אל"מ במיל' ד"ר חנן שי ממכון משגב לביטחון לאומי, שפיקד בעבר על הרמטכ"ל הנכנס רב-אלוף אייל זמיר, סבור כי זמיר הוא האיש הנכון להוביל את צה"ל לשינוי תפיסתי חיוני.
לדבריו, זמיר מגיע מתוך תפיסה צבאית ישנה, שהייתה נהוגה לפני שצה"ל עבר ממודל של הכרעה וניצחון למודל של הרתעה. "הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד, לא רק עכשיו אלא קודם", פותח שי את דבריו בראיון לערוץ 7 ומסביר כי זמיר "הוא עוד מהדור של צה"ל הישן, לפני שהוסב מצבא מנצח ומכריע לצבא מרתיע, מכה מכות קשות וכואבות אבל לא מכריע, מביס ומכניע את אויביו. הוא יודע מה צריך לעשות, לאן צריך להגיע וכיצד יש להגיע".
"הבעיה היא לא אישית", מדגיש שי על המינויים החדשים והנדרשים ומוסיף כי המינויים החדשים צריכים להכיר את תורת הלחימה הישנה של צה"ל. "גם אם האנשים החדשים לא יכירו את תורת ההכרעה של צה"ל, שבשנים האחרונות פשוט לא נלמדה, אז אנחנו לא נוסיף שינוי גדול".
הוא מוסיף כי "התורות ישנן, הן כתובות, הן גם מחייבות, אני מקווה שזה מה שהוא יעשה. יתחיל את התפקיד שלו בהטמעת התורות, ואז החלפת אנשים, עם הטמעת התורות, לדעתי תחולל פלאות, כי המצב קשה, אבל הוא לא בלתי מובן, ולא כזה שלא ניתן לתקן אותו, זה ברור לחלוטין".
הוא מבקר את הדוקטרינה הנוכחית בצה"ל וטוען כי קצינים כיום אינם מכירים את עקרונות הלחימה המסורתיים. "הם מדברים בשפה אחרת לגמרי שלי אפילו לא ידועה, לא מוכרת, זוהי לא שפה מקצועית - זוהי השפה של אותה תורה שהוכנסה לצה"ל, התחילו להכניס אותה ב-94-95, ההכנסה הממוסדת הסופית הייתה ב-2004, כאשר צה"ל פרסם את ספר תפיסת ההפעלה החדשה שלו, שהיא תפיסה שלא עוסקת בחיסול יכולותיו של האויב, אלא בשינוי רצונו ובמצבו התודעתי, כדי שהוא לא ירצה להילחם למרות שהוא עוד יכול להילחם".
"כל הרעיון במלחמה זה לפגוע ביכולות שלו. הכוונות שלו, מצבו הנפשי והתודעתי והרגשי, ממש לא מעניין את אף אחד. אם הוא חסר יכולת להילחם, אז מה אכפת לנו מה הוא מרגיש ומה הוא חושב?", תוהה שי.
כדי לשנות את המצב הוא מסביר "היה צריך שבוע אחרי השבעה באוקטובר להניח על שולחנו של הרמטכ"ל תחקיר, לא ועדת חקירה, אלא תחקיר מקצועי שהצבא היה צריך לבצע אותו בעצמו, אבל לדעתי הוא לא יכול היה, ולכן היה צריך להיעזר בגורמים שכן יכולים לעשות ולעזור להם. ובתחקיר הזה היה צריך לומר: טעינו לחלוטין, אנחנו צריכים לעצב את עצמנו מיד, ורק אחר כך לצאת לפעילות ההתקפית. צריך לזכור, מה שצה"ל עשה גם בלבנון וגם ברצועה, אלה לא מתקפות אופרטיביות, אלה אוסף של קרבות, מבצעי פשיטה, שזה מבצעים שממש לא ניתן לממש את המטרה המדינית, שהייתה הפעם מאוד ברורה: הסרת האיום".
הוא מפרט כי "להסרת האיום אתה צריך להשתלט על שטח, צריך לכבוש, לטהר, להיערך להגנה כדי למנוע מהאויב לחזור לשם. במקרה שלנו גם היה צורך לטהר ממנהרות וכל הדברים האחרים. אלה הם דברים שאתה לא מבצע אותם אם התיאוריה שלך היא תיאוריה של להרתיע את האויב".
עם זאת הוא מדגיש כי השינוי יכול להתבצע במהירות לטובה. "השינוי יכול היה להיעשות מהר, והוא גם יעשה מהר מאוד, מכיוון שלשמחתנו ולמזלנו, ברמה הטקטית, התורה לא השתנתה. הדרג הטקטי שלנו, היבשתי, למרות שהוא נובן, הוקטן מאוד - נשאר עם היכולות שצריך כדי להכריע".
שי משבח את לוחמי המילואים, שלדבריו הפתיעו לטובה במלחמה. "ההפתעה הגדולה ביותר של המלחמה הזאת היא כמובן המילואים שמעולם לא היו באיכות כזאת, ברמה כזאת ועם רצון לחימה כזה גבוה. ולכן החלק היותר פשוט פה, הוא דווקא לשנות את החשיבה של הפיקוד הגבוה, ואת זה אני אומר, אפשר לעשות, וזה ייעשה אני מקווה, ואז נראה כאן ביצועים אחרים לחלוטין".
