יצירות של שורקת

היא עמדה מולו פעורת עיניים
ופחדיה ניבטו לו ברורים וחדים באישונים השחורים
התנשמה במהירות, מנסה לגמוע טיפת אויר
על גיטרה בחוץ נפרט איזה צליל
עם חיוך דקיק ועיניים חמות
עמד ושתק והחזיק והחליק
את כל הרע שהיה בליבה
עד שכמעט לא הורגש.
היא נשמה עמוקות
ממלאה את הריאות
באויר צלול
וריח קלוש של פריחה
התנשפה
תודה
בלחישה שקטה
וחיוך בתגובה

יש בי סדק
הכל בתוכי עולה
וצף, ומציף את הכל
כל הפחדים, השקרים, השברים
הקירות מתפרקים
המים שוצפים
ואני טובעת בין כל אלה
רוצה דממה עמוקה
נחמה, גאולה
ותקווה עדינה שתאיר
את החושך הנורא
שמכבה את הנשמה
וגורם לי לרצות
לזרוק
הכל
הכל
לרצות
להפסיק
לחיות


לפחות עוד יש לי מה לרצות

בא לי לבעוט
את הכל, את כולם
לזרוק בתהומות של איבוד
לכסות את פצעי החשופים
לעמוד בין הצליל למנגינה
בין השמש לים
תנסו לחפש אחרי
כבר מזמן אני לא כאן
רק עכשיו גיליתם?
אני רוצה לקבור בחזרה את הצריבה הזו
במעמקי התת מודע
זה בלתי אפשרי
אז אולי
אצרוב את עצמי
בתת מודע שלי

הרוח שורקת באוזניי
מוציאה דמעות מעיניי
מכווצת בתוך עצמי
מחשבותי מתפזרות מסביב
מחפשות כתף להישען
מישהו שיחזיק אותן אצלו
רוצות קצת חופש שיגונן
מהטלטול הבלתי פוסק.
כמה כבר אפשר לחשוב.
הרחוב כולו אפור
הגשם שיורד ממסך אותי מכולם
ודמעותי השקטות מתערבבות בטיפותיו

אולי אם אדע
לזרוק את כל הפחד
לשכוח ת'כאב
להרגיש אותו לעומק
בלב המתפוצץ
אולי אם אצליח
לשמור על התמימות
לאהוב את הפשוט
לפרוץ בצעקה
את כל חומות לבך
אולי אז אוכל
למצוא אותך

רציתי לומר תודה
למי שברא אותך
כל כך שלם
כמו טל נשטף
טיפה בודדת שנוטפת
עומד בצד מבחין בשקט
עיניך חוקרות אותי
ובהן נשקפת דמותי
והיא שונה כל כך מאיך
שאני רואה אותי
אבל אני בעצם אני
פשוט הסרת הקליפות
וראית את מה שבתוך
ללא מסכות

ואני שבורה
ואם תיגע בי אתנפץ לרסיסים
ואני כמעט בוכה
והדמעות תלויות על הריסים
נופלת לאט
לבור העמוק שחפרתי
ואין לי מושיע
אז תבוא
כי נגמרתי

דבר אלי
מילה טובה
אחת
הבט בי
כולי שלך
לעולם
התבונן פנימה
נפשי קרועה
בין אמונה
אליך
מביטה בפניך
היפות
בעניך העמוקות
השלמות
האם אף אתה
רואה אותי?

היום הזה שיש בו הכל, מכירה?
עצב ושמחה, צחוק ובכי, טוב ורע. הזיה.
זה מה שהיה לי היום, מבינה?
יום מעורבב. רגע אחד כאן, ומיד אחר כך שם.
ראיתי אש יוקדת, עיניים בורקות, ברסלב מקפץ על גגות.
אבל אז רק יאוש טוטאלי, סוף. נזרקת למיטה ורוצה להישאר שם לנצח.
איזה יום מגעיל.
אוויר דחוס, מסתובבת עם גיטרה בתל אביב.
חצאית ארוכה אבל אתמול הייתי עם ג'ינס.
כזאת אני. בנאדם קיצוני. תפנימי.
כשדוסית אז עד הסוף
כשלא, אומרת שלום לתורה ולמצוות..
מחפשת את עצמי, ואיפה א-לוהים אמור להיכנס לי בחיים.

