מוטרדים מה לדעתכם מטריד יותר את צמרת עולם המשפט, שיצחק עמית לא יהיה נשיא העליון או שמי שכן יהיה הוא הבא בתור, המתנחל מאלון שבות, נועם סולברג? מיישרים קו כשאני רואה את ההתיישרות המופלאה של השמאל והתקשורת מאחורי עמדתו הנחושה של השופט יצחק עמית שאין מקום לבדוק ולחקור את הטענות נגדו ושהכול רדיפה, כשאני רואה את הסירוב המוחלט שלהם להעלות על הדעת אפשרות כלשהי שמישהו ישאל את כבוד השופט שאלות על חשד כלשהו לפגם בטוהר מידותיו, כשאני רואה את הפרשנות המזלזלת בכל מי שמערער על הוד מעלתו ואת הטענות של אותם אנשי שמאל ואותם עיתונאים לרדיפה חסרת בסיס כלפי המועמד לנשיאות, אני נזכר באירוע אחר לחלוטין, וזה מתחיל להיראות קצת מביך. אני נזכר במתקפה של אותם אנשי שמאל ותקשורת נגד השרים וחברי הכנסת שהתייצבו מאחורי נתניהו בפתח משפטו. זוכרים את האירוע ההוא עם מסכות הקורונה על פניהם? משום מה ממש אותם שיצאו בחרון אף נגד השרים ההם עושים את אותו הדבר, גם אם לא על מדרגות בית המשפט וגם אם ללא מסכות קורונה. אבל אצלם, אתם הרי כבר יודעים, זה אחרת. אל תנסו להשוות. יש מי שמותר לו. אלה שיודעים הכול אמונות תפלות הן חלק מחיי רבים מאיתנו. יש מי שמקפיד ליישר כל נעל הפוכה, יש מי שתולה פרסה או צרור שום בכניסה לבית ויש מי שאם יצא מהבית לא יחזור אם שכח משהו, גם אם מדובר בסלולארי או מפתחות הרכב, ויש, כך מסתבר, מי שבאמת מאמינים שעיתונאים יודעים בהכרח משהו שהם עצמם לא יודעים. לאמונה הזו, צר לי לבשר, אין בהכרח תימוכין במציאות. אינספור תחזיות, פרשנויות והמתקות סוד ששיגרו עיתונאים לחלל האוויר והוכחו כעורבא פרח הוכיחו זאת בעקשנות ראויה לציון, אבל אין מה לעשות, המאמינים נותרים באמונתם. משום כך שומע עיתונאי כמה פעמים ביום את ההולכים לצידו שולחים לעברו 'נו, אז מה יהיה?' בציפייה רצינית שהוא באמת יגיד להם משהו חכם יותר ממה שהם יודעים, מכירים או חושבים לבד, ומשום מה עיתונאים רבים נסחפים בזרם שכרון כוח המידע הזה ומנסחים תשובה מפולפלת ומחוכמת במקום לומר את זה הכי פשוט שיש 'ת'אמת, לא יודע'. זה בדיוק מה שלעניות דעתי הלא קובעת ולא יודעת צריכה להיות התשובה סביב העסקה ותוצאותיה. רגע, תנשמו עמוק לפני שאתם מתנפלים עליי בחמת זעם שפוכה ומשלחים בי בליסטראות על שאני לא מצטרף מיידית למקהלת ה'הפסדנו, הובסנו, נרמסנו, נכשלנו, בואו נעזוב את הארץ'. יש כל כך הרבה סוגיות שחייבים להכיר אותן לעומקן לפני שמחווים דעה על העסקה, ואת התשובות למרבית הסוגיות הללו נקבל רק בעוד כמה חודשים. למרות זאת יודעי-הכל המשיבים לשאלת ה'מה יהיה', עושים זאת בפסקנות ונחישות ראויה לקנאה. הרי אנחנו לא באמת יודעים אם בסוף נשוב להילחם בעזה או לא, אנחנו לא יודעים אם נקבל את כל החטופים או את חלקם, אנחנו לא מכירים את האילוצים האמריקאים של החודשים האחרונים, אנחנו