גם משפטית זה מה שנקרא "מורדת" שעלולה להפסיד זכויות במקרה של גירושין בעתיד  (כדאי להתייעץ עם איש מקצוע).

(וכן להיפך מצד הבעל)

מצד שני יחסים בלי קירבה אמיתית נפשית הם אופציה גרועה יותר.

אז יכולה להיות תקופה כלשהי של ריחוק פיסי כחלק מצורך בבירור אישי ורגשי, אבל זה לא דרך חיים קבועה!

צריך יעוץ אישי ולא בפורום על התקווה לשיקום הנישואין, ואם לא אז להמשיך ככה כשיטה קבועה זה לא דבר נכון.

אבל יש הגדרה לילד שנולד כתוצאה מלהכריח את האישה לשכב איתו

ועדיין יש הגדרה גם למה שכתבתי?

נראה לי שלזה התכוונה ב"בן שנואה"

"וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (יחזקאל כ, לח) – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה".

וכ"כ הרמב"ם (דעות ה, ד): "ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן, ולא תהיה יְשֵנָה, ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם".

ובלי קשר:איך אפשר לשכב עם מישהו כשאת שונאת אותו? מה זה גורם לך עם הזמן? אני מבינה למה התכוונת,כי א"א לאסור עליו ללכת לאחרת ומצד שני לא לשכב איתו.זה לא פייר כביכול.

לכן,לדעתי,הסיפור פה מאוד לא פשוט. גם לא שמענו צד שני.

היא צריכה להתייעץ עם עו"ד,מטפל זוגי/אישי,רב וכו'

עצוב לשמוע את המצב שלכם.

עדיין לא יודע מה להמליץ. 

מה שברור זה שכדאי לך או לכם להיעזר בייעוץ מקצועי. בין אם אתם בוחרים להישאר יחד ובין אם בוחרים להיפרד.

את מתארת איומים מכל הכיוונים. כרגע זה נשמע שיש לך לבחור את הרע במיעוטו:

האם להסכים שבעלך יתחזק מהצד מערכת יחסים נוספת. (שאולי גם היא עלולה להתפתח ולגרום לגירושין שלכם).

האם ליזום גירושין, למרות המחיר שהילדים עשויים לשלם. 

האם להשתתף ביחסים שאת לא נהנית מהם, אפילו סובלת עד גבול הבלתי אפשרי. 

הבעיה שלכם איננה רק "שאלה קשה ביחסי אישות", למרות שבהחלט הם מהווים מרכיב חשוב בכל זוגיות בריאה ורצינית. כמו אצל רוב / כל הזוגות הקושי לא מתחיל בחדר המיטות, אלא ששם באים לידי ביטוי שאר תחומי היחסים.

אצלכם הבעיה מורכבת בגלל הפגיעה הנפשית והרגשית שכבר חווית ועדיין חווה, הנכונות שלו לפרק את החבילה ולקחת את הילדים כבני ערובה ומגן אנושי. אולי גם בגלל הנכונות שלך להישאר בכל מחיר. 

יש באינטרנט טיפים וקורסים לבנות ביטחון עצמי, אבל ספק האם זה יעזור, לאור הקושי הנפשי והרגשי שאת חווה. את חיה באווירה הרסנית, אז קשה לצמוח שם, אולי לשרוד.

למעשה את יכולה לנסות לשתף את בעלך בקושי שלך. בקשי ממנו להיפגש לדייט, להשקיע זמן ולשבת רגוע. היישרי מבט ואימרי לו בכנות, ברגישות ובנחישות, שבגדול את מסכימה לקיום יחסים חפוזים וקצרים. אבל אם הוא מעוניין לקבל גם רגש במיטה, אז עליו לבטא מחמאות ואהבה בשאר היום, או לפחות לצמצם את הביקורת עד ליחס של אחד לחמש מול המחמאות והפירגון. מה לעשות שאת מורכבת גם מרגש. כמו כולנו. אנחנו מכבדים את רצונו שיחסי האישות יכילו גם רגש ולא רק טכני. אבל מכבדים גם את רצונך לחוש אהובה ושווה. אימרי לי שבלי לשפוט אותו על היחס השלילי והפוגעני מולך, תוצאה פשוטה נגרמת התכווצות שלך והסתגרות.

