אלא ממציאות/יכולת.

מתאים לך להתחלף איתו?

אפשר להסביר להורים במאור פנים שאתם לא יכולים להתארח בשבת במקום שבו אין עבורכם מיטה. זה כל כך אלמנטרי שאני לא חושב שמישהו צריך להיעלב מכך.

יש היום מיטות נפתחות (ספפה בלעז) בגרושים, אין סיבה שהוא יסבול פיזית ונפשית מכך שהוא צריך לישון כמו הכלבה שלי.

לפעמים אנשים צריכים שיאירו להם על דברים כדי שישימו לב.

בטוחה ששום דבר לא נובע מזלזול.

תקשורת זו הדרך היחידה.

תעלו את זה, בעדינות ותבררו מה הקושי.

אם יש בעיה כלכלית ולכם יש אופציה להציע לעזור ברכישה, אפילו יותר טוב.

אבל להעיף את רגשי הנחיתות ותחושת זלזול, זה מתכון לצרות. 

אני מסכימה איתו ומאוד מבינה אותו..
אני מרגישה קצת אובדת עצות כי אם להיות כנה לאבא שלי קצת קשה לשחרר

כבר דיברתי איתם על זה ודיברתי עם אמא שלי בפרטיות כי ידעתי שיש לה יכולת להשפיע על אבא שלי 

וזה עדיין לא עזר.

אני גם קצת מבינה את הכעס שלו כלפי

כי הוא אומר במקום שזה יבוא ממך ותגידי להורים שלך שזה לא מכבד את בעלי לישון בצורה כזו (ואנחנו מגיעים אליהם לא מעט)

אני צריך להגיד לך מה להגיד להם.

לרכוש בעצמנו מיטה זה לא באפשרות שלנו כרגע ואפילו הגדלנו ראש והבאנו בעצמנו מזרון עבה של מיטה ישנה שהיתה לו בבית כדי שיהיה קצת יותר נורמלי מהמזרון הרגיל שהיה

עכשיו קצת יותר מבינה את בעלך,

לא יודעת מה לומר האמת..

מדבריך משתמע שנוגע בבעיה עמוקה יותר שלא קשורה לבעלך.

חושבת שצריך בבגרות להכיר בזה שלא הכל סובב סביבנו.

לפעמים צריך לנשום עמוק ולשחרר את מה שלא בידיים שלנו.

אנשים מתמודדים עם מספיק בינם לבין עצמם.

אתם בטח מתמודדים עם זה מה, פעם בחודש- חודש וחצי?

אם צריך, תורידו תדירות. והעיקר לא לקחת ללב. זה לא מועיל לבריאות. 

לק"י

בעיני זה לא נורא לישון על מזרון, אם זה נוח.

ועדיף מזרון נוח ממיטה לא נוחה.

בעיניי אם אפשר לפתור בעיה מהותית בכסף (בעלות יחסית נמוכה) כדאי לעשות זאת

אני לא הייתי מוכנה להתארח בלי מיטה נורמלית (ועוד הרבה תנאים שבעיניי מינימליים) או שהייתי רוכשת מכספי או נשארת בבית.

מוסרים מלא מיטות, בחינם.

בגלל זה לא להגיע להורים??

לי זה נשמע לא פחות מכבד, במיוחד אם דיברתם ומהסיבות שלהם לא מתאים להם כרגע לרכוש מיטה.
 

אני אישית (וגם בעלי) לא רואה שום בעיה לישון על מזרן בשביל כיבוד הורים.

אצל חמותי היה לול בלי מזרן

אז לא הודענו שאנחנו לא באים כי לתינוק בן השלושה חודשים לא מתאים לישון על קרש עם פוך אלא קנינו מזרן והשארנו שם.