וכשזה מגיע שוב
ליבי דופק
שיערי מתפזר על פני
ומסתיר הדמעות
נותנת ללב לדבר
והוא אינו שותק
רוצה שאתן לו לגעת
בלבבות אחרים
ולא אפחד מזרים
ומאנשים מוכרים
אם אתן לו, ולי
את השחרור
יהיה לו, ולי
טוב יותר, פחות בלבול
צליל מתנגן
אקורד סיום
אולי היום אשוב
אל ליבי, נפשי
ועצמיותי

ועד שלא נגמר
זה לא קיים
תחושות שונות
מוזרות
תגידי לא, תגידי מה
אבל זה שם
ולא עוזב
תגידי איך
עוד נשנה
ומשהו שם
עוד בי פועם
אולי

יש רגעים כאלה
שכבר נמאס לי מכולם
מהכול.
רוצה לקחת תחיים בקלות
בלי לחשוב, פשוט לזרום
היום- אתמול- מחר
כבר לא אכפת מזמן
פשוט לברוח מהמציאות,
יש כזאתי אפשרות??
אני רוצה לשחרר
להכיר עולם ואנשים
לצאת מהבועה שלי
ולהרגיש שהחיים מחייכים
למי שמאיר להם פנים.

היא תבוא, אני יודעת
אני שנים מחכה לה, מתגעגעת
כל יום בטוחה שהיא תגיע
עושה את כל המאמצים להצליח
וכעת היא פה, אני מרגישה את זה בפנים!
עומדת מעבר לפינה, תוהה מתי נפנים
שהיא כאן, הגאולה
גאולת העם

לפעמים מותר לי להיות עצובה
זה לא בושה לבכות
אני כל כך רוצה להיות
פשוט להיות.
אבל, איני יודעת איך, ומה, ולמה בכלל??
וזה לא שלא טוב לי, הכול מעולה!
אבל משהו בתוכי פנימה, כנראה משתנה
ופתאום אני נזכרת, שאחר כך אהיה אחרת,
יותר שמחה, טובה ומאושרת.
ואולי אפילו אוכל להסתכל במראה
ולהרגיש שאני קצת יותר שלמה
פחות שבורה, מפעם.

את עומדת שם בצד, כמעט נוגעת
אמיתית ותמה כאילו מאום אינך יודעת
לו רק יכולתי לפתוח לך דלת
שתגעי בי, תעשי אותי אחרת.
לו רק יכולתי להוריד את המסכה שחוצצת,
לתת לך מקום לבעור באש הזאת, ששורפת.
והזמן עוד ירפא את הכאב, כך אומרים
אבל עוברים הימים ואת עדיין כאן
מחכה לי

לפעמים אני חושבת לעצמי
מה בעצם מפריד בינה וביני
זה שהיא כבר בלי חצאית?
זה פשוט כי כבר נגמר לה
כל מה שיכלה לאבד
או שהפחד להמשיך איך שהיא התגבר
זה לא איזה אומץ מיוחד
נכון?
מה מבדיל אותה ממני?
לשתינו אגמי עצב בעיניים
ושתינו מלאות יאוש
גם לה וגם לי יש מחשבות שחורות
יותר מהזפת המכסה את הכביש
לי יש מורה, אהבת נפש וחברות
לה יש את עצמה
ואת זה שעכשיו אותה מרגיש
ההוא עם המבט האפל
שממתין גם לי בסיבוב
מבטיח שאם אשחרר
גם אותי יעלף
או אולי יאלף
עד האיבוד
עד שאגמר ואקרוס לרצפה

