בחיזור שלו

ברור שיש מקום להיות קשובה לעצמך ואם לא מתאים לך אז להגיד חיימשלי תודה על ההזמנה אני מרגישה היום לא במצב....

זה כזה יפה וכזה כיפי וכזה רומנטי שהם מחזרים.

זה גם דורש אומץ כי לא תמיד אנחנו נענות.

אבל בעיני לא צריך לענוצ בציניות או לכעוס על ההזמנה...

תגובה כזו יכולה לגרום לו להפסיק לחזר אחרייך... כי יחשוש מהתגובות

ברור  שיש מקום להביע את הרצון שלך ולהענות לזה אם את רוצה. אבל עצם ההזמנה בעיני זה דבר מבורך

איך הוא לא רואה איך אני

אז

למה הוא בכלל מציע

זה דרך אחת לראות את המצב.

וזה בסדר ומובן מה שהרגשת.

אבל אולי

הוא מצידו

ראה שאת במצב רוח לא משהו

ואולי חשב שזה ישמח אותך

אולי אצלו ככה הז עובד...

או

שלא נעים לומר

אולי הוא לא שם לב עד הסוף

אולי שם לב..אבל לא שיתפת עדיין מה קרה ומה את בדיוק מרגישה..ולא חשב שזה אמור להפריע או להיות קשור

בכל מקרה

זכותך המלאה לא לרצות היום

נכון לא חייב דווקא היום

אבל הוא גם לא חייב

הוא רק אמר והסיע רצון

ובעיני

גם כשלא רוצים צריך לומר ברגישות

אני אישית היתי נעלבת מדחיה וכעס על רצון לקרבה

והאמת.שבקריאה שניה

נמשע לי שהתגובה שלך

יושבת הרבה על ההיסטוריה בינכם

ונשמע שנשארו הך משקעים לא מעובדים מהחוויות שזה גרם לך להרגיש כשהיה בינכם פעק מורגש..

וכנראה שהן צפות גם עכשיו כשיש איזה טריגר.

וזה באמת מובן למה זה הציף אותך ככה. זה באמת מציף.

אולי אם לאט לאט תעבדי את הרגשות החבויים האלו זה ינקה לך יותר את הלב לכאן ןעכישו.

וחיבוק❤️

מה רע  במה שאמר???

הוא לא הכריח אותך

אולי הוא רצה להעלות לך את המצב רוח??

האמת מהצד את נשמעת קצת עצבנית באמת

אז אולי כדי לך קודם להרגע

מהצד העצבני שלך הכל נשמע מאוד קיצוני.

אבל אני קוראת ונשמע לי שיש לך בעל חמוד ממש

תחושה שהוא קופץ למרחב המיני בלי לעבור קודם במקומות אחרים שהיא זקוקה להם.

הקשבה, חיבוק, זמן פשוט ביחד, אולי רק הבנה שהיא לא בטוב עכשיו...

ההצעה החמודה שלו יכולה לתת הרגשה שהוא לא רואה אותה. 

אני לא הייתי מרגישה שעצם האמירה זה קפיצה

אם לא היה אומר וישר קופץ למעשה אז בסדר...

אבל עדין לא היה כלום.

מילא הפותחת מסיקה מסקנות אולי על סמך העבר

אבל מהצד אין מה להסיק מסקנות.

לי למשל הזמן של ההכי ביחד והכי הקשבה וחיבוק זה דווקא לפני בידיוק בזמן הזה...

לי יש הרגשה שיש יש דור חדש של נשים שגדל עם מושג של חרדה מזה שרק ינצלו אותם ולא יראו אותם ופחד מהניצול המיני....

תלוי בכל אחת

יש נשים שהשורש של הפחד הוא חוסר בטחון שלהן

ויש נשים שאצלן זה בגלל שהבעל לא מספיק רואה את הצורך הרגשי שלהן. תלוי סיטואציה, תלוי זוג.

לא הייתי ממהרת לתת לזה כותרת מאשימה של האישה. זה הרבה יותר ממה שכתוב בפורום בדרכ.

אם לא הייתה קודמת לזה אמירה פוגעת כלפיה, זה אולי נכון. ברגע שהמרחב הבטוח שלה מולו קצת התערער, ברור לי בכל אופן למה הרתיעה מאמירה כזו

היי אני לא חלק מהדור הזה, אם כבר מסקנות...

