בדיקת שמיעהשמרית31
אז בגיל שנתיים לקחנו את הילדה לרופאה (עיכוב התפתחות שפה),
הרופאה לא התרגשה,
בדקה אותה ואמרה שהיא לא רואה בעיה אבל ליתר ביטחון נעשה בדיקת שמיעה.

מאז עברנו דירה, וחלפו מספר חודשים. היום הילדה בת שנתיים וחצי ועדיין לא מדברת (היא אומרת רק מילה אחת).
שלשום בעלי לקח אותה לבדיקת שמיעה והיא יצאה תקינה לחלוטין. אנחנו ממתינים שוב לרופאה לראות איך ממשיכים הלאה.

הסיבה שכתבתי כאן היא בגלל שאשתו של חבר של בעלי אמרה לו שהילד שלהם גם לא דיבר עד גיל מאוחר ובסוף גילו אצלו אוטיזם קל (לדברי בעלי: ״בכלל לא רואים עליו״).
מאז בעלי נכנס ללחץ ובטוח שגם לבת שלנו יש אוטיזם ומלקה את עצמו למה לא טיפלנו יותר מוקדם?
וזה לא עוזר שאני מנסה להראות לו שהילדה מתקשרת איתנו ועם הסביבה, חייכנית ופעילה ובכלל לא מראה סימנים של אוטיזם. הוא בלחץ.

לדבריו: ״הילדה בת שנתיים וחצי ועדיין לא מדברת או גמולה מחיתולים״-את לא חושבת שזה מעיד על בעיה? הוא כל הזמן משווה לילדים אחרים שבגיל שנתיים כבר מדברים, ומשתמשים בסיר.

איך להרגיע אותו?

אני פה כדי להסביר וגם להרגיעזהר מרים
טוב שבדקתם שמיעה
והצעד הבא למלא טפסים לבקש מהרופאה הפניה לקלינאית תקשורת ולרופאת התפתחות

שם כבר יעשו את הצד המקצועי וינחו אתכם גם לעבודה בבית

מצד המה נורמלי- זה כן עיכוב שפתי- רוב הילדים מדברים בגיל שנתיים
ויש כאלה שעדיין לא אבל כבר בכיוון- הכוונה אומרים משפטים -מצרפים מילים- אפילו אם לא מדברים רגיל ושוטף עדיין
והרבה פעמים בהמשך יכל להסתדר לבד
לי יש 3 ילדים עם עיכוב שפתי

אחד- עד גיל 3 אמר רק מילים בודדות
ואז מעצמו למד לדבר רגיל.
אבל כן יש לו בכללי איזה עיכוב- בהבנה וגם קושי רגשי וחברתי והוא מטופל .
אבל זה לא אוטיזם ב''ה והוא בגן רגיל

אחת גם עד גיל 3 לא דברה המון- כן צרפה מילים אבל לא ממש דיברה הרבה..קצת ומגיל 3 הלכה לגן רגיל והכל מצוין אפילו קלינאית לא היה צריך ב''ה

ועוד אחת בת שנתיים וחצי- אומרת הרבה מילים, משפטים ארוכים גם אומרת לפעמים אבל רוב היום לא מדברת - יותר קושי בשליפה
אנחנו מחכים לתור לקלינאית עדיין

ונכון י ש גם אופציה י'יכל להיות שזה משהו מעבר לזה..גם על הרצף

זה מפחיד אני יודעת
על הבן שלי ממש פחדתי בזמנו

אבל הבנתי משהו אחד

אי אפשר להלחם ולהתווכח עם מה שה' הועיד לנו לעבור

לנו יש תפקיד
לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות
להתפלל
וזהו

מה שבידיים שלי
זה ללכת לטיפול
ולנסות בבית מה שיכולה

כל השאר במילא לא בשליטתי
ולדאוג ולהלחץ ולהריץ מחשבות לא יעזור לי בכלום

בסוף גם אם זה מה שהכי מפחיד זה יהיה כואב וקשה אבל בסוף- נלמד להתמודד גם עם זה


ולגבי גמילה זה בכלל לא אומר כלוםםם
אני את כולםםםם גומלת רק בסביבות גיל 3..חלק אפילו אחרי
וככה נגמלים בקלות כי הם בשלים
זה ממש לא בעיה
תקשיבי לה- אם יש טיפה ב'לות, אם רוצה בזה כשאת מדברת איתה על זה ומלהיבה אותה להיות גדולה..אם מודעת לזה שעושה .תנסי מדי פעם לתת לה לשבת בשרותים..תרגיישי אותה
מרגישה שממש לא- תשחררי .. יש עוד זמן




