מנחם רהט
מנחם רהטצילום: באדיבות המצולם

1.

אין צורך בדמיון פורה במיוחד כדי לשער, כיצד היו מגיבות כל מפלגות הקואליציה הכי ימנית בישראל מאז הקמתה, אילו ממשלה אחרת היתה מקבלת את 'ההסדרה' עם לבנון, שנראה פחות ופחות כהסדרה ויותר ויותר ככניעה והגשת הלחי השניה.

די רק להיזכר כיצד נהגו מפלגות האופוזיציה היום, כלפי ההסכם הימי של ממשלת לפיד-בנט עם לבנון. במה לא האשימו אז את ממשלת השינוי? – בבגידה, בפופוליזם, בנסיון לקנות שקט תמורת גז ימי, ומה לא.

מחמת קוצר היריעה לא נצטט את כל דברי הבלע שהופנו כנגד ראש הממשלה דאז יאיר לפיד, וסגנו נפתלי בנט, בשל ההסכם. די לצטט את מי שהיה אז ראש האופוזיציה וכיום ראש הממשלה בנימין נתניהו: "הממשלה חתמה הסכם כניעה עם חיזבאללה שבו מסרה שטחי מדינה ומאגרי גז לאוייב, בלי לקבל שום תמורה".

2.

לימים התברר כי לכל הטענות הללו אין שחר. ההסכם טוב לישראל (כפי שטוענים מומחים שאותם נצטט בהמשך), ובפועל לא נמסרו במסגרתו 'שטחי מדינה' ולא 'מאגרי גז' לאוייב הלבנוני. היו אלה סתם טענות פופוליסטיות אופוזיציוניות, שהעולם הפוליטי רגיל לשכמותם.

ממש כפי שאמר בזמנו אבי הקומוניזם, היהודי לשעבר קארל מארקס (בן לזוג הורים יהודיים שהטבילו עצמם לנצרות עוד בטרם הולדתו): 'ההוויה קובעת את התודעה'. משמע, רק מיקומך במפה הפוליטית, מכתיב את עמדותיך.

במלים אחרות, התגובות הפאבלוביות צפויות מראש, נגזרות ממיקומך הפוליטי. אם אתה באופוזיציה לממשלה שהגיעה להסכם גז עם לבנון, אתה חייב לצאת נגדו ונגדה בחרב ובחנית. ואם אתה בעצמך – כלומר אותו פלוני שיצא בחרב ובחנית נגד הסכם הגז – חותם עכשיו על 'הסדרה' עם לבנון, אתה חייב לצאת להגנתו ולהגדירו כהישג מזהיר; בעוד שהאופוזיציה רואה בו הרבה מאוד כניעה ומעט מדי הסדרה, וחוששת שההסדרה תתנפץ לנו בפרצוף בתוך חודשים/שנים אחדות ותחזיר את המצב הקטסטרופלי בגבול לבנון לקדמותו.

3.

למי איפוא עלינו להאמין? אם נחזור להסכם הגז, הרי שעד היום הוא דווקא הוכיח שכולו יתרונות בזכות יצירת מצב של Win-Win לשני הצדדים. מבחינת ישראל, ההסכם 'העביר' ללבנון לא שטחי מדינה ולא מאגרי גז. המתחם שהועבר ללבנון נקי לחלוטין לגז טבעי. הדבר היחיד שיש בשטח הזה הוא מי ים מטוהרים, שכמותם יש ללבנון בשאר שטחיה הימיים. ומצד שני, דווקא לבנון היתה זו שהכירה בבעלותה של ישראל על שטחי ים המהווים מאגרים ענקיים, כמעט בלתי נדלים, של גז טבעי שמגלם מיליארדי דולרים שיזרמו עוד שנים רבות לטובת משלם המסים הישראלי.

והראיה שההסכם הימי בכלל לא גרוע כפי שציירה אותו האופוזיציה לממשלת השינוי: שנתיים כבר מהווה האופוזיציה ההיא קואליציה שלטת, והיא לא פגעה אפילו לא בפסיק אחד מן ההסכם. אם זהו כתב כניעה ואולי בגידה, איך זה שלא מחקתם אותו, רבותי מן הקואליציה?

4.

