יצירות של dvirs

בס"ד
אלול.
תשובה.
תפילה.
קדושה.

אני צופה בחבריי לספסל הישיבה מתפללים מעומקי ליבותיהם אל המלך. משבחים, מבקשים ומודים, ובכל מילה המוציאים מפיהם בלחש, ביראה ובקדושה, ניתן לראות כיצד אותה המילה עולה השמיימה. גיבוב של מיליוני אותיות פורחות באוויר במטרה אחת זכה - לדפוק על שערי שמיים שיפתחו בפנינו.

חלפה עוד שנה ובה נפלנו בחטאינו, ניסינו לקום - לעיתים הצלחנו ולעיתים

בס"ד
קְדוּשָה נַפְשִׁי דָּרְשָה,
קְדוּשַת שַבָּת הַמְּנוּחָה.
קְדוּשָה נַפְשִׁי דָּרְשָה,
מֵאֲשֶׁר קָבְעוּ "נַעֳשֶׂה וְנִשְמָע".

חֲזוּ פָּנַי וְלִיבִּי בְּטוּב עַמְּךָ,
אשר יִחַדְתָּם לְקַדֵּׁש שִׁמְךָ.
חֲזוּ פָּנַי וְלִיבִּי בְּטוּב עַמְּךָ,
בְּעָמְדָם בִּתְפִילָה מִלְּפָנֶיךָ.

אוֹרוּ עֵינָי בִּרְאוֹתָם,
בִּרְאוֹתִי הֶאָרַת נִשְׁמָתָם.
אוֹרוּ

בס"ד
עומדות רגלי בפתח ואינני מאמין,
זוּ את, אהובה אחר כה הרבה שנים!
מאז שנפרדנו הדמעות כה רבות,
עתה כששבנו – מאושר הן זולגות.
כל יום אשר חלף בלעדייך,
נדמה כשנה בַּכְּמִיהָה אליך.
כל אזכור של שמך עורר געגועים,
אליך, יפה, השוכנת בין הרים.
חמדה, תמה, משאת לב יקרה,
נשוב אל ביתנו ולא נפרד עוד מעתה.
באש זרה הִצִתּוּך זדים טמאים,
ובאש קודש תִּבָּנִי

בס"ד
לילה יורד, נר דועך
ספר נסגר, אדם הולך.
בראשו חולפות תמונות היום,
דן הוא עצמו מתחילה עד תום.
על שֶׁאָסוּר עבר ועל מְצוּוֶה ויתר-
כך עושה הוא בכל יום שעובר.
ובכל יום מחדש שוב מאוכזב,
מעצמו, ממעשיו ומנפילותיו.

עד שיום אחד הפיק בעצב רב,
שהוא אינו מאמין יותר בחייו.
כיצד יוכל הוא לחיות עם עצמו,
בידיעה שבכל יום יאכזב כִּבְקֹדְמוֹ?

בס"ד
עייף מהחיים האלה,
שממשיכים לזרום.
עייף מהרע בעולם הזה,
שלא מפסיק להלום.
‏
מתי כבר ייגמר??
רוצה עולם אחר!
הפחד מתגבר,
אני לא יכול יותר!
‏
עוצר.
‏
כואב לי כבר-די!
מה שווים חיי?
רק מזיק למכריי.
אחזיר אותם, אולי.
‏
אלוקי.
‏
מה נותר לי לעשות?
שום דבר לא אוכל להיות.
עולם של אכזבות,
בו לא רוצה להיות.
‏
קירות.
‏
סוגרים

בס"ד

נוֹסֵק מַעְלָה אַךְ נוֹפֵל מַטָּה,
סוֹפֵג מַכָּה – שׁוּב נְסִיגָה.
עוֹצֵר לַחְשֹׁב – אֵיפֹה הֲטוֹב?
אֵינֶנּוּ קָרוֹב – מִפָּחַד הַחוֹב.
מְחַפֵּשׂ עַצְמִי – אַיֵּה מְקוֹמִי?
בּוֹדֵד אָנִי – אָבַדְתִּי בַּעֲווֹנִי.