ותלוי לפי המצב הספציפי, האנשים הסגנון וכו

העיקר להקליל כמה שניתן

במילואים יש לו יותר טוב? שיחשב את כיבוד הורים כמו מילואים

אם אינך אחרי לידה וכד', תוכלו לעשות תורות

וישן על המיטה🤔

בכל אופן לפותחת...באמת מבאס מבינה אותו סהכ הייתי מציעה לו להצטופף איתי או להוריד תדירות ומסבירה גם להורים למה...שה לא נוח לנו לישון על מזרון אחכ יש לנו כאבי גב וכו...מקווה שעם הזמן הם יקלטו

לי אישית זה בסדר.

אז זה לא יועיל.

כמובן שהפתרון הוא חרם על בית חמיו, שזה ממש הגיוני, נכון?

אי אפשר להחרים את הבית של ההורים של אשתו, אשה לא מסוגלת לעמוד בזה

לפי מה שהיא כותבת הם אצלם הרבה אז אני מניח שהם באותה העיר היא יכולה ללכת ללא בעלה ולחור לישון בבית. ואם ההורים רוצים שהם יבואו לשבתות אז שימצאו פתרון אירוח נורמלי.

ב. לא מדובר על להחרים אלא להבהיר שאי אפשר להמשיך ככה ולהמעיט הגעה ואז ההורים גם יבינו

וגם אם כן, לא תמיד זה במרחק הליכה.

זה לא חרם.

זה הא"ב של ה-ג"ד.

המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה--בזמן שהן עימה בעיר, חודש אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.  ובזמן שהן בעיר אחרת, רגל אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה

ב. אם אין להם מיטה עבורו, אז הם אלה שמדירים אותו ולא להפך 

שתלך כמה שהיא רוצה ויחזרו לישון בבית.

חכמים לא דיברו דווקא על לישון בבית הוריה.

אלא על מצב מוגזם שהוא לא מוכן שהיא תפגוש אותם

ועשיתי את זה כמה פעמים

אנחנו לא גרים באותה עיר ולכן יש צורך להישאר לישון שם בשבתות וחגים. הוא לא מוכן שנישן להפך. אני מבינה שזה פחות העניין של המיטה ויותר ההרגשה האישית שאכפת להם מאיתנו אנחנו באמת מגיעים פחות לשבתות (לא יודעת מה נחשב נורמלי אבל אנחנו מגיעים פעם בחודש, חודש וחצי)  הוא צודק בזה שהוא אומר שהם לא יכולים להפציר בנו להגיע לשבתות וחגים בלי שקיימת תחושה נעימה להגיע.

שלהכריז שהוא לא מגיע לשבתות וחגים עד ש.. זה איום עלייך, לא על ההורים שלך..

ובמקביל להבטיח לו שתעשי כל שביכולתך כדי לשנות את המצב הזה, עם הסכמה שלו שהוא סומך עלייך שתעשי את כל המאמצים, וככל שעשית אותם הוא לא מכריז את ההכרזה הזאת..

לענ"ד כשהוא יהיה בטוח שאת בצד שלו, יהיה לו פחות אכפת מה ההורים שלך עושים

אבל...

חוצפה להגיד שאתם רוצים מיטה?

זאת מיטה (!!!), זה לא שביקשתם בשר ואגיו או פטריות כמהין לבנות. 

המינימום של המינימום, באמת התנאי הכי הכי בסיסי כשרוצים לארח אדם מבוגר, זה לדאוג שתהיה לו מיטה.

הייתי מסכים להתארח ולאכול לחם עם גבינה בכל סעודות השבת, הייתי מסכים להתארח ולסבול מחום/קור כי אין מזגן, הייתי מסכים להיות בקומה 25 בבניין בלי מעלית.

אבל לבוא להתארח במקום שבו אין לי מיטה? חפשו אותי במסע סוכות של בני עקיבא...

בקיצור, זאת בכלל לא חוצפה להגיד שכואב לו בגב כשהוא ישן בלי מיטה, ולכן אתם ממש תשמחו אם תהיה מיטה לפני הפעם הבאה שהם מזמינים אתכם.

