בנחת רוח

אז אחרי הפאדיחה במשפט נתניהו, הפאדיחה שבה התברר שלמרות השנים הארוכות שחלפו מאז הגשת כתב האישום שהתובעת לא ממש יודעת מה כתוב בכתב התביעה, הפאדיחה שבה השופטים ביקשו ולא קיבלו הסבר לגבי הקשר הלא קיים בין נתניהו לבין 82 מהפרטים שהתביעה הכניסה לכתב האישום, אחרי הפאדיחה הזו התובעת ביקשה מבית המשפט שהות "לקרוא בנחת את כתב האישום", לנו מותר לשאול למה היא לא מצאה את השהות לקרוא בנחת את כתב האישום שהיא עצמה כתבה, קצת לפני שהיא גוררת לדוכן העדים את אחד האנשים העסוקים בעולם, ולמה לא הגיוני יותר לבקש מהשופט שהות כדי לנהל בנחת את המלחמה הקיומית שאנחנו בעיצומה.

כשהברק מכה

היו קולות מקנאים, היו נפעמים והיו גם שסתם פירגנו. חברת הסייבר שהקים אהוד ברק יחד עם מפקד 8200 לשעבר, תא"ל במיל' אהוד שניאורסון, נמכרה ב-900 מיליון דולר. לאחר חלוקת הכספים לעובדים ולמשקיעים יישאר אהוד ברק עם סכום פעוט וסמלי של 10-15 מיליון דולר, כך לפחות קראנו בגלובס. אבל עזבו את נושא הכסף. יתכן ויש כאן אירוע הרבה יותר גדול, אירוע חמור מאוד שנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו, וגם הסיפור הזה נכתב בגלובס, ומשום מה נשאר רק שם.

אבל נתחיל מהסוף: מנהל היח"צ של חברת פראגון, החברה של ברק ושות', טוען שאין גורמים שמעלים את הטענות שמעלה גלובס "מה שגם הכול המצאות", כלשונו.

ואחרי שאמרנו את הדבר הזה, כדאי לתת את הדעת על הפרטים המטרידים שגלובס מציין, ונעשה זאת בקצרה. אם יש בדברים מידה של אמת הם מחייבים חקירה מדאיגה שנוגעת לגורל כולנו:

על פי הפרסום, אהוד ברק ומפקד 8200 לשעבר הקימו את החברה שיצרה תוכנה שדולה מידע מאפליקציות מוצפנות תוך הקפדה על הגבלות אתיות, אלא שמומחי הסייבר שגויסו להחברה היו אנשי סייבר שצמחו ביחידות כמו 8200. הם קיבלו שכר גבוה והעדיפו אותו על פני המשך תרומה במילואים לסייבר ההתקפי של צה"ל. כך הגענו למצב שבו חלה ירידה במספר אנשי המילואים של 8200, אלה שהיחידה (והמדינה) זקוקה להם ובנויה על הידע שאצור במוחם, אבל פראגון צמחה מתוך הנטישה הזו של מערכת הביטחון.

בגלובס מצוטט גורם צבאי מהעבר שמתאר את המכה שספגה יחידה 8200 ואת הניסיון לבצע כמה מהלכים שיבלמו את נטישת המומחים משורותיה. אחד הצעדים היה איסור על גיוס למילואים של מומחי סייבר שעובדים בחברה כדוגמת פראגון. ההחלטה הזו כבר אינה קיימת, ככל הנראה בוטלה לנוכח המצוקה החמורה שנוצרה אחרי השבעה באוקטובר.

אז כאמור, דובר החברה טוען ש"הכול המצאות", אבל הטענות חמורות מכדי שנבטל אותן בהינף לחיצת מקלדת של איש יחסי ציבור. אנחנו מאוד רוצים להאמין שהכול המצאות, אבל אם לא, יש כאן פגיעה קשה בגוף שמהווה מטריית ביטחון סייברית על אזרחי ישראל. האם אכן ב-8200 יש כעת פחות מומחים בגלל שהם פותו במשכורות עתק לנטוש ולנדוד לחברה פרטית? כי אם כן מדובר בסכנה לכולנו, בעיקר בעידן הנוכחי שבו קודים מסובכים ומעקבים מוצפנים מחליפים טנקים פצצות ומטוסים. האם מהפגיעה הזו בכוחה הסייברי של ישראל מתפרנס מי שהיה כאן שר ביטחון, רמטכ"ל וראש ממשלה? אני רוצה להאמין שלא, אבל...

