שבוע בלבד לפתיחת הקלפיות, ובניגוד גמור להערכות מתחילת מערכת הבחירות, ניכרת תנועה ערה של הציבור הדתי-לאומי-הליברלי לעבר מפלגת 'הציונות הדתית' בראשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. זאת על אף הכעס שליווה את סמוטריץ' בחלקים בציבור במהלך הקדנציה האחרונה.
עדות מוחשית לתופעה נרשמה השבת בפתח תקווה, מעוז ליברלי מובהק של הציונות הדתית, לשם הגיע השר סמוטריץ.
הסוקר שלמה פילבר, המתפלל בבית הכנסת שבו התארח סמוטריץ', תיאר את הדינמיקה יוצאת הדופן שהתרחשה במקום - קהילה שלדבריו משמשת כ"קבוצת מיקוד אישית" כבר קרוב לעשור, ומורכבת מ"ציונות בורגנית ליברלית, חציה רל"ביסטית", שרובה לא הצביעה לגוש הימין ב-2022.
לדברי פילבר, אומנם עצם הגעתו של סמוטריץ' לקידוש לאחר התפילה לא עברה חלק, אולם מה שקרה בפועל הפתיע אותו: "מעל 150 איש ישבו לשמוע את משנתו של סמוטריץ' שענה על הכל, כולל סוגיית הגיוס שמטריפה חלק מהם. אם הקהילה הזו היא סוג של נייר לקמוס - אז יש מצב לראות כאלו שכבר נשבעו בזקנו של הקדושים כי לא יצביעו לסמוטריץ', כן מצביעים לבסוף. נמתין".
המגמה הזו אינה נעצרת בגוש דן, אלא בולטת במיוחד ביישובים המעורבים והליברליים ביהודה ושומרון. בטור שפרסמה רחלי מלק ב"מקור ראשון", תחת הכותרת "גם דתל"שים ודתיים לייט מדברים היום בעיקר על סמוטריץ'", היא תיארה כיצד פיתוח השטח והתשתיות מכריעים את הכף אצל מצביעים שסולדים מהממסד הדתי. מלק שיתפה כי את כיכר שהוקמה בשכונה החדשה ביישוב שבו היא גרה, מכנים: "כיכר סמוטריץ', נדמה לי שזה מסביר טוב יותר מכל סקר מה קורה עכשיו בחלקים מההתיישבות ביו"ש", כתבה מלק.
מלק השוותה את המצב הנוכחי לעשור הקודם, שבו שמותיהם של נפתלי בנט ואיילת שקד "התגלגלו בטבעיות מהפה" והתאימו לדמות ה"ימנית אבל מודרנית, דתית אבל לא כבדה, עם רגל אחת בבית הכנסת ורגל שנייה בהייטק".
לעומת זאת, היא מציינת, "היום אני שומעת סביבי בעיקר שם אחד: סמוטריץ'. ואני לא שומעת אותו רק מפיהם של אנשים תורניים, אלא גם מפיהם של דתל"שים, לייטים ואנשים שכבר מזמן אינם קובעים עיתים לשום דבר מלבד ישיבה בבר. אנשים שהיחסים שלהם עם הממסד הדתי נעים בין חשדנות לאלרגיה, ושלא היו רוצים שסמוטריץ' יקבע איך תיראה חלוקת התפקידים אצלם בבית - אבל בהחלט רוצים שהוא יקבע איך תיראה המפה.
מלק הוסיפה: "כשאני שואלת אותם למה דווקא סמוטריץ', הם לא פותחים את כתבי הרב קוק ולא מדברים איתי על חזון הגאולה. 'רק הוא יבנה פה', הם אומרים, 'רק הוא יעשה לנו'". אנשים יכולים להיות ליברלים בענייני דת ולכעוס על חוק הגיוס, וביום הבחירות להצביע למי שהם מאמינים שידאג שיהיה להם איפה לחיות".
זווית נוספת לתהליך התמיכה בסמוטריץ' מספקת אפרת בדיחי, שבפוסט שפרסמה בפייסבוק שיתפה כיצד הפכה ממי שנמנעה מלהצביע לו בעבר. "כן. סמוטריץ'. לא הצבעתי לו בקדנציות הקודמות", פותחת בדיחי.
"לא תמיד אהבתי מילים של בצלאל, התבטאויות, התייחסויות. אבל בחול המועד סוכות נסעתי בכבישי השומרון, והביקורת שלי התאדתה והתנדפה עד מהרה. השלטים בצמתים קראו להמוני בית ישראל: 'בואו לראות את המהפכה בעיניים'. זה לא היה קמפיין מילולי. זה היה קמפיין שכולו מעשים, שמדברים בעד עצמם. ועם מעשים בסדר גודל כזה - קשה להתווכח. בסוף היום הצטיידתי במגנטים לרכב, ובמדבקות לשמשה האחורית של רכבי. לקחתי ספֶּרים, לטובת חברים שאנסה לשכנע: כן, עם כל המורכבות. סמוטריץ'".
בין אם מדובר בחשש מאובדן קולות ובין ממשלת שמאל, בהכרת הטוב על מהפכת התשתיות וההתיישבות ביו"ש, או בחיפוש אחר בית פוליטי יציב לאחר שנים של נדודים בין מפלגות מרכז - שבוע לפני הבחירות, סמוטריץ' מצליח למצב את עצמו מחדש ככתובת המרכזית של הציונות הדתית, גם בקרב אלו שעד לא מזמן התקשו לראות את עצמם משלשלים "ט'" לקלפי.