ואם תהיה הזמנה כשעוד אין מיטה, אני הייתי עונה "נשמח לשמור את ההזמנה למתי שתהיה מיטה, הוא פשוט לא יכול עם הכאבים האלה...".

לק"י

לי הרבה יותר קשה לסבול מחום רציני, מאשר לישון על מזרון.

או לעלות לקומה 25 ברגל.

אם הם באמת סובלים מהשינה על המזרון, אז הייתי עושה מאמץ למצוא פתרון.

אבל אם זה רק עניין של עיקרון, ואז האשה סובלת מזה שבעלה לא מוכן לנסוע, זה לא יפה בכלל בעיני.

אני כן חושבת שכדאי ורצוי למצוא פתרון שיעזור לכולם.

אם לא היה מפריע לו לישון על מזרן, הוא לא היה מתלונן...

אני בטוח ש

א. זה לא נובע מחוצפה, אלא משהו אחר(חוץ מזה שהמונח בעייתי כלפי ההורים)

ב. אצל הורים מזדקנים עם הזמן הענינים האלה מן הסתם יחמירו. הדברים המעצבנים הקטנים יתגברו.

רוצה לשחק איתם ברוגז? אתה חושב שאתה יותר עקשן מסבא בן 80? חכה.

ואם התשובה היא כן, ואתה אכן יותר עקשן, אתה תעציב את אשתך כל כך שזה לא יהיה שווה לך.

ברוך השם שמדובר על ענין כל כך פעוט. באמת באמת פעוט. אז הייתי עושה מה שאפשר, אבל בסוף, לא משתמש בנשק גרעיני, לא.

על החתום - מי שמתקלח במים קרים ביום שישי אצל השווער

שכשי התנגשות בין הבעל להורים

הבעל קודם

נכון שתמיד צריך להיות בטוב מול שניהם

אבל אם הייתי בכזה מצב הייתי אומרת להורים 

כשהם מתקשרים להזמין לשבת

"אנחנו נשמח לבוא ואנחנו גם מתגעגעים וכיף לנו אצלכם אבל לבעלי לא נוח מזרון"

הייתי גם מחפשת מיטה ביד2 או למסירה

אני יודעת שאצל ההורים שלי למשל אלה התנאים (כי הבית קטן)

ואם היתה אפשרות בכיף היו משחררים את המיטה שלהם ושהם ישנו במזרון אבל זה הוא כבר לא הסכים וגם לא אני

פשוט לקחנו זאת בתור חוויה

חושבת שאולי פשר להראות צדדים אחרים שכן מכבדים אותו בדברים אחרים שיכולים

ברור שיש דברים נוספים שהשפיעו, זה מרגיש לי קצת כמו הקש ששבר 

ואני לא יודע מה באפשרותם של ההורים שלך לתת או לא לתת

אם יש מקום פיזית בחדר למיטה נפתחת. אני חושב שמין הראוי שיהיה שם מיטה נפתחת.

אם אין באפשרותכם לקנות ולא בראש של ההורים לקנות.

עכשיו זמן מצויין למצוא מיטה במצב טוב למסירה.

כל השנה הראשונה, ועד היום, אני מרגישה חובה שלבעלי יהיה נח אצל ההורים כדי שנוכל להמשיך לבוא בכיף. בדברים הכי קטנים כמו טחינה בתחילת הסעודה כשאצל אמא שלי ישר אוכלים מרק. אם ההורים לא יכולים כרגע, בעדינות לדאוג מאחורי הקלעים להישג מיטה לשם. בלי לערב מידי את בכלל או בלי לשדר שזה לא מההורים. שירגיש שהוא חשוב לך והקשר שלו עם הצד שלך חשוב. ולכן את משקיעה.

אני גם הודעתי לבעלי שכל עוד אין כיסא לתינוקות אני לא באה, לא התאים לי שהילדה ישבה עלי כל היום לאכול וסיימנו שבת שכולי מלוכלכת או עם משימה חדשה לשטוף עגלה שהפכה לכיסא אוכל. אז בפעם הבאה קנינו כיסא אוכל בדרך אליהם. זו קניה קטנה יותר ממיטה .  אבל מבינה אותו שזו תחושה מאוד לא טובה שרוצים שיבוא אבל לא דואגים שהסביבה תספק מה שצריך.