אחיין שלי התחיל לדבר בגיל 3 וחודשייםאהבתחינם
היו אצל קלינאית תקשורת
והיום שמישהו יעיז להשתיק אותו
🙈(בן 10)..
תמיד אחותי ואני צוחקות שהןא משלים פערים😅
הגמילה ממש לא מעידה על אוטיזםמתואמת
זה גיל שילדים בד"כ רק מתחילים להיגמל. לי יש ילדה בגיל הזה, מפותחת ומדברת מצוין בלע"ה, אבל מסרבת להתחיל גמילה... וכל הילדים שלי נגמלו מגיל שלוש ומעלה.
זה שהיא לא מדברת זה כבר פחות תקין, אבל לא צריך לרוץ לאוטיזם... ללכת לטיפול אצל קלינאית תקשורת (אולי עדיף להתחיל באופן פרטי, כי בקופה לוקח זמן), ובעזרת ה' הכול יהיה בסדר והיא תלמד לדבר.
(יש לי שני ילדים, תאומים, שגם בגיל שלוש בקושי דיברו. הם היו אצל קלינאית תקשורת ואח"כ בגן שפה, היום ב"ה לא רואים זכר לעיכוב שהיה להם)
השאלה החשובה היא איך לטפלבארץ אהבתי
לא צריך להיכנס ללחץ שאולי זה אוטיזם.
אבל בהחלט צריך להתקדם עם טיפול, ומומלץ באופן פרטי כי דרך הקופה צריך לחכות המון (שכנות שלי פה סיפרו שהוא בהמתנה כבר של שבעה חודשים, וזה הרבה יותר מידי לחכות עם איחור כזה).
איחור בדיבור יכול לנבוע מכל מיני סיבות. זה יכול להיות קשור לאוטיזם, אבל זה יכול להיות קשור גם להרבה סיבות אחרות.
אבל אם היא לא הצליחה לפתח שפה לבד עד עכשיו, וידוע שאין ליקוי שמיעה שגרם לאיחור, אז כנראה שהיא צריכה עזרה חיצונית. ועדיף לא להתעכב עם זה.
(אם את רוצה עזרה למצוא קלינאית, את יכולה לכתוב לי בפרטי מאיפה את ואני אברר על קלינאיות שעובדת בפרטי עם קטנטנים באזור שלך..)
גיסתי התחילה לדבר בגיל 3אמא טובה---דיה!

בריאה לחלוטין!!!!

כל הסיפורים האלו ממש חשובים בשביל לעודדבארץ אהבתי
אבל לא בשביל לחשוב שאפשר לחכות בנחת עד שהיא תתחיל לדבר מעצמה.
בדיוק חברה שלי שעובדת כמורה לכיתה א' סיפרה לי שיש לה תלמיד שהיה לו מאוד קשה השנה, דיבר מעט, בקושי השתתף, ובסוף השנה התברר לה שהוא לא דיבר עד גיל 3, טופל אצל קלינאית תקשורת והיה בגן שפה, ומסתבר שעדיין לא השלים את הפער השפתי לגמרי, ולכן הקושי.
הוא כן בחינוך רגיל, והוא מן הסתם יצליח להסתדר בלימודים, אבל יכול להיות שאם היו מתחילים לטפל קודם, הוא היה מגיע לכיתה א' יותר מוכן. ויכול להיות שאם היו ממשיכים לחכות ולא מטפלים, הוא לא היה מסוגל בכלל להיכנס לכיתה א' רגילה והיה צריך כיתה מקדמת.

בקיצור, זה טוב לשמוע סיפורים מעודדים על ילדים שהתחילו לדבר מאוחר והצליחו להשלים את הפער.
אבל אם זה גורם לחשוב שבטוח גם אצל הבת של @שמרית31 זה יסתדר לבד, אז זה לא טוב.
כי שפה זה הבסיס לכל הלמידה. ומי שיש לו קושי שפתי לא מטופל, זה ישפיע על כל ההתקדמות שלו בהמשך החיים.
וכמה שמתחילים יותר מוקדם, ההתקדמות משמעותית יותר.
גם אצלנו היה עיכוב רצינישחרית*
גם אנחנו כל הזמן בדקנו ענייני תקשורת כי חששנו.(ואגב, גם אנשי מקצוע שהיינו אצלם בדקו).
הגמילה מטיטולים ממש לא נשמע לי קשור.. רוב ילדי נגמלו רק באיזור גיל 3.

