ואני מכירה עוד כמה מהחברות שלה שילדו בגיל הזה או בגיל 44.

לא יודעת יותר מזה כי הייתי בעצמי ילדה...

אני הקטנה, אמא שלי ילדה אותי בגיל 42.

גם שתיים מהאחיות שלי ילדו את האחרון (בינתיים...?) בגיל 42.

מבחינתי עד אז פחות או יותר זה סבבה ללדת

בעולם הדתי מתחילים ללדת בגילאים צעירים והרוב יולדות עד גיל 40 גג

אבל מניחה שזה ישתנה ונקבל את ה"נורמה" מהציבור החילוני

כלומר - רוצים הרבה ילדים, אז יולדים כל עוד אפשר.

אמא שלי ילדה בגיל 42 ו-45, למשל (התחתנה באמצע שנות העשרים).

ומכירה מסביבי עוד נשים בגילאים האלה שיולדות עדיין, למרות שב"ה יש להם כבר חבורה גדולה בבית.

(אני עוד לא שם מבחינת הגיל...)

במגזר החרדי, בגיל 43 גם לנשים שיולדות הרבה יש סיבות למה לא ללדת:

חוסר פריון

עייפות פיזית/ נפשית

פחד מתינוק פגוע

מכירה נשים שילדו בגיל כזה, אבל רובן כבר לא יולדות.

מה ההבדל בין 41 ל 43 לעניין תינוק פגוע.

חרדיות יולדות גם מעל גיל 40 ואני עצמי (דתיה תורנית) ילדתי ובע"ה עוד אלד מעל 40.

אגב, איך הגוף מצליח לסחוב הריון בגילאים כאלה כשלא מדובר בהריון ראשון או שני גג?

אני לגמרי מרגישה שזה לא אותו דבר לעומת הגילאים הצעירים.

גם ההתאוששות יותר קשה. .אני בעיקר מנחמת את עצמי שזה קושי זמני וילד זה לכל החיים.

ותודה על התשובה 

לי זה נשמע שנה שלמה(הריון+התאוששות מלידה) של סבל מאד מאד קשה,

אמנם לכל החיים, אבל בואי.. מגיע שלב שכבר מתבגרים ורק נהיים לעול על הילדים(הקטנים בדכ), אז מה זה שווה את זה?

נגיד אשה יולדת בגיל 45

כשהיא בת 65 הילד בן 20 מתחיל את חייו הבוגרים. 

נניח הוא מתחתן בן 25, האשה כבר בת 70. 

כמה כח כבר יש בגיל 70 לארח את הזוצ? להתייחס יפה לכלה? צומי לנכדים שמגיעים בשנים שאחרי..? 

גיל 70 זה כבר גיל של פנסיה לא סתם..

יש הרבה אנשים שכבר כואב להם הגוף והם רק חצי מתפקדים.

קשה עבודות הבית, קשה קניות, קשה הכל..

ברור שיש יותר חלשים, אבל סך הכל היום הרבה בגיל הזה הם עוד צעירים יחסית.

החיים הבוגרים שלו, זה מבאס לדעתי

יש לי כמה דודים שמסיבות של פוריות לא הצליחו להביא ילדים בגילאים הצעירים ל"ע, אלא רק בגילאי ה40, וכמה מהם לא זכו להנות מנכדים בכלל כמעט.

לעולם כלל?

והאם אנשים שלא זכו לללדת עד גיל 40 (אני לא המקרה, אם כי בשנים הראשונות נעזרתי בטיפולים) צריכים לוותר לגמרי על הורות?

זה שמישהו לא יזכה בנכדים לא אומר שהוא צריך להפסיד גם ילדים, ובסופו של יום גם כשהוא יפטר מן העולם, המצוות של צאצאיו יעמדו לו עד עולם. 

ולגבי הילדים שלי, ובכלל תוחלת החיים, הרופאה מתקדמת, קיימות הרבה תרופות שמצילות חיים ומאריכות חיים, ניתוחים מתקדמים כך שאני מקווה ומתפללת שאזכה לראות אותם ואת צאצאיהם וגם יש להם אחים שאני מקווה שיסייעו אחד לשני. 

אנחנו מביאים ילדים בשביל הכיף? זהו?

ה' נטע בנו את הרצון הפנימי אבל אנחנו עושות זאת למרות ויחד עם האתגרים. יש אתגרים בגידול, בהנקה בכלכלה בחינוך בתזונה בחברים בבתי הספר עם המורים........

המון! בהכל יש אתגר ואנחנו עושים את זה מתוך שליחות מתוך מחשבה שאנחנו שליחים בעולם הזה! המצווה הראשונה בתורה זה פרו ורבו ומילאו את הארץ!

איזה דור של גאולה שאנחנו זוכים להרבות את הארץ בעוד ועוד יהודים!

כמובן שאני לא יורדת עכשיו לפסים ההלכתיים המספריים... אלא כעיקרון. כמה מיוחד וגאולי ושורשי זה לזכות ללדת עוד יהודי/ה בכלל ובארץ בפרט וקל וחומר במדינת ישראל העצמאית....

כמה ניסים!

אז כל אחד עם עצמו עושה את השיקולים האישיים שלו מבחינה מעשית... אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון...

"בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך..." (קהלת)

כל עוד יש כוח (נפשי, פיזי וכו) אז ממשיכים להתאמץ ולהביא עוד גאולה לעולם... 

לא אמרתי בשביל הכיף או לא, שיתפתי כי הייתי כבר בכמה לוויות לצערי. הגדולים שבילדים היו בני 31. הצעיר ביניהם בן 15

אעפ שנראה שהרפואה מתקדמת וכו', לא תמיד זה עוזר.