בעיני דרישה מאוד בסיסית והגיונית, שווה לפטור טכנית ולא לחפש בעיות עמוקות יותר בנושא אם הן לא קיימות

יכולה להגיד לך שאנחנו ישנים איפה שיש מקום. לפעמים על מזרנים לפעמים במיטות. מה  שיש. דווקא אצל אמא שלי, אחרי שכולם עזבו את הבית, היא הביאה מיד שנייה כל מיני מיטות נפתחות ומזרונים עבים כאלה ואני יוצאת משם עם כאבי גב. מעדיפה מזרון פשוט על הרצפה. מה זה משנה באיזה גובה ישנים (אולי חוץ מהריון מתקדם)? ומה זה קשור לכבוד?

לדרוש מהורים להחליף מיטות על כל ילד שמתחתן, נשמע לי בקשה מוגזמת. בעז"ה כשהילדים שלי יתחתנו, בעז"ה בקרוב, הם רגילים כבר לישון איפה שיש מקום. מקווה שבני/ות  הזוג יהיו כמותם.

יום אחד אם תהיה לנו אפשרות, נחליף מיטות לנפתחות.

עד אז, שיסתדרו עם מה שיש.

פעם באה אלינו אורחת צעירה, והיו עוד המון אורחים לשבת, אז פזרנו את כולם לפי זוגות, רווקים , רווקות, מבוגרים מאוד... בכמה דירות של שכנים שנסעו לשבת. ואפילו לא בדקתי איך הם הסתדרו בדירות. סמכתי עליהם שיסתדרו. (כולם ממשפחתי, חוץ מהצעירה הנ"ל) אחרי השבת שמעתי שהיא אמרה שאיזה מן דבר זה שנתנו לה לישון על הרצפה. בחיים היא לא חוותה דבר כזה.

אני הייתי בשוק שבן אדם מגיע לגיל 20+ ולא יצא לו לישון על הרצפה. לא הבנתי, כל החיים יש מלון 5 כוכבים? אף פעם לא ישנתם במסיבת פיג'מות/ בצבא/ במחנה קיץ/בבר מצווה של הבן דוד/ סתם אצל סבא וסבתא על הרצפה? לא אוהבים או לא מכבדים אותכם בגלל גובה המזרון? למה לחשוב ככה?

מצטערת אבל קשה לי להבין את התפיסה הזאת.

אז אל תיהי אופטימית ככ לגבי הכלות..

לא הייתי ישנה אצלה ההורים של בעלי אם האופציה היה להסתדר על מזרון..

א. היית קצת שיפוטית וזה לא היה נעים

ב. לא כולם כמוך וברף שלך, אני נגיד שבא לאדם או למישהו לא משנה למי אני עושה סוייצ' בראש ומסתדר בדיוק עם מה שיש אם זה בסלון מואר על רצפה ומה שיגישו לאכול אני אומר תודה והכל אבל זה אני וככה אמא שלי חינכה אותי וככה גדלתי בבית גם ברגע שבאים אלינו אנשים אתה ישר מפנה את החדר שלך (ואני עם מיטה רחבה ומזרן של פולירון ממש טוב) ומצעים תמיד של מינימום כותננה סרוקה אבל אתה לא מאמינה באיזה מהירות אני עושה סוויצ'ים בראש אבל לא כולם כמוני או כמוך ויש כאלה שיש להם רף לנוחות ויש כאלה שיש להם רך לכבוד שאם לא מביאים להם מה שהם ריגילים זה זלזול אני לא חושב ככה אני חושב שבאים לאדם באים להתארח לאווירה לאנשים לשבת לצחוקים לא למסביב לא לכולם יש את האפשרות גם אם הם היו מאודדד רוצים לתת לך מלון 5 כובים אבל תמיד אפשר לפנק בדברים האחרים  לדאוג לחטיפים בחדר מצעים בריח נקי של כביסה מיטות מסודרות ומוצעות מגבות נקיות על המיטה זה ממש הפרטים הקטנים שעושים הכל גם שנים אחרי שאחים שלי נשואים הם מקבלים תמיד חדרים מסודרים נקיים מצעים חדשים והכל מאמין שזה מוסיף המון אירוח זה מכלול של המון דברים ובעיקר לדעתי הקטנטנה צריך להתאים למי שאתה מארח אותו כמו שיותר