לא ידעים מה אמר או לא אמר באמת טראמפ לנתניהו, אנחנו לא יודעים אם אכן מישהו יתנדב לשקם את עזה, אנחנו לא יודעים אם חמאס יוכל לתפקד כשצינור החמצן האיראני שלו מוגבל או אולי מושבת, ואם הוא אכן מושבת, אנחנו לא יודעים אם אכן יוזרם לצה"ל כל מבוקשו האמל"חי מארה"ב, אנחנו לא יודעים עד כמה פגע בנו האמברגו שהטיל עלינו ביידן, אנחנו לא יודעים אם אנחנו בדרך להסכמי שלום אזוריים שיציבו אותנו במקום אחר, אנחנו לא יודעים אם יש לנו אור ירוק לתקיפה באיראן ואם נעשה שימוש באור הירוק הזה, אנחנו לא יודעים מי מהמחבלים המשוחררים יישפך ליהודה ושומרון ומי יוגלה למדינות רחוקות, אנחנו לא יודעים עד כמה באמת מערכת הביטחון שלנו עוקבת מקרוב וצמוד אחרי כל משתחרר שכזה, אנחנו לא יודעים אם יקודם מהלך ריבונות כלשהו או אולי מדינה פלשתינית, אנחנו לא יודעים אם תושבי עזה יוגלו לאינדונזיה ואם כן לכמה זמן, ויש עוד כמה וכמה (וכמה וכמה) עניינים שאנחנו לא יודעים עליהם כלום ולכל אחד מהם השלכות לא מבוטלות על מה שיקרה בקצה ויגדיר אם ניצחנו או לא. בקיצור, נראה לי שכדי להחליט ולענות לשאלת ה'מה יהיה' נצטרך לחכות לפחות ארבעה חודשים ולאחריהם נכריע. עד אז אנחנו באמת לא ממש יודעים... מורשת ביידן איכשהו הנתון הזה חמק מהרדאר המקולקל שלי ופספסתי אותו. רק כעת, עם כניסתו של דונלד טראמפ חזרה לבית הלבן התברר (לי לפחות) שהאדון ביידן החליט להוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור לפני אי אלו חודשים בגלל תקוות נאיביות למגעים ידידותיים איתם. אחד מצעדיו הראשונים של טראמפ היה להחזיר לרשימה השחורה את חבורת מטילי האימה הללו, משגרי הטילים חסרי הבחנה, המשתלטים על ספינות לפי מצב רוח וקריזות בצעד תימני. כל עוד זה לא קרה הם יכולים היו למנוע מסחר אמריקאי ומערבי להתנהל, להשתלט ולחטוף כלי שייט, לתקוף מטרות פרו אמריקאיות ולהיחשב בעיני ממשל ביידן אנשים סבירים. בכל מחיר אז עכשיו מתבררת הפרשנות המעניינת למונח 'בכל מחיר'. עכשיו מתברר שהם בכלל התכוונו למשהו אחר, לשחרור מהכלא רק של כייסים בני 14 ומוכרי בייגלה ששמו את עגלת העץ שלהם באין חניה. הם בכלל לא התכוונו למחבלים, ובוודאי לא למחבלים עם דם על הידיים, וכשגילו שיש אפשרות לפרשן את המונח 'בכל מחיר' גם בצורה כזו הם נזעקו ונחרדו ובעיקר נחלצו לגדף את ראש הממשלה והעסקה המסוכנת שהוא חתם עליה. מה לא הבנתם, אחים שלנו, כשאמרתם 'בכל מחיר'? לא הבנתם שמדובר בשחרור מחבלים רוצחים כבדים, מנהיגי טרור, ארכי חלאות? מה לא היה ברור כשהגדרתם את כל מי שהזהיר משחרור תתי האדם הללו כמי שליבו ערל ואטום לסבלם של החטופים ובני משפחותיהם? פתאום התעוררתם אחרי שהובלתם את קמפיין הענק 'בכל מחיר'? חוזרים על מתווה עסקת שליט שבו גוררים את נתניהו לעסקה וכשהוא עושה אותה מאשימים אותו ומתנערים מאחריות? מיצג