קודם כל שמחה שהצטרפת,ומאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך ומשעמם..

ושבסופו תצאי בידיים מלאות.

ניסית לפנות גם לרפלקסולוגיה?דיקור? יש צמידים מיוחדים שכחתי את שמם שנוגעים בדיוק בנק' של רפלקסולוגיה.

ג'ינג'ר או מציצת קרח?

אני רואה שיש לך כבר ניסיון ב"ה ובאמת ניסית המון דברים..אז אולי פשוט להשלים עם העניין ועוד חודש בע"ה זה יעבור,ולקחת בחורה צעירה בתשלום שתעזור בנוסף למשפחה?

חיבוק גדול,אם את מהאיזור שלי אשמח לעזור

גם אני סבלתי מהבחילות וההקאות האלה, עד אמצע חודש שישי...אומנם זה הריון ראשון שלי ואני לא מהמנוסות פה, אבל אשתדל להציע את הדברים שעזרו לי

כדורי פארמין לא עוזרים לך? כי לי הם עשו פלאים. תבקשי מהרופא- אולי יש כדורים אחרים לאותו עניין?

מים: אם כבר את מצליחה לאכול- אל תשתי בסמוך. זה עושה פיכסה בבטן, הערבוב של המים והאוכל ביחד. אני עד עכשיו משתדלת לא לשתות תוך כדי ארוחה וזה מקל מאד.

כשאת שותה- שלוקים קטנטנים, אל תמלאי את כל חלל הפה, גם אם את צמאה מאד מאד מאד. רק טיפ טיפה כל פעם, בתדירות.

האמת היא שהבחילות שלי עברו סופית סופית סופית רק אחרי שקיבלתי אינפוזיה של 2 ליטר- יכול להיות שחלק מהבחילות קשור להתייבשות מתמשכת?

בעניין השתייה ניסיתי לתת לעצמי לשתות דברים חוץ ממים -אייס טי ממש עשה לי טוב, לפעמים קולה. הייתי מציעה לך להימנע כמה שיותר ממיצים טבעיים כמו לימונדה או מיץ תפוזים. גם אייס קפה לפעמים זרם בטוב...

בזמן הבחילות גיליתי שמאכל שדווקא די זורם זה פתי-בר. לאכול בביסים פיצים ממש, ממש קצת קצת כל ביס. זה מתוק אז זה גם נעים לאכול סה"כ. או לחילופין- לחמניות בלי כלום. לחם טרי זה טעים לאללה,  זה פחמימות וזה לא מעמיס מדי על הבטן. והכל בקטטטטנה, כמויות קטנות בביסים קטנים. פתי-בר וכד' זה גם טוב לעל-הבוקר כי זה מעלה טיפה את הלחץ דם (אני יודעת שאני סובלת מלחץ דם מאד נמוך וזה בצירוף בחילות הבוקר זה מתכון לאסון).

מרק צח- זורם מבחינתך?

בנוסף- אולי יש דגני בוקר שאת מרגישה טוב איתם? בלי החלב כמובן... דווקא בגלל שדגני בוקר זה יחידות אוכל קטנות (מצחיק לחשוב על זה ככה), לפעמים זה מקל על העיכול. בנוסף, זה גם סוכר וגם פחמימות ואם כבר, אז כבר...הריבועים של קוואקר (אומנם יקרים) עשו לי ממש טוב, אולי קונרפלקס או קוקומן, דברים יחסית פשוטים...

לגבי ענייני הבית- עוד לא התנסיתי בהריון כשכבר יש ילדים אבל אני בטוחה שגם שם יש מה לעשות להקל. אולי דברים כמו לקפל כביסה וכאלה, שזה משהו שאפשר לעשות כשיושבים במיטה- תקחי על עצמך. אני מניחה שבעלים יודעים שאין הרבה מה לעשות לגבינו, שיש כמה חודשים שצריך לחזק בטן כי כל אחד עובר עכשיו קשיים משל עצמו. לגבי הילדים- שוב, אני מדברת ממקום לחלוטין לא מנוסה- יכול להיות שתיקחי על עצמך משהו אחד שתעשי איתם במהלך היום אם רוב הזמן אין לך כוח? סיפור לפני השינה, משחק, משהו...ככה תדעי שנתת את היחס כמיטב יכולתך מבלי להגיע לשלב שבו את מאבדת את הסבלנות ואת הכוח הפיזי...

ותסעו לשבתות! לא יודעת כמה ילדים יש לכם וכמה להיות שבת אצל ההורים זורם מבחינתכם אבל אותנו זה הציל בחודשים הראשונים- כי אני בקושי יכולתי להסתכל על אוכל, קל וחומר שלא לבשל אותו...ככה גם יש לך זמן שסבא וסבתא מעסיקים את החבר'ה ואת יכולה טיפה לנוח בנחת...

מקווה שעזרתי במשהו, ולו הקטן ביותר...

ואת, יותר טוב ממני, יודעת שזה שווה את זה בסוף!!!

ובע"ה, תרגישי טוב בקרוב..

שב"ה ההורמון של ההריון שלך טוב .....

גם אני ככה בהריונות... הדבר היחיד שעזר לי היה כדורי זופרן (תרופה חזקה נגד הקאות) וגם את  הצלחתי לקבל רק מרופאה פרטית בלי הנחה (וזאת תרופה ממש יקרה). עם התרופה הקאתי בערך פעמיים ביום וזה היה שיפור משמעותי. ופראמין לא עזר לי בכלל. ניסית פראמין? ג'ינג'ר? אם לא עוזר לך תנסי לברר לגבי התרופה.