אבל יכולה להגיד שמרגע שהגענו עם הילד לקלינאית, נוצר קידום משמעותי תוך 12 מפגשים.

ממליצה לכם בחום רב לא לחכות, לפנות באופן פרטי לקלינאית טובה, במיוחד אם הילד עומד לעלות לגן עיריה, חשוב שידע לבטא את עצמו.

בהצלחה!
אני כן הייתי בודקתאנייי88
אבל לא הייתי נלחצת בכלל היום.

כשהשלישית לא דיברה עד שנתיים וחצי היינו אצל א.א.ג. שהפנה אותני לבדיקת שמיעה.. והפננו גם לבדיקת ראייה בשביל האבחון בהתפתחות הילד. בגיל שנתיים ושמונה היא כבר עלתה לגן עירוני. ועדין לא דברה. ומילים שאמרה זה היה רק סופי מילים. הלכנו לאבחון בגיל 3 אחרי כלל הבדיקות שעברה וההמתנה לאבחון וישר שלחו לקלינאית. כמובן שניסיתי לקבוע תור. והתור הקרוב ביותר היה אחרי ארבעה חודשים ופרטי..

מה שאני יכולה להגיד שעד שהגיע התור הילדה דברה שוטף עם שיבושי הגייה קלים שעליהם עבדה הקלינאית אמנם זה היה תואם גיל אבל כבר הגענו אלייה.
אז זה היה שעת משחק מעולה שפתחה אותה ממש...
אבל לדבר ממש היא ידעה כבר לפני..

גם הבן שלי כמעט לא דיבר עד גיל שנתיים ועשר. אבל בגלל שזו הייתה שנת קורונה וניו לו כ"כ הרבה שינויים הגננת במעון לא הסכימה לתת לי מכתב עדין להתפתחות הילד אז זה התעכב. ובמהלך הסגר השלישי הילד התחיל לדבר שוטף!.. חזר לגן אחרי פורים כמו ילד גדול. והיום לא סותם את הפה.

אז בהחלט הייתי בודקת.
אבל כבר פחות נלחצת.
אגב נגמל בגיל שלוש וחודש.אנייי88
לוגם אז לא היה נראה לי בשל לחלוטין..
איך הילדה שבקושי דברה הסתדרה בגן?זהר מרים
מתלבטת ממש לגבי הבת שלי..תהיה בערך באותו הגיל וגם עוד לא לגמרי מדברת וחוששת איך תסתדר

היא גם מתוסכלת מזה אז כשרוצה משהו ולא מצליחה לשלוף צורחת ובוכה מלא..
לא ברור לי איךאנייי88
אבל הסתדרה ממש טוב.

אבל הייתה עצבנית יותר משאר הילדים. כי הרבה פעמים ךא הבינו אותה.
או יותר נכון הבינו אותה כמו שמבנינים ילד בןן שנה ושמונה עד שנתיים.
זה שהיא לא מדברת בהחלט מעיד על בעיה. אבל ממש לא על אוטיזםמיואשת******
וחבל שחיכיתם חצי שנה להגיע לבדיקת שמיעה, ההלקאה של בעלך די מובנת. מציעה לכם לא לחכות עכשיו עוד חצי שנה לקלינאית תקשורת ולהמשיל להלקות את עצמכם שוב ושוב, אלא להזיז את עצמכם לקחת אחריות על המצב ולדאוג לטפל. זה התפקיד שלכם כהורים וטוב שבעלך נלחץ . היא כבר בעיכוב של שנה. ככל שאתם מתעכבים לטפל בה זה יקח יותר זמן ויהיה יותר קשה
תגובה מדויקת.שריקה


