אני מעדיף את פיירוז אבל (יימח שמה)

מתי? אני לא יודע 

מה שכן אני יודע שהצבא שלהם נבנה כדי להילחם בנו ביום מן הימים.  

פקודה

לא נשענת על הסכם כזה או אחר, אלא על העובדה שללא סיוע אמריקאי אנשים במצרים ימותו מרעב.

ע''ע עזה

גם אם לא מאהבת ישראל.

הם הזרימו ביוב לתוך המנהרות שלהם והטביעו כך כמה חמאסניקים.

קשה לי להאמין שבקהיר מלמדים בבית ספר שכל אחד חייב להיות שאהיד ולמות למען אל אקצא מבלי שהיינו יודעים (אנחנו יודעים על דברים קשים פחות, כמו פרוטוקולים של זקני ציון)

מה גם שהבודדים במצרים שבצד שלנו ומגנים את חמאס לא מסתתרים או נתלים בכיכר העיר. גם אם הם לפעמים נרדפים במידת מה

רק לפני לא הרבה שנים, הנשיא שם הורה לירות באש חיה באנשים שהפגינו נגדו. 

לא סביר שהם בעצמם יתנו יד להרעבה

אמריקה לא נותנת סיוע לרוב המדינות בעולם.

יש מדינות שיש בהם הרבה רעב, והאמריקאים לא נותנים סיוע לכל המדינות האלו.

אותנו וכמו שאמר מרדכי הורביץ (שמוכר בעיקר כי אשתו נעמי שמר ציטטה אותו): "הערבים אוהבים את הרצח חם ומהביל, כשיעשו זאת עוד נתגעגע לתאי הגזים הסטריליים של הנאצים".

כפי שיפה כתבת, הם גם מתאמנים על זה, שנים. הסימולטורים באימוני השריון שלהם הם טנקי מרכבה. הם בהחלט הולכים וצוברים כחות בסיני, תוך הפרת הסכמי קייפ-דייויד ומשום מה אצלנו שותקים.

אם יש משהו שלמדנו מטבח שמחת תורה (וחבל שיש כאלו שהיו צריכים ללמוד, כאילו אלף ארבע מאות שנות אסלם וארבעת אלפים שנות התמודדות עם ישמעאלים לא הספיקו), זה שכשהאויב מסוגל לפגוע ומתאמן על זה - צריך להאמין לו.

איני יודע *מתי* יגיע הרגע, בו הם יחליטו להסתער. איני יודע אם זה בקרוב הם ירגישו מוכנים, או רק בעוד שנים. (כמו שעוד לא שמענו הסבר מספיק משכנע, למה, חסדי ד' כי לא תמנו, לא היה תיאום במתקפה בין חמאס לחיזבאלה ששנים התאמנו על אותו מודל). אבל בהכרח, אם לא נשלול מהם את היכולת - זה יגיע!

בתוך ליבם ישמחו להשמיד את מדינת ישראל.

אבל מנגד מבינים שמלחמה עם ישראל יכולה להביא קלון עליהם.

ויחד עם זאת. הם לא בוחלים באמצעים כדי להתחמש ליום פקודה.

נפסיק למכור להם גז, ואז לא יהיה להם חשמל.

שהוא מניח שאנחנו מסוגלים 'להכנס לראש' של היריב, לשקול את מכלול השיקולים ולדעת מה תהיה המסקנה שלו.

זה בדיוק מה שהתרחש לפני הטבח (וממש לא פעם ראשונה) - מצאו את תכניות 'חומות יריחו' והניחו שזה סתם התרברבות. ראו ושמעו את האימונים והניחו שהם סתם. שמעו את ההכרזות של ראשי חמאס והניחו שהם רק מוציאים לחץ פנימי. הניחו (כמה בנט התגאה בזה וכמה השב"כ לחץ לאפשר עוד ועוד) שאם תהיה להם הרבה עבודה בישראל, יהיה להם הרבה מה להפסיד ולכן לא יתקפו - להפך, הם השתמשו בזה לריגול והתארגנות לטבח.

יכול להיות שאכן המצרים יעשו את השיקול הזה ויכול להיות שיש להם שיקולים אחרים, שאנחנו כאנשים טובים לא יכולים להעלות על דעתינו. יכול להיות גם שאצל המנהיג הנוכחי השיקול הזה אכן משמעותי, אבל המחליף שלו (שעלול להיות מחר בבוקר) - יחשוב אחרת.

אם חפצי חיים אנחנו, צריך לשלול מהאויב את היכולת לתקוף אותנו ולא לעסוק בשעשוע אנטלקטואלי, שמנסה לחשוב מה הייתי חושב אם הייתי בצד השני.

(כמובן, שעוד לפני כן, מוכרחים להכיר בזה שהערבים, בארץ ובחו"ל, משני צידי הקו הירור ומשני צידי הגבול, עם תעוגת זהות כזאת או אחרת - הם אויב...)

פתע. רק חשבנו שהוא מורתע ולא ירצה להסתכן.

לגבי מצרים אין בכלל דיבור ב50 האחרונות מצד הממשל על מתקפה על ישראל

כמה עובדות על מצרים, על פיהם נחליט האם הם 'מתים' לעשות עלינו מתקפת פתע:

*מצרים מציינת חגיגית, שנה אחרי שנה את יום השנה למלחמת אוקטובר, ראשי השלטון וכלי התקשורת הרשמיים מתפארים במכה שהנחיתו עלינו.

*מצרים גם מחזיקה מוזיאון לנצחון מלחמת אוקטובר. (כמובן, מוצג שם רק השבוע הראשון)

*מצרים, מדינה עניה מאוד האזרחים רעבים, בעיות מים וחשמל חמורות ובכל זאת משקיעה הון תועפות בבניית צבא, תחזוקו, הגדלתו, רכישת מטוסים/אוניות/טנקים/נשק וכד'. אגב, בשונה מאיתנו הם מקפידים לרכוש מכמה וכמה מעצמות, כדי לא להיות במצור חימושים בגלל התעקשות של מישהו.

*צבא מצרים (הנ"ל) עושה אימונים כמעט אובססיביים. בכל האימונים האויב שמתאמנים למלחמה מולו - הוא ישראל. בסימולציות של השריון המצרי, נלחמים נגד טנקי מרכבה.

*התקשורת המצרית הרשמית, מסיתה נגד ישראל באופן קבוע. גם מערכת החינוך מחנכת לשנאת ישראל.

*מצרים בנתה מנהרות ענק מתחת לתעלה.

*מי שמאמין שמנהרות ההברחה המטורפות שהתגלו בפילדלפי, היו שלא על דעת השלטון המצרי, יש לי שטח במאדים למכור לו...

*כל זאת תחת ההנהגה הנוכחית, ה'מתונה', ה'פרו מערבית'. הציבור ברובו הגדול תומך בג'יהדיסטים. הסיכוי שנקום בוקר אחד וכל הצבא הזה תחת שליטתם, לא קטן מהסיכוי שנקום בוקר אחד וטויוטות לבנות יסתובבו בשדרות.

זאת אין להם שום תכנון אסטרטגי לתקוף את ישראל. לא רק כי הם מורתעים אלא כי כרגע זה לא המדיניות שלהם בגלל אינטרסים ארוכי טווח.

חוץ מזה שחצי מהמצרים הם האחים המוסלמים והם כן היו רוצים לתקוף את ישראל, כרגע השלטון שונא ישראל אבל לא מעוניין לתקוף. זה שונה מחמאס.

האימונים המסבים שמצרים עושה זה בחשש מלוב בעיקר לפי מה שהבנתי

למרות שהם מתאמנים על כך. במודלים שלהם אין טנקים לוביים - הם מתאמנים מול טנק מרכבה.

אין מה לומר, אתה בחברה טובה. גם קצין המודיעין של אוגדת עזה, התעקש מול הנגדת שאין לחמאס כוונה לתקוף ותכנית 'חומת יריחו', שבדיוק לפיה קיימו אימונים - זו סתם התרברבות.

