שר האוצר ויו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', התייחס בהרחבה בפודקאסט של הרב חיים נבון לאחת הסוגיות הרגישות בציבור הדתי־לאומי: המאבק על זהות הרבנים הראשיים לישראל ומינוי רבני הערים.
במהלך השיחה הציג סמוטריץ' את גרסתו להשתלשלות האירועים, הסביר את החלטותיו הפוליטיות וטען כי המחלוקות הפנימיות בתוך הציונות הדתית פגעו ביכולתה להשפיע על המינויים הרבניים.
"את הרבנות הראשית הפסדנו בגלל המלחמות שלנו", אמר סמוטריץ', והסביר כי דווקא כאשר נוצרה הזדמנות להביא לבחירת מועמד המזוהה עם הציונות הדתית, המחלוקות בתוך המחנה מנעו התייצבות מאוחדת מאחוריו.
לדבריו, מלכתחילה ביקש להימנע מהכרעה פוליטית בשאלת זהותו של הרב הראשי. "אני לא חשבתי שפוליטיקאים, למרות שאני בן של רב, צריכים להחליט מי יהיה הרב הראשי", הסביר.
לכן, לדבריו, פנה לרב יעקב אריאל וביקש ממנו לכנס ועדת רבנים שתבחר את מועמד הציונות הדתית. הוועדה, שכללה לדבריו כארבעים רבנים, התכנסה במטרה להגיע להכרעה מוסכמת. סמוטריץ' תיאר כיצד לאחר בחירת המועמד הרב מאיר כהנא ביקש להפגין תמיכה פומבית בהחלטה ואף הופיע לצידו באירועים ציבוריים.
אלא שלטענתו, זמן קצר לאחר מכן החלו גורמים רבניים מתוך הציונות הדתית לפעול נגד המהלך. "לא עבר יום והתחילו רבנים שלנו", אמר, ותיאר כיצד פנו גורמים שונים לראשי הישיבות החרדיות בניסיון לערער על המועמדות. הוא הדגיש כי הבעיה לא הגיעה דווקא מהציבור החרדי, אלא מתוך המחנה הדתי־לאומי עצמו.
לדבריו, בשלב מסוים שב לרב אריאל והבהיר כי אי אפשר להמשיך במצב שבו אין יכולת להגיע להכרעה מחייבת. לאחר שניסיונות נוספים לא צלחו, הודיע לו הרב אריאל כי הוא משוחרר מהמחויבות להחלטת הוועדה.
"אתם שנה וחצי לא הצלחתם במשפט התורה, אתם הרבנים, להגיע להחלטות", תיאר סמוטריץ' את הדברים שאמר באותה עת. מכאן, הסביר, עבר להכרעה פוליטית שהתבססה על שיקולי היתכנות ולא על קביעה מי מהמועמדים ראוי יותר מבחינה תורנית. "אם זה מגיע אליי, אני בודק רק דבר אחד: אם יש לי סיכוי להצליח", הבהיר. "אני לא קובע מי היה בסדר, לא היה בסדר, התחייב. אני לא קובע, זה לא תפקיד שלי".
בהקשר זה חשף סמוטריץ' גם את האופן שבו הוא מקבל החלטות ואת מערכת היחסים המיוחדת שבנה עם קבוצת רבנים המלווה אותו בסוגיות ציבוריות ופוליטיות.
לדבריו, עם כניסתו לתפקיד פנה לכשלושים רבנים וביקש להקים מסגרת קבועה ללימוד משותף ולהתייעצות, מתוך רצון ליצור קשר עמוק ומתמשך בין ההנהגה הרבנית להנהגה הפוליטית. "אני, כשנכנסתי לתפקיד, פניתי לשלושים רבנים", סיפר. "ואמרתי, חבר'ה, אני רוצה חבורת רבנים, שנלמד את הסוגיות. אגב, את ההחלטות אני מקבל. מה לעשות? פוליטיקה זה מקצוע".
סמוטריץ' הסביר כי במשך שנים התקיים בציונות הדתית מתח סביב השאלה מי מוסמך לקבל החלטות ציבוריות. "תמיד היה מתח בציונות הדתית, מי מקבל החלטות? רבנים או פוליטיקאים? כי הקשר לא היה טבעי", אמר.
לדבריו, ביקש ליצור מודל אחר של שיתוף פעולה. "אמרתי, בואו נקשור קשר טבעי של תלמידות. נשב, נלמד סוגיות, אני אתרגל למבט של הרבנים, אתם תתרגלו למבט שלי, וזו חברותא כזאת".
הוא הסביר כי ההשתתפות בפורום מחייבת שלושה תנאים מרכזיים: נכונות להשקיע שעות רבות בלימוד הסוגיות, יכולת לשבת יחד ולהתווכח גם כאשר קיימות מחלוקות עמוקות, ונכונות לשאת באחריות.