וזה קשה להיות יתום בגיל צעיר. וזה קשה להיות הורה מבוגר לילד צעיר. אז כתבתי. שכל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה כמובן 

אבל להיות יתום בגיל צעיר יכול לקרות גם למי שנולד להורים צעירים ל"ע.

בימינו, אדם שנפטר בגיל 60 זה מקרה טראגי, זה לא סיפור שכיח.

מי שהילד שלו נולד לו בגיל 45, אין סיבה מיוחדת לחשוש שהילד יהיה יתום בגיל 15.

מן הסתם הוא כן יצטרך יותר לעזור להורים בגיל צעיר יחסית, ונכון שיש גם השפעות לכך שההורים מבוגרים, אבל בעיני המקרה שהזכרת הוא מקרה טראגי ולא שכיח, ולכן פחות רלוונטי לשאלה.

הצעיר

אבל גם בגיל 25 זה צעיר וגם בגיל 30 זה צעיר בעיניי.

אני הבאתי את הזווית שלי לעניין בכל אופן.

אבל יש הבדל גדול מאוד בין גיל 25  או 30 לגיל 15.

אם רצית להעלות למודעות את האפשרות של פטירה של ההורים כשהילדים עוד צעירים, אז לדעתי היה עדיף לכתוב עם גילאים יותר ריאליים, ולא לתת דוגמא ממקרה קצה.

וזה נכון, מי שנולד להורים שלו כשהם כבר מבוגרים, יחווה את הפטירה שלהם בגיל יותר צעיר.

כמו שכבר כתבתי, סבא שלי נפטר כשאבא שלי היה בן קצת יותר מ-30. הוא הספיק לראות רק נכדה אחת, ונפטר כחודש לפני שאני נולדתי.

וזה באמת עצוב, ושונה ממה שאנחנו מכירים.

ועדיין אני שמחה מאוד שאבא שלי נולד לו (אצלו זה היה בגיל 54, הרבה יותר מבוגר מהגילאים המדוברים פה).

לבין להיות נכד לסבא בן 70.

וגם אז, לא הייתי אומרת לזוג שהתחתן מאוחר לא להביא ילדים לעולם. למרות שזה באמת נראה לי לא קל (ואני מכירה משפחה כזאת).

אנשים היו שמחים שהכל ילך חלק ויתחתנו צעירים ויוכלו ללדת צעירים

ולהיות סבא וסבתא צעירים

אף אחד לא מחכה לגיל הזה מתוך אידיאל

אנשים מתמודדים עם לא מעט קשיים בחיים

סיפור של אדם שנפטר כשיש לו ילדים קטנים זו טרגדיה..

תהי בטוחה שזו סוגיה כואבת גם ככה ואף אחד לא צריך תזכורת למצבו הכואב ועל כמה שזה מבאס..

(אף שברור לי שאת חוזרת וכותבת על כמה שזה מבאס מתוך רגישות ואכפתיות כלפי הילדים, אבל זה לא משהו שמי שנמצא במצב לא מודע אליו אלא שהשתוקקות לדבר חזקה מכל דבר אחר)

(אמא שלו הייתה בת 39)

אני כל כך שמחה שהם לא חשבו שזה מאוחר מכדי ללדת ילדים! (אחרי בעלי נולדו עוד שני ילדים)

ב"ה הם זכו בבריאות טובה יחסית לגילם, ולחמותי יש כוח ומרץ יותר ממני, לפעמים... מארחת אותנו ומכינה תמיד מלא אוכל, ומתרוצצת כדי לקנות מתנות לנכדים וכו'. ב"ה כבר יותר מ-16 שנים הם נהנים מהסבאות

ודווקא אני רואה בזה המון יתרונות.

אז נכון, איתנו הם טיילו הרבה טיולים רגליים, ואיתם פחות. אבל עדיין הם חוו הרבה טיולי רביצה ומעיינות שווים ככה שלא נראה לי יש להם איסה חסר ואם כן הם השלימו אותו עם חברים.

הם גדלו להורות יותר בשלה.

יותר מתונה, מכילה, סבלנית- משהו יותר סבאי וסבתאי כזה.  שלא מתרגש מכל מרד נעורים ויותר מכיל וזורם עם הילד.

יש להם קשר מאוד קרוב להורים, הם למדו לתת להורים ולעזור ולא רק לקבל.

יש להם אחריות ואכפתיות כלפי ההורים יותר מלילד צעיר, אבל זה לא בא כהיפוך תפקידים, להיפך יש היבטים שבהם הם יותר מפונקים. הם פשוט יותר ידאגו להישאר לפני חגים לעזור, להרים ולסחוב. מצד שני הם הכי יתכרבלו על אבא ואמא, יכינו להם את האוכל שהם הכי הכי אוהבים..

מצד ההורים זה פשוט מחייה שיש עוד אחים צעירים בבית. ההורים שלי בגיל מעל 60 עוד באסיפות הורים, והם עושים את זה עם כל הלב ובאהבה. זה משאיר אותם צעירים ב"ה.

כן אני רוצה לומר שהעיקר הוא הרוח הצעירה של ההורים. אם ההורים כבר זקנים באופי, נצאס להם מלגדל ילדים והם מותשים- זה משהו אחר לגמרי.

אבל עם יש רוח צעירה ורצון לגדל ילדים ושמחת חיים- זה ברהה עצומה לכולם. גם אם הכוחות הפיזיים לא בשיאם. 

לא שאף אחת *צריכה* ללדת בגיל כזה, אבל מי שכן יולדת בגיל כזה - ילדה פה עוד בן אדם שמוסיף לעולם, שיהיו לו עוד ילדים ונכדים וכו'.