הועלו פה המון נקודות,

אני כן מסכימה עם אלו שכתבו שניתן להסתדר על מזרון ולא צריך לעשות סיפור.

מנגד, אני בכל זאת חושבת שברגע שמארחים אנשים באופן קבוע ויש מקום ואמצעים זה מאוד נחמד לגרום לאירוח טוב ולארגן מקום נח לשינה.

מה גם שמשקל או גודל של ילדים בני 20 לא דומה לגודל של אדם בוגר יותר ואני בהחלט מבינה את הקושי שלו לישון על מזרון. 

בנוסף, כמו שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים העליתי את הנושא הזה כמה פעמים בעבר מול הורי ותמיד נאמר לי ש"הנה אנחנו כבר מטפילם בזה ונקנה לו מיטה כמו שצריך, החתן שלנו לא אמור לישון ככה" אבל זה תמיד נעלם ברקע ולא קרה (ולא מסיבות כלכליות) ולכן אני מאוד יכולה להבין את תחושת הזלזול שהוא חווה (בנוסף לעוד כמה מקרי עבר)

אז אגיד שעשיתי עם הורי שיחה על העניין, לא בצורה של אולטימטום אבל כן בצורה יותר ברורה  ועניינית ולא כדרך אגב.

אני אהיה אופטימית ואקווה שהפעם זה באמת יזיז משהו.

את זאת שישנה עליו

ולא הפוך כי לבעלך זה כן מפריע וכואב והאמירה הזאת רק תהרוס לכם את חיי הזוגיות בשביל 300 שקלים של למצוא הובלה של מיטה טובה למסירה(ולא חסר)

רק הטיפול הזוגי יעלה לכם יותר למפגש

חראם

ואם זה גם באמת קשה לכם אני מוכן לנסות לעזור גם בזה

שניסיתי שנחליף  בכל פעם אבל הוא מעולם לא הסכים.

וסליחה אבל לא הבנתי איזו אמירה אמורה להרוס לנו את הזוגיות? מקווה שזה לא באמת יקרה

גם אני מעולם לא ישנתי על הרצפה

ואני לא רגילה לסטנדרטים גבוהים כל כך אבל זה נראה לי בייסיק שאם אני מגיעה להתארח יהיה לי מיטה.

ואני כשיטה, אם אין לי איפה לארח אני לא מזמינה…

ואם חברים של בעלי רוצים להגיע ואני יודעת שאין מיטה אני מבקשת מבעלי לשאול תחברים שלו אין מיטה פנויה ותצטרך לישון על מזרון או על ספה זה בסדר?

אבל זה ממש משהו מוצג מראש ולא כהפתעה

גם אני לא אארח אם אין לי מיטות, בלי ליידע את האורחים.

אבל אצל ההורים זה סיפור אחר לגמרי, אני לא הולכת רק בשביל הכייף אלא גם בשביל כיבוד הורים.

אז הסטנדרטים והציפיות שלי הן שונות כשאני עושה את זה כדי לקיים מצווה או בשביל הכייף.

למה הם מזמינים את הילדים מתוך ידיעה שזה יגרום להם סבל?

הורים לא אמורים לגרום לילדים שלהם לסבול, אפילו אם זה יוסיף להם נחת ושמחה.