---------------------------

בְּאוֹרְךָ הָאֵר, לִבִּי הָעֵר,
אַל תִּסָּתֵר, בְּעַבְדֶּךָ הַכֵּר.
נְחֵנִי שׁוּב – וְאֵלֶיךָ

בס"ד
נִשְׁמָתִי שׁוֹקַעַת בְּיָם שֶׁל כְּאֵב,
קַרְנֶיהָ נִשְׁבָּרוֹת וְאֵין מְשׁוֹבֵב.
זַעֲקַת לִבִּי לִתְשׁוּבָה בָּרָה וְתַמָּה,
נוֹפֶלֶת שְׁדוֹד תָּדִיר לְרַגְלֵי הַתַּאֲוָה.
צַחֲנַת הֶעָבָר מִתְמָזֶגֶת בְּטָעַם הַהֹוֶה,
כִּמְנַסָה לְשַׁכְנֵעַ כִּי הֶעָתִיד יְהֶא זֵהֶה.
כְּשְׁבֵּין שְׁאִיפָה לְמַעֲשִׂים - תְּהוֹם פְּעוּרה,
וּבֵינוֹת לִמְצָרֵי הַיֵּצֶר - אֹבֶדֶת

בס"ד
נמצא בעולם,
אך העולם ממני רחוק.
מחייך לכולם,
אבל מריר בפנים עמוק.
מנסה לעזור,
בעוד נואש לעזרה.
ממלא בי חור,
ונפערים עוד שבעה.

מביט לעתיד,
אין שם תקווה.
הייאוש מתמיד,
ודוחה כל חדווה.

תועה אני בדרכי,
כשה אובד רועו.
איבדתי ערכי,
ושוב איני מוצאו.

תר אחר אמת,
וסיבה משכנעת דיה
מדוע להמשיך בחטא,
ולהעדיף

בס"ד
כְּאֵב של חייל אשר מפקדו קבור,
כְּאָב - תן כח בליבנו השבור.

כְּאֵב של אמא שֶׁשִּׁכְּלָה את ילדה,
כְּאָב - הגן עלינו באברת חסדך.
כְּאֵב של ילד המבכה על אביו,
כְּאָב - טובך הרב עלינו תיטיב.
כְּאֵב על אח שלעולם לא ישוב,
כְּאָב - לכל תפילותינו היה קשוב.
כְּאֵב של אשה על בעלה שנרצח,
כְּאָב - זכות אבותינו נא אל תשכח.
כְּאֵב על הרוגים אשר איש אינו יודע

בס"ד
פורק עול מצוות,
ונושא עוונות-
לא עושה חשבון.

נושא - לא נותן,
מעוות בלא לתקן,
וממשיך רק לרטון.

זולל וסובא,
ואף מקווה,
כי לא תיפסק לעולם,

השלווה הזאת,
חסרת המצוות,
אשר מגבילות את כולם.

הוא איננו מבין,
ששאינו מאמין,
יסבול עוד בשל עוונו.

הדמעה בעינו,
מפחד דינו,
עוד

בס"ד

נְּשָׁמָה מְאִירָה לְעוֹלָם נֶעֱלָם,
נוֹתֶנֶת תִּקְוָה לָאָדָם שֶׁנִּרְדַּם.
אוֹרוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה לְנֶגֶד עֵינָי,
אַךְ רְחוֹקִים הֵם מִמֶּנִי בַּעֲווֹנוֹתַי.

כָּמַהּ לִבִּי לִתְשׁוּבָה זַכָּה וְתָמַהּ,
אַךְ בְּרֹאשִׁי מִצְטַיֶּרֶת שׁוּב נְפִילָה -
כְּאֵב חַד מִתַּעַר שֶׁל חֹסֶר אוֹנִים,
וְנְפִילָה לְבּוֹרוֹת יֵאוּשׁ עֲמוּקִים.

בֶּן

בס"ד

חוֹדֵר הַיֵּאוּשׁ כַּחֲדִירַת קָלִיעַ,
וְאַרְסוֹ מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ.
הַאִם זֹאת בְּשֶׁל חֶסְרוֹן הַצֶּלַע,
אוֹ שֶׁמָא חָסֵר רַק תּוֹמֵךְ?

אֹזֶן קַשֶּׁבֶת – אַיֵּה אָתְּ?
שִׁמְעִי נָא קוֹל נִשְׁמָתִי הַזּוֹעֶקֶת.
מַמְתִּינָה הִיא לְבוֹאֵךְ בַּלָּאט,
לְהִגָּאֵל מִשְּׁתִיקָתָהּ הָרוֹעֶמֶת.

כֵּיצַד אֶמְצָאֵךְ בֵּינוֹת לָרֶפֶשׁ,
בְּעוֹלָם

בס"ד
אח יקר אשר יושב במיצר,
ראשך כבול בחבלי צר,
ואינך יודע על זאת דבר,
כי לראות זאת - ממך נבצר.

הוא מסתיר זאת ממך וגורם לך לחשוב,
שבגלל זה שלמעלה לא יהיה לך יותר טוב,
אך זוהי תחבולה מרושעת אשר נועדה,
להרחיק אותך מן האמת הטהורה.
האחראי לכל זאת הינו היצר הרע,
אשר בלא שתבחין גונב מחשבתך במרמה,
ואינו נותן אף מנוחה לנפשך העדינה,
אלא ממשיך