אבא שלי נולד כשאבא שלו היה מעל גיל 50 (והוא הבן היחיד שלו).

אז נכון, כשאבא שלו לקח אותו מהגן, הגננת היתה בטוחה שהוא סבא שלו. וכשאבא שלי היה בן קרוב לגיל 30, אבא שלו כבר היה סיעודי והוא היה צריך לטפל בו. וסבא שלי זכה לראות רק נכדה אחת לפני שהוא נפטר (כחודש לפני שנולדתי).

אבל אבא שלי ממשיך ומוסיף פה בעולם, ויש לו כבר יותר מ-20 צאצאים, כן ירבו...

וזה בערך הגיל של ההורים שלה (או קצת פחות.. נראה לי אזור 65)

ובאמת היחס הוא אחר. .

היא באה לעזור להם לפעמים אבל הם גם עוזרים לה במה שהם יכולים..

אין ספק שזה יחס שונה אבל מי אמר שזה רע?

וסבתא שלי נולדה בת יחידה להורים שלה בגילאים האלה בערך (אמא שלה הייתה ארבעים ומשהו, אבא שלה היה קרוב לחמישים) 

הם לא חשבו שיזכו לראות אותה מתחתנת והם זכו לראות נינים!! ב"ה

ברגע שילד מתבגר, הוא כבר לא תלוי בהורים. אירוח ועזרה זה בונוס נחמד אבל ממש לא קריטי, כל יומיים נפתח פה שרשור של מישהי שלא נעזרת ההורים שלה ואצל רובן זה לא קשור לגיל.

בשביל להתייחס יפה ולתת צומי לא צריך להיות צעירים, אם כבר להיפך... אולי רצוי להיות אחרי גיל הפנסיה, אבל גם זה לא כלל גורף.

כן מכגיע שלב שמתבגרים והופכים לכול על הילדים. זו דרכו של עולם, בתור מי שנמצאת בשלב הזה עם ההורים שלי אני מודה לה' על כך שהם הביאו שבעה ילדים כך שהנטל מתחלק בין כולנו.

את צודקת!!!!

כבר בגיל 15 התחיל מאין ''לסעוד'' את ההורים

לא מגיעה חלילה בתלונות

אבל כן, זו ילדות אחרת לגמרי מכל חברות שלי בכיתה 

בשביל מי שהתחתן מאוחר.. כאילו גם היה לו את הקושי של רווקות מאוחרת ועכשיו הוא גם "נדפק" בילודה?

קיצר, ביאסתן 🤦

(@כבתחילהאני מגיבה להודעה שלך  כי מכאן זה התחיל אבל לא אישי חלילה... 

לק"י

גם אני כתבתי, ואולי באמת זה היה מיותר.

למרות שהשתדלתי לנסח בעדינות.

אני חושבת שהדיון פה מציף קשיים שקיימים אצל מי שהילדים שלו נולדים לו בגיל מבוגר.

והקשיים אכן קיימים (וכמובן משתנים בין משפחות, בהתאם לנתונים האישיים, המצב הבריאותי, וכו'). אבל כמובן שזה לא אומר שלא נכון ללדת בגיל מאוחר.

בסופו של דבר, כל אחת תעשה את הבחירה שלה. ויש פה גם הרבה נשים שכתבו בזכות הלידות בגיל מאוחר.

ואם את מרגישה שהדיון הזה לא עושה לך טוב - את באמת לא צריכה לקרוא אותו.

(כמובן שאם את מרגישה שנכתב משהו פוגעני שלא ראוי להיכתב - את מוזמנת לדווח לנו. אבל אם זה סתם לא עושה לך טוב באופן אישי - את באמת יכולה לדלג הלאה לשרשורים אחרים...) 

יכול לפצוע הרבה נשים שהילודה שלהן מתחילה בגיל מאוחר (ספציפית בפורום הזה מבעיות פוריות, ולא רווקות מאוחרת)

אז האמת שאני הייתי מוסיפה טריגר, או נועלת...

לכל אחת יש את הבחירה מה לקרוא ומה לא.

אבל יש פה מקום לדון גם בנושאים רגישים.

הפותחת שאלה על לידה בגיל מבוגר וביקשה לשמוע מניסיון. נשים ענו מהניסיון שלהן. מטבע הדברים עלו גם החסרונות של לידה בגיל מבוגר. זה חלק לגיטימי בדיון.

מי שהנושא רגיש עבורה לא חייבת לקרוא.

ושוב - אם יש משהו ספציפי שנראה למישהי מוגזם או פוגעני - מוזמנות לדווח.

(לגבי הוספת טריגר - נראה לי שהנושא של הודעת הפתיחה מהווה טריגר מספיק)

לא יכלו להביא אותנו קודם מכמה סיבות

ואני ממש שמחה שאני קיימת

והם הורים נהדרים

יתרונות וחסרונות יש בכל מצב

בסוף אני מאמינה שהקב''ה מתכנן לכל ילד ולכל משפחה תוכנית מיוחדת שמתאימה להם.

ולכן אין מה לומר באופן גורף מה הכי טוב...

אני ילדה שישית... ההורים שלי לא היו צעירים כשנולדתי

התחתנתי מעל גיל 30

את יכולה לעשות את החישוב

הכי לא נדפקתי בעולם

להפך! החיים שלי הם ברכה

יש לי הורים אהובים שכן, סימני הזקנה כבר פה ולא תמיד יש להם את הכוחות לעזור- אבל למי אכפת??? הם פה! והם אוהבים ואהובים

שבוע שעבר נולד להורים שלי נין

ולי בן (נכד)

ונכון שהיום בברית אבא שלי לא הרגיש הכי טוב בעולם- והם עזבו מוקדם

אבל הם היו

וקיבלתי אהבה מאבא ואמא

והילדים שלי זכו לעוד בוקר קסום עם סבא וסבתא שהם מהממים

וכל רגע כזה הוא מתנה

וכן, לפעמים יש שיקולים של 'בא ננצל את היכולת להיות ביחד- כל עוד אפשר'

והילדים שלי זוכים לסבא וסבתא שונים מהאחיינים שלי

אבל אנחנו ביחד!

