מזל טוב,

אני רוצה להזדהות ולומר שאת לא לבד. נשים רבות חשו כך. האם זה ינחם אם אומר לך שכך היה לי בלידתי הראשונה לפני 12 שנים- ומאז הנקתי יותר מ-10 שנים ברציפות ועזרתי לעשרות נשים להניק? אולי גם את תהיי מדריכה ביום מן הימים- אני מקוה   שלשם החסד ולא לתמורה כספית.

נכון שבעיות בהנקה מרכבות פעמים רבות ממספר גורמים. מנסיון עשיר אני יכולה לומר שהצלחתי לעזור גם לנשים שלתינוק יש פרנולום קשור "לשון קשורה" ויש מחלוקת היום בכלל אם לטפל- ותלוי ברמת החומרה. אין ספק שקל יותר כשהלשון מחוברת אחורה יותר. קצת קשה לעזור בשלט רחוק אבל הנה מספר עצות:. אשה בנויה להניק ללא מדריכות ללא שאיבות וללא פטמות מלאכותיות.כנ"ל התינוק נולד לינוק. כיום בגלל שלרבות מאיתנו אין דוגמא אישית וכן הפכו את הנושא ל"מסחרה" למטרות רווח- לא זזים ללא מדריכה. את זה אני אומרת לך מתוך המערכת. אנסה להתייחס למספר מהבעיות:  1- פטמות כואבות: בתחילת ההנקה עשוי להיות כאב מסוייים בפטמות, עמום, בדומה למכה יבשה, וזה תקין. בעיקר בלידה ראשונה. זה כמו נגינה בגיטרה- זה כואב בהתחלה באצבעות שאינן מיומנות. כאב חריף עשוי לנבוע מפטריה, דלקת בשד, גודש ועוד. הכי שכיח- תנוחה לא נכונה. ללא ספק אמרו לך כבר שיש צורך להכניס כמה שיותר מהפטמה לפה - מה שלא תמיד מדגישים שיש צורך בתמיכה מספקת. לא משנה מה התנוחה (ישיבה, שכיבה וכו') יש צורך בתמיכה מספקת של כריות וכו'. לפעמים מתחילים אתת ההנקה טוב אבל בהמשך הידיים מתעייפות ומושכות למטה- דבר הגורר למשיכת הפטמה. אם את יושבת- דאגי להביא את התינוק בדיוק לגובה השד ולהרפות את הידיים. גם זרימת החלב טובה יותר כאשר יש רפיון. בעיקר אם כואב יש מצב שאת "עושה שרירים". אם את שוכבת שימי כרית מאחורי הגב שתתמוך לגמרי על השכיבה הצידית. אם יש צורך שימי כרית נוספת תחת היד התחתונה.יש נשים שגם ללא סדק נראה מריחת לנולין טהור מקילה להן על הכאבים ("לנסינו"אם עדיין לא נתנו לך).

2. נדיר נדיר נדיר שאין מספיק חלב- וגם אם בשלב כלשהו הוא התמעט עקב הנקה לא מצלחת ניתן לתקן את המצב ע"י ריבוי הנקה (כמו בקפיצת גדילה). סימילאק- קיבה של תינוק- אולי לא תאמיני- הינה בגודל זית.לכן ההנקה מתאימה במיוחד משום שהחלב מגיע בטיפות וזרזיפים. במספר טיפות חלב אם יש כמות תזונתית שיש בבקבוק שלם. בקבוק מנפח את קיבתו פי 10. חלב אם נמדד באיכות ולא כמות. אמרה אחת ממדריכותינו הותיקות- לא לחינם ברא לנו הקב"ה שד אטום ולא עם פסים וסימון של CC.רצים מהר מדי לשאיבה- שפוצעת הרבה יותר מהנקה.ומיאשת- כי בשאיבה בקושי יוצא חלב. לכן אני ממליצה לנסות את הדרך הטבעית- גם את וגם התינוקת צריכות פסק זמן ממבול העצות (גם שלי). לפי מה שאת כותבת ראית מספר מדריכות והן לא הצליחו לעלות על בעיה ספציפית אצלכן. נסי להניק בהרפיה- במקום נעים וחמים- אפילו מוסיקה טובה ורגועה. נסי להפשיט את התינוקת מלבד חיתול ולהחזיקה ב"קנגרו" על בטנך החשופה מכוסה בשמיכה. ועצה אחרונה - בחינם- מה אכפת לך- שרב הנשים אינן נשמעות לה- אבל אלה שכן חשות הקלה עצומה בכאבים, בגודש ובפטריות. שווה לך לנסות- אז הנה היא: תורידי את החזיה ואת הפדים להנקה. תלכי משוחרר כשאת בבית. אם את חייבת משהו כשאת יוצאת אז עדיף גופיה או חזיית ספורט.כשאת חייבת פדים אז רק ג'ונסון כי הם היחידים שאין בהם חומר סינטטי באמצע. אני אסביר לך את הרציונאל: חזיה- לוחצת על צינוריות החלב ומעודדת גודש עקב כך (הפוך ממה שחושבים) ופדים בגלל לחות החלב והזעה וכן הסוכרים בחלב- בעיקר בקיץ- מעודדים פטריות. זה על קצה המזלג.ומותר לבכות- להוציא הכל החוצה- לנשום עמוק (נסי לחייך)- ולהתחיל מחדש. יש לך ידיים מליאות כל טוב וזה שווה את הכל. אפילו ההורמונים. המון מזל טוב ומקווה שעזרתי במשהו (וסליחה על האורך)

הזדהות ושליחת תמיכה.ואיחולים שיעבור מהר ובקלות.

