יצירות של אני..

ערב.
זאת השעה של רעות ושלי, ושל הגיטרה, והעץ שלנו.כל הבנות של המדרשה יודעות שכשאני ורעות יושבות מתחת לעץ שלנו, אף אחת לא באה ומבקשת שננגן לה משהו, או שנשיר לה ביחד.
בפעם הראשונה שישבנו על הדשא ושרנו, התקצבו מסביבנו כל בנות המדרשה ואמרו לנו שהקולות שלנו מיוחדים, ושביחד זה "משהו שלא מהעולם הזה" הגדילה להגדיר אחת מהן. אני לא זוכרת בדיוק מי, גם רעות לא זוכרת. שתינו השפלנו מבטים וחיכינו שהן יגמרו

זוכר את היום הזה?
בניה ואתה ואני, ושמיים ודשא.. ובניה מרים את העיניים בצבעים של כחול-תכלת שלו לשמיים, ואתה אומר לי שנראה לך שהשמיים עשויות ממליון עיניים של בניה. ואז צוחק, מיישר את הכיפה, מרצין לרגע, רק לרגע. ושוב מחייך.
כשאני שואלת את בניה עליך,הוא מחייך חיוך עצוב ומספר, שהיית כמו סלע- יציב וחזק. שלעולם לא איבדת את היחודיות שבך, את האחיקמיות. שמעולם לא הרשת לעצמך לוותר על מה שנכון ואמיתי,