הכל ענין של הסתכלות

עם ראיה כזו חיובית הכל נראה טוב! אשרייך

אם האורחים מחלקים ביניהם סלטים, עיקרית, עוגה, מכניסים את המצעים מיד בתור האירוח למכונה והמנקה מגיעה ביום א' יש הרבה כוח לתת תשומת לב לנכדים ולילדים.

בכלל המנהג הזה שילדים בגילאי ה 30 נוסעים להתפנק אצל ההורים שלהם בני ה60 זה מנהג קלוקל בעיניי.

להתפנק זה בבית מלון.

אצל ההורים זה להיות בחיק המשפחה, לחלוק חוויות, להתרפק על זכרונות, לכבד את ההורים וזהו.

ולא לסקול אותי באבנים בבקשה. תודה.

אני כותבת מראש.

זו דעתי.

וזו דעה מטומטמת.

סבבה. מקבלת.

אמנם ב"ה ההורים שלנו משני הצדדים צעירים ושמחים לעזור ולפנק אבל מסתכלת כמה שנים קדימה ויודעת שזה יראה אחרת..

ובכלל אחרי כל השנים שהשקיעו בי בוודאי שיבוא הזמן שבו אחזיר להם 

שלה ילדה אותה בגיל 43 והיא נהנתה מפינוקים, מפניות של ההורים לגידול שלה, מיציבות נפשית של ההורים, מאחיינים שסיפקו לה חברה והיא היתה הדודה הכי שווה

כשהיא ילדה היתה לה בחירה גדולה מי יבוא איתה לחדר לידה- אחיות/גיסות.

בקיצור, יש יתרונות

לדעתי יש גם פניות כלכלית גדולה יותר.

אומנם המוסדות של הגדולים כבר יקרים יותר, אבל גם ההורים מבוססים יותר כלכלית, אולי אפילו סיימו את המשכנתא ואפשר לתת מ  שפעם לא התאפשר לתת. 

אצל המשפחות שבהם ההורים נותנים כסף לחתונה דירה וכו'

במשפחות כאלה זה לגמרי מגיע על חשבון הילדים שבבית 

ברור שבמקרה כזה הילדים שבבית 'יסבלו' (וזה ככ מעוות כי צריך לזון ולפרנס את הילדים שבבית, לא את אלה שהתחתנו)

ניסחת את זה מעולה!!!!!

ממש ממש ממש מקווה שיהיה שינוי ביום מן הימים

כרגע בחלק מהקהילות שנטהגות כך (מקווה ששתינו מבינות לאיזה קהילות הכוונה) - יש שינוי סופר איטי

אבל הוא מתרחש

יותר מזה, טוב - נעצור כדי שלא יזהו אותי חחח

את יכולה לראות בגרף פה, שמראה את כמות התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון מתוך 1000 לידות, ביחס לגיל האישה.

בגיל 40 מדובר בערך ב-10 תינוקות מתוך 1000 (1%)

בגיל 43 הסיכון עולה בערך פי 2 (20 מתוך 1000, 2%)

(כתבתי לפי מה שנראה מהגרף, לא דייקתי לגמרי במספרים, ולא יודעת עד כמה המידע עדכני. אבל זה כן ממחיש את העליה של הסיכון ככל שהגיל עולה)

וזה היה הגרף הכי ברור.

זה המקור שלו - בדיקות סקר לגילוי תסמונת דאון בעובר | ד"ר ארנון אגמון - מומחה במיילדות וגניקולוגיה

כתוב שם שהגרף משנת 2002

אבל נראה לי שאלו נתונים שלא משתנים כל כך במהלך השנים. אם כי לא התעמקתי בזה אז אני לא כותבת מידיעה.

לא חשבתי שזה משהו משתנה, כי מדובר פה בנתון גופני של הביציות שלנו.

אם תראי מידע עדכני שונה, אני אשמח לשמוע...

בטבלה שהבאתי באמת כתוב על התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון.

אבל למעשה מה שיותר מעניין ורלוונטי זה אחוז העוברים עם תסמונת דאון, בלי תלות בהחלטת ההורים אם להמשיך את ההריון או לא.

וזה מן הסתם נתון שלא משתנה עם השנים.

שמכון פוע"ה לפעמים מתיר להורים לבצע הפלה במקרה של תסמונת דאון. השיקול הוא שהרבה הורים שרוצים להביא ילדים בגיל מבוגר ימנעו אם ידעו שאין אפשרות להפיל במקרה של תסמונת דאון והסטטיסטיקה בגילאים האלה מבהילה.

אז בהחלט יש גב הלכתי למי שרוצה להביא לעולם ילדים אבל לא בכוחות לגדל ילד מיוחד בגיל מבוגר. 

מקווה שזה לא נכון

זו לא התלבטות בין מניעה להפלה.

היא תיארה מצב של הורים שרוצים ילד.

הם רק חוששים מילד פגוע.

זה בחירה בין אפשרות להביא נשמה לעולם, גם אם יתכן ובמקרים מסוימים של בדיקות לא טובות, יהיה זוג שיפיל.

אם התינוק עם תסמונת, הוא לא בהכרח מאד פגוע.

בעיניי להעדיף אופציה של הפלת עובר רק בגלל שהוא תסמונת ע״פ מניעה, זה בלתי נתפס. 

למרות שהפסיקה במקרה הזה היא מאוד קשה וכואבת.

תביני,

יש המון ילדים שלא היו באים לעולם בלי הפסיקה הזו.

מי שהיה פוסק אחרת היה מכרית את כל אותן הנשמות שבזכות הפסיקה הזו הגיעו לפה. נשמות שההורים לא היו מביאים אם היו יודעים שיש הסתברות ככ גדולה לכך שיהיו לא בריאים.

את חושבת שזה נורא להפסיק הריון של עובר לא בריא.

מי שפוסק חושב שנורא למנוע רוב של הריונות בריאים.

אולי יש נשים שהמניעה קשה בשבילם נפשית, לא חושבת שהן מעדיפות לשאת בתוצאות של הפלה אפשרית.

תמוה בעיניי שיש מי שחושב שחשוב להביא נשמות לעולם ובדרך להפיל נשמה שפגומה בעיניו, בשם האידיאולוגיה והדת.

והעניין הוא לא רק שהמניעה קשה נפשית, אלא שאולי לא יהיה לזוג ילדים בכלל.

אם היו שואלים אותי הייתי מפחדת לפסוק הלכה כזאת.

אבל אם ניתן לפסוק הלכה כזאת על פי דרך תורה, אני שמחה בשביל כל זוג שזה יעזור להם.

אפשר להרות תינוק פגוע. נכון שהסיכון עולה עם הגיל אבל הוא קיים גם בגילאים צעירים.

האפשרות להפסיק היריון לא ייחודית רק לגילאים המבוגרים.

לא הבנתי איך האידאולוגיה והדת קשורים. דתיים מפסיקים הריונות יותר מלא דתיים?!

אני לא יודעת ממה סובל הבן שלך, והאמת שאני לא חושבת שזה רלוונטי. תסמונת דאון היא תסמונת מוכרת יחסית עם יחסי ציבור, אבל יש עוד שלל טריזומיות ומומים שאפשר לסבול מהם וכל מקרה לגופו.

'רק בגלל שהוא תסמונת' זה פונקציה גם לאיזו משפחה הוא עתיד להיוולד

עם איזה כוחות ויכולות התמודדות

ומה יקרה למשפחה הזו בדרך...

עכשיו נחזיר את הגיל

יש פה שרשור שלם על הקושי של יחד להיוולד להורים מבוגרים

תוסיפי חזה עכשיו את ה'רק תסמונת' והקושי הוא פי שמונה

מכירה מקרוב הורים לילדים מיוחדים, על כל הסקילה, חלקם גם הורים לילדים ת. דאום

החשש העיקרי שלהם זה- מה יהיה כשנתבגר, מי יהיה לצד הילד הפגוע, לא תמיד האחים לוקחים אחריות

ולפעמים ילדי תסמונת שמגיעים לגיל 30 - חיים חיים בודדים מאוד

יש לי ילד מוגבל.

לא חולקת על הקושי, זה מאד מאד קשה והעתיד אכן אינו ידוע.

אני לא נגד הפלות בצורה גורפת, ועדין הפלה היא פעולה לא פשוטה, בעיניי היא צריכה להעשות לצורך הגנה על התינוק שלא יחיה חיים מלאי סבל ולא כהגנה על ההורים.

הפלה היא לא פתרון לפחדים מוצדקים ככל שיהיו. כששמים אותה בהשוואה למניעה בגיל מבוגר (מטעמי אידיאולוגיה או דת), אותי זה מאד מטריד.

שמחפש פסק הלכתי ולא מקבל החלטה כזו באופן עצמאי, חושב שהפלה היא פעולה פשוטה

אלא להפך..  בגלל המורכבות ובגלל הקושי- הוא מחפש בנוסף לצורך שלו גם ביסוס הלכתי

ואולי כחלק ממגוון השיקולים של הגנה על תינוק שלא יחווה חיי סבל,

בטח כשמדובר על תינוק עם צרכים מיוחדים יש לקחת בחשבון את המצב הנפשי של ההורים להתמודדות שכזו ואת היכולת שלהם להעניק לו את אותם צרכים מיוחדים

---

אני מבינה שאת מדברת בכובע של אמא ל...

וזה באור לי למה אתה רואה כך את הדברים

אני פשוט מכירה את הצד השני

אני מכירה אמא שנאלצה לקבל את ההחלטה הקשה שלא להמשיך את ההריון- למרות כל הקושי

בגלל מצב מאוד מורכב במשפחה

היה ברור לכולם שלהמשיך את ההריון יהיה מעשה בלתי אחראי כלפי בעלה והילדים

ורבנים על כל גווני הקשת ואנשי מקצוע שונים פסקו באופן גורף שלא רק שמותר' לה לעשות הפלה אלא שזה מה שנכון

לא היה בזה שום דבר פשוט

אלא הרבה כאב לב שהיא סוחבת עד היום

ועדיין גם בדיעבד- זה היה הדבר הנכון לעשות

מבינה רצון להפלה של תינוק פגוע.

מכירה את הסטטיסטיקה של נטישת ילדים פגועים/ מסירה לאימוץ/ אומנה.

מכירה משפחות שנפגעו מגידול ילד כזה וגם משפחות שהילד תרם להם.

אפשר להגיד שאני מכירה את כל הצדדים.

תינוק שפגוע באופן קל ויכול לחיות חיים מלאי אושר אישי שלו ואולי גם של הוריו. אין הרבה מודעות לענין הזה וגם יש הרבה בורות וחוסר ידע בכל הנוגע לילדם פגועים.

