השקט שלפני המפרץ/ פרק ד

בס"ד

פרק ד'

הדלת נפתחה ולחדר נכנס אדם בשנות העשרים המאוחרות של חייו.
האיש התיישב ליד שולחן עבודתו, השעין את ראשו על ידיו, ושקע במחשבות עמוקות.
לצופה מהצד הוא היה נראה כישן, אבל באמת, מוחו פעל בשיא העוצמה.
הוא עשה כך בשעות מצוקה. לא שהיו לו כל כך הרבה כאלה בשנות חייו, והוא עבר הרבה במשך שהותו על כוכב הלכת ארץ. 
עכשיו הוא חזר מביקור אצל בכיר בממשל ומפגישה עם יריב פוליטי מושבע. חבריו נהגו לקרוא לאיש זה בשם סעיד אבן כליפה. הפגישה עם חטיב העלתה לו את הסעיף. דבר די קשה לביצוע. 
חטיב. הוא הסיבה לכל בעיותיו, עלתה מחשבה בראשו, והוא ביטלהּ בהנף חיוך מר. אבל עדיין, לא בטוח שזה לא נכון.
חטיב הוא הסיבה לכך שסעיד לא היה מסוגל להישאר בארמון אביו, ועבר לוילה ענקית בשכונת פאר בסמוך למרכז העיר, או איך שהוא קורא לו, למורת רוחו של אביו, ה"דאון טאון".
לדעת המלך צריך להגיד סנטר טאון. סעיד זכה לביקורי משפחה בערך פעם בשבועיים וחצי, בהנחה שאביו נכלל בהגדרה "משפחה". 
באותו זמן, חטיב ניצל את הבית הריק וחגג. כמובן, הוא לא חגג לבד, אלא עם בניהם הפוחזים של שר ההגנה ושר החוץ, ועם עוד חבר קרוב מימי בית הספר, דווקא בחור טוב, בשם פאוז אל סאלם.
סיפורו של פאוז הוא סיפור מיוחד. אביו של פאוז, סלים אל סאלם, שלח ידו בצעירותו בנפשם של אחרים, עיסוקו כרוצח שכיר הכניס לו מזומנים רבים, עד שהמשטרה ברוב חוצפתה תפסה אותו, הוא הוכנס לכלא, ושם עשה שינוי של 180 מעלות. הורידו לו שליש על התנהגות טובה, וכשהשתחרר, החליט לעבוד בענף האלקטרוניקה.
הוא מימש את החלטתו, והקים חברת סטארט אפ בשם "s&s אלקטרוניקה".
למזלו, השנים הראשונות של החברה שהקים, היו גם שנות הזינוק הכלכלי של בחריין, בעקבות גילוי מצבורי נפט. וכשרמת החיים עולה, צריכת מוצרי האלקטרוניקה גדלה.
תוך פחות מעשר שנים, סלים נכנס לרשימה המכובדת של עשרת העשירים הגדולים במפרץ הפרסי עם הון עצום, שלא היה מבייש  קופת אוצר של מדינה קטנה.
סלים שלח את בנו לבית הספר לאדונים צעירים, ולאחר מכן לאוניברסיטת אוקספורד, ללמוד מינהל עסקים, מתוך שאיפה שפאוז ימשיך את החברה שהוא עצמו הקים.
גם כשפאוז היה באוניברסיטה באנגליה, הקשר בינו לבין חטיב לא נפסק. לאחר קבלת תואר שני במינהל עסקים, חזר פאוז לבחריין מולדתו, וקבע את משכנו במרחק 3 רחובות מבית ידידו הנסיך.
כשהבין סעיד שהקשר בין אחיו הצעיר לפאוז הדוק מאוד, ביקש מפאוז כמה פעמים שידבר עם חטיב, שייטיב את דרכיו. ללא הצלחה. חטיב המשיך במעשיו, שגרמו צער רב לאביו. סעיד חשש שזה יעלה בבריאותו של אביו.
את אשר יגור, בא לו. אתמול עזמי אלנאסר, הקאדי הראשי של הממלכה, הזמין אותו בדחיפות לבית החולים שבו מאושפז אביו. עכשיו הוא יושב וחושב ממה בדיוק זה נגרם לאביו.