הסבירי לו בכנות ובכבוד שמצידך את מסכימה לתת לו הכל, אבל יש תופעות שאינן בשליטתך. כמו אדם שיכניס מים במיכל הדלק, אז הרכב לא יבער כראוי ולא יבצע את התנועה המבוקשת. זו תוצאה טבעית, לא עונש. את מתאמצת לבוא לקראתו בכל מה שאת יכולה, אין לך שום ענין לייבש אותו, בטח לא על חשבון הילדים שיסבלו מגירושין, אבל הגוף שלך איננו מכונה קרה. הוא עדיין מגיב לרגש ולביקורת.   

הזכירי לבעלך שגירושין ותשלומי מזונות זה עסק יקר. גם כשנעשים בהסכמה ובוודאי כשנעשים במריבה. חבל לו. הרבה אבות גרושים מתאבדים בסופו של דבר.  

כנ"ל הסבירי לו לגבי הבקשה לקיים יחסים עם אשה נוספת, שהאופי שלך מונע ממך להסכים לזה. זה רגש בלתי רצוני. 

תשאלי רב או אנשי מקצוע, אבל כבר כתבו שגירושין הם גם אופציה. אם ניסית הכל ולא הצליח, אז תאמיני שהבורא יתברך ייתן כוח לילדים להתמודד. לא ברור שטוב להם יותר לראות אותך פגועה וסובלת.לא ממהרים להתגרש, אבל גם לא מתאבדים כדי למנוע גירושין. בנישואין מורכבים כמו שלכם, הייתי משקיע מאמץ סביר, אולי גם עילאי, אבל לא מעל ומעבר. אם שניכם סובלים, הוא מיחסים בלתי מספקים או בלתי קיימים, את מעלבון והשפלה, אז ייתכן שימליצו לכם ללכת איש לדרכו.      

סביר להניח שכאשר בעלך יחוש שאת שלמה עם רצונך לשנות את המצב לכבוד הדדי, או במסגרת של שלום בית והקטנת עלבון או במסגרת של הליך גירושין, הוא גם יתחיל לזוז קדימה. ייקח אחריות על חלק מהמצב וינסה לשפר את הרגשתך.

אם גם השלמה שלך עם אופציה של גירושין לא תזיז אותו בכלום, אז אולי הזוגיות שלכם כבר מתה. לאחר קבלת אישור מרב לגירושין, תבצעו הליך פורמלי של קבורה, למרות כל הכאב. אולי אל תמתינו שהמסגרת הזוגית תרקיב סופית ותפיץ ריח לא נעים שגם הילדים יסבלו ממנו.   

תשאלי, איך אפשר לדרוש ממנו להשתנות, להשקיע ולבנות, תוך כדי שמניחים אקדח טעון באיום של גירושין על רקתו? אולי התשובה היא שלפעמים המצב כל כך קשה, עד שנאלצים לזעזע ולנער בעזרת שוק חשמלי אדיר, גם בלי היגיון. פשוט לבדוק האם בכלל קיים דופק בזוגיות, או שאת מבצעת החייאה על גופה קרה. קשה לדרוש ממך להישאר בזוגיות לאורך שנים רבות, ועוד להתפשט ולפתוח לב ורגליים -סליחה על הביטוי- רק בגלל איומים שכל האופציות האחרות גרועות יותר. או כמו שכתבת בעצמך, זה פשוט לא עובד לך.

מה שנשאר לך לעשות מעבר לייעוץ מקצועי, זה כנראה בעיקר סגולה רוחנית: תשובה תפילה וצדקה. תפילה לבורא עולם, השותף השלישי בילדים שלכם. 

קיצור, לא יודע מה להמליץ עוד, אבל ברור שכדאי לך/ם  להיעזר בייעוץ מקצועי.

בעזרת ה' יהיה טוב. 

טו בשבט הוא יום של מציחה. ראש השנה לאלנות. 

נשמע שעלינו על נקודה נוספת. חוסר אימון.

את לא סומכת עליו לגמרי שאינו בוגד ברמה כלשהי.

הוא לא סומך עלייך שאת מעונינת בטובתו וטובת הילדים

חבל להשתמש בהגדרת "למצוא מי הבעיה".

יש שני מבוגרים אחראים. כרגע לא טוב להם ביחד. אז בודקים האם יוכלו להגיע למצב נסבל או לא.

לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. נכון שאחד מתעלם ממחויבותו לאלוקיו, לאשתו, אולי גם מאיים לפגוע בילדיו אבל דחיקתו לפינה של "אתה הבעיה" "אני בסדר", או מיצוב רעייתו בעמדת "אני הבעיה""אתה בסדר", לא תתרום הרבה לעניות דעתי.

תכל'ס שניהם סובלים ולפחות במידת מה שניהם אחראים. כמובן ייתכן שאחד אחראי יותר והשניה פחות, או להיפך. או שיום ככה ושובע אחרת, חודש ככה ושנה אחרת, אבל זה שולי. חוץ מזה הרעיון הוא להיות חכם ולא רק צודק. אז מה ייתן לגברת להשתמש במונח של מי הבעיה? עדיף סמנטיקה של שנינו אחראים יחד לאיכות חיינו. אולי כל אחד על חמישים אחוז. כך זה מונע סערה רגשית של "הוא אשם" או "אני אשמה". בזמן שהיא תיזכר בעוולות שלו תזכיר לעצמה שגם היא אחראית. בזמן שנזכרת שהיא טעתה תזכיר לעצמה שגם הוא אחראי. הרי אינך סבור שהרעיה בכלל לא אחראית לכלום והיא רק פסיבית להחלטות בעלה, נכון? הרי היא יצור שכלי ורגשי. יזמה פניה לטיפול, כתיבה לפורום וכדומה. יכלה גם להיות פסיבית יותר או אולי אקטיבית יותר.  סימן שיש לה שליטה מסוימת על הדינמיקה בבית. זה כמובן לא אומר שהיא ורק היא אחראית לכל הזוגיות, אלא כל אחד אחראי במידת מה.  

אמנם היא לא כתבה בני כמה הם בערך, אבל אם שניהם מסכימים להשקיע כדי לשפר יש תקווה .

גם אם רק אחד משקיע עדיין יש תקווה 

בהצלחה  

אני מבין למה הכותרת היא "בעיה קשה ביחסי אישות".

פשוט ככה: "גברת אשתאול" מסכימה להתפשר ולהתגמש בכל התחומים. סופגת עלבונות, מתעלמת מספק חילול שבת, ספק בגידה, נמנעת מגירושין, מסכימה לשכב כמשתתפת פסיבית במשגלים קצרים גם שאינם לרוחה.

"גברת אשתאול" מקריבה למען ילדיה ונישואיה, מוותרת ומוותרת עד המקום שבו היא מרגישה שלא יכולה יותר, שזה יחסי אישות ארוכים, כולל רגש, משחק מקדים וכדומה. שם נגמר לה הסבלנות. אז היא חושבת שמדובר על בעיה קשה ביחסי אישות. 

מצד שני גם "מר אשתאול" עשוי להרגיש שהוא מוותר ומקריב. מוותר על חירות ליסוע בשבת, מוותר על דברים נוספים לפי הרגשתו. עד המקום של הנאה מלאה שלו מיחסי אישות לטעמו, כולל העדפות מיניות אישיות, רגש וכדומה. שם הוא נבלם לחלוטין. אכן מתאפשר לו להתחבר גופנית לרעייתו, אך לא הרבה מעבר. אסור לו להחזיק פילגש מהצד, או לפחות אסור להצהיר על כך רשמית.  

לכן שני ההורים "במשפחת אשתאול" הם מרגישים שסלע המחלוקת ביניהם הוא יחסי האישות, בזמן שנקודת אי ההתאמה מתחילה כבר בפגיעה מילולית / ריחוק מהדת וכדומה.      

שהאמא מתעללת בילדים,ולבקש משמורת עליהם

היו דברים מעולם

מכירה סיפור על גבר מתעלל שאשתו פשוט יצאה מדעתה בגללו

וכיום הוא מגדל את הילדים,כי היא לא יציבה נפשית

היא רואה אותם רק דרך "מרכז קשר"

לכן כדאי מאוד להתייעץ עם עו"ד טוב לפני כל צעד שלך

בהצלחה

להקליט/להסריט אותו/להקליט שיחות טלפון, לשאול עו"ד מה יתפוס

שיהיה לך תיעוד ממעשיו

כל זה במיקרה והכיוון הוא גירושין

זה איסור מהתורה להיות עם כל מי שאינה אשתו.

זה איסור מהמוסר האנושי של כל עם ועם.