כשאני לא יכולה
ואתה הגיבור
אני מבקשת
תהיה אמיץ בשבילי, גם
כשאין אף אחד
כשאתה נעלם ואני לבד
תשמור לי על הלב
אל תקרע את החוט השקוף
שמחבר אותי אליך בעדינות
כשעיני עייפות ונפשי רדומה
כשאין לי כוח להחזיק
ואני מחליקה
תרים לי את הראש למעלה
תשמור על גופי שלא יפגע
כשאני כושלת ונופלת
אל תשאיר אותי לבד
תשגיח עלי
עד שאהיה קרובה

אתה ישן אך עיניך פקוחות
אתה חולם ועיניך בוהות
הן נוצצות כשקולך נשמע
ושותקות מול לבך שנפגע
ראשי נשען על כתפיך
אתה נותן לי ידך
אולי נבוא נדבר
נחפש לנו מקום אחר
נמצא את המנגינה שתחבר
ותשיר ותקים לי גדר
ותצבע אותה ירוק
ותצייר לי לבבות
אדומים כאלה
המון לבבות
אדומים

הרוח שורקת באוזניי
מוציאה דמעות מעיניי
מכווצת בתוך עצמי
מחשבותי מתפזרות מסביב
מחפשות כתף להישען
מישהו שיחזיק אותן אצלו
רוצות קצת חופש שיגונן
מהטלטול הבלתי פוסק.
כמה כבר אפשר לחשוב.
הרחוב כולו אפור
הגשם שיורד ממסך אותי מכולם
ודמעותי השקטות מתערבבות בטיפותיו

תצחק איתי על זה
למרות השבר שבך
שנסתר ונגלה בעיניך
ונשקף עמוק בתוכי.
תושיט אלי יד מרוחקת
אני באה ונפשי מאופקת
בין התהומות אני אבדתי
מתנדנדת על פסגת ההר
מתי ננשום ביחד
אולי תשטוף ת'פחד
מתי נצעד לאופק
אולי תאיץ בי דופק
ותחייך בלי מילים
כי שמעת את סודי
ואתה עדיין איתי

מכירים את השניה, הרגע, היום, השבוע הזה, של כמעט?
כמעט הגעתי, כמעט ניצחתי, כמעט סיימתי, כמעט התחלתי.
כמעט.
זה לא מתחיל, זה לא נגמר.
זה כמו משתדלת
משתדלת לשמוח, משתדלת לצחוק, משתדלת לבכות, משתדלת לצרוח, את כל מה שבתוכי.
לא מצליחה, אבל משתדלת, זה גם משהו, לא??
לא תראו עלי כלום, הכל סגור.
אבל בפנים זה קיים, זה קורע, צורח.
אם תראה דמעה תדע שנשברתי, פתחתי, הרגשתי
ואז אסגר חזרה.
כי אני זו אני, זו אני
לעצמי

זה יגמר
זה יסגר
ותתמודד
מולי.
וזה יתחיל
ויפתח
אתה תפסיד
וזה גבולי.
לא מסיימת אף שורה
או משפט או מילה
מילים תלויות
אין אחיזות
וגם חלפה הרוח
מעלי.
בשמיים צף עכשיו
השיר שלנו
איך לא כתבתי
את חיי

ואולי בכלל
כולי שקרים
בלי נקודת אמת אחת
ואולי אני
כבר מסובכת מדי
בשטות
בלי רגע פשוט.
כמהה לרגש
נוגע, חודר
שיפוצץ בי חומות
שישחרר כבר, ויתן
לחיות.