זו המסקנה שהכי פחות נעים לשמוע

ויש לו מקום לפחד הזה וסיבה טובה

אגב כבר בהודעה הראשונה כתבת שהחשק שלו בשמיים ואת די יבשה בקטע. אז למה התכוונת? 

לא יודעת זם זו הייתה בדיוק הכוונה, אבל לי זה היה נשמע פשוט שנשים היום רוצות לפני שמגיע השלב של האינטימיות המינית להרגיש אהובות ונראות ברבדים אחרים. שקודם כל יהיה דיבור, יהיה מאמץ מצידו לשמח אותך, תהיה קרבה רגשית יותר.. שזה יבוא בשלבים. לא להרגיש רק משיכה אלא קודם כל אהבה.

אגב אני רואה את זה כתכונה נשית נורמלית לחלוטין, לא הייתי מגדירה את זה כפחד.

איך זה אמור להעלות אותו?

איך אני מאורה להרגיש כשמדלגים על הקושי העכשויי ומציעים את מה ש"באלו" לעשות.

וכן הוא חמוד ממש 

אנחנו פשוט לא מונחים באותו מקום בקטע הזה

חיזור אמור להרגיש לנו כייף ונעים ולתת לנו תחושה שאנחנו אהובות ורצויות.

אולי זאת הייתה הכוונה שלו?

הוא בכלל יודע שזה מה שההערה שלו גרמה לך?

אני לדוגמא לא תמיד אומרת לו ואז הוא באמת לא מבין מה קורה ולמה כל מה שהוא עושה מעצבן אותי.

אני לא רואה בעיה במה שאמר, כן חושבת שהיה שווה לענות קצת אחרת כדי שישאר לו הרצון והאומץ להציע שוב בפעם הבאה.

ואם את יודעת שכל פעם שאין לך מצברוח אז אין סיכוי, שווה לפתוח את זה איתו בזמן רגוע.

את מצפה ממנו, ובצדק, אחרי כל כך הרבה זמן, להבין שגם ככה הסיפור הזה מורכב לך, שצריך אקסטרה מאמץ כדי לעורר בך חשק, ולא רק הערה על הדרך.

את מכירה את הגברים שקונים לנשים שלהן מתנה שבתכלס משמחת אותם יותר מאשר את האישה?

זה בדיוק זה.

מבחינתו זה מייצר קרבה, אינטימיות, מעודד, וקשה לא להבין שמבחינתך זה אחרת.

וזה הכי הגיוני שבעולם שהתעצבנת! הדבר הכי מעצבן בעולם זה שלא רואים אותך!

כדאי לדבר על זה, על המקום שלך מול יחסים, אבל בצורה שמנותקת מסיטואציה ספציפית, להסביר לו שזה לא נגדו, זה עניין שלך עם הגוף שלך, אבל את זקוקה למודעות שלו 

קודם כל תומכת בך לא לעשות שום דבר בכוח.

שמעתי על משהו שמצא חן בעיני.

לומר לבעל ישירות או ברמז שמה שמעלה את החשק והרצון אצלך זה כיור ריק/ כביסה נקיה/ שולחן נקי וכו וכך הוא קצת מבין את הצד שלך וגם מרוויחים מזה עבודות בית עשויות וזה גם יכול לקרב ביניכם.

אם את מסוגלת לדעתי כדאי לתווך לו את הצורך שלך בהדרגתיות, חיזור ושידול. כי באמת פני הדברים מאד שונים בין גבר לאישה.

לא יודעת של מי העיצה להרוויח עבודות בית ובתמורה להיות ביחד...

אין שומקשר בין הדברים

אם לך עושה חשק מיני שהכלים שטופים אז אחלה

תגידי את זה לבעלך.

אבל אם זה דרך להרוויח כלים או נקיון זה בעיני ממש לא במקום. לא לאיש ולא לאישה

וכן זה דוגמה לגיטימית מאד

ואין כאן שום עניין להרויח

היא לא אמרה שזה עושה לה חשק כשהכלים שטופים הכוונה כאן שעושה לה טוב שהוא מתחשב בה שהוא רואה אותה ומה שהיא צריכה.

ממש לא עושה לחשק כלים שטופים

ואין כאן שום עצה לעבודת בית תמורת להיות יחד.

אלא היא נתנה דוגמה של משהו שגורם לה להרגיש שהוא רואה אותה .

ופה לכל אחת זה אחרת...

