אין חיה כזו קשה לי להאמין שיש בינינו אנשים אחראים, רציניים ובעלי היגיון לוגי סביר, שראו את צמאי הדם הללו מתנפלים על חטופינו ומנגד מקבלים בצהלולים ובתשואות רוצחים אכזריים כגיבורי על, ולמרות כל זאת הם עדיין סבורים שנכון לתת להם להנהיג מדינה, ולא סתם מדינה אלא כזו שצמודה לשלנו ואפילו חולשת על כל מרכזי החיים שלנו. לא מאמין שיש אנשים כאלה. וזכרת את אשר עשה לך אנחנו בראשיתו של בליץ תקשורתי בינלאומי שמופעל בגאונות מחושבת מרצועת עזה, זוכה לשימון, ניפוח והעצמה מהעולם כולו ותכליתו כפולה, אצבע מאשימה כלפי ישראל וטיפוח רגשות אשם ישראליים על מה שהותירו כוחותינו הקדושים והטהורים ברצועת עזה. בקמפיין הזה אנחנו רואים, ועוד נראה ככל שישובו העזתים למקומות בהם היו פעם בתיהם, עוד ועוד קשישים, נשים וילדים משוטטים בין הריסות בתיהם, פוכרים ידיהם אל השמים ומקוננים על אומללותם ומר גורלם בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום. ואצלנו יריצו את הסרטונים האלה מטלפון לטלפון, ממהדורה למהדורה, מטוויטר לפייסבוק. יהיו שיציגו את הסרטונים כהוכחה לניצחון ולמפלת האויב ויהיו שיריצו את אותם סרטונים כדי להכות על חזה עצמנו בהאשמה והלקאה עצמית. בעולם יראו בכך כעדויות נוספות שנערמות לפני תביעה נוספת בהאג או כמנוף להלהטת הרוחות האנטישמית ברחבי הגלובוס. עוד באותו נושא: השיחות של ארה"ב מול חמאס יתואמו עם ישראל המסר של דיוויד פרידמן לאדם בוהלר לא הערכנו נכון את מיקומי החטופים בעזה כך חגגה אגם ברגר את מסיבת ההודיה הקמפיין הזה, עתיר הממון והשלמון, מתבסס על הזיכרון הישראלי הקצר, זה שדעתו התקררה זה מכבר וזכרון הכאב של השבעה באוקטובר נשטף ממוחו במשך שנה ורבע. ממש משום כך אין לנו ברירה אלא לחזור לאותם הסרטונים שגם אם רצינו לא יכולנו להימלט מהם, סרטוני הזוועות של פריצת אלפי המחבלים לבתינו, בסיסנו, ישובינו ואנשינו, תיעודי החטיפות וההרג ומראות ההמון העזתי המקבל את פניהם של צמאי הדם השבים עם בנינו ובנותינו לרחובותיהם הצוהלים. עלינו להיישיר שוב מבט אל הזוועה, להחזיר לליבנו ומוחותינו את הכאב והדמעות, להיזכר מיהו האויב שטרם הכרנו רצחני ואכזרי כמותו ולהבין מחדש למה הפכה עזה לעיי חורבות, ושלא ינסו לדגדג לנו את בלוטות הרחמים. הרחמים שלנו עסוקים כעת ויהיו עוד עסוקים למשך שנים רבות במה שעוללו לבני עמנו שלנו. אין לנו תאי רחמים ריקים לזרים, וגם אם היו כאלה לא הייתה שום סיבה להכניס לשם את תאבי הרצח והדם המבכים עכשיו את מר גורלם, גם אם הם קשישים צולעים ומדדים, נשים מחוג'בות שמייללות או ילדים שמחפשים את בובות הדובי שנקברו מתחת להריסות. לא מעניין אותנו. סולם לא מוצלח לרדת בו מהעץ מר אלבג שלום הניסיון שלך לייצר התנצלות שמחלקת בין מתנגדי העסקה הפוליטיקאים לבין מתנגדי העסקה מהעם מצליח אולי להרשים את מעצבי אותם פוליטיקאים (מימין, איך לא) בלי קשר לכן עסקה או לא עסקה. האחרים מבינים שמדובר בפוליטיקאים שגם אם אתה ואחרים סולדים מהם (לגיטימי, מדינה דמוקרטית, כמובן) הם עדיין מייצגים את עמדת מצביעיהם. העם לא קונה את הדמוניזציה שעושים לנבחריו והסקרים מעידים על כך. מר אלבג, אח שלנו, מה בדיוק הכוונה שלך כשבדברי ההבהרה אתה אומר שהתכוונת "רק למנהיגים"? המנהיגים הללו לא צצו מהחלל החיצון. הם מייצגים ציבור, ציבור גדול ואפילו יתכן שהוא גם הרוב, והציבור הזה יחד עם המנהיגים הללו לא רק מבכים את החללים והנרצחים שנפלו ונרצחו מאז ראשית המלחמה, לא רק בוכים על נרצחי הטרור שרואים את המחבלים במאותיהם משתחררים מכבליהם וחוזרים הביתה, אלא גם בוכים על נרצחי העתיד שעוד יבואו עם שובם של המחבלים לזרועות הטרור המחכות להם בכיליון עיניים צמאות דם. הרי הנרצחים הבאים יכולים להיות אני, אתה, הילדים שלי או שלך או כל אזרח אחר בישראל. נהוג להוסיף כאן חלילה, אז אוסיף, למרות שכולנו יודעים שמדובר ביותר מסבירות גבוהה. מר אלבג היקר, האם כשאתה חושב על זה למפרע, אתה תומך בעסקת שליט שהביאה לנו את יחיא