חץ
בום
איה!
זה כאב
בפנים
דמעות זולגות עלי
עליך
בואי
תאספי את שערי
חבקי אותי בחוזקה
גם מילה פוגעת
אני יודעת
צונחת

ואם תיתן לי את הכח
לאהוב מכל הלב
ואם תתן לי לצרוח
עד אין סוף
שתיקה דוממת.
חושך צורם
ינסה לעוצרה
אך היא תחדור
מסכים, חומות
כמו חץ מתוח
היא תפגע בלבבות
תרטיט מיתר קרוע
שכבר עייף
לנוע
ואז ישוב השיר ויתנגן
בכל חדרי הלב
ויעורר אותי
לעבודת בורא

שלווה עוטפת את היקום
מין רוגע משונה כזה
שצץ מתוך האפילה
הלואי ותמיד היתה כזאת רגיעה
הלואי ונדע
את אהבת הבורא אלינו
ואת אהבתו לבריאה

למה אני לא יכולה
פשוט להיות אני
ככה בפשטות
לרקוד, לקפוץ, לשיר, להשתגע
לא להסתתר סביב מסיכות
מילים מגובבות
דעות סותרות
שמתנפצות
למה מנסה להשתנות
ממה שטוב
עד שבאתי
לכאן
הייתי אני
האמיתית

ולפעמים
זה כבר קשה מידי
כאב אוחז, צורב
ולא עוזב.
ואז אני
פורסת זרועותי
אל השמיים, ומבקשת
תן לי אור
כשל כוח הסבל.
ומלמעלה מרחמים
ואז שמי לילה מוארים
בזיקוקים של אהבה.

אני רצה מסביב למגרש
סיבוב, ועוד סיבוב
ועוד אחד.
עוצרת במקום, נושמת לאט
נשימה, נשיפה, נשימה, נשיפה
האויר צלול, חשוך מסביב.
נשכבת על הדשא הרך
עוצמת עיניים, משחררת אחיזות
כוכבים נוצצים בשמיים הכהים
ירח מלא של אמצע החודש.
שקט מסביבי
רק קולות הצרצרים מפריעים לדממה
אני מרימה את הראש, מתרוממת לאט
צועדת לעבר היציאה
להתראות כוכב שלי
ניפגש שוב מחר

קדושה כל כך, ובהירה
עדינה, יפה, וענוגה
שלוה וזכה היא, ופשוטה
אור ושמחה בתוכה, בליבה.
כלה
כלה טהורה, צנועה וחסודה.
ואני מביטה בה ומדמה
כי מלאך נושא השמימה תפילתה
והיא עולה, התפילה
ועד כסא הכבוד מגיעה
וריבונו של עולם מקבלה בשמחה
טהורה היא, טהורה

האמון נוחת לרצפה שבור לרסיסים
בליבי אני בוכה על ערכים שנרמסים.
אנשים עייפים, ולוחמים אדישים
אשר לנצח ישארו בזיכרונותי הכואבים.
נערה שצעקה אל עומק ליבי נכנסה
החול, הים, והשלוה לנצח ישכנו בתוכה.
ילד שצעק, צער שנשפך,
ובית אחד שלעולם לא ישכח.

הרוח שורקת באוזניי
מוציאה דמעות מעיניי
מכווצת בתוך עצמי
מחשבותי מתפזרות מסביב
מחפשות כתף להישען
מישהו שיחזיק אותן אצלו
רוצות קצת חופש שיגונן
מהטלטול הבלתי פוסק.
כמה כבר אפשר לחשוב.
הרחוב כולו אפור
הגשם שיורד ממסך אותי מכולם
ודמעותי השקטות מתערבבות בטיפותיו

מתי תחבקי אותי
כמו שאת יודעת
אולי תאהבי אותי
אני כאן, את שומעת?
אינך זוכרת מי ומה
אבל אני פה, לאט משתנה
מתאימה את עצמי לרצונותייך
משתדלת להיות בשבילך
בצורה שמדויקת לך
מנסה להיות מכוונת
להוביל אותך איתי בדרך
לצעוד בקצב פסיעותייך
תני לי סימן
שאדע לחכות
אני אתן לך זמן
אם רק תדעי לבכות
איתי