התגובה שלך ממש נותנת דוגמה למה התכוונה SARTIDO לגבי הדור החדש של הנשים

אלא כשאתה איתי במטלות הבית אני רוצה להיות יותר איתך.

(אגב, אצלנו גילינו שזה עובד גם לכיוון השני, כשאנחנו יחד פיזית בטוב, לבעלי יש יותר חשק למטלות הבית)

הרעיון זה התחושה שאתה איתי, ואצל כל אחת זה יתבטא אחרת.

כשאני רואה אותו פעיל עם הילד, וזה מחזק אצלי את התחושה שהוא אבא טוב ומעורב-כן, זה גם יותר אצלי חשק, כי הוא איתי, והוא מראה לי את התכונות שבו שאני מאוד מעריכה 

זה חוסר תקשורת ביניכם.

הערה שלא במקום,בכוונה לא בכוונה.

רצון לקרבה מצידו.הקושי הברור שלך...

יש לי הרגשה שלא דובר על זה כלל.

כל אחד נהג לפי מה שנדמה לו ראוי והגיוני.

בלי ליצור שיח על כך.

הרבה פעמים אם לא אומרים לו ישירות תקשיב קשה לי מרגישה פגועה מ א ב  אני צריכה שתעשה/תגיד ככה וככה,הוא לא יבין ובצדק.גם אם זה כבר דובר ביניכם,

ויש מצב שכשהוא יצא ואמר לך לחכות הוא התכוון למשהו אחר מלבד להנות יחד,את לא יודעת כי זה לא דובר,

יכול להיות שהוא רצה לפייס,(ככה גברים חושבים שהם מפייסים),יכול להיות שרצה שתשתחררו יחד.ועוד...

לכל סיטואציה יכולה להיות פרשנות שונה לכל תרחיש

כמעט...

נשמע שהנקודה המרכזית שקשה חוץ ממה שהיה בעבר, זה שאת מרגישה שהוא לא רואה אותך,

את התחושות שלך והמצב רוח שלך, ועל גבי זה הוא גם מעמיס ציפיות שלא בטוח שאת פנויה אליהן.

זה נכון שלא טוב לקיים יחסים כשלא בא לך, ואת לא אמורה להיענות בכח כשאת מרגישה שאת ממש לא רוצה, אבל

בעיני לברוח לישון זה לא מצב שיקדם אתכם, ועוד יותר אם הסוגיה הזאת נפיצה ביניכם.

התמודדות נכונה עם מצב כזה בזוגיות בעיני כוללת כמה שלבים (חשוב לי לציין שאני כותבת פה נקודות על קצה המזלג, אם רוצים לעשות אותם בצורה משמעותית ועמוקה, או לתקן דברים בצורה אמיתית ושורשית, זה משהו שמצריך הכוונה והדרכה משמעותיים יותר):

1. מודעות והבנה עצמית- מה פה הקפיץ והפעיל אותי?

לדוגמא תחושה שהוא לא רואה אותי, שאני מובנת מאליו, כל מיני משקעי עבר שיש בינינו בקשר ועוד

2. עיבוד עצמי של החוויה הרגשית. בדרך כלל החוויות שעולות בנו ומפעילות אותנו אינן חוויות ראשוניות, אלא להיפך

חוויות מוכרות לנו מהילדות שמשחזרות את עצמן, לדוגמא תחושה שלא רואים אותי או שאני מובנת מאליה.

זו הסיבה שהרבה פעמים תגובות של אנשים אינן בהכרח פרופורציונליות לסיטואציה, כי הן נוגעות בפצע קיים.

אם מישהו יגע בך או יתחכך בך בטעות בזרוע לא יקרה שום דבר דרמטי בדרך כלל, אבל כשיש שם פצע כואב כל נגיעה קטנה מקפיצה מפעילה וכואבת.

3. אחרי עיבוד עצמי ניתן ורצוי לשתף בתחושות והצורך שלנו.

בצורה של תקשורת מקרבת, שעוסקת בנו ובתחושות שלנו, ללא האשמה או דיבור על ובשם הצד השני.

למשל, כאב לי מאד כשאמרת לי לחכות לך, בזמן שהייתי ממש מבואסת וכאובה. הרגשתי שלא רואים אותי וכו. ממש חשוב לי ש.... אני לא מסוגלת להתקרב כשאני מרגישה חא נראית, אני צריכה להרגיש שאתה קשוב אלי כדי שאוכל להשתחרר ולהפתח וכו.

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי