התחלה// לפני 47 שנה, נולד וגדל בכפר סבא. רביעי מחמישה אחים.
אבא// הרב יהודה רוזנברג ז"ל, כיהן כראש אולפנת אמנה בכפר סבא. "אבא נפטר ממחלה בגיל 66 אבל הספיק הרבה מאוד בחייו. איש אמת, אדם שפיו וליבו שווים. איש חינוך במלוא מובן המילה. עד יומו האחרון שמר על קשר עם תלמידותיו ומשפחותיהן. דמות שהשפיעה על חיים של רבים כל כך וגם עליי".
אמא// יהודית, בת 80. "הייתה הרבה שנים מורה לספרות. אשת חסד גדולה ואשת אשכולות, בעלת ידע רחב. חינכה אותנו לחסד ואהבת תורה".
בית פתוח// "אבא היה מביא לסעודות שבת אנשים שלא היה להם איפה לאכול, כל מיני עריריים ונדכאים. אישה עיוורת או איש מבוגר על הספקטרום, גדלתי לתוך זה. וגם כשהייתה תלמידה מהאולפנה שלא יכלה לנסוע הביתה מכל מיני סיבות, היא התארחה אצלנו. כילד זה היה בעיניי במופת גדול לאהבת חסד. הבית שלי היה בשבילי בית המדרש הטוב ביותר שיש".
קנה לך חבר// למד במכינת כפר סבא, ובהמשך בישיבה התיכונית בשעלבים. "לצאת מהבית לפנימייה מאוד העצים ובנה אותי. הייתה חברות אמיצה בין החבר'ה, חברות שנמשכת עד היום".
צבא// למד בישיבת מרכז הרב במשך שלוש שנים ואז התגייס לחיל השריון. בהמשך שימש מפקד במכללה הקדם־צבאית אור עציון, וסיים את שירותו ביחידת מורן של התותחנים.
מילואים// במשך 17 שנה שירת במילואים כמ"כ בחטיבה הדרומית עזה. "הייתי בשנים שלפני ההתנתקות בין חאן יונס לרפיח. אני זוכר את ההתיישבות היהודית בגוש כמקום פורח, שוקק חיים ומשגשג עם אנשים מופלאים וחוף ים נהדר".
כנסת// שימש עוזר פרלמנטרי ויועץ תקשורת של חבר הכנסת והשר דאז אורי אריאל. "אורי איש ציבור מזן נדיר, אדם מיוחד ואוהב הארץ ברמ"ח איבריו". זו הייתה תקופת המאבק נגד תוכנית ההתנתקות. "תקופה סוערת. אורי היה דומיננטי במאבק. ביקרנו הרבה בגוש, ישנו בשטח, לקחנו חלק במחאות נגד המהלך ועשינו כל מיני פעילויות, בדרכים שונות, כדי למנוע אותו".
הגירוש// "ביום הגירוש הייתי עם אורי בכפר דרום. עברנו בין הבתים לראות איך אפשר לעזור לאנשים. המראות היו קשים, של ילדים ומשפחות שנעקרים מבתיהם. זה היה שבר אדיר. היינו בעצמונה, שכבר הייתה כמעט שוממה, וילד קטן רץ לאורי וחיבק אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אורי ממרר בבכי".
נלחמים בעזה// "אחרי ההתנתקות עשיתי מילואים בקו של חולית, ניר עוז, כרם שלום וכל האזור הזה במסגרת החטיבה הדרומית עזה. נלחמתי בעמוד ענן וצוק איתן. בצוק איתן נעדרתי מהבית ל־35 ימי מילואים וזה היה נראה לנו שיא השיאים. לא שיערנו מה עוד מצפה לנו".
החצי השני// אורית (44), מנהלת מוצר בבנק הפועלים. "הכרנו בלימודי התואר השני בבר אילן ומאז אנחנו יחד. אני חב לה המון על כמעט חצי שנה רציפה של מילואים שהיא ניהלה את הכול, במקביל לעבודה שלה בבנק".
הנחת// חמישה ילדים. הבן הבכור יהודה (15), דוד (13), נעם (11), רוני (בת 9), והקטן איתן (7). "הם כל עולמנו".
בנקאות// למד תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בניהול באוניברסיטת בר אילן. במשך 14 שנה עבד בבנק לאומי בתפקידי ניהול שונים. בתפקידו האחרון בבנק ניהל את הרגולציה והמדיניות הציבורית של קבוצת לאומי.
