
בתוך השבוע רווי הסערות והטלטלות שעבר עלינו, כמעט ונעלם מהעין אירוע קטן אבל היסטורי שהתרחש במליאת הכנסת ביום רביעי האחרון: תחילת חקיקתו של חוק שיאפשר ליהודים לקנות קרקע בארץ ישראל, גם אם באזורים שעדין לא החלנו עליהם את הריבונות.
לא רק לקנות, גם לרשום את הקרקע על שמם. מוזר ככל שזה ישמע: שבעים ושבע שנים אחרי הקמת המדינה, וחמישים ושמונה שנים אחרי שחרור חבלי יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים, עדין המצב החוקי באזורים אלה אוסר מכירת קרקעות ליהודים, ואוסר גם לרשום את הקרקעות האלה על שמם.
לו היה נחקק באיזשהי מדינה בעולם חוק שאוסר למכור קרקע ליהודים, אין ספק שמדינת ישראל היתה מנתקת אתה את היחסים, לא לפני שהושיבה את השגריר שלה על הכסא ה"טורקי" הנמוך והעניקה לו הרצאה על תולדות האנטישמיות בעולם.
אבל אין חוק אנטישמי כזה בשום מקום, גם במדינות העוינות אותנו ביותר. רק כאן, אצלנו, במרחק אופניים מהכנסת ומבית המשפט העליון, רק כאן יש. רק כאן יהודי שמבקש לקנות בית בארץ אבותינו נזקק לכל מיני טריקים ושטיקים, אנשי-קש וחברות-דמה, הליכי רישום ארוכים ומערימי-קשיים, ודיונים של שנים בבתי המשפט השונים - דרך חתחתים שתאפשר לו להיכנס לבית שרכש רק לאחר שנים. וכל זה, אך ורק משום שהוא יהודי.
ארץ ישראל היא היום המקום היחיד בעולם, בו נאסרת רכישת קרקעות ע"י יהודים, רק משום שהם יהודים. מדינת ישראל, כמובן, לא חוקקה את החוק האנטישמי הזה, זהו חוק ירדני שירשנו מאויבינו יחד עם הארץ כשחזרנו אליה, אבל מדינת ישראל לא ביטלה אותו עד היום, ואפילו עיגנה וביססה אותו בצווים מטעמה עליהם חתם אלוף הפיקוד.
למה? זאת גילו לנו שופטי בג"צ כשקבעו לפני כשנתיים בעתירה שהוגשה ע"י עמותת רגבים: הם קבעו אמנם שהחוק הקיים "גזעני ומבדיל בין דם לדם" ויחד עם זה לא מומלץ לשנות אותו, בגלל מה שכינו "מורכבות בטחונית ומדינית". הם לא המציאו את הסיבה הזו, הם קראו אותה בתשובת המדינה לעתירה, כי אכן, זו היתה מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, גם ממשלות ימין.
בזמן שמדינת ישראל נמנעה מלגעת בחוק האנטישמי הזה בשל ה"מורכבות הבטחונית והמדינית", בן-בזמן ממש הרשות הפלסטינית לא נמנעה. אדרבא: היא דווקא אימצה אותו אל ליבה, והוסיפה עליו כהנה וכהנה: חוק הקובע חובת עונש מוות למוכרי קרקעות ליהודים, ומנגנון סיכול "מודיעיני" ו"בטחוני" משוכלל שעוקב ומאתר את ה"פושעים" הערבים, מענה אותם בבתי הכלא של הרש"פ, רודף אחריהם גם הצליחו להימלט לתוככי ישראל הקטנה, והופך את חייהם לגיהינום - הכל כדי להשיג את היעד: שהמוכר יגיע למשטרה, או לבית המשפט, ישקר במצח נחושה, ויתלונן או יעיד שמעולם לא מכר את הבית או הקרקע. ובתי המשפט שלנו? הם, על פי רוב, מתקשים לראות את האקדח המוצמד לרקתו של המוכר-המשקר, ומעכבים את אישור העסקה, או אפילו מבטלים אותה.
לא עוד. ערב ראש חודש שבט זכינו להתחיל, במליאת הכנסת, את התיקון. הצעת החוק, שהוגשה במקביל ע"י ראשי שדולת א"י בכנסת, וע"י ח"כ משה סלומון, קובעת שהמפקד הצבאי יבטל בצו את החוק הירדני האנטישמי. כדאי להתעכב רגע על המנגנון הזה, כי גם בו יש בשורה של ממש: למעשה, הכנסת היא שתקבע על פי איזה נורמות יתנהלו החיים ביהודה ושומרון – גם זה עקרון חשוב שניסיתי לקדם בחקיקה כבר לפני עשור, כשנכנסתי לראשונה לכנסת. לא יתכן – טענתי אז – שכחצי מיליון אזרחי ישראל החיים ביהודה ושומרון, חלקם יושבים שם כבר כדור שני, שלישי ואף רביעי, ממלאים את כל חובותיהם למדינה על-פי חוק, מגיעים לקלפי ובוחרים את נציגיהם לכנסת כמו שאר האזרחים – לא יתכן שהם לא יוכלו לצפות שחברי הכנסת יהיו אלה שיחוקקו עבורם. את העוול הזה צריך לתקן.
