אנחנו זוג צעיר, נשואים בקושי שנה וחצי. שנינו סטודנטים, בעלי בתואר טובעני, אני הרבה פחות.

שנה שעברה גרנו באברכיה בעיר של ההורים שלי, ואמא כל הזמן רמזה שאנחנו צריכים להזמין אותם, בסוף נכנעתי והזמנו. חשבנו שכדי להיות הוגנים כדאי גם להזמין את ההורים של בעלי, שנראה לי שלא ממש הבינו את הקונצפט והסכימו לבוא ביום שישי, אחרי שנצלו את הזדמנות לנסוע לרמי לוי באזור, כדי לשבת אצלינו רבע שעה ולאסוף אותנו לשבת אצלם. אין אצלם את כל הנימוסים האלו.

בתחילת שנה הזאת עברנו לדירה חדשה, ואמא שלי כל זמן אומרת ש"מסקרן אותה לראות איפה אנחנו גרים". אני כל הזמן צריכה להדוף אותה כדי שבעלי לא יצטרך לבזבז ערב לימודים יקר על זה. (כמובן שאני מנסחת את זה יותר יפה, אבל עדיין.) מבחינת סדרי עדיפויות ברור שאני מעדיפה לתת לבעלי שקט ללמוד ולעשות מטלות (וגם לי!) ובאמת שאני לא מרגישה צורך לספק את הסקרנות שלה.

באופן כללי, אני ובעלי הראשונים בבית שהתחתנו. שמתי לב שהמודל שאמא שלי מכירה זה מודל של אורחים מנומסים, כל פעם שאנחנו באים לשבת מצופה שנביא עוגה, (וכמובן שאני עובדת במטבח בצורה מלאה כי איך אפשר להסתדר בלי הבת הבכורה) והכל סביב התארחויות, מצופה להביא מתנה לימי הולדת של כל סבא סבתא, אח, הורה. והכל  תמיד "מצופה", "מנומס", "ראוי" ו"לא יפה".

במשפחה של בעלי יש הרבה ילדים בוגרים שכבר לא גרים לא בבית, מאוד רוצים שנגיע, בפעמים הראשונות כשניסיתי להביא עוגה, חמותי מיד אמרה שלא צריך, שאני כמו משפחה. הכל הרבה יותר חם. גם לא מובן מאליו שנגיע לכל אירוע. כמובן שמאוד רוצים, אבל יקבלו בהבנה ולא ילחצו עם "ציפיות מנומסות" כאלו.

עכשיו אמא שלי התקשרה והייתי ממש שנייה מלריב איתה על זה. היא שאלה מה נשמע ואמרתי בדיוק הלכנו למסעדה לחגוג לי יום הולדת, והיא ישר התחילה. "היום הולדת שלך בלועזי זה שבוע הבא וכל החיים חגגנו לך בלועזי, אז הוא בשבוע הבא." (שזה בכלל מרגיש כמו "לא אכפת לי איך את מגדירה את זה, או מה התאריכים שחשובים לך) "יפה מאוד שחגגתם אתם, אבל מה את מתכננת לעשות עם המשפחה?" היא אמרה שזאת כבר ממש חוצפה שאנחנו לא מזמינים כי היא "סקרנית לראות". אמרתי לה שהזמנו אותה לדירה הקודמת, והיא אמרה שזה "רק פעם אחת בשנה שלמה". מה היא מצפה להתנחל אצלינו כל שבוע? 

עוד שנייה מתחילה תקופת מבחנים ואין לנו זמן, זאת הייתה יציאה חד פעמית. אנחנו כל הזמן באים לשבתות, לא ברור לי למה אנחנו גם צריכים לבוא באמצע שבוע לכל יום הולדת וביקור, ועוד לארח אותה. לא הייתי עד כדי מתנגדת אם לא הייתה דוחפת את זה את זה כל הזמן. אבל למה שבכלל אנחנו נארח אותה? אנחנו זוג צעיר, אנחנו אמורים להתארח אצל אצל ההורים, לא להפך!

אוף, חלק ממה שכל כך שמחתי בהתחתן זה להתרחק מהשפחה שלי. אם זה היה תלוי בי הייתי רואה אותם פעם בחודשיים אולי. 

נראה לי שאני בעיקר פורקת. אם יש עצות מועילות אני אשמח. אני בעיקר עצבנית ולא רוצה להכנע לשטויות האלו. אני גם מפחדת שאם אני אזמין אותה פעם אחת היא תצפה לעוד.