אחרי שניסית הרבה התאמצת בכית כאבת והתייאשת, יש שלב שבשביל שתהיה לתינוקת שלך אמא שמחה ובריאה תעברי אחר כבוד לתחליפים כי לפעמים, עם הכל ובגלל הכל העניין לא מסתדר..

מנסיון עם הילד הבא זה יהיה יותר קל, בע"ה.[לא שהכל ייפתר, אבל נסיון יהיה]

ובנוסף ישר אחרי הלידה תלכי לעשות חיתוך, או תוודאי אם צריך או לא.

בהצלחה!!!

גם לילדים שלי יש לשון קשורה/קצרה, מה שאצל הראשון גרם לי לפצעים נוראיים וכמובן כאבים מטורפים בהתאם. אנחנו בצענו ניתוק בגיל חודש וקצת, ועוד אחד כעבור שבועיים. אבל עד שנרפאו לי הפצעים(כולל שימוש במשחות אנטיביוטיות) והפסיקו הכאבים לקח עוד בערך חודש וחצי. וכמו שאת אומרת - בכיתי בכל הנקה, ואחרי הניתוק עוד יותר כי הייתי מתוסכלת שזה לא עזר מיד. למודי נסיון מר מאוד, אז בילד השני בצענו ניתוק בגיל כמה ימים (וכמובן עוד אחד כעבור שבועיים) ובכל זאת לקח עוד קצת זמן עד שעברו הכאבים, אבל כבר ידעתי וסמכתי על עצמי (ועל ריבונו של עולם) שיהיה בסדר בסוף.

אם הניתוק מבוצע בגיל מבוגר (יחסית כמובן, כלומר כמה שבועות לעומת כמה ימים) אז לתינוק יש כבר את דפוס היניקה הקלוקל שלו, והוא צריך להתרגל להשתמש נכון בלשון. אז יש כל מיני סוגי תרגילים ללשון וללסת כדי לעזור לו (יועצות אמורות להכיר, אני שמעתי על תרגילים שונים מיועצות שונות, אבל אני לא יודעת להסביר את זה בכתב)

כל הנקה, ובמצב כזה כל הנקה ראויה להערצה ממש, תקדם אתכם בלמידה המשותפת.

לדעתי, כדאי להיות בקשר עם יועצת או מדריכת הנקה, (יש קופות חולים שיש להם את השירות הזה ואז זה לא יקר), מה שכן טוב למצוא מישהי שמרגישים איתה בנוח וסומכים עליה. לי עזר להיות בקשר עם מישהי שגם מלאת אמפטיה (והיא אכן היתה) וגם יש לה ידע מקצועי.

המון הצלחה ורגעי אושר ונחת.

וגם לי היה ברור שאני לא מתכוונת לוותר על ההנקה, ואני מוכנה לעשות המון, ולהאבק בכל קושי וכאב, בשביל להעניק מה שרק אני יכולה להעניק לילדים שלי,  ואכן הנקתי עד אחרי גיל שנה.

אז רק תדעי שאפשר,

לא ידעתי שיש עוד נשים שסבלו כמוני מלשון קשורה. בחוג המצומצם שלי כולן אמרו לי "חודש, חודש וחצי זה עובר".. ואני כבר חודשיים וחצי אחרי וזה עוד יותר מתסכל!!

תודה למיילדת על התשובה המפורטת, ניסיתי כמעט הכל מה שאמרת אבל בהחלט עודדת אותי חבל על הזמן, אני עוד מעט הולכת הבייתה לנסות שוב בעז"ה. תחזיקי לי אצבעות. מה שאמרת לגבי להוריד בגדים, אז היועצת הנקה שלי אמרה לי משהו על "סקין טו סקין" וניסיתי פעם אחת והפלא ופלא לא כאב, אבל הנקות הבאות כאבו כרגיל.

אז אתן אומרות להמשיך לנסות להניק למרות הכאב? יהיה יותר טוב עוד מעט? הלוואי הלוואי.

אני עושה לה תרגילי אצבע כאשר אני מאכילה אותה בקבוק ע"י צינורית, אני קצת מרגישה שזה כבר אבוד בגלל הדפוס הקלוקל שלה לינוק. שווה להמשיך לנסות?

תודה תודה תודה - ממש מעודד אותי לשמוע שעוד נשים עברו את זה. אני ממש מתוסכלת.

רק תפילות

ויוקטנה צודקת מאד. תנוחות שונות עשויות לעזור.

תסניפי את התינוקת- זה הריח הכי מדהים ומנחם בעולם- ועוזר ל"ירידת" החלב.

תרגישי טוב

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

כן מכירה אבחונים אחרים שעושים בגיל הזה.

לדעתי כדאי לפחות להתייעץ בעניין, כדי לראות שאתם לא מפספסים משהו אחר.

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

אבל לא הייתי עם ילדים

מאמינה שיש לקקל או רשות הטבע והגנים רשימה של מסלולים רלוונטיים

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.