עמדתי אז, יחד עם חברי ח"כ יריב לוין, בראש שדולת א"י בכנסת, ויחד הגשנו את הצעת החוק שזכתה לכינוי "חוק הנורמות", שביקשה לקבוע כי כל חוק שהכנסת תקבל יחול באופן אוטומטי גם ביו"ש באמצעות צו-אלוף, ואם האלוף או יועציו המשפטיים יבקשו להכניס בו שינויים – הם יגישו בקשה לאותה ועדה של הכנסת שחוקקה את החוק. חוק הנורמות לא זכה להתקדם אז מעבר לקריאה הטרומית (בין היתר משום שהכנסת יצאה אז לבחירות מוקדמות), אבל את העקרון הזה המשיכה שדולת א"י בגלגוליה השונים לתבוע לאורך כל השנים, בכל הכנסות ומול כל הממשלות. הפעם הראשונה שהוא יושם היתה בכנסת הנוכחית, בחקיקת החוק לביטול ההתנתקות בצפון השומרון, שחייב את אלוף הפיקוד לבטל את הצווים האוסרים נוכחות יהודית בחומש, שא-נור, גנים וכדים. הכנסת חוקקה, והמציאות בשטח השתנתה. והנה, גם עכשיו, העקרון הזה חוזר, וטוב שכך.
הממשלה שלנו החליטה לתמוך בהצעת החוק, ובכך בעצם הסירה את הנימוק היחיד שעלול להביא לפסילתו בבג"צ ("מורכבות בטחונית ומדינית", זוכרים?), ולי ניתנה הזכות להשיב מעל דוכן הכנסת בשם הממשלה. באמת שהתרגשתי.
הרבה חלומות, תכניות ומטרות אסטרטגיות שהציבה שדולת א"י לאורך שנות קיומה, חתרה אליהן והתקדמה לכיוונן ככל יכולתה – זוכות להגיע בכנסת הזו, ותחת הממשלה הזו, לכדי מימוש: בראש ובראשונה החזרה לישובים שנעקרו בצפון השומרון, אבל גם הקמת ישובים חדשים, חיזוק ההתיישבות הצעירה והחוות, סיכול אפקטיבי למיזם ההשתלטות על הקרקע של הרשות הפלסטינית, בניה בהתיישבות ללא "מכסות" והגבלות, ובצד כל אלה הליכי חקיקה משמעותיים, כמו החוק הזה, שבע"ה יקודם ויאושר במהרה. מי שמעוניין להבין את היקף השינויים ואת משמעותם –כדאי שיציץ בפרסומים של ארגוני השמאל, הם מבינים היטב את עומק השינוי. כך למשל, בדו"ח קורע-הלב שהוציאה "שלום עכשיו" לסיכום "שנת 2024" אותה כינתה "שנת הסיפוח" ב"גדה המערבית".
"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" – על הפסוק הזה בפרשתנו אומר רש"י: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו: על חודש ניסן אמר לו: זה יהיה ראש לסדר מנין החודשים, שיהא אייר קרוי: שני, סיון – שלישי". החובה להתייחס לחודשי השנה העברית עמדה לנגד עיני כשפתחתי השבוע את "כנס תכניות העבודה לשנת 2025" של המשרד שלנו. "לא מתאים לי לספור את השנה לפי הלוח הלועזי" – הסברתי לעובדים – "אבל למרבה השמחה גם אין צורך, כי יש לנו השבוע ראש-שנה משלנו: ראש חודש שבט, שהוא, לשיטת בית שמאי, ראש השנה לאילנות".
כמה משמח לפתוח את חודש שבט בחוק שיקדם את נטיעתנו בארצנו ובגבולנו. וכמה מעודד לקרוא בערב ראש השנה לאילנות את "הדו"ח השנתי" של שלום עכשיו המסכם עבורנו את שנת ההיאחזות שלנו בחבלי ארץ אבותינו, משבט תשפ"ד ועד שנת תשפ"ה. בתוך כל הקשיים והאתגרים, הכאבים והדילמות קורעות-הלב שהממשלה שלנו נאלצת להתמודד אתם, בתוך המתח העצום סביב השאלה לאן פניה של הממשלה הטובה הזו, שסטתה לפני שבועיים מהדרך ועלולה לסיים את ימיה בשל כך – בתוך כל אלה חשוב לראות גם את הסיכום הזה של שנת עשיה ברוכה, ולהודות לקב"ה על הזכות הגדולה הזו.
שבת שלום וחודש טוב, יחד ננצח בע"ה!