מלחמה// בבוקר שמחת תורה יצא לבית הכנסת במודיעין והשמועות על הקטסטרופה בדרום התחילו להגיע. "מאותו יום היה רק דבר אחד שהעסיק אותי: איך אני מתגייס". למרות תפקידו הבכיר באזרחות וגילו שחצה את גיל הפטור, הוא היה נחוש להתנדב למערך המילואים. "כל מי שהיה לוחם וראה את האויבים שקמים עלינו הרגיש שהוא חייב לקחת חלק במלחמה על הבית. שיגעתי את הגדוד שלי, דיברתי עם בכירים בצבא, חברי כנסת ומי לא. למזלי, ההתעקשות הצליחה וגויסתי".
לוחם// גויס כלוחם בגדוד אבשלום, גדוד חי"ר שהוקם במלחמה ומורכב מלוחמים ותיקים. הגדוד הוצב ביישובי העוטף צמודי הגדר, שהיו מוכרים לו עוד מתקופת שירותו הצבאי. "אני מגיע לגדוד שמשימתו לתפוס את היישובים צמודי הגדר ולהיות הכוח המגן עליהם. במילואים אתה נפגש עם אנשים בעלי דעות והשקפות שונות. ההבנה שלכולנו יש משימה משותפת להגן על התושבים ולהשיב להם את תחושת הביטחון והאמון עם הצבא עמדה מעל הכול".
נחל עוז// התחיל את הקו בזיקים ובהמשך קיבל פיקוד על קיבוץ נחל עוז. "שם בפעם הראשונה נחשפתי לגודל הזוועה. ראיתי בתים שרופים וחרבים, קיבוץ נטוש כמעט לגמרי, חוץ מכמה בודדים. זו הייתה תקופה מתוחה עם הרבה הקפצות, אזעקות ונפילות. אני נמצא שם ארבעה חודשים ופוגש חברי קיבוץ מעטים שחזרו. נוצר בינינו קשר חזק וטוב. באחד הימים ביקשו מתנדבים לסריקת גופות בכפר עזה, זה היה חצי שנה אחרי השבעה באוקטובר. זו הייתה החשיפה הכי קשה בשבילי לחורבן. חוויה מטלטלת".
המפנה// "אחרי כ־200 ימי מילואים אתה אומר לעצמך: איך אני יכול לחזור למקום הנוח הזה בבנק? אני חייב לעסוק בחיי עולם ולא בחיי שעה. זה תהליך שעברתי עם עצמי ועם המשפחה. הרגשתי שאני לא מסוגל לחזור. אומנם השכר היה מצוין, והיו בונוסים ותנאים מעולים, אבל הרגשתי שזה לא מה שהקדוש ברוך הוא דורש ממני בעת הזאת ושהדברים שאעסוק בהם חייבים להתכתב עם צורכי הדור. זה בער בי".
צו השעה// באחד מימי המילואים שמר בעמדה הצבאית כשראה מולו טרקטור שחורש את השדות שמתחתיו. זה היה רגע מכונן שבו החליט לעשות את השינוי בחייו. "ישבתי בעמדה מול סג'עייה, המחשבות רצות, וראיתי מולי טרקטור חורש בשדות ועובד במרץ. זה היה רגע מכונן שאתה אומר לעצמך: חקלאות והתיישבות הם צו השעה". כך בשלה בליבו ההחלטה לסיים את תפקידו בבנק, כשהיעד החדש הוא הקמת מיזם חברתי־ציוני בעוטף ישראל.
הבחירה// לאחר שנים במגזר הציבורי והעסקי בחר להתחיל פרק חדש בחייו כמנכ"ל ארגון 'חיבורים בחקלאות'. "החלטתי שאני מחפש משהו שקשור לשיקום, צמיחה וחיבור לאדמה". כשפנו אליו מארגון 'חיבורים בחקלאות' - נענה מיד בחיוב.
חיבורים בחקלאות// "מדובר בארגון שהיה קיים לפני 7 באוקטובר, אבל מאז המלחמה הפך לרלוונטי אפילו יותר. הוא הוקם כדי לתת מענה למצוקת החקלאים בארץ ולפיתוח ענף החקלאות בישראל. בעצם אנחנו עוסקים בבניין הארץ, בשיקום היישובים בעוטף ישראל וחיבור לאדמה. אנחנו מאמינים שזו המשימה של הדור, לקחת חלק ואחריות במעשה הציוני ובתקומת ישראל, לא פחות".
