אני לא מבינה גדולה בזה, אבל אני חושבת שכן יוצא משהו גם אם אנחנו מרגישים שזו לא הזרימה הקבועה. ושבנוסף הגוף יודע לתת לתינוק בדיוק את מה שהוא צריך. לא הגיוני בעיני שילד ירעב אם הגוף שלנו אמור לספק את כל צרכיו.

לכן לא נלחצת מקפיצות גדילה, אף פעם לא שאבתי או הוספתי תמ"ל בתקופות האלה.

פשוט להיות זמינה כל הזמן (אני חושבת שאחרי גג יומיים מרגישים שיפור), לשתות הרבה. אם מתכוננים נפשית שהילד עליך 24 שעות, ומכינים ספר, פורום וכאלה ולא מנסים להספיק עוד דברים חוץ מזה, זה אפילו כיף.

שתשני חשיבה- הוא לא רעב. הוא מכין את הגוף שלך לייצר עבורו יותר אוכל.

לא ככ הבנתי למה את מתכוונת ב"מתלקק".

ואני גם לא יודעת באיזה שלב את, אבל יש תקופה אחרי הלידה (באיזור 6 שבועות) שבה השד לא מרגיש מלא כמו בהתחלה, כי ההנקה התבססה, וזה לא אומר שאין מספיק חלב.

גם לנסות לשאוב ולראות מה יוצא לא אומר כלום על כמות החלב.

המעקב היחידי האפקטיבי זה העליה במשקל של הילד ומעקב אחרי יציאות (וכמובן לראות אם הוא רגוע, אבל זה פחות קורה בקפיצת גדילה).

תנשמי עמוק, תשתי הרבה.

ותבואי להירגע כאן(:

קפיצת גדילה | שירותי בריאות כללית

כתבתי גם קודם וכותבת גם כאן, כי גם אני הייתי בסרטים האלה.

התחושה של "מלאות" בשד לא מעידה על כמות החלב.

החל מהזמן שבו מתבססת ההנקה (כ6 שבועות) הגוף מייצר חלב לפי דרישה.

אני כמעט אף פעם לא חווה גודש או תחושת מלאות (חוץ מבלילה השני או השלישי בבית חולים) ותמיד השד מרגיש לי מרוקן ואני מרגישה בלי חלב. (גם שאיבות אגב, אני מגרדת בקושי מה שצריך).

אז לא להיכנס לסרטים שנגמר החלב.

לבדוק עליה במשקל, רוגע ויציאות ולסמוך על הגוף שלכן.

אם הוא רוצה, לתת לו, לא לפי שעון.

לא יודעת לענות על השאלה השניה. לפי מה הרגשת שלא היה אפקטיבי?

מרגישים לפעמים שהוא יונק "על ריק". אבל:

א. יוצא לו חלב, לא בזרימה חזקה, אבל מה שהוא צריך

ב. תחשבי שהוא יונק בתדירות יותר גבוהה אז לא כל הנקה תרגיש לך כמו ההנקה של אחת ל3 שעות של לפני הקפיצת גדילה.

זה שלב שבו אני מנסה לנתק מהשד (אני מגדירה אותו בתור השלב שבו אני הופכת למוצץ ולא לבקבוק, אבל לא יודעת אם לזה התכוונת).

אם הוא מתרעם, אני שמה מוצץ. אם מראש אני מזהה את זה כתקופת קפיצת גדילה אני אהיה סבלנית יותר ואשאיר אותו מחובר יותר.

לא הבנתי אם הוא ישן או מתלקק רוב הזמן כמו שאת אומרת למה הגעת למסקנה שזו קפיצת גדילה?

כשהוא רוצה לישון תני לו לישון, אם הוא אכן רגוע.

אם ההתלקקות מרגיעה אותו ומבחינתך זה בסדר, אז תני לו.

תעקבי שמרטיב מספיק טיטולים.

זה ממש אמור לעבור. חכי עוד קצת ואל תתייאשי.