זה לא רק "בין אדם לחברו" מצד נאמנות לאישתו - אל זה איסור העומד בפני עצמו.

ולכן ברור שאין מקום ל"בקשת הרשות" המוזרה ובוודאי שאין מקום אכן להרשות.

וזה שחסר לו קשר עם אשתו - ליבי ליבי... אבל בשביל זה צריך לבנות קשר אמיתי ולא סתם קשרי מין נטולי רגש. יש לו מה ללמוד..

חדר"ג זה על נישואין עם אישה שניה, שמהתורה זה לגיטימי ומחדר"ג לא, והתקבל במרוצת הדורות כדין דרבנן שהוא בגדול מחייב את כל קהילות ישראל (מבלי להיכנס לפרטי הדיון ההלכתי בזה).

אבל להיות בקשר אינטימי עם אישה שאינה נשואה לו, ברור שזה איסור תורה.

וגם במוסר של כל או לפחות רוב העמים זה נחשב כאיסור, (לפחות כאשר מדובר בנשוי) בלי תלות בהסכמתה.

זה נשמע שלבעלך יש חוסר מודעות רגשית ברמה שהיא מעל הנורמה.

את מתארת אבא שמתעלם מחצי מילדיו. זה דבר שהוא מאוד-מאוד לא סביר. לא ציינת אם זה בגלל עומס בעבודה או כל דבר חיצוני אחר,

אבל זה נשמע שהוא פשוט אטום אליהם

ולא מבין כמה זה כואב ופוגע - ההתעלמות הזאת.

אחר כך את מסבירה שגם כלפייך המצב דומה.

הוא אטום כלפי הכאב שלך,

עד כדי כך שהוא דורש ממך להינות בזמן שאתם "ברוגז".

דבר שכמובן לא סביר לצפות לו.

הוא כאילו לא קורא אותך.

לא ברמה העמוקה

וגם לא ברמה הפשוטה.

הוא פשוט חי במנותק ממה שהוא גורם לסביבתו (לך, לילדים).

הוא לא מבין כמה כאב הוא גורם,

ובגלל שהוא לא מבין,

הוא גם מסוגל לבקש משהו כל כך מנותק מהמצב שלכם כרגע.

אנשים "רגילים"

מסוגלים להזדהות עם הכאב של הזולת,

ומסוגלים לראות אותו בצורה נפרדת מהם.

פה, 

את מתארת מצב של אדם,

שמנותק מחלק מילדיו,

ואת החלק השני הוא יסית נגדך (במקרה של גירושים).

זו עוד מראה לכך שהוא לא רואה את הילדים באמת.

הוא כנראה לא מסוגל לראות אותם כך.

ולכן או שהם לא מעניינים אותו, או שהוא משתמש בהם ככלי להכאיב לך.

ממש ממש כואב.

זה נשמע שקשה לך להתמודד איתו,

עוד הרבה מעבר ליחסים.

ביום-יום הרגיל. בתקשורת הסתמית.

הוא בן אדם שכנראה חי בהגנות מאוד נוקשות וחזקות. 

נשמע שאי אפשר לחדור אותו.

למען שלוות נפשך (עוד לפני הילדים, לפי הבית)

תתחילי להציב גבול וקווים אדומים.

תתחילי לחשוב האם את רואה סיכוי,

האם את רואה פתרון

האם אפשרי לכם לחיות יחד.

יש היום הרבה מה לעשות במקרה של ניכור הורי (כשאחד ההורים מסית נגד השני)

וחבל שתפסידי את חייך בגלל הפחד מזה.

את צריכה ליווי צמוד ותמיכה חזקה.

גם אם את בדרך לשינוי ביחד אתו,

וגם אם את בדרך לשינוי בצורה עצמאית.

כי לחיות בסבל הזה- לא חבל לך? לא חראם עלייך?

חיי האישות הם רק קצה הקרחון פה,

ויש פה שאלה הרבה יותר עמוקה,

של כמה כדאי להקריב עבור המסגרת המשפחתית,

ומה עושים עם אדם שיכול להסית את הילדים.

הרבה תמיכה יקרה,

שולחת לך כוחות!!

אני פה בפרטי אם תרצי. 

(בעצמי אני נשואה לאדם שהתחתן בשנית [עם ילדים] אחרי שפחד מאוד מהדברים האלה,

והיום הוא טוען רבני מצליח שמכיר מקרים כאלה מקרוב)

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..