מצער על הבן, עד כמה שהוא יהיה גדול, אי אפשר לקבל פנים מעוותות צבעוניות, בלשון המעטה. לפתע הבזיקה מחשבה בראשו המלכותי.
הוא קרא למשרתו הצמוד, דאוד, ועוד לפני שסיים לומר את שמו, הופיע נער צעיר, ונעמד לידו בהכנעה.
"תמצא לי בבקשה את אחמד אבו חסאן". דאוד קד קידה עמוקה, ומיהר למלא את בקשת אדונו.
בנושא זה סעיד היה יחיד במינו בעולם. הקשר בינו לבין משרתו היה קשר של אח גדול לאחיו הקטן. אולי כדי למלא את חסרונו של סעיד באח.
הנהגה זו התפרסמה בכל חצי האי ערב, ופעם אפילו נסיך דובאי בא לביתו של סעיד עם בניו הקטנים, ללמדם מוסר ודעת, איך מתנהגים לאנשים אחרים.
הזכרונות מביקור זה לא היו נעימים. במיוחד עבור דאוד, כיוון שברוב המקרים, כשילד קטן, בן 5, קופץ על נער שלא יכול להחזיר לו, ומכנה אותו בכינויים מלבבים, שהסבילים ביותר מביניהם הם "כלב מעורב" ו"חמור אידיוט", מסתבר שהנער ייעלב. במקרה זה, דאוד. 
סעיד הרגיש צורך לפצות את משרתו- אחיו, וביקור זה גרר אחריו סופשבוע מפנק בבית המלוכה הבחרייני. מלבד מריבה קטנה, שהסתיימה במשרת הארמון שהוזעק לבית החולים (לאחר שדאוד התכופף מפני האגרטל שהושלך אליו מידי מישהו, והאגרטל הטיפש לא נעצר במקום, אלא המשיך במסלולו, ישר לתוך פני המשרת), הביקור הוכתר בהצלחה.
עד מהרה הופסקו זכרונותיו של סעיד ע"י דפיקה בדלת. בפתח עמד אחמד. "מה נשמע?" "מה נשמע?" "אינשאללה." "אינשאללה.", והם נכנסו לחדר, והתיישבו בכורסאות העור המפנקות.
דאוד הגיש להם שתיה ויצא. הם העלו זכרונות מבית הספר ומהמבחן בכימיה, שבו קיבל אחמד 99, עד שסעיד עצר את אחמד באמצע משפט. 
"אתה יודע למה הזמנתי אותך?" שאל יורש העצר. גלגלי מוחו המשומנים של אחמד הסתובבו במהירות. לא כדאי לחשוף את העובדה שהוזמן גם על ידי חטיב. ככל שיש יותר קלפים קרובים לחזה, כך יש יותר סיכוי לנצח במשחק.
אחמד נענע בראשו לשלילה. סעיד בלע את הפיתיון, והמשיך. "אבא שלי, המלך, מאושפז עכשיו בבית החולים הממשלתי על שם חוסיין אבו סילאם. אני רוצה שתבדוק ממה זה קרה לו."
"בסדר," ענה אחמד, ואמר מילה אחת שמשמעותה שווה לאלפי מילים. "כמה?".
סעיד חייך, "כמה אתה רוצה?" אחמד מיהר להעמיד את ידידו על טעותו. "אין לך מספיק, אבל אסתפק ב350,000 ירוקים." סעיד, בניגוד לאחיו הצעיר, לא התווכח, והוציא מכספת שהיתה מוסתרת בחדר הסמוך את הסכום בשטרות.
דאוד מיהר להביא, לבקשת אדונו, מזוודה, לאחסון הכסף. אחמד ניסה להרים את המזוודה, והצליח בקושי רב, ולאחר שדאוד לקח את המזוודה מידו, רווח לו. 
אחמד כבר התחרט על כך שלא דרש 400,000. סעיד לא סובל מחוסר כסף. אולי בהמשך החקירה יוכל להוציא את ה50,000 הנותרים שמגיעים לו.
הם נפרדו בלחצית ידיים חמה, וסעיד ליווה אותו עד פתח הוילה. לאחר מכן, נכנס לבית, ופנה לחדרו.

קישור לפרק הקודם /Mosaic/Read/5580

קישור לפרק הבא /Mosaic/Read/5828