הבנים שלי שירתו בצבא במסגרת ההסדר. גם במלחמה הנוכחית הם נוכחים. בסדיר, במילואים, לפעמים כמה במילואים בו זמנית, כמעט כמו כל עם ישראל. בסוגיית דת וצבא הם מספרים כל מיני דברים. לפעמים התנאים הדתיים טובים או לפחות סבירים, בפרט במסגרות שהן על טהרת הבנ"ישים, וכן במקומות שיצא שיש רוב דתי גם בלי המסגרת הנ"ל, או שהמפקד בנ"יש, או גם סתם ככה בלי סיבה מיוחדת. יש גם שהתנאים הדתיים פחות טובים – פתאום באמצע עזה הפרמדיקית צריכה מקום לישון, אז מאלתרים לה משהו באיזו פינה, לא בדיוק לפי רוח ישראל סבא. או שהמפקד בקורס מ"כים חילוני למהדרין ולא אוהב את הת"ש של הדתיים, ושוב איזו מדריכה שצצה ומלמדת אותם משהו. אין בנושא הזה יותר מדי כללים ברורים. עם זאת, למרות שמלמעלה ממשיכים לנשב רוחות הפרוגרס, בשטח, לפחות ממה שהבנתי מהם, זה פחות מורגש. הדברים קורים פעם כך ופעם כך. מצד אחד שירת "זוכרני נא... ואינקמה נקם אחת משתי עיניי", תג בית המקדש שתפור על בגדי צה"ל ואף אחד לא מצייץ. ומצד שני אירועי תרבות עם תוכני פרוגרס שצריך לנסות להתחמק מהם, כשרות לא מספיקה או לא קיימת וכדומה. כללו של דבר, מתמודדים עם שלל מצבים, גם מבחינה דתית. אבל בגדול אפשר לומר, כך אני מתרשם, שאם מספר הדתיים ימשיך לגדול "יהיה עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב", שום דבר לא יוכל לעצור זאת. הנוער הדתי־לאומי הנהדר שלנו, שיש לו חלק כל כך גדול בהצלת עם ישראל מצרה, ימשיך להטביע את חותמו על הצבא, ולצבא לא תהיה ברירה אלא להתאים את עצמו לדמוגרפיה הצה"לית החדשה. עוד באותו נושא: כשערבים רוצחים ערבים להט"ב? לא מהכסף שלנו עיסקת הזהב של טראמפ בחזרה לשפיות כל ההקדמה הזאת היא הרקע שעליו עלינו להתייחס לסוגיית גיוס החרדים – שהיא למעשה סוגיית הגיוס של כולם, גם של אלה שמשתמטים בציבורים אחרים, ולתפקיד המוביל שהציונות הדתית חייבת לקחת בפתרון סוגיה זו. ביישום הרעיון יש בחינה עקרונית ובחינה פוליטית, ואתייחס לשתיהן. מבחינה עקרונית, צריך גיוס לכולם ולא מכסות. מכסות זה בוודאות שלושה דברים: אחיזת עיניים, טריקים ושטיקים. רוצים דבר רביעי? ישראבלוף. בוודאות. אין הצדקה לפטור למי שתורתו אומנותו ובוודאי גם לא למי שתורתו לא כל כך אומנותו. על כן צריך לבטל את כל ההסדר של תורתו אומנותו, עיזבון של בן גוריון שלא חלה עליו קדושה כלשהי. בן גוריון היה אדם גדול שחשב רחוק אבל לא רחוק מספיק, וכך הגענו למצב האבסורדי של היום. על כן ההסדר היחיד שהמדינה צריכה להכיר בו יהיה מסגרת ישיבות ההסדר שגם החרדים מוזמנים להצטרף אליה. כדי לאכוף גיוס לכולם יש לבטל את כל הסובסידיות למוסדות החרדיים שאינם מצטרפים להסדר זה וכן ליחידים (חרדים ושאינם חרדים) שאינם מתגייסים, פרט לבני מיעוטים, שיחויבו לעשות שירות לאומי אקוויוולנטי. עם זאת, לא יהיו מראות של משטרה צבאית שגוררת אברכים לבקו"ם, גם לא כלא, אף אחד גם לא יצטרך "למות ולא להתגייס". אה, בעצם אולי כן, מרעב. כי מאיפה יבוא הכסף? חוץ מהקיצוניים ביותר שבהם, החרדים הם אנשים פרגמטיים עם ראש על הכתפיים. גם הם צריכים כסף כדי לחיות, ולו בצמצום. אומנם הם אומרים לנו שבזכות הלימוד שלהם הצבא מנצח, אבל לא בטוח שהם מאמינים בפטנט הזה גם בנוגע לפרנסה, כלומר שבזכות הלימוד שלהם הפרנסה תסתדר גם בלי הסבסוד של המדינה. אבל אני לא רוצה לקבוע כאן מסמרות, מוזמנים לנסות. מבחינה פוליטית, מי שצריך להוביל את המהלך הוא מפלגת הציונות הדתית: לא מכסות ולא כאילו, אלא באופן נחרץ ובלי דילים בנושא זה. היא חייבת את זה לעצמה ולרוב בוחריה, לאלה ששולחים את בניהם האהובים להסתכן בהגנה על חיי היהודים כאן, כולל חיי החרדים. זה לא ריאלי פוליטית? הממשלה תיפול? מה יהיה? אז הינה מה שכן ריאלי: אם מפלגת הציונות הדתית לא תפעל בכיוון זה, היא תיעלם מהנוף הפוליטי. היא לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות. כי יש הבדל בין תמרונים פוליטיים מזדמנים ופשרות פוליטיות כואבות בנושא זה או אחר, ובין ויתור על האתוס שנמצא בבסיס הציונות הדתית כתנועה - חובת ההגנה על העם היהודי במדינתו והתנגדות להשתמטות מהחובה הזאת, ועוד בשם התורה. ובאשר לנפילת הממשלה, במצב הנוכחי המפלגות החרדיות הן, למרות הקולות שהן משמיעות, נמר של נייר. אין להן לאן ללכת. פעם היה, היום אין. ולש"ס יש בעיה נוספת: הפלת הממשלה על רקע אי גיוס לצבא תפגע בהם קשות מבחינה אלקטורלית. חלק גדול מציבור בוחרי ש"ס לא יאהב את זה. ובחזרה לציונות הדתית, בלי הציונות הדתית הממשלה לא תוכל להעביר את חוק ההשתמטות. צריך לנצל זאת ולעמוד בראש המחנה הדורש תיקון אמיתי למצב המעוות שנוצר כאן בעשורים האחרונים. רק אם מפלגת הציונות הדתית בהנהגת בצלאל סמוטריץ' תוביל את המהלך החשוב הזה היא תזכה לתמיכה הציבורית שראוי למפלגה המבקשת לייצג את הציבור הדתי־לאומי על רוב גווניו.