גם כשראו אותם מתאמנים על מודל של כיבוש יישובים, ראשי מערכת הביטחון העריכו שזה סתם.

https://rotter.net/forum/scoops1/834871.shtml#99

חודשיים לפני הטבח, ראש אמ"ן לשעבר, שמונה לראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, מרגיע את הציבור שמתקשרים אליו וטוענים שעומדת להיות מתקפת פתע:

"אני לא צריך דו"חות מודיעיניים, אני קורא את מפת האינטרסים"...

כידוע, הוא צדק בקריאת מפת האינטרסים ולא הופתענו...

"מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו'

לסיני.

מה שכן יכול לקרות זו פלוגת צבא שתערוק או דבר דומה שיחדרו לישראל

הרבה הרבה יותר מההסכם. זה התחיל סביב האביב הערבי, בהסכמתנו, בתירוץ של מלחמה בג'יהדיסטים וזה ממשיך כעת, במסות, בטורי שריון מתקדמים, בלי הסכמתנו.

אפילו בלי זה - במנהרות שהם חפרו (בשביל מה?!) מתחת לתעלת סואץ, אפשר להעביר דוויזיות בזמן קצר. 

(כן, יש לנו חיל אוויר, נתפלל שלא ייקח לו 8 שעות...)

לגבול. 

זה שאמ"ן כשל בשמחת תורה לא אומר שהוא ייכשל בפעם אחרת. יש לנו את גוף המודיעין מהטובים בעולם, ראה ערך מתקפת הביפרים

אבל גם לא אומר שלא.

אתה בונה על כל מיני הנחות, החל מהנסיון להכנס לראש של האויב וכלה בתקווה שתהיה התרעה.

הבעיה בכל החשבונות הללו, שטעות משמעותה טבח. מי שלא הבין אחרי שמחת תורה (אגב, זה נמצא במסקנות וועדת אגרנט) - שצריך לשלול מהאויב את היכולות ולא לבנות מגדלי קלפים על זה שהוא לא רוצה וכמה נראה לו אם כנראה לא ילמד לעולם.

שטוען שיש הרבה פייקים בעניין

צריך להתפלל

פשוט לא ידענו שהם יחליטו להסתכן בכך.

א סיסי אמנם ישמח אם ישראל תחרב. אבל זה לא בראש מעייניו ב50 שנה הקרובות, ויש לו הרבה בעיות אחרות לפני כן

יש כאלו שזמנית מעדיפים את הנוחות על המסורת, אבל יום אחד זה מתפרץ להם. בוודאי כשחמישים שנה הם מתכוננים ליום הזה.

שחשבנו שהם מורתעים. אצל א סיסי אין תכנון פוליטי כזה, אלא רק חזון רחוק

הם כן מתרגחים לוחמת שריון כמו שאנחנו מתרגלים. והם חוששים ממתקפה סודנית או לובית על מצרים הרבה יותר

נשק תת-קרקעיים במערב סיני, לא ממש יעזרו לבלימת מתקפה לובית או סודנית. 

לוב נמצאת מערבית למצרים וסודן בדרום. סיני בצפון מזרח.

לא חייב להאמין לכל דיווח שרואים

ביחד עם צילומי לוויין.

אידי אמין?

סתם סתם

גיא זהר הראה בתכנית שלו שחלק מה"תמונות לווין" הם ישנות או לא באמת מגיעות מסיני

בן-ציון מקלס - גיאו-אנליסט

בן-ציון מקלס - גיאו-אנליסט

ועוד מקורות באותו ערוץ. הצילום מופיעים שם עם תאריכים.

אבל ל א סיסי אין אינטרס. למרות שהוא לא אוהב ישראל. אמנם יש לחשוש מהפיכה איסלאמיסטית במצרים ואז יש לחשוש ממתקפה

בכיר בצבא מצרים מנסה להרגיע את ישראל: זו מטרת ההתחמשות שלנו

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם