בסוף השבוע שעבר, זמן קצר אחרי שהודיע הרמטכ"ל הרצי הלוי על התפטרותו בחודש מרץ, הכריז שר הביטחון על המועמדים להחליפו בתפקיד, וכבר ביום ראשון החלו הראיונות לקראת המינוי.

שלושת השמות שהציג כץ הם מנכ"ל משרד הביטחון וסגן הרמטכ"ל לשעבר אייל זמיר, סגן הרמטכ"ל היוצא אמיר ברעם, ומפקד זרוע היבשה לשעבר האלוף תמיר ידעי.

כל השלושה כיהנו בתפקידם לאורך חודשי המלחמה הארוכים. המועמד המוביל למינוי הוא מנכ"ל משרד הביטחון זמיר, שהוא המועמד המועדף על נתניהו. למעשה הוא המועמד המועדף על נתניהו עוד משנת 2019, כשאביב כוכבי מונה לבסוף כמועמד פשרה.

בתהליך בחירת הרמטכ"ל ה־22 התגלעה מחלוקת בין ראש הממשלה דאז נתניהו לבין שר הביטחון באותם ימים אביגדור ליברמן. נתניהו רצה את זמיר, ואילו יושב ראש ישראל ביתנו רצה לראות בתפקיד את האלוף (מיל') ניצן אלון. בסוף, בסאגה שלא הוסיפה כבוד רב למערכת הפוליטית, הכריז ליברמן על מינויו של כוכבי, אז סגן הרמטכ"ל, לתפקיד. זאת הייתה אחת ההחלטות האחרונות של ליברמן בתפקיד, שהתפטר זמן קצר לאחר מכן. נתניהו, שהפך לשר הביטחון בעקבות התפטרות ליברמן, מינה את זמיר לתפקיד סגן הרמטכ"ל לאחר "קבלת המלצתו של הרמטכ"ל הנכנס אביב כוכבי", כלשון ההודעה שפורסמה אז.

התמיכה הגדולה של נתניהו בזמיר נולדה בימים שבהם כיהן זמיר בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, בימי צוק איתן. הקשר בין השניים נותר קרוב לאורך השנים, גם כאשר זמיר עבר לכהן כאלוף פיקוד דרום בשנים 2019-2015, כסגן רמטכ"ל בשנים 2021-2019, וכמנכ"ל משרד הביטחון עם כינונה של הממשלה הנוכחית.

המועמד השני ברשימה הוא סגן הרמטכ"ל היוצא אמיר ברעם. הוא מונה לתפקיד בשלהי כהונתו של אביב כוכבי, רגע אחרי ההכרזה על הרצי הלוי כרמטכ"ל ה־23. שני תפקידיו הראשונים במטכ"ל היו תפקידי רוחב מובהקים, מפקד הגיס הצפוני ואלוף המכללות. ברעם כיהן בתפקידים אלה בו זמנית. לאחר מכן הפך לאלוף פיקוד צפון, ולקח חלק עיקרי במערכה המפורסמת שבין המערכות בזירה הצפונית. בחלקים נרחבים של המלחמה שימש ברעם כנציג צה"ל בדיונים בכנסת ובממשלה, וספג ביקורות קשות מצד חברי ועדת חוץ וביטחון על זלזול בדרג המדיני והפוליטי. בתחילת ינואר הודיע על פרישה מתפקידו, פרישה שנכנסה להקפאה בעקבות תהליך מינוי הרמטכ"ל החדש.

השם המפתיע ביותר ברשימה, שעבר מתחת לרדאר, הוא של תמיר ידעי, שכיהן עד לפני כחודש וחצי כמפקד זרוע היבשה. ידעי הודיע על פרישה מצה"ל לפני כמה חודשים. תפקידיו כאלוף מציגים, על הנייר, תמהיל מגוון למדי של תפקידים, כולם מוגדרים כתפקידי ליבה במטכ"ל. בשנת 2017 מונה ידעי למפקד פיקוד העורף, ולקראת סיום כהונתו פרצה מגפת הקורונה. ידעי ניהל את חודשי המגפה הראשונים, כשפיקוד העורף שתחתיו נוטל תפקיד נרחב בניהול האזרחי של המגפה. לאחר מכן עבר לכהן בפרק זמן קצר במיוחד, 13 חודשים בלבד, בתפקיד אלוף פיקוד מרכז. לאחר מכן מונה למפקד זרוע היבשה, תפקיד שמילא שלוש שנים.

