כמו שלהבדיל, אם אבקש שיגיעו לחתונתי בלבוש צנוע (בלי לפתוח את הדיון שוב..) אצפה שיכבדו את בקשתי גם אם לא מסכימים איתה..

ולשאלתך ספציפית- מאחר שזאת במילא חתונה חילונית, אם יש אפשרות להבריז (משפחה בכל זאת..) הייתי מנצלת אותה..

אבל לא רוצה ילדים...

ציטוט: "מה דעתכם? זו דרישה לגיטימית של זוג שלא יהיו ילדים בחתונה שלהם, או שזאת סתם התנשאות?"

מקריאת המשפט הראשון בלבד ניתן להניח שזו הכונה וכך גם אני חשבתי וסביר שכותב התגובה התכון שבהתחלה(בקריאת המשפט הראשון לבדו) חשב כך.

אם הם רוצים ילדים משל עצמם או לא זה לא ענייני.

הבנת הנקרא בסיסית, באמת...

הכוונה מהכותרת...

אני באה...

סתם... משהו 10 אתה 10!!

או שאני לא מעודכנת..

אגב, כמו בן ראמים, ציינו הגבלה לגיל? מאיזה גיל אפשר להביא?

כי אז אולי זה כן יהיה קשור לכסף..

בדר"כ מחייבים לרכז את כל הילדים בשולחן ביחד ולא לכל ההורים זה מתאים..

כולכם, ותשאלי במקום את המזמינים האם להשאר עם הילד או לשוב לביתכם.

אולי אפשר לשאול במייל: לא מתאים לנו להשאיר את הילד ולהגיע, האם עדיף שלא נגיע כלל או נגיע עם הילד?.

מה זה ללכת ולשאול במקום את המזמינים האם להישאר עם הילד או לשוב לביתם? זה ממש חוסר כבוד!!!

כמו שכתבה נוצה ברוח צריך לכבד את הבקשה גם אם לא מסכימים איתה. תשאירי את הילד עם בעלך בבית וככה תהרגי שתי ציפורים במכה אחת- תכבדי את בקשת החתן והכלה ותוכלי לעזוב מוקדם בתירוץ שבעלך לא מסתדר לבד עם הילד בבית

גם מישהי ממשפחתי נשואה למשפחה שיש בה תרבות רבת שנים של אי הבאת ילדים. יהיה מי שיעדיף לכבד את הכללים ולקחת בייביסיטר וכו', אני (ואמי למען האמת שהטמיעה זאת בי) דוגלת בשיטה שהילדים הם חלק אינטגרלי ממני, ואם איני יכולה מכל סיבה שהיא להביא אותם-אז גם אני מחוץ לסיפור..

ושלא יהיה לך לא נעים..אם הם דורשים זאת-הם לוקחים בחשבון שיהיו שלא יבואו בגלל זה. ואם הם לא לוקחים-כדאי שיתחילו..

ואסיים בציטוט שהוצא מהקשרו- "הביאו שניים הביאו שלושה הביאו ארבעה ילדים!!"

ילדים - זה שמחה..

איתם באמת השמחה האמיתית..

שמבקשים לא להביא ילדים מסיבות "כלכליות", חוץ מאחים, אחיינים בני דודים..

ואז - לא מדובר על ילד בן שנה וחצי.

אבל אם זה מסיבות אחרות (למשל: סוג כזה של חתונה שהם מעדיפים שילדים לא יהיו, כי ילדים מיד מבחינים ב"הצגה" ויכולים "לקלקל" הכל... כמו בסיפור על בגדי המלך החדשים..) - אז אולי עדיף לילד שלך שלא יראה דבר כזה..

ואולי גם בעלך יעדיף - ואז יש תירוץ מצוין שהוא היה צריך להישאר עם הילד...

ונכון, שאם זה לא מסיבות של עלות כספית, אז באמת ממבט ראשון זה נשמע קצת "מקומם" ואוילי.

[הכל,כמובן, בלי לדעת בדיוק על מה מדובר]

אם זה בגלל שהם חוששים שהם יאכלו/יתפסו מקום, זה מובן, אבל מכיוון שהחתונה חילונית, אז ממילא אני מניחה שלא תכננתם ארוחת שחיתות בכל מקרה. במקרה כזה, את יכולה לנסות לומר לה שתינוק בן שנה וחצי לא יאכל, יש לו כיסא תינוק אז הוא לא יפריע לאף אחד. נראה לי שסתם לא בא להם, וזה סוג של התנשאות אז תחליטי לבד עד כמה את קרובה לבת דודה הזו ולפי זה תחליטי. אישית, מציעה לך להשאיר את הילד עם בייביסיטר לשעתיים, לנסוע עם בעלך רק בשביל חופה, ואח"כ לעזוב בשקט...

ראשית  כדי למנוע אי הבנות כדאי לברר בצורה ודאית שהם מתכוונים גם לילד בגיל ילדכם . (דרך המשפחה או באופן ישיר)

אם כן אז לא שייך להגיע עם הילד. פשוט כי הם ביקשו.

אבל גם לא לעשות הפגנות. ולא להפוך את זה לנושא לדיון במשפחה המורחבת (זה בסדר או לא בסדר שהם באים? לא יכלו להתאמץ יותר? וכו...)