לכן התחלתי את הדיון הזה, כי זה היה מקפיץ הסיבה ל׳אשר הפלות׳ כדי למנוע מניעה בגיל מבוגר, כדי ׳להביא נשמות לעולם׳

ברגע האמת, זוגות שיגלו שהעובר פגוע 'באופן קל'- לא כל כך מהר ילכו על הפלה

רק במקרים קיצוניים

וגם שאר הסיבות שכתבתי

וגם בגיל 40 חלקן מתחילות לחתן ילדים וזה קשה מאד לעשות זאת בהריון או עם תינוק קטן.

חלק גדול מאוד יולדות.

מאוד גדול.

לא כולן, אבל בהחלט לא מיעוטן.

אני מכירה הרבה חרדיות, גם ליטאיות, גם חסידיות (לא ספרדיות האמת) שיולדות יחד עם הבנות והכלות שלהן.

הכרתי מישהי שאמא שלה ילדה בהפרשת של שבוע ממנה.

הייתי בחתונה שאם הכלה הייתה בהריון מתקדם מאוד בחתונה, והיא המשיכה ללדת גם אחריה.

בתור אחת שלא מכירה הרבה חרדיות, כמעט 90 אחוז ממי שאני מכירה, זה רלוונטי לגביה, אז מכיוון שהמדגם הזה לא מייצג אז הייתי בכיף מורידה את הנתון נניח לחצי או אפילו לשליש.

חצי זה לא מיעוטן ושליש זה זה מיעוט לא מבוטל בכלל.

שוב, מהתרשמותי בלבד. ואת מכירה יותר חרדיות ממני ואולי את חרדית בעצמך, כך שיש מצב שסטיית התקן היא בול במקום העבודה שלי 😆

אבל הייתי

ואני מכירה הרבה חרדיות.

ענית לעצמך, את לא מכירה מספיק.

אגב אצל חסידות מתחתנים מוקדם אז אפשר ללדת בגיל 19 וללדת ביחד עם הבת בגיל 38

המשפחה שלי ליטאית מיינסטרים, כל האחיות, גיסות, דודות, אף אחת לא ילדה מעל 40, ולכולן יש 6 ילדים ומעלה

ב2 חתונות של הילדים שלה.

בחתונה שלנו (השלישית) היא הייתה עם תינוק בן כמה חודשים ואמרה שממש כיף

ללוות לחופה בלי הכובד והבטן... ולרקוד בחתונה בקלות...

אבל ממה שאני רואה לרוב הסיבות האלה לא משפיעות על הרצון...

ויש דווקא משהו מגניב בללדת ביחד עם הבת שלך (הבכורה שלי אמרה שהיא רוצה שזה יקרה אצלנו... אני דווקא מעדיפה שזה לא יקרה, כדי שאוכל להיות פנויה בשבילה...)

אפשר להביא דולה.

אפשר להיעזר באחות.

אח"כ אפשר לנסוע למלונית.

בבני ברק יש מלוניות זולות מאוד ויש גם החזרים מהקופות.

העיקר שהאם בין החיים ובריאה.

יש גם יולדות יתומות.

זה באמת באסה. 

לק"י

ברור שיש "צרות" גדולות יותר מאמא שיולדת יחד איתך ולא יכולה לעזור. וברור שלא כל האמהות עוזרות אחרי לידה.

אבל מה שכתבת נשמע לי קיצוני למדי. היא סך הכל כתבה למה זה לא כזה כיף כמו שזה נשמע לבחורה צעירה.

(אני גם יתומה מאמא. כך שאני יודעת מה זה😉

למרות שב"ה יש לי עזרה מדודות שלי בחלק מהדברים).

שכל היולדות באות עם אמא ללדת וכולן מתארחות אצלה תקופה ארוכה.

(שכל היולדות מעוניינות בזה, ושכך האמהות פנויות ומסוגלות ותת את זה).

לא כזה מגניב בשטח

זה לא משנה הפרטים 

אם האמא באה לחדר לידה, או מארחת, או שולחת ארוחה, או מקשיבה לדמעות של היולדת

או משהו אחר.

לי כיולדת היה צורך גדול מאד באמא שלי, צורך נפשי

ולא, לא הזמנתי אותה לחדר לידה, והצורך שלי אח"כ היה הרבה יותר נפשי מטכני

מה שאני מניחה שלאמא שהיא יולדת בעצמה אין פניות נפשית לבת היולדת שלה.

נערה צעירה לא מבינה את זה, וזה בסדר.

זה נכון שיש יולדות יתומות

זה לא אומר שמצבים אחרים בהם האמא לא פנויה הם לא מבאסים

אבל עדיין יש הרבה שהנוכחות של אמא עוזרת להן מאד, אפילו רגשית ולא רק טכנית.

(ב''ה אמא שלי הגיעה לכל הלידות שלי ותמכה בי, לא דיברתי על עצמי. אבל באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה).

לא אמרתי שבגלל זה אסור להיכנס להריון בגיל מאוחר. זה שיקול של האמא מה לעשות.

רק אמרתי שזה לא כל כך מגניב, ויש לזה הרבה חסרונות מהצד של הילדה (שכבר בעצמה יולדת).

אגב, אני מכירה מישהי חרדית בסיטואציה הזאת.

ספציפית שם ההריון היה בטעות והאמא לקחה את זה מאד קשה, כי לא רצתה הריון בגיל מאוחר.

אולי זה לא מעיד על הכלל, סתם מקרה שנזכרתי בו.

כל מי שאני מכירה שהתלבטה על זה בעבר וחוותה את זה כאירוע לא קל שמחה על הילד הנוסף הזה היום. חלקן הלכו לטיפול ועיבדו את הדברים, אבל כולן שלמות עם ההחלטה שלהן

בשלהי שנות ה30 ואפילו יותר-רק אז מתחילים ילודה. יש גם "סוגי משפחות" כמו זוגות חד מיינים וגם אמהות יחידניות ועוד..

