פרק ז'
שחר חזר לכיתתו. 'אז מה אני אעשה? איך אני אוכל להתחיל לדבר בכלל?!', הוא נכנס לכיתתו, אפוף במחשבות. חבריו דנו בנוגע לגירוש הקרב'וואו! באמת שזה כבר קרב!!! אני אהיה חייב ללכת לשמה.. אבל.. אני מתבייש.. מה אני אעשה?! טוב.. אם זה באמת חשוב לי-אז אני בטוח אוכל להגיע לשם..', "שחר! שמעת? רוצים לסגור באיזשהו שלב את הגוש, כדי שאנשים לא יוכלו להיכנס! אתה תנסה להסתנן?", שחר הביט בחברו, והינהן בהיסוס לאות 'הן', "אני מקווה שגם אני אוכל. אני קצת מפחד.." אמר לו אורי, חברו הטוב.
לפתע פרצו לכיתה שמעון ושלומי בצעקות מאושרות:"שיחררו אותנו! אפשר ללכת הבייתה!" "מי אמר?" "הרב חיים!" "יש! איזה כיף!" כל התלמידים הלכו, ואורי הלך לצד שחר, "שחר, אתה באמת מתכוון לנסות להסתנן? אני מת מפחד, ואני לא כזה שתקן.. אז איך אתה תסתדר שם?!", "אל תדאג", ענה לו שחר בחיוך, "אני אסתדר..", הם הגיעו לביתם, וכל אחד הלך לכיוון ביתו-אותו בניין, קומה מעל קומה.
"שלום!" נכנס שחר הבייתה, "שלום" ענתה לו שירה-אחותו בת ה-15, "שמעת משו חדש על גוש קטיף?", "כן. אני חייב ללכת לשמה..", "א ת ה ? ? ? ! ! !", "כן. כואב לך?", "לא.. רק שניראה לי ש.. טוב, לא חשוב." ענתה לו. והלכה לה לחדרה. 'ברוך שפטרנו..', הטלפון צילצל, ועל הקו היה מאיר, חבר שלו מהיסודי. "היי.. מאיר? מה המצב? כן.. מה? איך בישיבה? כיף.. כן הייתי ממליץ לעבור אלנו.. אבל ככה? באמצע כיתה י"ב?", שחר הקשיב, ושתק, כשהוא חושב:"כן, יש לי מחנך מעולה. אבל גם ככה לא בטוח שתשובץ בכיתה שלי. טוב. ביי.", "מי היה בטלפון?" שאלה אחותו-שירה-"חבר שלי, מאיר", "אה, ההוא שהיה בא אלנו כל שבו בערך?", "כן..", "ומה הוא רצה ממך","זאת חקירה פוליטית, ואני לא יכול לענות לך.. סתם, מה את רוצה? מה אכפת לך? לשדך לך אותו?!", "אל תחטוף עלי עצבים.. אני בסך-הכל מתעניינת..", "אבל זה דיי מעיק עלי..", "טוב, טוב, תגע. מהצהריים-כשבאת-אתה כבר היית עצבני. אז אל תאמר לי עכשיו שזה גם בגללי!", "לא אומר. בסדר? אבל זה כן בגללך.. אתם חושבים שאני תינוק..", "אהה, אתה לא?" שאלה שירה, ונימלטה מחדרו-עוד לפני שהספיק להגיב לה.
יום למחרת מאיר בא לבדוק את הישיבה, ונפגש עם שחר, שחר בהה בו קצת, חייך הרבה, ודיבר קצת, "מה קרה לך? אתמול-בטלפון-לא נשמעת כזה שתקן..", שחר חייך במבוכה, "אני יודע שאני בלי הרבה טקט.. אתה לא הראשון שאומר לי את זה.. אבל זה לא אומר שאתה צריך לשתוק..", "אהה.." זה היה כל מה ששחר הצליח להפליט, ולהרגיש מגוחך לחלוטין. "טוב, אז אם אתה בוחר לשתוק-אז אני אדבר.." צחק מאיר ופיטפט ללא סוף, עד ששחר נאלץ ללכת לכיתתו, "מי זה היה?", "מאיר.. חבר שלי..", "אהה.. זה היה ניראה כאילו שאתה מיתבייש ממנו..", "אורי, גם אתה כמו כולם? בקושי ניפגשנו לאחרונה.. אז מה הפלא שאני קצת נרתע מלדבר איתו?!", "אהה.. אני מבין.." ענה לו אורי. ושניהם השתתקו. השיעור עמד להתחיל.
תגובות