מעידים שהמושג האמוני שלך על בית המקדש מעורפל ביותר. זה בסדר גמור, המשך להתקדם באמונה ולפתח ולזכך את מושג בית המקדש.
לא דיברתי על בית מקדש לא גשמי. הקדושה שם מתגלמת בגשמיות, במקום מסוים גשמי(ולעיתים נדירות אף כבוד ה' נראה שם באש ובענן) ובבניין גשמי.
הקודש בעולם הזה תמיד מופיע בגשמיות, אם הנשמה בגוף שלנו, אם בארץ ישראל, אם במצוות מעשיות, אם בבניין המקדש ובקרבנות.
ההבדל הוא שארץ ישראל וירושלים מייצגות את הקדושה של עם האלוקים, קדושה שספוגה במציאות אך מצומצמת ונוכחת בחיי היום יום, ולכן אין מצוות מורא ירושלים ומורא ארץ ישראל.
בית המקדש מייצג את הקדושה הנבדלת מהעולם, קדושה שמיימית שבאה ושוכנת בארץ, אבל עדיין היא כאילו בשמים , המקדש מייצג את זה שה' , בשמיימיותו יורד ושוכן בישראל, עיין גמרא סוכה "מעולם לא ירדה שכינה ממש לארץ ולא עלה אדם לשמים, שנאמר השמים שמים ל ה והארץ נתן לבני אדם. אלא שכינה שורה על הארון מעל עשרה טפחים". תדמיין שכאילו השמים מתקפלים ונוגעים בטרץ בבית המקדש, זה עדיין שמיים.
ויש לנהוג במורא כשאתה עולה לשמים ונפגש עם כסא הכבוד. תדמיין שבהר הבית אתה משה שעולה להר סיני. משה רבינו כשעלה להר סיני לא עשה סלפי עם השכינה. במחילה.
התפיסה שלך ניכר שהיא דתית גלותית - בית המקדש זה הקשר של הנברא שמשתוקק לה' ועובד אותו, לא נכון! זה טוב לבית כנסת (שגם שם יש מעיין נוכחות אלוקית בכאילו, עובדה שאנו מדמיינים כאילו הספר התורה הוא ארון הבאית ואומרים פסוקים שקשורים בהוצאת ספר תורה, אבל זה בכאילו). במקדש ה'יורד לקראתך מהשמים ושוכן בהיכל *כביכול* (כמובן זה לא כפשוטו כי ה לא גשמי, אבל יש השראת שכינה), ובמילא אתה עובד אותו במזבח. טבל העיקר במקדש זה לא יוזמה אנושית דתית מלמטה, אלא השראת שכינה מלמעלה.
לכן התורה כל כך מדגישה את מורא מקדש, עיין בחצי השני של פרשת קורח, וב"אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי..." ודברי ה' אל משה במתן תורה "אל יהרסו לעלות אל ה' ". לכן יש מצוות מורא מקדש לעומת שאין מצוות מורא ירושלים.
לא העלמתי את המימד הגשמי במקדש, פשןט אנו לא חיים בדור שהרוחניות והגשמיות מאוחדות, לעומת בית ראשון וחלקית בית שני, אני מעריך שכשאתה אומר "לך אזבח זבח תודה" לא מתחשק לך ספונטנית כהודאה לה' להקטיר חלב, (ואני לא מדבר על השתוקקות לקיים הלכה או מצווה רק כי היא מצווה) אלא מן הסתם יש לך השתוקקות להלל את ה או להתפלל אליו וכו'. אנחנו עדיין לא בדרגה של המקדש בו הרוחניות והגשמיות מאוחדות. בכל מקרה גם אז נהגו במורא עצום ובחרדת רודש במקדש, זה לא סותר מעשה גשמי של קרבנות, רק התנהגו בדימוי שהשמים יורדים לארץ ולכן יש לירוא כאיחו אנו מול כסא הכבוד. עניין המקדש שוכן בלאומיות הישראלית הקדושה, אך הוא עצמו נעחה מכל אלו, ולא יכול לשמש רק ככלי שרת למלחמות מול הערבים. הערהים מרגישים שיש משהו במקדש אבל אצלם זה תפיסה דתית כמו אצלך ולא תפיסה של השראת שכינה בארץ, שלא קיימת כלל בדתות אומות העולם. המקדש כמו שאמרתי הוא לא רק עוד החלק הכי קגוש בארץ, הוא שייך לשמים, רק שוכן בארץ (עיין מהרל נצח ישראל על למה נקרא המקדש לבנון, על זה). ההתייחסות שלך ושל עוליהר הבית למקדש מעידה על הבנה מעורפלת למקום המקדש. גם הארץ זה הקשר שלנו לה', אבל שם הקגושה בתוך המציאות, ואילו במקדש הקגושה נבדלת המציאות ועליונה מאוד ואינסופית, אבל שוכנת ומתחברת עם הארץ.
)))) @נקדימון @בייניש פתוח @די שרוט @אריק מהדרום @זיויק @ארץ השוקולד @מבולבלת מאדדדד @טויוטה @שפלות רוח 
(מהנהן)
|משחרר את המפלצת|
