הדייט האחרון שלי היה ב2019.
מרוב דייטים משעממים או גוסטינג שעברתי, אני רק חיפשתי תירוצים לדחות את החזרה לדייטים מאז הקורונה.
ואז שמתי לב למשהו מעניין.
בתיכון התנדבתי בגמח של חלוקת מזון לנזקקים. פיתחתי קראש על 2 בנות שם.
בצבא פיתחתי קראש על 2 חיילות.
לאורך כל תקופת הלימודים לא פיתחתי קראש על אף אחת, כאשר 3 סטונדטיות עזרו לי מאוד בלימודים, והיו עוד כמה סטודנטיות (וגם סטודנטים) שהייתי פוגש ביום יום ספריה או בקפיטריה, והיינו מדברים על המון דברים גם אישיים.
גם בסעודות שבת של גב"ש, הייתי ביחסים טובים עם כמה בנות, ועם 0 קראשים.
מה ההסבר לכך? כי בלימודים יצאתי לדייטים אמנם משעממים, אבל היו לי תכניות למצוא מערכת יחסית טובה דרך תיווכים כאלה ואחרים.
והיום זה בולט מאוד כי מאז שנגמרו הסגרים, התלחתי לעבוד, חזרתי לסעודות שבת בגב"ש, ואני מחזיק בשיא של 4 קראשים על 4 בנות.
האם דייטים מזיקים ליכולת לחיבור אמיתי?
האם מצאנו הסבר למה יש אנשים שברגע שהם יורדים מזה, פתאום הוא מגיע?



