1. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה: יהודים שמרימים יד בתורת משה ופוטרים עצמם בציניות אכזרית מכמה ממצוותיה החיוניות לגבי עצם קיומו הפיסי של עם ישראל, תוקפים את אלה שמוסרים נפשם על מצוות קיומיות אלה, יורקים עליהם בלעג, ומכנים דווקא אותם - כופרים. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אבי הפסיכולוגיה המודרנית זיגמונד פרויד בנה תיאוריה שלמה על התופעה הבזויה הזו. כך, קבע פרויד, מגינים על עצמם עבריינים למיניהם. השלכת האשמה על אחרים, מהווה אמצעי להקל על תחושות אשמה, פחד או בושה, ומאפשרת לעבריין, פסיכולוגית, להרחיק עצמו מהעבירה. מי יגלה עפר מעיניך, סבא פרויד. 2. תיאוריה זו מסבירה את הריקוד המושחת של המשתמטים שכפירתם אומנותם, הרומסים בציניות מצוות מדאורייתא ומדרבנן: הגנת העם מפני הצר הצורר, 'לא תעמוד על דם רעך', 'הכל יוצאין למלחמת מצווה, גם חתן מחדרו וכלה מחופתה', ועוד. במקום להיכנס תחת עול המצוות הללו, הם רוקדים: 'בשלטון הכופרים איננו מאמינים ובלשכותיהם איננו מתייצבים', ולקינוח מפזזים עם 'נמות ולא נתגייס ונקדש שם שמיים'. תמותו אתם, המתגייסים, כדי שאנחנו לא נתגייס. אוי לאותה הרמת יד בתורת משה. אוי לאותה כפירה. אוי לאותה אפיקורסות. אוי לאותה פריקת עול. 3. האב השכול צבי גרינגליק, אביו של סרן שאולי גרינגליק הי"ד שנפל במלחמה בעזה, טען השבוע שדווקא הסרבנים החרדים, הם-הם הכופרים האמיתיים בתורת משה: "לא לצאת להגנת עם ישראל – זו כפירה!", אמר בכאב. ואם יורשה להוסיף: מדובר גם בכפירה שיטתית בטובתו של מקום, ב-77 השנים האחרונות, נוסח נטורי קרתא. אבל בהבדל מן הסרבנים הכופרים, הנטורים לפחות אינם נוטלים פרוטה מן המדינע. ואילו הכופרים דווקא בוזזים בכיף. 1.3 מיליארד לישיבות, 200 מיליון לחינוך נטול ליב"ה, וגם – לא ייאמן! - תקציב הזוי של 28 מיליון שקל מכספי משלם המסים, לעידוד ההשתמטות. טירוף מוחלט. וזאת בשעה שמשרתי המילואים משלמי המסים נאנקים תחת העול ההולך ומכביד: יותר ימי מילואים, יותר מס הכנסה, פחות נקודות זיכוי, פחות ימי הבראה, פחות שכר נטו. עוד באותו נושא: כן, גם גדולי ישראל עלולים לטעות מגילת אסתר: בלי בג"ץ ובלי בצלם תיקון המעונות: צדק פואטי שתיקת הכבשים 4. אין זו הפעם הראשונה שהכופרים בתורת משה, מאשימים בכפירה את השופכים דמם גם על הגנתם. אבל זו הפעם הראשונה שיש להם גושפנקה ממלכתית. שר בממשלת ישראל, יצחק גולדקנופף, ריקד ופיזז עימם לצלילי 'בשלטון הכופרים', בדיוק בשעה שבני גילם מחרפים נפשם להגנת המדינה, לרבות משתתפי הריקוד המושחת. אין זו הפעם הראשונה שמר גולדקנופף נחשף כעסקן שערורייתי. בנאום בעיר המתחרדת בית שמש, סיפר בזחיחות הדעת על העברת דירות שנועדו במחיר מסובסד לציבור הכללי, לידיים חרדיות: "גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי, אז הוצאנו את זה באיזושהי דרך לציבור החרדי. לא על כל הדברים אפשר לדבר עליהם". יעני, קומבינה נוספת לרעת המילואימ'ניקים המממנים את תקציב המדינה, כולל תקציבי גולדקנופף, ולטובת הבטלנים. ואין זו הפעם הראשונה