זה ממש מחמם את הלב...

(לראות שאני לא לבד, ומנסים לעזור לי בלי שמכירים אותי כלל...)

יפעת יקרה -

ממש תודה על העצות והרצון לעזור - אבל לא נראה לי שאת גרה קרוב אלי...

לגבי דיקור - אמרו לי שזה עלול להיות מסוכן בשליש ראשון, ואני לא רוצה שום טיפול שעלול לסכן אפילו במעט ח"ו...

לגבי רלקסולוגיה - אני צריכה באמת לברר.. אולי זה לא מסוכן?...

את הצמידים ניסיתי דווקא, והם לא עזרו...

לא נורא, אני באמת לקראת הסוף, כך שאתגבר בע"ה, מה שיותר מלחיץ אותי (ואולי זה מצחיק שאני נלחצת כבר מעכשיו...) זה בע"ה לקראת ההריון הבא...

אבל אני באמת רוצה ומשתדלת להיות אופטימית..

עין האמונה -

ממש תודה על התגובה הארוכה והמושקעת. חלק מהדברים כבר ניסיתי, וחלק אולי עוד אנסה...

נמלה -

תודה על העצה, מה זה הכדור הזה? ולמה כ"כ קשה להשיג אותו...? הוא לא מסוכן? הוא בטוח בהריון...?

אשמח לשמוע אם יש עוד עצות שעוד לא שמעתי...

תודה רבה!

יוםטוב ובשורות טובות!

תגידו לי ברוכה הבאה

אני גם עומדת במקום שלך וממש עוזר לי קולה קרה קרה ממש ברד.

אצלי הבית שלי מאוד !! מגעיל אותי וכל אוכל שנכנס אחרי שהוא פתוח למקרר/ ארון יוצא מגדר אכילה אז בהריון הראשון עזבתי את הבית לחודשיים (מן הסתם את לא יכולה לעשות את זה עכשיו) ובהריון הזה אני אוכלת דברים סגורים שבעלי מביא לי יום יום טרי

אם את בעניין, אז יש את הסגולה של האדמור מזעוויל - אחותי שעברה 7 הריונות קשים מנשוא של שכיבה חודשיים במיטה ועם עירוי כל שלושה ימים, עשתה את הסגולה בהריון השמיני ועברה אותו כמו גדולה , רק בחמישי גילינו כשבהריונות הקודמים גילינו כבר בטלפון שהיא הריונית. אפילו אבא שלי שממש לא בענייני סגולות היה בשוק

כל הכבוד לאחותך ששרדה כך 7 הריונות...

לא שמעתי על הסגולה,

ממש מעניין אותי, מה זה?....

אשמח מאוד אם תכתבי!

סגולה לעלוןת לקבר שלו בירושלים בימים שני חמישי שני ברצף ולאמר תהילים של השם שלו,

זה נמצא שם מה שצריך להגיד.

להתפלל על בקשה אחת, ואחרי שרואים ישועה- לבוא להודות.

טוב לקבל קבלה בלנ"ד כדי להיןת כלי לקבל את השפע

אז לעשות את זה לפני ההריון, או מיד בתחילתו, או שלא משנה בעצם...?

העיקר שמתפללים...

שניה לפני שכל הבלאגןהיה אמור להתחיל

ישועות

על איזו סגולה מדובר?המים מהמקווה?

קודם כל, תבדקי, כמה את שותה ואיך את אוכלת.

הבטן שלך צריך להיות כל הזמן תפוס. אף שניה ריקה!

את צריכה לשתות כל הזמן. אם את לא מקיאה - כל חצי שעה - כוס מים. לפחות! אם את מקיאה - לשתות בלי הפסקה בלגימות.

גם לאכול: בשום אופן לא ארוחות. ללעוס כל הזמן משהו. לרוב, אוזר מלוח.

הומאופתיה עוזרת בכ-80% מהמקרים מניסיוני. זה המון. תבדקי, אם לקחת לפי ההוראות.

בכל אופן, את צריכה ה-מ-ו-ן סבלנות. עם הזמן זה יעבור. העיקר - שלא תתייבשי. אם יש סכנה כזאת - פני למיון. ישימו לך איפוזיה להשלמת נוזלים ומינראלים וישחררו.

לדעתי, כל המיחושים בהריון ניתנו לנו כדי לאמן אותנו לסבלנות - התכונה החשובה ביותר בגידול הילדים...

בכל אופן, תקראי על ההתייבשות ועל בחילות בהריון, אולי תמצאי משהו חיוני ומועיל עבורך.

אותך לשרותים להקיא.

זה לא משנה אם כל הזמן לגימה בלי הפסקה או כוס אחת. כל טיפת מים שנכנסת מיד יוצאת או אחרי שעה עם כל מה שמסביב.

לי-אור, מזדהה עם כל מילה שלך, אצלי הריונות תקינים הם עם הקאות ובחילות נוראיות והריונות שמסתיימים בהפלה לא עלינו הם ללא בחילות והקאות, אז לפחות יש לי נחמה שההריון תקין.

אין לי המלצות מרחיקות לכת, טוסטים יבשים, תה פושר עם סוכר וחלב זה בערך הנוזלים היחידים שלי כבר במשך חודשיים. (ואני אחת שרגילה לשתות 3-4 ליטר כל יום בלי הריון וגם בחורף...)

בהצלחה וזה בסוף נגמר.

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