בעוד הרזומה של שני המועמדים הראשונים, וכן אופיים הצבאי, מלמדים על קו תפיסתי ברור למדי, ידעי מציג תמונה מורכבת יותר. בשנת 2013 כתב מאמר מקיף, יחד עם תת אלוף (מיל') ערן אורטל, שבו הוא מותח ביקורת קשה על תפיסת ההרתעה של מדינת ישראל, שהחליפה לדבריו את תפיסת הביטחון ההיסטורית של ישראל שדרשה את הכרעת האויב. באותו מאמר מציג ידעי את כישלון התפיסה, כשלטענתו כל עוד חמאס או חיזבאללה שרדו את סבבי הלחימה מול ישראל, הם יכלו לתאר את המערכה כניצחון שלהם. ידעי מסביר כיצד התפיסה הזאת, שמסתפקת במכה מוגבלת בלבד, מזרזת את הגעתו של הסבב הבא.

באותו מאמר ביקר ידעי גם את תוכניות התמרון המצומצמות שמכין צה"ל, שידועות גם לאויב ומאפשרות לו לנצל את ידיעותיו לצורך שחיקה של הכוחות. בהמשך המאמר ידעי כותב על הסכנות שבהסתמכות על מערכות הגנה כמו כיפת ברזל, בקביעה ש"ניתן לחדור כל הגנה".

לצד התפיסה הביטחונית שהציג ידעי לאורך השנים, ביקורות רבות נמתחו על כהונתו כמפקד זורע היבשה, בדגש על בניית הצבא שהובילה למחדלי 7 באוקטובר. הביקורת איננה מופנית כלפי תפיסות העל של בניית הצבא, שעל פיהן אין צורך בצבא יבשה מתמרן גדול, אלא כלפי דברים שממוקדים יותר ביכולותיו של צבא היבשה. ביקורות נוספות על ידעי מכוונות לאופיו, ועל פיהן הוא מתואר כ"פוליטיקאי שמנסה לרצות את הבכירים שמעליו".

עוד מאותו הדבר

"צריך לומר את האמת, אין שום בשורה ברשימת המועמדים. אנחנו מקבלים עוד מאותו הדבר", אומר הרב אביעד גדות, מנכ"ל ארגון תורת לחימה. "מי שמסתכל על כל המינויים של נתניהו לתפקיד הרמטכ"ל לאורך השנים, ימצא את אותן דמויות רק בשמות אחרים. שאול מופז ב־98', בני גנץ ב־2011, איזנקוט ב־2014 וכוכבי ב־2019. נתניהו הוא גם זה שאישר את מינויו של הרצי הלוי עם כניסת הממשלה לכהונתה, שכן הרצי עוד לא נכנס לתפקיד, ואם היו רוצים היה אפשר לבטל את המינוי. אלו אותם אנשים, שחושבים אותו הדבר, והם אלה שיצרו והובילו את הקונספציות שהביאו לאסון של המלחמה. בנושא המינויים נתניהו נכשל שוב ושוב".

לא הייתה ציפייה שהפעם זה ייראה אחרת, בעקבות המלחמה?

"בהחלט. וכשרומן גופמן מונה למזכיר הצבאי של נתניהו זה נראה כמו תחילתו של שינוי. אבל זה כנראה היה אירוע חד פעמי. עכשיו אנחנו מקבלים את אותם מינויים של נתניהו, שכשלו בכל פעם מחדש. הרי זמיר היה אלוף פיקוד דרום, סגן רמטכ"ל ומנכ"ל משרד הביטחון, כלומר בתפקידי מפתח בתחומים שאחראיים על המחדל. איך הוא יכול להיות זה שיתקן, כשהוא חלק מאלה שהרסו? עצם העובדה שסגן הרמטכ"ל היוצא ברעם בכלל מועמד לתפקיד זאת יריקה בפרצוף של הנופלים והחטופים. הוא המחדל עצמו. גם ידעי אולי כתב דברים יפים, אבל בשטח, בתפקידים שבהם הוא כיהן, לא ממש עשה את מה שהוא כתב במאמריו, אלא קידם את אותה מדיניות. לא מדובר בסוס דוהר שיכול לנהל מערכה בשבע חזיתות, אלא במי ששולחים למשימות מסמוס כאלה ואחרות".

הרב גדות מצביע על פרטים ברזומה של זמיר שצריכים, לדבריו, להדליק נורה אדומה בוהקת לקראת מינויו הצפוי. "מדובר בקצין שבזמן היותו תת אלוף הוציא מאמר שבו כתב שבשם המוסר אנחנו צריכים לסכן את ביטחון חיילינו כדי להימנע מפגיעה באוכלוסיית האויב. נוסף על כך, זמיר לאחר פרישתו הצטרף למכון וושינגטון למדיניות, שזה מכון שבהגדרתו מקדם מדינה פלשתינית. הוא היה שם יחד עם איזנקוט".

הציפיות של רבים בחברה הישראלית, לא רק במחוזות הימין הישראלי, היו שהרמטכ"ל הבא יהיה דמות עם אופי אחר משל המיליה המוביל במטה הכללי. אלא שבמטה הכללי כיום ישנם מעט מאוד קצינים האוחזים בתפיסות עולם אחרות, ורובם הועלו לדרגת אלוף רק תוך כדי המלחמה. השניים הבולטים ברשימה זו הם המזכיר הצבאי של נתניהו רומן גופמן, וראש אכ"א דדו בר כליפא.

"הסיבה שאלה השמות שאנחנו רואים בהליך הבחירה היא האירועים שהתרחשו בצה"ל בשלושים השנים האחרונות", אומר אלוף משנה (מיל') חזי נחמה, ממייסדי פורום מפקדים ולוחמים במילואים. "עד שנות ה־90 התפיסה הצה"לית הייתה של הכרעת האויב. זאת התפיסה שיצר בן גוריון, ועל בסיסה צה"ל נבנה. מאז שנות ה־90 אנחנו נמצאים במקומות אחרים. שמעון פרס דיבר בספר שלו 'מזרח תיכון חדש' על כך שמדינת ישראל עייפה ונמאס לה לשלם בחייהם של חיילים. מזה נולד אוסלו, מזה נולדה הנסיגה מלבנון, מזה נולדה תפיסת צבא קטן וחכם שברק הביא לעולם, ומאז רק העמיקו אותה עוד ועוד. הפסקנו להאמין שאפשר לנצח, בהשראת תהליכים בין־לאומיים שהתרחשו במקביל, וכל מה שאפשר זה לעבור מסבב לסבב. על פי התפיסות הללו נבנה הצבא ב־30 השנים האחרונות, ואלה הקצינים שצמחו בו".

אם זה התהליך שעברה מדינת ישראל כולה, איך עדיין צמחו בצה"ל 'סוסים דוהרים' שבכל זאת חושבים אחרת?

"זה לא התהליך שעברה מדינת ישראל, אלא רק אליטה מאוד חזקה בה. מדינת ישראל עצמה עברה תהליך הפוך. הקמתן של המכינות הקדם־צבאיות, הדתיות, מעורבות וחילוניות כאחד, הובילה לצה"ל כוחות אחרים שלא שרויים באותן תפיסות. אבל השליטה נמצאת אצל אותה אליטה, והיא דחקה בכוח החוצה כל מי שהחזיק בתפיסה אחרת. גם אלה שקודמו נשלחו לתפקידים שבהם הם לא יכולים להשפיע ולעצב את ליבת הצבא. זה יצר צבא שבו עד לדרגת מפקד האוגדה מדובר בקצינים עם סכין בין השיניים, אבל אותם קצינים לא הגיעו למטכ"ל כדי להביא את הרוח הזאת הלאה".

זה יצר מצב שבו המטה הכללי התמלא בקצינים בינוניים בלבד?

"כן. את מפקדי האוגדות ההתקפיים חיפשו לזרוק, ומצאו שלל סיבות לעשות זאת. קצינים אחרים נשלחו לתפקידי רוחב, רחוק מאוד ממחוזות ההשפעה. זה למשל הסיפור של יניב עשור, דוד זיני, רומן גופמן ובר כליפא. רק אלה שיישרו קו עם הקול המוביל קודמו לתפקידים בכירים. קיבלנו צבא שסירס את עצמו מהאתוס המרכזי של צה"ל ההיסטורי".