סינוואר כמנהיג השבעה באוקטובר, כזה שהוביל לרצח ישראלים רבים כל כך, לחטיפת מאות ובהם גם בתך היקרה? אני משער שלו ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, בידיעה שלתוצאות כאלה יביא אותה חלאה אנושית היית מתנגד לעסקת שליט, נכון? אז זה בדיוק השיקול שעומד כעת בראשם של מתנגדי העסקה. הדאגה לחטופי ונרצחי הטרור שממש בימים אלה מתארגן, מתחמש ונערך לעתיד. אז האשמת מנהיגי המתנגדים זה אולי סולם תקשורתי טוב לרדת בו מהעץ, אחרי שספגת ביקורות קשות כל כך ממשפחות שכולות ואזרחים כואבים, אבל אין בסולם הזה אמת מוסרית של ממש. צר לי, אח יקר, אנחנו בנים לאותה משפחת עם ישראל אבל כמו במשפחה נמשיך לנהל את הוויכוח תוך כדי השמעת העמדות השונות ולא תוך סתימת פיות ובוז למתנגדים. המקום בו סותמים פיות הוא כבר הרבה פחות משפחה, וחבל. שלום שלום ואין שלום בעוד עיני העם והעולם נתלו בדאגה באיום הנשקף לחטופינו מהמוני העזתים המתנפלים עליהם, שמעו האוזניים את המגישה באחת מתחנות הרדיו המובילות נרעשת ונדהמת מהרוע המתפרץ ומזכירה בתדהמה לא פחותה את האופן שבו נהגו הרוצחים ביום השבעה באוקטובר במי שהאמינו בשלום איתם, במי שהתנדבו לקחת אותם בחשאי לבתי חולים, מי שדאגו להם ולשלומם, "שוחרי שלום", הגדירה אותם המגישה. הם הרי שוחרי שלום, וכך נהגו בהם? זוועה. אז מעבר לזה שגם מי שאינו שוחר שלום לא צריך לחוות אירועים דומים, כמובן, רציתי רק להעיר על הכינוי הזה "שוחרי שלום", הכינוי שתכליתו לבדל אותם מהאחרים, ההם, אלה שתפיסת עולמם ומנהיגיהם הם מכשול לשלום. אז זהו, אחותי המגישה, אין כאן שוחרי שלום ושונאי שלום, וחשבתי שלפחות הדבר הזה התחיל להיות מופנם בשנה וחצי שחלפו על ראשינו כחרב מתהפכת. כולנו כאן, ימין ושמאל, רוצים בשלום, אלא שיש מי שאולי ניתן לכנות אותם "תמימי השלום" ואלו כל אותם מתנדבים, תורמים ותומכים ברודפי הדם מעזה בתקווה תמימה שמשהו בהם ישתנה כשיראו אינפוזיה ישראלית מזרימה חיים לילדתם הקטנה, ויש מי שמבין את הסיטואציה וגם הוא רוצה בשלום, אבל הוא גם מבין שלעת הזו ואל מול השכנים הספציפיים הללו המקסימום שלום שניתן לצפות לו הוא אי לוחמה מתוך הרתעה, ולשלום הזה הם חותרים. ההבנה שלהם, שהוכיחה את עצמה בכאב גדול ובדמים מרובים, היא שדווקא הכניעה, ההתרפסות, הוויתורים, הנסיגות, ההתקפלויות, התמיכה באויב, כל אלה מעודדים את תאוות הרצח אצלם. מה לעשות, כזה הוא המנגנון אצל השכנים הללו שיש לנו כאן, וגם אם יחתמו על כל המעשים הללו את החותמת 'שלום' הם רק יביאו למלחמה. נסכם, אין כאן שוחרי שלום מול מכשול לשלום, אלא תמימי שלום מול מפוכחי שלום. עובדות ועובדה בתכניתה 'עובדה' הביאה אלינה דיין את דבריו של מפקד הימ"מ המעיד על קריאותיו לעזרה מחיל האוויר. זה מתחיל בפניה למפכ"ל המשטרה רגע לפני שהוא נכנס לישיבה עם הרמטכ"ל, וכבר אז הוא מבקש ממנו שישלחו את חיל האוויר. בהמשך ביקש עצמאית ממפקד בסיס פלמ"חים שיסייע אווירית ללוחמיו ובנוסף הוא מעיד על בקשות שהגיעו לחיל האוויר ממקומות נוספים ומיחידות נוספות. שמעתי את זה ונזכרתי בשידור, טלוויזיוני גם הוא, של מה שהוגדר כתחקיר חיל האוויר ושודר בספטמבר האחרון, ובו לא רק סיפרו לנו על נוהל ההדממה ועל כך שרק שני מסוקי קרב מגוננים על שמי ארצנו המאויימת, אלא שעד השעה 16:20 מפקד חיל האוויר וצמרת החייל לא ידעו על מסיבת הנובה ועל מה שמתחולל בשטח. הסבירו את זה שם בכך שהם מנותקים מתקשורת חיצונית, הסבר תמוה לכשלעצמו. אנחנו הרי לא משלמים מיליארדים כדי שמגיני האוויר של מדינת ישראל יהיו מנותקים ממה שקורה בחוץ, אלא בדיוק להיפך. אבל סיפרו שם שב-16:20 מישהו יצא להדליק סיגריה בחוץ וכך התוודע לשידורי הטלוויזיה המבעיתים. נו, באמת... בכל אופן משום מה פערי הזמנים בין שני השידורים הללו, בין מפקד ימ"מ שמבקש עזרה בשמונה בבוקר לבין מפקד חיל אוויר שלא מודע לכל פרט שקורה בשטח עד אחרי ארבע אחר הצהריים... לי זה נשמע מוזר. להערות ולהארות שלכם: shimon4593@gmail.com
