בראיון ליומן הצהרים של ערוץ 7 הוסיף בורשטיין כי למרות ש"אנו זקוקים 'להפיל מתח', לנוח ולהפגש עם הילדים והמשפחות אחרי "שלושה שבועות מטורפים אלו", תכנונו של השלב הבא כבר בשלבים מתקדמים. מדובר לדבריו ב"תכנית אב" שחלק ממנה כבר בא לידי ביטוי ב"שרשרת האנושית" מקטיף לירושלים. השרשרת לדבריו מבטאת שילוב ישראלי ייחודי, של יהודי דתי וישראלי, בו אוחז הציבור הדתי והוא מגלם בתוכו את מה שהחברה הישראלית מכנה 'בין יהודיות לישראליות'. ברגע ש"ציבור חובשי הכיפות ולובשי חצאיות ישדר 'ישראליות' הוא ימצא ציבור רחב מאד הולך אחריו", אומר בורשטיין. לדבריו דרכי המאבק על ארץ ישראל צריכים לבטא רוח ישראלית זו המשלבת בתוכה רוח אמונית ישראלית שיש בה יישום רוחו של הרב קוק ש"הישן יתחדש והחדש יתקדש". מאבק המחובר לישראליות, יוביל אחריו ציבור רחב שמאד כואב את כאבה של ארץ ישראל ורוצה להיות שותף במאבק עליה הוא אומר ומוסיף כי "הדבר דורש מהציבור שלנו יכולת לדבר ב'ישראלית'". "האמת לא ידענו איך להעמיד ולבנות מערך למבצע כזה, מודה הרב בורשטיין בהתייחסולארגון המבצע. לדבריו הם יצאו למשימה כש"גבם אל הקיר" מלווים בתחושה של נחיצות הפעולה וה'סייעתא דשמיא' שאנו זוכים בה לאורך תקופה ארוכה". המטה לדבריו יצר קשר עם מארגני שרשרות בעולם כדי לברר כיצד לבצע זאת וכך ה"צוות ש'אפשר להצדיע לו', לקח על עצמו את המשימה 'המטורפת הזאתי' והשקיע יומם ולילה. 'תוך כדי עבודה למדו את הבעיות ונתנו להם פתרונות". הוכחנו, הוא מוסיף, ש"כשיש אמונה ונחישות, אהבה לעם ישראל ועזרה משמים מתגברים על מבצעים מסובכים". הרב בורשטיין מספר כי התרגש באופן אישי בעיקר ממה שהיה בכותל בשעה שבע כשהשרשרת כולה התחברה ו'פרצה' שירת 'התקווה'. "הוצבתי בחוליית השרשרת בכותל", מספר בורשטיין. לדבריו שרשרת הילדות מגוש קטיף ביחד עם ילדות מירושלים של בין החומות אורגנה היטב מראש, כשבקצה אחד פתח בניסנית יצחק שמיר ממקימי כפר דרום ובכותל בקצה השרשרת נמצאה נכדתו תושבת נוה דקלים. "לעומת זאת שרשרת הגברים לא היתה מאורגנת. עמדתי שם וחיכיתי לראות מה יקרה. לאט לאט הלכה והתחברה לה השרשרת ובכל פעם נשמעו קולות 'בוא בוא, תצטרף ונסגור את השרשרת'. כך הגענו עד לכותל וכמה דקות לפני שבע נסגרה השרשרת". בורשטיין ממשיך: "עמד איתנו יו"ר הכנסת שריגש אותי כשאמר 'איני רוצה לעמוד עם פוליטיקאים אלא עם הציבור'". "כשהגיעה השעה שבע" ממשיך בורשטיין בסיפורו, "תהיתי מה יקרה בכותל. בהתחלה שרו 'שיר המעלות' במנגינה של "התקוה", ותהיתי אם ישירו את 'התקווה' שבכך בעיני היה ביטוי לאותו חיבור של החול אל הקודש". "כך כששרו 'שיר המעלות' במנגינת 'התקוה' חשתי שעוד לא הגענו לאותו חיבור אבל אז הגיע נחשול. כגל שבא מיצחק שמיר מניסנית, מהמשפחה שלי ומאנשי גוש קטיף שעמדו שם, הגיעו מילות 'התקוה', נכנסו אל רחבת הכותל וכל רחבת הכותל פרצה בשירת 'התקוה', לאחריה שירת 'אני מאמין' ולאחריה נשמעה תרועת החצוצרות. חשתי אומר בורשטיין ש"הדבר ביטא את עוצמת השרשרת הישראלית בחיבורה שבין קודש לחול, ביוצרה חיבור בין ציבור כזה לציבור כזה". "אם הציבור ימשיך להזין את החיבור הזה, ציבור רחב וגדול יישמע לקול הזה ויצטרף", סיכם הרב בורשטיין.