אהוד ברק לא יכול להסתפק בשליחת תגובה דרך איש היח"צ שלו. הטענות חמורות מדי ואם הן אמת אנחנו רוצים לדעת על כך, ואם הן שקר שיתבע דיבה את מי שטען כך עליו ועל החברה שהניבה לו לא מעט שלמונים.

שיסתדר

הוא חשב לתומו שלפניו רק שבע זירות עוינות, אבל אז הגיעה מערכת המשפט והחליטה שאת המתאגרף הזה צריך לשלוח לזירה עם ידיים קשורות לדוכן העדים. נראה אותו שיסתדר, הם מלמלו כאילו גורלם האישי והלאומי לא תלוי בכך. ועכשיו נתאר לעצמנו איך הייתה נראית ההצלחה הצבאית של ישראל, המדינה גם של השופטים והפרקליטים כזכור, אם לא היו קושרים לו את הידיים ומאפשרים לו להתמקד רק, אבל רק, במה שחשוב.

אחריות לאומית

בשמאל אומרים זאת במפורש, במערכת המשפט מסגננים זאת אחרת אבל הרעיון אותו רעיון, אם הוא לא יכול להתפנות למשפט הזוטות והשטויות הזה, שייצא לנבצרות.

כי בתכל'ס, זה החלום הנכסף, שייצא כבר לנבצרות, שיעזוב את בלפור, שייעלם מחיינו וממש לא משנה מה הסיבה. העניין הוא שלמען חלום הנבצרות הם מוכנים לסכן חיי אדם ועתיד של מדינה. הם הרי יודעים שלכל דקה שהם מבזבזים מזמנו של מי שמנהל כעת מלחמה יכולות להיות השלכות לשדה הקרב, להכרעות מדיניות לעתיד המדינה, לחיי אדם, אבל מה הם כל אלה לעומת חזון הנבצרות. מה שנקרא אחריות לאומית מרשימה.

משב רוח מרענן

זעם קדוש חרון אף ועברה אפפו את השמאל הישראלי על החלטת בית המשפט לקבל את בקשת נתניהו לדחות את המשך עדותו ביום אחד. מה פתאום הם שומעים לו? מה פתאום הם מוותרים לו? בגלל סיור בצפון הם מוותרים לו? ובכלל מה זה כל המעטפות האלה שהם מאפשרים לו לקבל תוך כדי? מה יש שם במעטפות האלה? בושו והיכלמו, שופטיו של נתניהו.

יש משהו מרענן בביקורת הזו, לא? הרי מדובר באנשים שעד לא מכבר לימדו אותנו שאסור לבקר את מערכת המשפט. ברוכים הבאים למועדון, גם אם הגעתם אליו לא מהכיוון הנכון.

הפתרון השקט

אירועים אנטישמיים טורדים את מנוחתו של העם היהודי מזה מאות שנים. כך גם בשנים האחרונות. הנציגים הישראלים מודאגים גם מאזלת היד ומהאדישות שמפגינים השלטונות וגורמי האכיפה במדינות הנגועות באנטישמיות.

אז זהו, שיש פתרון ולא כל כך מדברים עליו. אתם כבר מנחשים שאני מתכוון לכתוב עכשיו כמה מילים על עלייה, ואתם צודקים, אבל יש כאן עוד נקודה קטנה שצריך לקחת בחשבון:

אכן, מזה יותר משבעה עשורים יש לעם היהודי מה לומר לקהילות הסובלות מאנטישמיות. יש לכם מדינה, חברים, ואתם מוזמנים לארוז ולעלות אליה. היא ושאר חלקי העם מחכים לכם. אבל משום מה שליחים שמגיעים לקהילות השונות מדברים שם על המון דברים חשובים ונעלים, אבל לא על עלייה. אולי כי לא נעים להם, אולי כי זה לא דיפלומטי לעודד אזרחי מדינה אחרת לבוא אלינו, ואולי סתם כי די נעים לשלוח שליחים לכל רחבי העולם. הכול יכול להיות, אבל זה פתרון שמישהו חייב לדבר עליו.