"בסך הכול צריך להבין", הוא מבקש להדגיש - "צה"ל הוא צבא מצוין, היכולות בכל הזרועות הן מצוינות. האיזון בין הזרועות הופר, הופר קשות - חיל האוויר נבנה בצורה רצינית מאוד, ובעיקר בשביל להשמיד מטרות, שזה אומר לפגוע, להכות קשות, אבל בלי דרג מתמרן מסתער, שישתלט על שטח, יכבוש אותו, יטהר אותו, ויתפוס אותו, ויביא נכסים אסטרטגיים, אופרטיביים ממשיים, שאפשר לאחוז בידיים - אתה לא יכול לסיים את המלחמה בהישגים מדיניים משמעותיים".
הוא סבור כי הרמטכ"ל הנכנס יבצע את השינויים הנדרשים. "אייל בוודאי יודע מה צריך לעשות, הוא גם מדבר על זה, המשפטים הראשונים שלו היו ניצחון והכרעה, ואני סמוך ובטוח שהוא יעשה את זה בהצלחה".
שי מותח ביקורת גם על הכנסת קוד אתי לשורות צה"ל. "לא היה צריך קוד אתי, מדינה שהקוד האתי שלה, הקוד המדינתי שמופיע במגילת העצמאות, היא לא צריכה שום קוד אתי אחר, יש לה את הקוד האתי הטוב ביותר בעולם שיכול להיות - ערכי מוסר הנביאים, אז מה צריך להוסיף על זה עוד קוד אתי? אני לא מבין, והוא לא היה חסר. אם הקוד הזה היה חסר, אני בטוח שבן גוריון היה מוסיף אותו כאשר צה"ל הוקם, אם הוא לא הוסיף אותו, כנראה שהוא לא היה זקוק".
הוא מסביר מדוע צה"ל לא צריך קוד אתי. "הקוד האתי בהתחלה כלל את ערך הניצחון, אחר כך הסירו ממנו את ערך הניצחון והטענה הייתה שלנצח זה לא מוסרי. כאשר התחילו לשאול שאלות את המנסחים, איך אתם אומרים דבר כזה? הם אמרו שצה"ל הוא צבא הגנה לישראל - בהגנה לא תוקפים וניצחון יש רק בהתקפה, ולכן לא צריך את הערך הזה. אלה הם דברי הבל, מכיוון שהגנה מתחילה בהכלת האויב, אבל היא מסתיימת בהתקפה על האויב, התקפת נגד על האויב, השמדתו אחרי שהוא הוכל קודם בשטחי הריגה, ואז אתה עובר להתקפה בשטחיו, זו תורת הלחימה שלדעתי המנסחים של הקוד האתי פשוט לא היה להם שום מושג. יש לי טענות על מי שקיבל את הקוד האתי הזה, ולא זרק אותם מכל המדרגות איתו.
לסיום הוא מפרט מהמבט שלו את הצעדים שהובילו למתקפת החמאס בשבעה באוקטובר. "צה"ל לא נערך להגנה מכיוון שאי אפשר להגן על המדינה בגבולותיה, כי כדי להגן על המדינה, כדי למנוע נפילה של יישובים, תקיפה של שטחים, צריך עומק אופרטיבי, אסטרטגי, אין לנו אותו - אף פעם לא היה לנו אותו, למעט בשנים שעוד היה לנו את סיני, משהו אולי יש לנו היום ברמת הגולן".
"בגלל שאין לך את העומק ואתה לא יכול להגן, איומים יוסרו בעודם בעיבם מחוץ לגדר, בשטחי האויב, לא כשהם גדולים והם כבר מפלצות, אלא כשהם עדיין קטנים. כך בעצם התנהלו כל המלחמות שלנו במאה הקודמת".
לסיכום, שי טוען כי הכשל המרכזי ב-7 באוקטובר היה היעדר מוכנות להגנה וחוסר יכולת להסיר את האיום בהתקפה. "לא הייתה שום הגנה ושום מוכנות לקבלת התקפה של ארבע חטיבות לפחות קומנדו של הנוחבה, חטיבות מאומנות שידענו עליהן, ידענו בדיוק מה יהיה שם. לדבר הזה היינו צריכים להיערך להגנה, אבל לא היינו יכולים להיערך להגנה, כי אין לנו עומק. אתה לא יכול להגן על בארי כאשר היא יושבת על הגבול. מה אתה כן יכול לעשות? לממש את מדיניות ההגנה הלאומית, שאומרת לצאת ולהסיר את האיום.".
אך לדבריו "הסרנו מעצמנו את היכולת להסיר את האיום. אין לנו יותר עוצבות מתמרנות כאלה שיכולות להיכנס, לתקוף ולהסיר את האיום. אתה במצב שאין לך הגנה, וגם אין לך יכולת להסיר את האיום בהתקפה, ולכן גם ההתקפות אחרי השבעה באוקטובר, הן התקפות מבחינה מקצועית מאוד בעייתיות, ולכן גם הביאו הישגים בעייתיים מאוד. זה הסיפור של השבעה באוקטובר - לא נערכת להגנה ומצד שני איבדת וחיסלת את היכולת להסיר את האיומים בהתקפה".