נחמה אומר שהיה רוצה לראות רשימת מועמדים אחרת, אך במציאות הנוכחית זה לא אפשרי. "לו נתניהו היה מישהו עם אופי כמו של טראמפ, היה אפשר לדבר על מהפכה אמיתית במטכ"ל. היה אפשר לדבר על דמויות כמו גופמן, זיני או בר כליפא כרמטכ"לים. אבל זה לא נתניהו. הוא מנהיג הססן וחששן באופיו, ולכן במקרה הטוב הוא ילך לשינויים קטנים והדרגתיים, ובהם צריך להתמקד".

סביבה תומכת

למרות הטון הסקפטי של נחמה והרב גדות, יש כאלה שסבורים כי גם הרמטכ"ל שייבחר יוכל לבצע לפחות חלק ניכר מהשינויים שצה"ל צריך לעבור כדי לתקן את מחדלי השורש שהובילו ל־7 באוקטובר. "אני חושב שאפשר לצפות לראות את השינוי המיוחל, גם עם שלושת המועמדים הללו", אומר סגן אלוף (מיל') ירון בוסקילה, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים.

מה ברזומה של השלושה מצביע על כך?

"אני לא מדבר דווקא על הרזומה האישי של כל אחד מהם, אלא על המעטפת שאמורה להיבנות מחדש במטכ"ל. בסוף הרמטכ"ל לא עובד בוואקום. יש לו מעטפת שלמה שאיתה הוא עובד. הרצי הלוי לא עוזב לבד את התפקיד. יחד איתו התפטר אלוף פיקוד דרום, ויהיו עוד מאלופי הליבה שילכו הביתה. עכשיו השאלה היא מי ימונו לתפקידים האלה, ואם ימונו לשם האנשים הנכונים, נוכל לראות את השינויים שצה"ל חייב לעבור".

ועדיין, את המערכת הזאת בסופו של דבר מוביל הרמטכ"ל, והתפיסות שלו הן אלה שמובילות את צה"ל.

"נכון, ולכן שר הביטחון חייב להקפיד על זה כשהוא ממנה את הרמטכ"ל הבא. הוא חייב לשמוע בצורה מאוד ברורה מהרמטכ"ל הבא, לפני שהוא ממנה אותו, מה תפיסת בניין הכוח שלו, מה תפיסת ההכרעה שלו, במה הוא מאמין ביחס ליכולות הצבא, מה תפיסת הביטחון הכוללת שלו. הוא צריך להקפיד שהרמטכ"ל שייבחר ידגול בהצבת דרכי פעולה רבות בפני הדרג המדיני, ולא רק תוכנית אחת שמתאימה באופן מושלם לתפיסותיו של הרמטכ"ל ולא לתפיסות הדרג המדיני".

בוסקילה מכוון בדבריו למדיניות ארוכת השנים של מערכת הביטחון אל מול הדרג המדיני, שתוארה בהרחבה בתחקיר 'בשבע' לפני שבועות ספורים. בתחקיר הוצג כיצד הדרג הצבאי למעשה כופה את עמדתו על מקבלי ההחלטות, בין בעזרת הסתרת מידע, ובין על ידי גיבוש תוכניות מבצעיות שלא עומדות ביעדים שדרש הדרג המדיני.

"נוצר כאן מצב שבו הצבא לא מרגיש כפוף לדרג המדיני, ולכן הוא גם לא מקדם את התוכניות והדרישות שלו. המציאות הזאת מובילה לבעיית משנה, שבה הצבא הופך לשחקן פוליטי. בדיון בכנסת השבוע אמר הרמטכ"ל שחסרים לצה"ל אלפי לוחמים. זה נכון עובדתית, אבל זה נאמר בהקשר של גיוס חרדים. הבעיה באירוע הזה היא שהסיבה שחסרים אלפי חיילים היא לא רק אי גיוס החרדים, אלא בעיקר העובדה שכל הרמטכ"לים האחרונים צמצמו את צבא היבשה, כי הם לא האמינו בצורך שלו. ברגע שהאמירות כמו אלה שהרמטכ"ל אמר בוועדה מגיעות מהמקום הפוליטי ולא מהמקום של תיקון תפיסות העולם שהובילו ל־7 באוקטובר, זאת בעיה קשה. זה הבסיס שצריך לתקן בבחירת הרמטכ"ל הבא".