מתנדבים// במסגרת הארגון חיברו עד היום עשרות אלפי מתנדבים למאות משקים חקלאיים בכל רחבי הארץ, ובהם גם כ־60 מוסדות חינוך שמשלבים יום התנדבות חקלאית מדי שבוע. "אנחנו מסייעים למאות משקים חקלאיים בארץ בעזרת אלפי מתנדבים שבאים, מפשילים שרוולים ועובדים. הייחודיות שלנו היא בקשר האישי גם מול החקלאים וביכולת להבין את הצרכים של כל חקלאי".
עבודת כפיים// "יש לנו תוכנית התנדבותית בחקלאות בבתי ספר, ישיבות ואולפנות, דתיים וחילוניים, והפידבקים הם מדהימים. אנחנו מוציאים תלמידים מתוך הכיתות לעבודת אדמה. בגשם ובשמש הם דורכים בבוץ, עודרים, קוטפים פירות מהעץ. במלחמה הנוער התגלה במלוא עוצמתו, ואתה רואה את העוצמה הזאת גם ברצון שלו להתחבר לערכים האלה. בעידן הסמארטפונים, לצאת לשטח ולעבוד בעשר אצבעות זה מחבר לשורשים ולאהבת הארץ".
עם הפנים קדימה// "אנחנו פועלים להכנסת חדשנות וטכנולוגיות מתקדמות לחקלאות ומעניקים ליווי עסקי מקצועי לחקלאים. יחד עם בנק עוגן, בנק חברתי, אנחנו מעמידים אשראי ללא מטרות רווח למשקים שצריכים סיוע, לצד ליווי של מנטורים. בסוף משק חקלאי זה עסק וצריך ללמוד איך לנהל אותו".
גרעין נח"ל// בארגון פועלים בימים אלה להקמת ארבעה גרעיני נח"ל: ביישוב דקל בעוטף עזה, בבאר מילכה הסמוך לגבול מצרים, בבקעה, וגרעין נוסף ביישוב דובב שבמרום גליל, סמוך לגבול לבנון. "זו משימה חלוצית ממדרגה ראשונה. חברנו לאגף ההגשמה בתנועת בני עקיבא והקמנו מסלול ייחודי של שנת משימה חקלאית עם מעטפת תורנית. אנחנו מגייסים שמיניסטים שרוצים להיות חלק מהמעשה הציוני. יש כאן אירוע אסטרטגי ממדרגה ראשונה".
ידיים עובדות// בארגון ישנן גם קבוצות משימה חקלאיות. "חבר'ה בשנות העשרים לחייהם שרוצים לתרום לקהילה, באים לעבוד בחקלאות ונותנים במקביל גם שעות עבודה בקהילה, בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי. הם עובדים לתקופה, מרוויחים שכר ועובדים בעשייה משמעותית, מתוך תקווה שבבוא היום אפילו יחליטו להשתקע במקום".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// קם בשש בבוקר, משתדל ללמוד משהו לפני שמתחילים את היום, סנדוויצ'ים לילדים, תפילה ונסיעה למשרד או לפגישות. במסגרת העבודה נוסע הרבה לצפון ולעוטף עזה. יום בשבוע משתדל לעבוד מהבית ולהיות עם הילדים.
פלייליסט// מישי ריבו ומרדכי בן דוד, ועד coldplayומוזיקת קאנטרי.
השבת שלי// "עוצרים, חושבים, נחים, לומדים. הרבה משפחה ובלי מסכים. מעין עולם הבא".
דמות מופת// "אציין שניים שמהווים בשבילי השראה באופן מיוחד. אמיר זיני, אביו של ניראל זיני הי"ד שנרצח ב־7 באוקטובר בביתו בכפר עזה; וצוף אשחר, אלמנתו של נערן אשחר הי"ד, שנהרג בצפון בתחילת המלחמה. שני אנשים מלאי תעצומות חיים ואופטימיות שנותנים כוח לכולנו".
מפחיד אותי// "אנשים שמוכנים לשרוף אסמים".
משאלה// "שנבנה קומה חדשה של האומה, חזקה ומאוחדת יותר".
כשאהיה גדול// "מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתת ולעשות. עברתי לא מזמן מהעולם העסקי לעולם החברתי־אזרחי. מקווה לעשות טוב".
לתגובות: rivki@besheva.co.il