לדבריו, לעיתים מתקיימים דיונים בני ארבע, חמש ואף שש שעות, ללא החלטה בסופם. "מתווכחים, דנים", תיאר, והדגיש כי לא מדובר בהתייעצות סמלית אלא בלימוד משותף ומתמשך. סמוטריץ' סיפר כי לאורך השנים הצטמצם מספר המשתתפים בפורום ל-5 רבנים - הרב חננאל אתרוג, הרב דוד דודקביץ', הרב יהושע שפירא, הרב שמעון כהן והרב חיים גנץ, משום שלא כל הרבנים יכלו לעמוד בדרישות הזמן והמחויבות.
בהמשך התייחס סמוטריץ' לתוצאות הבחירות לרבנות הראשית ולבחירת הרב קלמן בר לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. הוא ציין כי היו בציונות הדתית מי שתמכו ברב בר מלכתחילה, ובהם ח"כ שמחה רוטמן, בעוד שהוא עצמו סבר אחרת.
עם זאת, לדבריו, מיד לאחר שהתבררו התוצאות התקשר לרב בר והבהיר כי הוא עומד לצידו. "הרב, נגמר, אתה הרב הראשי, אני חייל שלך", סיפר שאמר לו.
סמוטריץ' הוסיף כי במהלך הבחירות פנה לחברי הגוף הבוחר המזוהים עם מפלגתו וביקש מהם להתלכד סביב עמדתו, אך לא כולם נענו לכך. "אמרתי, אני מבקש מכם, בטלו את דעתכם מפני דעתי", סיפר. "ולא הסכימו. והפסדנו על קול אחד".
את ההתנהלות הזאת קשר סמוטריץ' למאפיין עמוק יותר של הציבור הדתי־לאומי, שלדבריו הוא גם מקור כוחו וגם אחת מחולשותיו הפוליטיות. "אנחנו ציבור של מנהיגים", אמר. "כולם רבנים, מנכ"לים, ראשי גרעינים. זה לא ציבור עממי שהולך אחרי מנהיגות. ולא יודעים לבטל דעתנו, לא למנהיגות רבנית, לא למנהיגות פוליטית".
למרות הביקורת, הדגיש סמוטריץ' כי אינו מבקש לשנות את אופיו של הציבור. "אני לא כועס על זה. אני שמח על זה", אמר, והוסיף כי מדובר בציבור עשיר בכוחות וביוזמות, אלא שלעיתים אותן תכונות מקשות על השגת מטרות משותפות.
בהמשך עבר סמוטריץ' לעסוק במינוי רבני הערים, וטען כי גם בתחום הזה המחלוקות הפנימיות בציונות הדתית הן גורם משמעותי לעיכובים.
"יכולנו למנות הרבה מאוד", אמר, והביא דוגמאות מערים שבהן, לטענתו, הייתה אפשרות מעשית לקדם מינוי רב, אך מאבקים מקומיים מנעו זאת.
בין היתר התייחס לחיפה, שבה תיאר מאבק ממושך בין שתי קהילות שהתעקשו על מועמדים שונים. לדבריו, רק סמוך לבחירות הושגה הסכמה על הרב בלום, לאחר שההזדמנות לקדם את המינוי כבר הצטמצמה. "אני התחננתי לפני שנתיים, תביאו את הרב בלום", סיפר. לדבריו, הוא הצליח ליצור אפשרות להסכמה מצד ראש העיר, אך ההכרעה הפנימית התעכבה עד שכבר לא ניתן היה להשלים את המינוי.
סמוטריץ' הזכיר גם את אריאל וערד כערים שבהן התנהלו מאבקים, והתייחס לחיפה, שבה לדבריו נוצרה הזדמנות לקדם מינוי בתיאום עם ההנהגה המקומית, אך גם שם התעוררו מחלוקות.
"זה נורא נחמד לגלגל את כל האחריות", אמר בתגובה לטענות המופנות כלפיו בעניין המינויים. הוא שב והדגיש כי לצד האחריות המוטלת על הדרג הפוליטי, נדרשת גם הסכמה בין הרבנים, הקהילות והגורמים המקומיים.
חלק נוסף בדבריו הקדיש סמוטריץ' למערכת היחסים עם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, ולמאבק על הסמכויות בתחומי שירותי הדת.
סמוטריץ' דחה את הטענה כי אילו היה משקיע במינוי הרבנים את אותה אנרגיה שהשקיע בנושאים אחרים, היה מצליח להשיג תוצאות משמעותיות יותר. "אבל אריה דרעי משקיע רק בזה", אמר. מנגד, הסביר כי הוא עצמו נדרש לעסוק במלחמה, בכלכלה, ביהודה ושומרון, בחינוך הדתי ובשורה ארוכה של נושאים נוספים.
הוא הזכיר את המשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות, שבמהלכו התנהל מאבק ממושך על השליטה במשרד לשירותי דת ובסמכויות הנוגעות לחקיקה הדתית. לדבריו, הפשרה שהושגה הייתה שש"ס תקבל את המשרד, בעוד הציונות הדתית תשמור בידיה השפעה על הליכי החקיקה באמצעות הוועדה בראשות שמחה רוטמן.
סמוטריץ' הציג את ההסדר הזה כהישג שאפשר למפלגתו להמשיך ולהשפיע על סוגיות דת ומדינה, ובהן חקיקה בענייני כשרות ומזונות, גם ללא שליטה ישירה במשרד לשירותי דת.