ויש כאן נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון - כל אותם ממשלים בכל אותן מדינות נגועות באנטישמיות מאוד מאוד רוצים את היהודים אצלם. הממשלים הללו יודעים היטב שהיהודים תורמים לכלכלה, לתעשייה, לדיפלומטיה, לאקדמיה, לאמנות, לביטחון ולמעשה לכל תחום. בדיוק משום כך אם הם רק ישמעו שישראל קוראת להם לעלות אליה בגלל תופעות אנטישמיות, ושיהודי ארצם גם מתחילים לארוז, הם יתחילו גם לפעול ביד קשה נגד האנטישמים ובלבד שלא יזלגו מתחת ידיהם אותם יהודים מניבי טוב פריחה ושגשוג. כל עוד הם לא מפסידים מהאנטישמיות, אף אחד שם לא יפעל נגדה.

שינויים לא מפתיעים

שמתם לב לזה שממש אותם אלה שעד לפני כמה חודשים צעקו והפגינו ודרשו עסקת חטופים באשר היא, בין אם חלקית ובין אם לא, אלה שחזרו והדגישו שגם אם נציל אחד מהחטופים בעסקה זה כבר עולם ומלואו וכו', אותם אנשים, כן, כן, כולל יאיר לפיד, כולל עיתונאים פרשנים ומפגינים, פתאום דורשים עכשיו עסקה אחת ופעימה אחת שבה ישוחררו כולם? שמתם לב שפתאום כל מה שאמרו מתנגדי ההפגנות ההן, שעסקה חלקית עלולה חלילה לגזור למוות את דינו של מי שיישאר מאחור, הופך להיות מטבע לשון אצל אותם דורשי עסקה בפעימות עד לא מכבר? זה מעניין כי דורשי העסקאות החלקיות האשימו עד לא מכבר את דורשי העסקה האחת בהפקרה ובערלות לב. מסתבר שמשהו השתנה.

האם מישהו כאן התחיל לחשוב באופן ענייני והחליט לשנות את עמדתו? לא הייתי נחפז להתלהב. מבול הגידופים והקללות המוטחות על ראשו של ראש הממשלה, להט הקריאות למרי אזרחי והפיכה ברחובות מחזקים בי תחושה עגומה, שמה שעומד מאחורי השינוי הוא לא חשיבה מחודשת, אלא הרצון המוכר והידוע להתנגח בממשלה ולסכל כל מהלך שלה. אם השמועות אומרות שמקודמת עסקה בשלבים, הרי שהם חייבים, אבל חייבים, להיות נגד.

הדלפות ומקורות

כמה פשוטים ונכוחים דבריו של חיים רמון בראיון לערוץ TOV: כאשר הפרקליטות מעבירה ומדליפה חומרים לכתבי חצר שמדבררים אותה, הם מפרסמים ת אותן הדלפות שהגיעו לידיהם לא תמיד באופן כשר, ובכך משדרגים את מעמדם בכלי התקשורת שלהם, ומנגד כמחויבים למי שהלעיט אותם בחומרים הם מפרגנים, מלטפים ומסנגרים על הפרקליטות ואנשיה, מקורות ההדלפות. לזה אפשר לקרוא במילה פשוטה שוחד. כך אומר השר לשעבר חיים רמון, ונראה לי שבהחלט אפשר להוסיף לאירוע הזה, שמתרחש כמעט בכל יום, את ההגדרה סיקור אוהד.

לא לשכוח

ואל תשכחו שכשאתם קוראים בנחת את השורות הללו, הנגד א', זה שהבין שהצבא מסתיר מידע מראש הממשלה והחליט שיש נתונים שחייבים להעביר הלאה למען ביטחון ישראל, עדיין זרוק במעצר כי הוא אוצר במוחו ידע שהוא עלול להעביר לאנשים נוספים, כך הסביר השופט.

מאחורי המחסן

ראינו את קאטו מסתובב ליד מחסן ישן, מחפש קרטונים. שאלנו אם הוא רוצה עזרה. הוא לא ענה. העגמימות הזו שמלווה אותו בחודשים האחרונים לא עזבה אותו. שאלנו למה הוא צריך את הקרטונים והוא פלט ביבושת 'עובדים דירה, צריך קרטונים'. פערנו עיניים בתדהמה. עובר? למה עובר? לאן עובר? בגילו? לא היינו צריכים לשאול בקול רם. הוא קרא את השאלות שעברו במוחנו וענה באותה פשטות 'התייאשתי. לא הצלחתי לשנות כאן כלום. מקווה שבמקום אחר אצליח לשכנע אחרים שלא לראות את ארץ נהדרת', אמר והחיש צעדים לעבר קרטון שהסתתר מאחורי עץ אגוז עב גזע.

להערות ולהארות שלכם: shimon4593@gmail.com