יש מקרים שבהם אין ברירה. אבא שמאושפז בבית חולים - הילדים אמורים להיות איתו למרות שאין להם מיטה, למרות שזה שעות לא נוחות, למרות שהם היו מעדיפים להיות בבית ולישון בנחת וכו'. או אם ההורים צריכים עזרה כלכלית או כל סוג אחר של עזרה מהילדים.

אבל במצב רגיל, איזו סיבה יש להורה לרצות שהבן שלו יסבול בשביל לכבד אותו? אני לא מעלה בדעתי שהכיבוד הורים של הילדים שלי כלפיי יותר חשוב מהרצון שלי שהם לא יסבלו.

(וכן, הבנתי שיש אנשים שלא סובלים משינה בלי מיטה. אני לא מדבר עליכם אלא על האנשים שכן סובלים)

כשהילדים שלי יתחתנו בעז"ה, אני אעשה הכל בשביל שהם יבואו לבקר בחול ובשבתות מתוך שמחה, ולא יבואו רק מתוך רצון לכבד אותי בזמן שהם סובלים.

לעומת זאת, דברים שאתה ציינת שהיית מוכן לסבול, לאחרים יהיו הרבה יותר קשים. לא יודע אם בגלל זה הייתי לא מגיע, אבל למשל - כשמידי חם לי, איני מצליח לישון. אז אם אין מזגן/מאוורר בקיץ, ממש קשה לי להתארח. אחרים לא רואים בזה עניין רציני.

והם עדיין ממשיכחם אז....

הם בידעיה שזה לא נעים לזוג

הילדים, הגדולים כבר (כלומר אחרי למעלה מחמש עשרה שנה) מתארים שמגיעים לסבא וסבתא בפסח ויש אורז עם עוף ואורז עם תפוחי אדמה ואורז עם בשר ואורז עם וכו' ולהם אין מה לאכול.

יש אנשים, במיוחד מבוגרים, שלא מסוגלים לשנות הרגלים ותפיסות, לא בגלל שהם רעים או רוצים לגרום סבל, אלא בגלל שככה הם תופסים את המציאות.

אתה כתבת שהיית מסכים לאכול לחם עם גבינה כל סעודות השבת, או לסבול מקור וחום - אז מובן שמבחינתך מיטה זה דבר בסיסי יותר מאוכל מגוון או ממזגן. רבים, גם בשרשור הזה וגם בעבר כאן מרגישים אחרת.

היו כאן לאורך השנים, לא מעט תלונות על אוכל לא מגוון ולא מספיק וכן, גם כשאומרים להורים זה לא עוזר, לא כי הם רעים, אלא כי אלו ההרגלים. היו כאן גם תלונות על שעון שמכבה את המזגן וכן, אמרו להורים וזה לא עוזר. שוב, לא כי הם רעים, אלא כי אלו הרגלי החיים שלהם.

א. מי שזה לא מפריע לו, מעולה. אבל כאן עוסקים באדם שזה כן מפריע לו, אז לדעתי לא רלוונטי עבורו ולא מנחם אותו לדעת שיש כאלה שלא יפריע להם לישון על מזרן.

ב. אוכל מגוון זה לא כמו מיטה. מיטה זה בסיסי, גם אם אנשים מסוגלים יום פה יום שם לישון בלי מיטה, מן הסתם לכולם ביום יום יש מיטה לישון עליה.

ג. לשנות מגוון של אוכל נשמע לי יותר מאתגר מאשר קנייה חד פעמית של מיטה, שפשוט נמצאת בחדר ולא דורשת תחזוקה או כל דבר אחר. ברגע שיש מיטה, זהו. שנים רבות קדימה.

א. לא אמרתי שלא מפריע לו. אמרתי שאצל כל אחד סדרי עדיפויות שונים. מבחינתך זה נשמע בסיסי, מבחינת אחרים זה לא. בהנחה פשוטה, שמבחינת ההורים נשמע סביר והגיונימשאורח ישן על מזרון, אתה דורש מהם שינוי מנטלי שלא מתאים לכולם.