אצל דתיים שכן מתכננים ילודה מתחילים ללדת מוקדם יחסית ואז גם מסיימים מוקדם בדרכ

יש כאלה שלא מתכננים ילודה ולכן גם לא עוצרים עד שהגוף מעצמו עוצר..

ההריונות היו קשים מאוד. ילדים בריאים ב"ה

ההריונות לא היו מתוכננים, היא כנראה לא רצתה למנוע בצורה קונבנציונלית, אבל אני לא באמת יודעת ולא נכנסתי איתה לזה

הגידול אולי יותר קל כי יש עזרה מהאחים, היינו גדולים בפער של כמעט 20 שנה מהם.

אמא שלי היום בת 61, שתהיה בריאה. אבל זה ממש לא אותה הורות.

אני חושבת שלמרות שלא הייתי מוותרת עליהם בחיים זה לא קל בכלל.

רוב ככל האנשים בגיל של ההורים שלי כבר הרבה אחרי השלב הזה בחיים אז אמא שלי הרבה פעמים מרגישה לא קשורה כשכולם סביבה מדברים על כמה הנכדים מקסימים והם רק רוצים שיבואו, אבל לה אין כח לזה בכלל כי היא עוד דואגת ומגדלת מתבגרים כולל הכל: בגרויות, טקסים בבית הספר, ימי הורים, טיולים שנתיים, גיוס, ועוד.

גם אנחנו הגדולים נדחקנו הצידה והרבה פחוות חווים אותה כמו שהסביבה שלנו חווה הורים עם פניות.

ושלא יובן לא נכון, אני ממש מחזיקה ממנה שהיא עשתה ועושה עד עכשיו למען כולנו. והיא עושה הרבה. גם אבא שלי. אבל זה לא אותו דבר.

** ברור שמי שהתחילה ללדת מאוחר זה שונה. אמא שלי ילדה את הילד הראשון בגיל 25

יש לי ב״ה עשרה ילדים וחושבת לעצמי למה להפסיק?

5-7

אני לא אומרת לך למה להפסיק, אין לי תשובות לתת לך, אבל יש לזה השלכות מן הסתם כמו שכתבתי

את עוד רוצה כנראה, אמא שלי לא רצתה מעצמה אבל וזה קרה (כמו שכתבתי,לא נכנסתי בסוד הדברים). וגם אם זה היה מרצון, בגלל הפער הגדול בין הילדים כולנו חווינו את זה כקושי. גם היא. פשוט עשינו מהלימון לימונדה כי זה היה מצב נתון ואנחנו משפחה מאוד חריגה בנוף סביבנו, אולי לעומתך

אמא שלי מתקשה היום, כי היא מאוד מנסה להספיק להיות עבור כולם, גם עם הגדולים וגם עם הקטנים, אבל ברור שזה לא אותו דבר כמו אמא שיש לה ילדים שפשוט בגרו וגם היא מתבגרת. זה בא לידי ביטוי במלא דברים. זה פשוט הרבה פחות חופש בגיל שכבר אמור להיות בו. גם לחוות אמא בהריון ואחרי לידה כמתבגר/ חייל, זה קצת קשוח.

אבא שלי נגיד כן חושש לזה שהם הורים מבוגרים ואמר לי פעם שהוא ממש מקווה להגיע לחתונה של בן הזקונים. והאמת, התכווצתי קצת בשבילו שאלו המחשבות שלו. אבל אצלנו גם לא נוהגים להתחתן מוקדם בכלל..

אז אמרתי איך זה היה אצלנו. אבל שוב, ההפרשים הם גדולים אצלנו ממש כי היא התחילה ילודה בגיל צעיר וזה שונה מאישה שיולדת עשרה ילדים בהפרשים סבירים אולי. לא יודעת

עוד ילד (אחד לפחות) אבל אני רוצה לחכות שהמצב הבטחוני יירגע קצת. מלחיץ אותי לחוות הריון בתקופה כזו ובטח שללדת.. אני קוראת אתכן וחושבת לעצמי שכדאי להדרז בגלל שלל הסיבות שכתבתן..מצד שני רוצה לחכות ליציבות ביטחונית

אשמח לשמוע אתכן על ההתלבטות שלי

בתקופת הקורונה מאוד פחדתי להיכנס להריון ושאלנו רב,

רב אמר שזה לא סיבה למנוע הריון.

את לא צריכה שום סיבה מיוחדת כדי למנוע הריון

את צריכה ללכת לפי הרצון והכוחות שלכם

לעולם.

כל עוד המצב הטכני הספציפי שלכם יחסית בסדר (כלומר - לא מפונים, לא בעל מגויס לאורך זמן בעומק הלחימה) - לא רואה סיבה למה לא לנסות להיכנס להיריון עכשיו.

ומלא חרדות זה שילוב קטלני

וגם טכנית. למשל: להשאיר ילדים וללכת ללדת וחוח לא אוכל להגן עליהם

אולי בלי קשר כדאי לטפל בזה, לנסות להעניק לעצמך שלווה למרות הכול.

אם לא - אז אולי באמת יהיה לך קשה להיות בהיריון עכשיו.

לגבי הזמן שהולכים ללדת - בכל מקרה כדאי למצוא מישהו שסומכים עליו שישמור על הילדים...

ואי אפשר לדעת מה יהיה עוד 10 חודשים

אם את מפונה אז אולי זאת הרגשה אחרת של חוסר וודאות..  