לעומת זאת, אילו חתמה ממשלת השינוי עם ההסכם המדובר עם לבנון, אין ספק כי הקואליציה דהיום היתה עושה ממנו מטעמים; שומו שמים והאזיני ארץ. ההסכם, כך היתה טוענת, כתוב על הקרח. נגוזה התקווה החיונית לכונן 'רצועת מוות' אסטרטגית שתחצוץ בין ישראל ללבנון ותאפשר שיבת העקורים הישראלים לבתיהם. בחסות ההסכם יחזרו הלבנונים, שהפכו לחיזבאלונים פעילים, לבתיהם שבטווח ידוי אבן מהגבול, ואיש לא ימנע מהם לחפור שוב, מתוך חדרי מגוריהם, מנהרות אסטרטגיות לעבר הישובים הישראליים. וגם האכיפה בנושא מניעת שובו של כוח רדואן אל הגבול, רופפת מאוד ונשענת על רצונו הטוב של קנה רצוץ נטול עוצמה ורצון, ושמו צבא לבנון.

5.

מצד שני, על צד האמת קשה לישראלי מן השורה, לקבוע עמדה של ממש כלפי ההסכם ולהכריע אם הוא טוב או רע, על בסיס נתונים חלקיים והשערות כרס, כשהנתונים האמיתיים כמוסים ונסתרים מן העין. האם יכול שאר בשרו של חולה מסוכן, שאינו חשוף לתיעוד מצבו המלא של החולה, להבין את שיקול הדעת של הרופא הבכיר העומד לנתחו לגבי שיטת הניתוח??

למרבה הצער, ואולי טוב שכך, אין לנו מידע אמיתי לגבי שורה של נתוני אמת כמוסים: מצבם האמיתי של מאגרי החימוש של צה"ל, שהגיעו עד לקרקעית החבית; מצב השחיקה הפיזית ונפשית של לוחמי המילואים שכבר תרמו 250-300 ימי שירות קרבי, שכל מה שמסביבם - משפחה, פרנסה, לימודים, עסקיהם וכו', קורס לתוך עצמו ולפעמים גם גז ונעלם; הצורך בהקניית מרווח נשימה ללוחמי הסדיר הזקוקים גם הם לפסק זמן מרענן; השיקולים הבינלאומיים לרבות ההמתנה לכניסת טראמפ לבית הלבן וסיום עידן ביידן שכורך אזיקונים על ידי צה"ל; והחשוב מכל – ההיערכות הנדרשת למיגור הגרעין האיראנאצי שממזרח, המאיים בהשמדה טוטאלית, ומחייב מענה שובר עצמות, ולוּ רק מכוח החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

6.

נכון שאי ידיעת העובדות לאשורן, אינה פקטור בהתנהלות האופוזיציה מול עמדות הממשלה, ולהיפך. שני הצדדים, כידוע, לעולם לא יתנו לעובדות לקלקל להן הכפשה בריאה. שהרי ההווייה קובעת את התודעה.

הכלל הזה עבד יפה בהתנהלות הפוליטית סביב הסכם הגז המושמץ על יתרונותיו/חסרונותיו האמיתיים.

לדברי החוקרת הבכירה במכון למחקרי בטחון לאומי, סא"ל (מיל') אורנה מזרחי, שמאחוריה 38 שנות שירות בצה"ל ובמל"ל, שבתפקידה האחרון (2015-2018) שימשה סגנית ראש המל"ל למדיניות חוץ, ריכזה את עבודת המטה והתכנון האסטרטגי עבור רה"מ והקבינט המדיני-ביטחוני בנושאים אזוריים ובינ"ל והייתה אחראית להכנת הניירות לפגישותיו המדיניות של ראש הממשלה, קובעת בניתוח ארוך שפירסמה (23.10.22) בביטאון המכון INSS, כי "ההסדר הימי... תורם לביטחון הלאומי של ישראל... יתרונותיו עולים בבירור על חסרונותיו".

ומומחים אחרים - ד"ר בני שפנייר, עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, ופרופ' שאול חורב, ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית – קבעו במאמר בחתימתם (16.4.23) כי "במסגרת ההסכם ישראל לא מסרה שטחי מדינה בים ללבנון אלא הושגה פשרה על שטחים שהיו במחלוקת... בהסכם הושגו כל המטרות הישראליות... ומדובר בהישג מדיני ואסטרטגי משמעותי".

7.

כל זה אומר, שכרגע איננו יכולים לדעת מאומה לגבי איכותו האסטרטגית של ההסדרה, וכמאמר הרמב"ם בנושא אחר: "לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", כלומר ימים יגידו.