ב. לדעתך אוכל מגוון זה לא כמו מיטה, מכיר רבים וטובים שאצלהם זה הפוך. אנשים גם יכולים לאכול ארוחה פה ארוחה שם לחם עם גבינה, זה לא האוכל שהם רגילים לאכול בשבת ואצל רבים גם לא ביום חול.

הבאת קודם גם את הדוגמא של המזגן שלא אכפת לך. אז אני מודיע חגיגית, שכשאני בתנוחת שכיבה, לא רלוונטי לי מה המרחק בין המזרון הזהה לרצפה, אבל אם חם ומחניק, אני פשוט לא מצליח לישון.

ג. שוב, בעינך לשנות הרגלי תפריט זה צעד גדול ומה זה בסך הכל חד פעמית לקנות מיטה. יש אנשים כאלו ויש הפוכים.

יש כאן את אנשי 'פורום בישול ומתכונים', שכל הזמן מחפשים לגוון, לחדש, לשנות ויש כאלו שמיום החתונה ועד 120 התפריט שלהם קבוע. גם לגבי החלפת ריהוט - מכיר אישית גם בסביבתי הקרובה, כאלו שמשנים, מחדשים קונים או משיגים ומכיר כאלו שכל עוד שזה לא שבור לחלוטין, לא יחליפו. שכל קניית רהיט מבחינתם זה אירוע, במיוחד עם הוא ישליך על שאר סידור החדר והבית.

בשורה התחתונה, אני מבין לחלוטין את מי שזה קשה לו ואת מי שזה קשה לו, זו לא הנקודה. הנקודה היא מתי מחליטים שבאו מים עד נפש, כשיש פער עם ההורים.

אישית, בהחלט אני חושב שכל עוד שההורים לא פוגעים בפועל, כדאי להתאמץ להחזיק קשר טוב וכדאי לא לחשוב שכשיש להם הרגלים מסויימים (שאולי שונים מההרגלים שלנו) זה כי הם מודעים לסבל ומתעלמים. אפשר לקבל את זה שיש אנשים שונים, עם תפיסות שונות, עם הרגלי חיים שונים, הרגלי קניות שונים, שמה שבעיננו בסיסי/פשוט, בעיניהם לא נכנס בכלל לשיקולים.

אז לא בטוח שאדע לנחש שלחתן שלי זה כל כך מפריע.

ואז אני לא מארחת ורוצה שהילדים יסבלו אלא מארחת בשמחה את המשפחה שלי ומשתדלת שיהיה להם הכי טוב בכלים הנתונים.

מדברת באופן כללי כי לא לגמרי ברור לי הסיפור כאן.

אם חשוב להם להתארח אצל ההורים ואם זה כל כך בנפשם עניין המזרן והם רואים שלהורים יש קושי לדאוג למיטה (לא יודעת מאיזו סיבה) אבל אין להם בעיה עקרונית אז הייתי פשוט למיטה בעצמי.

לא צריך תקציב ענק להעברת מיטה מבית אחד לבית אחר באותה עיר, אפשר לקחת מיטה ממסירה ולשים בבית של ההורים.

וכשמישהו מזמין אותי אליו זה בידיעה שיש לי מיטה

מבחינתי זה כמו שאני לא אארח 2 זוגות באותו חדר גם אם יש 4 מיטות

ככה אני לא אארח אנשים אם אין לי מספיק מיטות

בסיסי בעיניי

כן יצא לי להזמין אבל ליידע את האורחים שאם הם רוצים יש רק מזרונים

שיקול שלהם אם לבוא 

לא קרה עדיין שלא ישנו באותו הגובה.

אם אין מיטה נפתחת, אז מורידים שני מזרנים לרצפה..

קצת מוזר בעיניי להזמין זוג בלי לתת לו אפשרות לישון כמו זוג,

בייחוד שמדובר על הזמנה שחוזרת על עצמה הרבה..

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.