הרבה כוחות

גם לי השרשור העלה הרבה מחשבות. אני כמעט בגיל שלך, וב"ה בתחילת הריון (מטיפולים) כשהפער גדול בין הילד הקודם לנוכחי. היו לנו הרבה מחשבות אם לחזור לטיפולים בתקופה הזו, ב"ה אני ממש שמחה שהחלטנו ללכת על זה.

מסכימה עם מתואמת שזמן כזה הוא כן זמן להוסיף חיים. מחזקת אותך במה שתחליטי.

זה להסתכל אחורה, ולחשב רגע מי מהאחים שלי נוצר כשאוטובוסים התפוצצו באוויר, מי בזמן שפצצות כימיות היו איום ממשי וכולם פה עטו מסכות אב"כ..

אנחנו מוקפים באיומים מהרגע שנוצרנו. אם האמהות שלנו במצריים היו מחכות לעתיד יותר וורוד כשזרקו להן את התינוקות ליאור ומונעות ילודה- אני לא הייתי קיימת.

לנשות ישראל יש אמונה של סלע. אמונה שמוכיחה את עצמה אל מול כל האיומים שעברו על העם שלנו. אנחנו חייבים את עצמנו לאותן נשים שבתקופות שחורות משחור המשיכו להאמין בחיים.

בימים האלה, כשאני מנערת את עצמי ממחשבות איומות ופחדים על הילדים-

אני מזכירה לעצמי 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם'

אני בוחרת ללטף את הכרס שלי ולהתפלל שהילד הזה יגדל לגאולה שלמה!

ואם לא הוא, ח"ו, אז הילד שלו, או הנכד..

כמו שסבתא שלי האמינה וכמו שאמא שלה. 

לא חשבתי האמת שצריכה להיות בלחץ בגלל המצב הבטחוני

מתלבטת אם להתחיל לחשוש עכשיו 

החרדות שיש מספיקות! אל תוסיפי עוד

יש לי חברה שילדה עכשיו בגיל 43. מכירה כאל השילדו בגיל 44, 45, 46.

האם כולן עושות את זה? לא.

האם זה מספיק נפוץ ומוכר? כן.

האם יש סיכון דווקא בגיל 43 יותר מבגיל 41? קראתי איפשהו שלא. אותו דבר.

האם הסיכון הזה הוא באחוזים גבוהים? לא...רובם המוחלט של התינוקות נולדים בריאים.

האם יש פחות כוח? כן...

האם זה שווה את זה? כנראה שכן. תשאלי אותי עוד חודשיים שלושה, כשאתאושש ואחזור לעצמי. עכשיו אני לא כ"כ כשירה לענות על שאלה קשה כזאת כשמאחורי לידה, ברית, פסח וכו'. 

ילדה בגיל 45 ההריון לא היה קל והלידה בניתוח חירום אבל הילד היה בהחלט שווה את זה

חמותי ילדה בגיל 41 לידה רגילה והכל טוב... חיתנה תוך כדי ההריון ילד...

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

רוב הנשים עובדות קשה בשביל להוריד במשקל והיו שמחות שישימו לב לזה, זה לא דומה למישהי שמנה שהפוך מנסה לרזות אז במאה אחוז מהמקרים אם תגידו משהו זה יפגע. 

נשמע לי לגמרי בסדר להגיד "וואו איך את נראית טוב, לא רואים שילדת בכלל, הלוואי עליי",

זה כמעט תמיד יגיע במקום, וזה נראה לי סיכון ששווה לקחת אותו בשביל להחמיא.

לא מדברת על חפירה אלא על מילה טובה. אני חושבת שמי שמתמודדת עם משקל נמוך בצורה חריגה - היא גיבורה ואלופה, אבל מותר לדעת להתמודד ולבלוע משהו שמישהו אמר מתוך כוונה טובה, הכל בסדר. 

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ואז את מחמיאה לה.

כי כאן היא פתחה את הנושא.

אני מדברת על לגשת למישהי, ולהגיד לה ''ואי, ממש שמנת. כמה את אוכלת?''

אז הפוך

זה פוגעני, וזו חדירה בוטה לפרטיות.

כיף לי ששמים לב לזה.

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

עם משקל נמוך

עד אז פחות נתקלתי בזה, ודווקא משהי שיתפה פה בפורום וזה באמת הולך איתי

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

להגיד למישהי ''ממש שמנת! כמה את אוכלת?''

לא.

אז בעיני זו לא מחמאה להגיד לי ''כמה רזית. כמה את אוכלת?''. לא מחמאה בכלל, וחדירה למרחב האישי שלי.

משקל זה נושא רגיש, לא רק למי ששמנה.

גם לי, כבחורה רזה, זה נושא רגיש ואינטימי.

וזה לא נעים ששואלים אותי איך אני רזה כל כך או כמה אני אוכלת?

ואני לא מדברת על הערות חודרניות יותר...

כמו:

''אני אביא לך כמה קילו משלי''

''לא נראה שילדת''

''את אוכלת משהו?''

''עוד רגע את נעלמת''

זה לא נעים.

ברור שלמישהי שמנה בחיים לא תדברי באותו האופן.

אז למה למישהי רזה כן?

אי אפשר לדעת באיזו נקודה זה פוגש בה.

גם אם בעינייך זה מחמאה, את חודרת לי למרחב האישי.

וחדירה כזו היא פוגענית,

גם אם לא הייתה כוונה לפגוע.

לא רואים עלייך שאת בהריון, בטוח הכל תקין?

הריון זה תקופה רווית חרדות גם ככה, לא צריך להוסיף שאלות מעצבנות.

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)

אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

סלט או פשטידה אפשר להביא בכלי יפה שיהיה להם לבית

אפשר גם מגבות יפות למטבח

משחק לילדים או ספר זה רעיון יפה 

נטלה יפה,

שעון קיר.

תמיד נחמד בעיני