תראי, בגלל שאני רואה שאת ממש רוצה להצליח, אני ממשיכה "לשגע" אותך. (אפסיק אם זה כבר לא מתאים לך)

אבל:

לא תמיד מרגישים ש"יוצא" חלב (תחושה של זרימה כזאת), בטח כשיש הנקות תכופות כמו בקפיצת גדילה.

שוב, אם הילד מרטיב מספיק טיטולים, מה אכפת לך לחכות עוד יום ולראות אם הוא כבר מרווח ארוחות יותר. הוא לא מתייבש, הוא לא רעב (אחרת היה יונק, ולא ישן). גם אם הוא יונק על "ריק" (לתחושתך), זה לא אומר שבאמת לא יוצא כלום.

זה אמור לעבור תוך יום-יומיים גג. אז בואי תראי איך את עוברת את היום הזה.

אם את ממש לחוצה מזה ורוצה לשמר עדיין את ההנקה הישירה, תרימי טלפון ליועצת הנקה שתרגיע אותך.

אז אולי נגמרה הקפיצת גדילה?
 

אם הוא ישן, תני לו לישון.

תדאגי שאוכל כל 3 שעות (לא יודעת מה המשקל שלו כרגע, עקרונית לא צריך להקפיד ככה לפי השעות במשקל גבוה יחסית, אבל אם זה עושה לך רוגע, אז למה לא).

תעקבי אחרי טיטולים.

אולי הוא עייף בגלל היניקות התכופות אתמול?

אולי הוא שבע?

כמה זמן הוא כבר ישן ולא יונק?

כמה הוא שוקל?

היה לו טיטול רטוב ב4 שעות האחרונות?

משמח ממש לשמוע!

ככל שהתינוק יגדל הוא ינק יותר ביעילות, לא ירדם באמצע, זמני ההנקה יתקצרו וגם את תלמדי לזהות את התגובות שלו (מתי הוא בוכה מרעב, מתי עייף וכו') ותקבלי ביטחון.

בהצלחה!

הרבה הרבה יותר קל וזמין להניק.

אל תתייאשי. זה הולך ומשתפר עם הזמן.

בהצלחה רבה!

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

להיות ביחד, לעשות ביום אחרי איזשהו זירוז טבעי - דיקור/רפלקסולוגיה , ואז בערב אחרי שוב להיות ביחד.

היא אמרה שזה תמיד עובד לה, שווה לנסות

(פעם בשבוע 37, פעמיים בשבוע 38, ועוד פעם בשבוע 40).

ב"ה אצלי תמיד הלידה הסתיימה באותו יום שבו התחלנו את הזירוז.

בכל הפעמים ניסיתי לעשות זירוזים טבעיים לפני - בעיקר רפלקסולוגיה ודיקור (בשתי הלידות האחרונות בשע"צ היה לי גם דיקור תוך כדי הלידה עם מדקרת שעובדת בבית החולים). זה אף פעם לא גרם לי להתחיל לידה, אבל אולי זה כן עזר לזה שהלידות התפתו בצורה טובה והתקדמו יחסית מהר (ואולי זה לא באמת השפיע, קשה לדעת רק על פי הניסיון שלי, לא יודעת מה היה קורה בלי...).

בעז"ה שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לקראת לידה

היא מאד נעימה

מקבלת לדעתי במוצא, או שאולי שינתה כתובת בינתיים.

בהצלחה

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

הייתי עם הטבעת במשך כמה חודשים. במהלכם כן עליתי כמה קילו (שרציתי להעלות, הייתי לפני זה במשקל שנחשב כתת תזונה ולא הצלחתי להעלות, אז הטבעת דווקא עזרה לי). אני חושבת שבהתחלה עליתי כמה קילו ואז נשארתי במשקל יציב במשך עוד כמה זמן, זה לא שעליתי במשקל כל הזמן ברצף.

לא יודעת כמה זה עוזר לך. בטח זה משפיע שונה על כל אישה.

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות