב והמורכב כל כך של חשש לפגיעה בחטופינו היקרים. במערכה הזו חיילינו האמיצים ובני משפחותיהם משלמים מחיר יקר מאין כמותו. הם לא מאיימים בנטישת שדה הקרב אם לא תופצץ הרצועה כולה מהאוויר לפני שנעליהם ידרכו בה. הם מבינים את המשמעות ומקבלים אותה בעיניים פקוחות.
במלחמה הזו להשבת החטופים, המלחמה האמיתית, זו שאינה נגועה בפופוליזם או בפוליטיקה (כפי שיתכן וקורה במאבקים אחרים ולא ארחיב כדי שלא להכפיש, חלילה), במלחמה הזו הציונות הדתית נמצאת, וכן, בחוד החנית של המערכה, על כל המשתמע מכך.
כמה מילים על גיוס חרדים
"יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים. לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל" (תהלים קמ"ט)
הבנקים שאינם
צה"ל הפציץ במבצע מרשים עשרות מבנים של מה שמוגדר הבנק של חיזבאללה, אתרים בהם הסתיר ארגון הטרור מאות מיליוני דולרים וערימות של מטילי זהב. ההפצצות הותירו אחריהן אבק וצילומים מרתיעים שמופצים בכל רחבי המזרח התיכון ומעבר לו. אני רק מבקש להיות בטוח שבחרנו בהפצצה רק אחרי שהיה ברור שלא ניתן להגיע לשם (בלי סיכון חיים, כמובן), לשלוף את הכספים הללו ולהכניס אותם לקופה מיוחדת שבה ישוקמו יישובי הצפון ואולי אפילו ייבנו ישובים חדשים במרומי הגליל.
יהיה קצת מאכזב לדעת שהאופציה הזו כלל לא נלקחה בחשבון מטעמי הומאניות ומוסר מצועצע. יש לנו הרבה מה לעשות בסכומים שכאלה.
ועל זה שמעתם?
אם גם אתם מצורכי התקשורת הרשמית בלבד, סביר להניח שלא שמעתם על האירוע הזה, או ליתר דיוק לא שמעתם על כל האירוע הזה.
מה שבוודאי שמעתם הוא שקבוצת חסידי ברסלב התגנבה לקבר יוסף ללא תיאום עם צה"ל, נלכדו בידי שוטרי הרש"פ וכוחות צה"ל חילצו אותם. ככה פחות או יותר. אלא שיש עוד פרק קטן לסיפור הזה והוא תועד צולם והופץ בקבוצות השונות. התקשורת, מסתבר, לא שמעה על כך.
שוטרי הרש"פ לכדו את אותה חבורת חסידים, ובהמשך העבירו אותם לידי צה"ל, אך לא לפני שהריצו אותם, היכו אותם, השפילו אותם בכל דרך, וכאשר היו בהם מי שלא עמדו בקצב הריצה ונפלו ארצה זה על זה, דאגו השוטרים הפלשתינים לדרוך עליהם שוב ושוב, לבעוט בהם תוך גידופים, קללות וקריאות דירבון שמזכירות ימים אחרים. היהודים, במקרה זה אותם חסידים, ניסו לגונן על ראשיהם ממכותיהם של ה"שוטרים", ספק גדול אם הצליחו. מהסרטונים שהופצו מהאירוע קשה היה לקבוע.
אבל כאמור, על זה לא שמעתם ולא קראתם כי זה לא מעניין. הרי אלה חסידים ועוד כאלה שנכנסו לקבר יוסף ללא אישור, אז לא צריך לבזבז עליהם תשומת לב יקרה. או שאולי גם לכאן השתרבבה הגזענות הזו של התקשורת שלנו ולפיה אין מה לעשות, כשפלשתיני רואה יהודי זה מעורר את חמתו והוא חייב להכות, להשפיל, לענות ואם אפשר גם לרצוח, כך שבמקרה הזה הם אפילו לא רצחו, מה שאולי מצדיק משלוח של זרי פרחים וגלויית תודה והוקרה לכל אחד ואחד מאותם "שוטרים".
או שאולי סתם כך לא רוצים אצלנו להתעמת עם הפרטנר שמישהו עוד בונה עליו חיי שכנות טובים בעתיד.
משום מה לא מעסיקה אותנו השאלה אם ישראל גבתה מחיר מתבקש כלשהו על השפלתם והכאתם של אזרחיה. צר לי שאני לא עומד בסטנדרט האדישות הזה והעברתי שאילתה בנושא. עדיין לא קיבלתי התייחסות. אני מחכה. מבטיח לעדכן, אם יהיה מה לעדכן.
הפאצ'ים ההם
אכתוב את זה מהר, לפני שיעוטו עליי זועמים וכועסים (מהחב"דניקים אני לא חושש. הם טובי לב וגדושי אהבה. אני מאמין שהם ימחלו לי על המשפטים הבאים:)
ואם הייתם רואים את הרמטכ"ל מבליג על פאצ' של 'אחים לנשק' על כתפיים של חייל? כן, כן, אני יודע שאף אחד לא רוצה להשוות וכו', אבל כמו שבחב"ד סבורים שכיתוב המשיח והכתר מבטא משהו טוב לעם ישראל, וכמו שדוגלי המקדש משוכנעים שחזון המקדש הוא הטוב לישראל, יש גם בצד השני של המדרכה מי שסבור שמה שהוא חושב ומאמין בו יעשה טוב לעם ישראל. זה יכול להיות אחים לנשק ויכול להיות שלום עכשיו. הרי לא היינו רוצים שכל חייל יתלה על שרוולו תיוג קבוצתי, חברתי או פוליטי שאינו קשור לשורות הצבא, ובעיקר בשעת מלחמה, לא?
בשעת מלחמה אנחנו אמורים לחפש, וברוך ה' אכן אנחנו מוצאים, את המכנה המשותף הרחב ביותר של כולנו. פאצ'ים מימין ומשמאל לא ממש מביאים אותנו לנקודה הזו. דרגות כן, סמלי יחידות כן, כומתות שונות כן, אבל תיוג ושיוך קבוצתי נתון במחלוקת? לא זה המקום. ברמה האישית לא הייתי רוצה לראות חיילים עם פאצ' הנושא את שם המפלגה לה אני מצביע. את הדבר הפשוט הזה הבין הרמטכ"ל ולא בפעם הראשונה הוא דואג להוריד פאצ'ים, וכן, גם כאלה שהגיעו מהעבר השני. לא רק משיח ובית מקדש.
רגע לפני שגרה
כמו כולם גם קאטו הזקן ניצל את מעט ימי חול המועד לטיולים ברחבי הארץ עם הילדים והנכדים. יחד הם גמעו מרחקים ושבעו נופים, פגשו חברים ומינגלו בשרים, ורגע לפני הפיזור קשה היה לפספס את קאטו ממלמל, אולי לעצמו ואולי לכל השאר, 'ראיתם איזה עם נהדר ואיזו ארץ נהדרת יש לנו. רק אל תהרסו אותם עם ארץ נהדרת'.
להערות ולהארות שלכם: shimon4593@gmail.com