ואתה טהור
וצלול
ועדין
ואתה אומר
שאקשיב
ללבי
ואתה יודע
שהכל מבפנים
ואתה את הכל
את הכל
לי מסביר
ואתה הכל
אתה הכל
בשבילי

כולנו שחקנים
הצגה מטורפת
שמבלבלת את כולם
צעקה שלא חודרת
לא לב לא אוזן
לא
חודרת
לא חברה
בוכה, טיפשה יפה.
ילדה תמימה
דומעת
לא
לא
שומעת

כשאני רואה אותך
הלב עוצר
ואז פועם מהר
רוצה לרוץ אלייך
לחבק חזק
להיות איתך
תמיד
להניח ראש על כתפייך
לנוח
לנשום את דמעותייך
איתך

אותי זה מפחיד
אני לא רוצה להיבלע
לתוך חיים
מוזרים.
רוצה לחלום, ליצור, לראות
לחיות
להרגיש שמחה אמיתית
לקום מכאב ולדעת שגדלתי
צמחתי, לא צנחתי.
לאהוב
את החיים, ואת עצמי
אני נסיכה של השם.

כמו אגל טל על פרי
כמו גשם שוטף נהר
באת ופרטת על מיתרי ליבי
נימי נפשי
הבוכיה
עמדתי בצד וראיתי איך
הנדת מיתרים חלודים
חבויים
השבת אותם לחיים
ואת אלה
שאותך סובבים
הפכת
למאירים, מוארים

שמש חמה, על ים וחול
אלפי צדפים בתוך החוף
מגדל לבן עומד משקיף מרחוק
נער בתפילה, מביט עמוק
אבנים בגדלים, צורות וצבעים
גלים מתנפצים על הסלעים הגבוהים
ואני מביטה בכל אלה
ומתפעמת
יושבת בשקט, לבד, ונזכרת
איך פעם, במקום אחר
היה חוף, ומים, וחול, וצדפים
וגלים מתנפצים, ושמיים תכולים
אבל בכל זאת
היה אחרת

סתם ישבתי
וחשבתי
עלייך
ועל שקרה לך
פתאום, בלי שהעליתי על דעתי
ובלי שאמרתי שלום.
בלי פרידה.
ופתע נבטה בי ההבנה
שאף אחד אינו אשם
ומה שקורה
לא תלוי בנו
כי רק היושב במרומים
הוא הנותן חיים
והוא גם לוקח

יש לי משאלה
אתה יודע
יש לי עוד חלום, מתגעגע
על היום הזה שיבוא
ויתן לי להרגיש
אלחש לו סודותי
ושוב אחזור

יש בי את התחושה
אני זוכרת
יושבת על החול ולא עוזבת
אתה איתי תמיד, אני יודעת
אז למה עכשיו, לרגע קט נדמה
שלבד אני צועדת
בחיים

לבד בודדה בכאב
נושאת בתוכי צער שלא עוזב
לא יודעת מה קרה לי, שוב
מתקפלת בתוך עצמי, פוחדת לזוז.
איך תמיד זה כמו גלגל חוזר
כמו חץ שנתקע עמוק עמוק בלב
כמה עוד אוכל להמשיך לצעוד
כמה עוד אוכל להחזיק, לא ליפול.
אני רוצה לשחרר, להפסיק להתבלבל!
התמונות שבות, ועל פני מתנפצות
מעוררות אותי לצעוק, לבכות, ולצחוק.

תורידי כבר תמחיצה הזאת, ממה את מפחדת??
את אחרת. פשוט אחרת.
שונה מכולם, אז מה, זה רע?
נסי פעם להיות עצמך, ללא חיקוים וזיופים
מבטיחה שאעמוד לצידך ברגעים קשים!
זה לא קל, ומעולם לא היה
ואולי יותר פשוט להמשיך להסתתר במאורה
אך אם תתמידי ותחפשי את הדרך חזרה
בסוף בסוף תגיעי ותרגישי חופשיה