^^לגמרי!!!אמאשוני
תעיפו את עצמכם מייד לטיפול, אבחון כל מה שצריך!!!!
אומרת מניסיון כואב כואב
גם אנחנו קצת התמהמנו (רצינו חוו"ד של מומחים)
בשלב של הבת שלך כבר היינו בניתוח כפתורים אחרי כמה בדיקות שמיעה ומעקבים
ועדיין יש איחור בסגירת פערים!!
הילדה היום בת 7, מגמגמת, יותר מ5 שנים בטיפול בעיכוב שפתי.
כבר בסיבוב שלישי אצל קלינאית תקשורת
אחרי שני ניתוחים ולפני ניתוח שלישי.
כשצריך לטפל אז צריך.
לא יעזור לך לכתוב פה פעם אחרי פעם,
הילדה צריכה עזרה!!
אם היא הייתה במסגרת היית רואה באיזה פער היא,
הבעיה לא בחוסר המסגרת כמובן
אבל יש בעיה וצריך לטפל.
ואם הרופאה שאננה יש מספיק אנשי מקצוע אחרים.
תתייעצי עם קלינאית תקשורת מומחית בהקדם האפשרי
(רק עם סופר מומחית! לא עם מישהי מהקופה, במחילה, בטוחה שיש כאלו טובות אבל אין לך את הפריווילגיה לבזבז עוד זמן על אבחון או טיפול לא מספיק מדוייק ומקצועי את חייבת ללכת על הבטוח בכל הכוח לפני שהיא תגיע לגיל 3 ולא תדבר...)

אם תרצי יש לי שמות להמליץ בפרטי. ראיתי כמה וכמה קלינאיות תקשורת בשנים האחרונות...
מה הפרוצדורה להגיע לטיפול קלינאית של קופ"ח?מודה
הגשת בקשה להתפתחות הילדשחרית*
מצרפים מכתב מרופא המשפחה, מהמטפלת/גננת ומההורים. יש טפסים מסודרים לזה במרפאות. אבל ההמתנה ממש ממש ארוכה.
בעיני תתחילו פרטי אצל מישהי מומלצת. אל תחכו לתור.
בנוסף למה שמה שכתבו האם אתםנחלנחל
מדברים איתה? נגיד, הנה חתול, איפה חתול, מה הוא עושה, הוא יושב וכו'...
באה כדי להרגיע..באר מרים
כמובן לא במקום בדיקות אלא בנוסף..

ככה בדיוק היה אצל הבכור שלי..
בחאלק'ה שלו הוא לא יכל להגיד מילים של יותר מהברה אחת, נגיד אני אמרתי "תו" והוא השלים "אה" (לא היה לו "ר"), אני "צי" והוא "וה"..
חולם ושורוק בכלל לא היה לו..

ופתאום בגיל שלוש וחודשיים בבת אחת הוא התחיל לדבר בשטף..

סיפור דומה היה לי גם עם אחת מהבנות שלי..

ככה שמצד אחד תמשיכי לעקוב ולברר, ומצד שני זה עוד יכול להתפתח..
זה לא נשמע לי ככה בדיוקבארץ אהבתי
לדעת להשלים מילים זה אומר שהוא מכיר מילים ויודע להגיד אותם, רק שהיה קושי משמעותי בהגייה.
זה גם משהו שכדאי לעזור לו כי זה יכול מאוד לפגוע ביכולת של הילד לבטא את עצמו, כשמי שלא מכיר אותו לרוב לא יבין אותו (וגם מי שמכיר לא תמיד מבין). ב"ה שבסוף הוא התקדם לבד והכל הסתדר.
אבל זה משמעותית יותר טוב מילד שאין לא בכלל אוצר מילים, אפילו לא חלקי הברות, שזה מה שנשמע מהפותחת.

וברור שיש גם התקדמות טבעית של הילד, בעז"ה גם אצלה מקווה שתהיה התפתחות משמעותית בקרוב.
אבל בשלב הזה צריך כבר להתחיל טיפול, ומהר. לא לעקוב ולברר, אלא לקבוע עם קלינאית ולהתחיל. חבל על כל שבוע שעובר.
עיכוב בדיבור יש הרבה פעמים בלי אוטיזםיעל מהדרום
לק"י

חוץ מזה, שגם אם ילדים עם אוטיזם מתחילים טיפול אצל קלינאית בגיל שנתיים, זה לא שהאוטיזם נעלם.
אוטיזם זה מעבר לעיכוב בדיבור.
עדיף להמשיך לברר וברצינותרקלתשוהנ
אם היא מתקשרת באמת בצורה לא מילולית לא הייתי דואגת על אוטיזם...אבל לא לדבר בשלב כזה דורש בירור.
ואם קופח לא מספיק מהירים, זאת אחריותכם ולא אחריות הרופא...
רק רוצה להרגיע אותךאני זה א
יש לי ילד מעוכב שפתית אבל ממש לא עם אוטיזם.לא כל עיכוב התפתחותי זה אוטיזם..
אם הילדה נכנסת לגן עירייה בתחילת שנה ממליצה בחום לפנות בהקדם למחלקת חינוך אצלכם לעבור וועדה ולהכניס לגן שפתי
לא להרגיע אותו. לגשת לטיפול פרטי של קלינאית תותחיתאורוש3
שאלופה עם קטנטנים.
ובמקביל להתחיל תהליך בקופה כדי שעוד חצי שנה שנה ככה תוכלו לקבל דרכם. המון תור והמון ביוקרטיה.
אין קשר לגמילה כרגע. שחררו את זה. בשפה היא באיחור משמעותי מאוד מאוד.
שמחה מאוד שהתעוררתם. בהצלחה רבה! את יכולה לכתוב לי בפרטי אזור מגורים ואנסה לחפש לך מישהי טובה.
כאמא לילד על הרצף האוטיסטימחכה להריון