שגולדקנופף חוטא למילואימ'ניקים המגינים גם עליו. רשות מקרקעי ישראל, רמ"י, מובילה הנחה שערורייתית של 90% ממחיר הקרקע לרוכשים בידואים ודרוזים ששירתו בצה"ל, אך עם כל הכבוד לחיילי המיעוטים, דורשת תשלום של 100% עבור אותה קרקע בגליל, פי 10 ויותר, ממילואימ'ניקים יהודים. לוחמים בגולני, בצנחנים וביחידות מובחרות למיניהן, נאלצים לחזור מהמילואים אל הדירה השכורות ולא לבית משלהם בגליל – רק בשל היותם יהודים. מה נסגר איתך, מר גולדקנופף, שקופת שרצים דבקה בך? 5. מסדר הכופרים, הבז שוב ושוב למסדר הנופלים, ממש הוציא עצמו מכלל ישראל (והכוונה אינם ללומדי התורה, אלא לאותם 22,000 חרדים שרשומים תחת ההגדרה 'תורתם אומנותם', אך זהותם מוּכּרת לשלטונות המס או במוסדות האקדמיה). שהרי לא קיים שום פוסק אחד - אפילו לא אחד! - ממשה רבינו ועד החזון איש, שמצא איזשהו צד היתר להשתמטותם. אבל הרי בכוח אי אפשר. אך אפשר להכות אותם בכיס: לשלול זכויות, מילגות, הנחות ותקציבים. לא תרמת – לא קיבלת. ייבוש מלא, ותסתדר לבד. גישה זו, ששר אוצר אחד ושמו נתניהו הוכיח את יעילותה בראשית המילניום, יכולה להיות התחלה טובה. הצעד הבא צריך להיות שלילת זכות ההצבעה לכנסת מסרבני הגיוס. אם אינך משתתף במאמץ הכללי לעצם קיומו של העם, אינך יכול ליטול חלק בהכרעות הגורליות. לא ייתכן ששרים שמעולם לא החזיקו נשק בידם, יכריעו בענייני מלחמה ושלום, וישלחו אחרים להיהרג למענם. 6. כבר לפני זמן התייחס עמיתי המוכשר קלמן ליבסקינד לתופעת המשתמטים הבזויה, וכך כתב (בקיצורים מתבקשים): "אם בעבר היינו חצויים בין ימין לשמאל או בין דתיים לחילונים, היום חוצים את החברה הישראלית קווי הפרדה אחרים לגמרי. יש את מגזר ה'לתת' מול מגזר ה'לקחת'. החברה החרדית בישראל תיזכר לדיראון עולם בשל השתמטותה מאחריות לגורלנו כאן. "העובדה שבכל החברה החרדית לא נמצא מנהיג אחד בעל שיעור קומה שידפוק על השולחן במרכז בית המדרש ויזעק בקול גדול: 'רבותיי, עם ישראל בצרה, דם יהודי נשפך כמים, ואנחנו לא יכולים לעצום את עינינו ולהמשיך לעמוד מנגד', מלמדת כמה עמוקה התחתית המוסרית שאליה התדרדרה החברה הזו. "הגיעה העת להבין שמי שרואה את צרת הרבים ומתעלם ממנה, מי שרואה את אחיו משרתים 250 ימי מילואים בשנה ועוצם עין, מי שרואה נשים גיבורות שנאלצות לסחוב על גבן בית ומשפחה וילדים כי אבא לא בבית וזה לא מניע אותו לעשות משהו, מי שרואה את הר הרצל מתמלא בהמוני מלווים יום אחר יום ובוחר לעמוד על דם רעיו ולא לסייע ולהושיט להם יד... אינו יכול להיות שותף לכלום. "מדינת ישראל חייבת להפוך את מי שלא תורמים למדינה, לאנשים שמסתובבים עם אות קלון על מצחם. למי שמתביישים לצאת לרחוב. אנחנו חייבים את זה למשרתים, אנחנו חייבים את זה למשפחותיהם, אנחנו חייבים את זה לנופלים, אנחנו חייבים את זה כדי שכל ילד במערכת החינוך בישראל יידע להבדיל בין טוב לרע. "החברה החרדית בישראל תיזכר לדיראון עולם, בשל השתמטותה מאחריות לגורלו של העם היושב בציון, בשל התנכרותה לאחיה, ובשל השימוש הציני שנעשה בתורה הקדושה כדי להכשיר את כל אלה". אמת ויציב.