התבהלה מיצג בובות הנוח'בה שהציבה תנועת 'המילואימניקים דור הניצחון' בכפר סבא גרם לבהלה בקרב תושבים, כך סיפרו לנו, ובעקבות אותה בהלה פתחה המשטרה לחקירה. אז נכון, אף אחד לא אוהב להיבהל בשעת בוקר קרירה, זה הורס את הטעם של הקפה, אבל נראה לי שבהלת התושבים היא חלק מהמיצג. התושבים הנבהלים הפכו, שלא בטובתם כמובן, לחלק מהאירוע שביקש להעביר לכולנו את המסר המאוד פשוט, אם ככה נבהלים כאן מבובות, הגיע הזמן שנתעורר לפני שנפגוש חלילה את האירוע עצמו, וכדאי שנתעורר לפני האירוע עצמו לפני שאנחנו נכנעים ללחץ שיביא להקמת מדינה שממנה יצא האולטרה-אירוע הבא בדיוק לאותם מקומות בכפר סבא והרבה מעבר לה. המזועזעים הטהורים מעניין לראות שמזועזעי הנפת היד של אילון מאסק והטוענים שמדובר במועל יד, לא פחות, הם בדרך כלל אותם שמתעלמים כבר שנים מעמדות ניאונאציות החותרות להשמדת המדינה היהודית שמשמיעים פרטנריהם לשיח המדיני. ישיבות וישובים יש עונה לתפוזים, יש עונה לדובדבנים ויש עונה לפרוספקטים, וממש עכשיו אנחנו בעיצומה של העונה הזו. בבתי הכנסת ניכרת פריחה מרשימה של פרוספקטים צבעוניים ומשובבי נפש כשניחוח הדפוס עולה מהם וממלא את החלל. נכון, יש מי שזה גורם לו גירודים ופריחה, אבל ככה זה בחילופי עונות, יש מי שאלרגי לשינויים. דרך הפרוספקטים המופלאים הללו אנחנו מתוודעים בתקופה הזו להקמתן של ישיבות תיכוניות ואולפנות חדשות, כשכולם מבשרים לנו עולם חדש של חינוך, הוראה וחיבור נפשי בין התלמיד לערכים שכולנו כוספים אליהם. כל אלה מבורכים ומשמחים את כולנו, אלא שרציתי להתקטנן מעט ולחלוק הערה זערירה: מנסחי הפרוספקטים, קהל נכבד, אנחנו מאוד מתרשמים מהתמונות, מהחיוכים הקורנים של בני התשחורת, מענפי הלימוד, מהחוגים, הטיולים, המזון העשיר, מדבר ראש הישיבה, מאחוזי הבגרות המרשימים, מהמדשאות ואפילו מחדרי המגורים ושוכניהם המאושרים (לפחות כל עוד הצלם בחדר). משום מה הבחנתי שיש לכם נטייה מוזרה לדלג על פרט קטן אבל חשוב - המיקום הגיאוגרפי של המוסד הנפלא שהקמתם... אחים שלנו, באיזו עיר או ישוב אתם נמצאים? זה נפלא שאתם זוכרים לציין בפרוספקט שלכם מספר הטלפון וכתובת המייל, אבל זה לא מספיק. ביותר מדי פרוספקטים מרעיפים עלינו אינספור פרטי מידע ורק את שם הישוב בו ממוקמת הישיבה המעטירה חוסכים מאיתנו. ספרו לנו איפה אתם נמצאים. ברור לי שלא מזדון אתם מחסירים מאיתנו את פריט המידע הזה. הנתון הזה כל כך טריוויאלי בעיניכם עד שהוא ממש מיותר או שאתם אפילו לא שמים לב שהוא חסר, אבל חברים יקרים, הוא חסר ונדרש. נשמח לתיקון במהדורות הבאות. תזכורת ואל תשכחו שבזמן שקראתם, ישנתם, אכלתם, שתיתם, הלכתם, ישבתם, טיילתם, נמנמתם, חלמתם, דיברתם, שתקתם, מילמלתם, התפללתם, צחקתם, חייתם ארי רוזנפלד עדיין במעצר. למה? ככה... להערות ולהארות שלכם: shimon4593@gmail.com