אם אכן הבת שלך מתקשרת עם הסביבה ויוצרת קשר עין מגיבה שאתם קוראים לה ומתעניינת בכם ובסובבים אתכם..

אכן וכנראה זה רק עיכוב שפתי

לא הייתי דואגת יש הרבה ילדים שמתחילים לדבר מאוחר

מה שכן לא יזיק שתקחו אותה להתפתחות הילד

אולי בגלל מה שהיא עוברת ימליצו על גן שפתי או קלינאית תקשורת שזה מאוד יכול לעזור לה לדבר ולהתקדם

בהצלחה רבה וחיבוק

 

תודה רבה על התגובה 🌸שמרית31
באמת מעריכה את ההתייחסות
רק להרגיע..Hadarmea

הבן שלי גם בשנתיים וחצי ממש לא היה בכיוון הגמילה מטיטול, וגם ממש לא דיבר .. רק אבא אמא וכמה בסיסיים ממש

פתאום בחודשיים האחרונים היתה התקדמות ממש. 

בדיבור התחיל לדבר משפטים ארוכים , ובחודש האחרון החלטתי לגמול אותו בעצמי מטיטול (לא הראה נכונות , אני התחלתי עם זה)

תודה לכולן על התגובות 💜שמרית31
השתדלתי לקרוא את כולן,
ואני באמת מעריכה את ההשקעה.

היום אנחנו חוזרים איתה לרופאה הילדים על-מנת לבדוק איך מתקדמים הלאה. כמובן שלא נסתפק ב: ״הכל בסדר איתה, כשהיא תיכנס לגן היא תשלים את החוסר״.
רק משהו נוסף חשוב שיש לי להוסיףאשת בעליאחרונה

אנחנו גם היינו בסרט הזה

הבכור לא דיבר עד גיל 3- נלחצנו התחלנו תהליך בירוקרטי בהתפתחות הילד.

היום, בן 4 מפותח בעבר לבני גילו, מדבר ומספר סיפורים- לא להאמין שלא דיבר עד לפני שנה...

 

מה שחשוב לי מאוד לציין- אם את כן הולכת דרך הקופה, תתקשי כל(!!!) יום לקופה לשאול אולי התפנה מקום לרופאה התפתחותית, אח"כ לקבוע תור לקלינאית/מרפאה בעיסוק וכו' לפי המלצות הרופאה ההתפתחותית וגם אז, יקבעו תור לעוד כמה חודשים אבל את תתקשרי כל יום ותבררי אם משהו ביטל, או שיש אולי תור פנוי פתאום.

 

רוצה להגיד לך שאצלי זה עבד ותוך שבועיים היינו גם באבחון אצל הרופאה והצלחנו לקבוע תורים להמשך טיפול אצל קלינאית וכו'.

 

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזהאחרונה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזהאחרונה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצות
אז הם מחליפים תפקידים כל הזמן?מתואמתאחרונה

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשה
לי קרה משהו דומה, משתפת אותךדובדובהאחרונה

קבעו לי תור לגרידה,

הייתי בשבוע 10 פלוס לעובר שהתאים לשבןע 8 פלןס 3

אבל ההפלה התחילה יום קודם. קצת דימומים שיתגברן ויתגברו עם כאבי בטן

אז בעלי לקח אותי למיון לבדוק אם יש מה לעשות גרידה או שהכל יצא.

שבאנו אמרו לי שיש שארית ממש קטנטונת.

ובאמת היא יצאה בהמשך... ולא היה צורך בגרידה.

הפלה ראשונה לקחה לי כמה ימים. התחיל דימום ורק ביום החמישי אחרי הדימום התחילה ממש ההפלה...

קיצר איפשר לדעת. אם הדימום מתגבר ומתחילים צירים וכאבי בטן הייתי הולכת לבית חולים. 

אולי יעניין אותך