הם החליטו את ההחלטה שלהם ואתם תשקלו ותחליטו את שלכם.

למעשה זה ממש תלוי בכם אם אתם רוצים להגיע לחתונה הזאת או לא ,ואם כן אז באיזה הרכב...(הייתי מבקש מאשתי שתחסוך את זה ממני...)

אם החלטתם שלא, אז יש לך מספיק תירוצים כך שגם לא תצטרכו להיות שם וגם הם לא יפגעו. (או שיפגעו אבל יעבור להם מהר.)

לגבי  השאלה אם זה התנשאות אז לענ"ד זה כמו כל שריטה של זוגות מתחתנים שצריכים להרגיש שהערב שלהם הכי מיוחד בעולם - וכל אחד והשריטה שלו -פשוט בציבור שלנו זו שריטה קצת שונה..

יש לי חבר בייניש למהדרין שברווקותו המאוחרת (שכבר נגמרה ב"ה) תמיד אמר  ברגעי יאוש שממש מצער אותו שתהיה לו חתונה עם ריקודים של זקנים שכל אחד מדדה לו לאיטו עם ילד בעגלה ועוד אחד על הכתפיים בעוד שלכל החברים היו ריקודים של חברה צעירים ורעננים ותוססים. (בסוף מרוב התלהבות היה שם הכי שמח ...)

הכי מובן שבעולם !

הם החליטו איך תראה החתונה שלהם ואתם תחליטו איך אתם משתלבים. או לא .

ופתאום מתברר לך שאי אפשר, וזה לא מתאפשר לך להגיע בלעדיו- אל תלכי..

אין מה לעשות.. הילדים ואת זה הינו הך

אך עם ממילא חשבת על בייביסיטר עבורו- זה משהו אחר..

נשמע שאת לא כזה רוצה לא?

בכ"א לא משנה איך זה נראה בעינינו.. כל זוג ושיקוליו הוא

החלטות טובות!

הרווחת תרוץ איך להציל את בעלך מחתונה חילונית עם הרבה התמודדות של העינים...

אם יש לכם אוטו (וזו לא טרחה עצומה) את יכולה לבקש מבעלך שקח אותך לשם שיעשה סיבוב של איזה שעה עם האוטו והילד ותסעו חזרה הביתה. 

כך לא תסעי לבד וגם תצאי בסדר עם החתן והכלה וגם בעלך ירוויח..

וי- בעלי היה כל כך שמח לפטור שכזה!

אםבמילא החתונה לא לרוחך למה את חייבת לבוא? יש אילוצים - נשארים בבית זה ללא יהרג ובל יעבור... (או שאולי חייבים לבוא כי זו בת דודה?) אםלא נעים אז כן, משאירים את הקטנצי'ק עם ביבי סיטר לשעה שעתיים ויוצאים מוקדם מהחתונה... (במידה ואת חייבת את בעלך... כי לבד לא תהיי כל המשפחה שלך שם. לא??)

או התנשאות. את השאלה הזו הם היו צריכים לשאול את עצמם. השאלה עכשיו האם  לבוא, ואם כן - באיזה הרכב, ואם לא - איך לא לפגוע ולהסתכסך.

היית רוצה שהילדים שלך יהיו שם?

מבחינת המראות, המוזיקה, הבלגאן, האווירה

ואת- היית רוצה שבעלך יהיה שם?

ואת- היית רוצה ש-את תהיי שם?

קודם תשאלי את זה

מבחינה מעשית-

מותר לזוג לקחת ביביסיטר ולצאת ביחד לערב בלי הקטנים-

לנשום זה גם חשוב!

(להבא- שאלות כאלו אולי יתאימו יותר לפורום נשואים טריים)

אני לא מבינה מה הקטע??

למה אם את אמא לילד את לא יכולה לעשות משהו בלעדיו??

ברור ח"ו לא להזניח!!!

אבל את לא קורבן...

אם זאת חתונה של בת דודה ואת צריכה ללכת אז לכי תגידי מזל טוב כמו בנ"א תביאי מתנה או כסף.. (מה שנראה לך מתאים..)

ותלכי...

ברור שזאת השקעה.. אבל ברצינות לא צריך לעשות מכול זבוב פיל!

ילד בן שנה וחצי יכול להיות עם אבא ערב.. 

עם כל הכבוד, החתן והכלה הם הענין פה ולא הילד.

אם רוצים לכבד ולא לחשוב רק על עצמנו כמובן...

לא לכל מקום צריך להגרר עם ילדים.

אני מאוד מבינה את הבקשה.

בהרבה מקרים ילדים עלולים להפריע,

ועם כל הכבוד- בערב הם אמורים לישון!

ולא להסתובב במקומות רועשים...

בעיני לקחת ילדים לאירועים בשעה כזאת זה לא לעניין קודם כל מבחינת הילדים.

סתם כדי שתראו דרך אחרת להסתכל על הדברים, לא כדי לשפוט.

אא"כ  זה מישהו ממש ממש קרוב שהם מכירים.  דודה שלהם למשל

ילדים בחתונה, עונש להם ועונש להורים.  או שאנחנו מתפצלים, או שלוקחים בייביסיטר.

הפעמים היחידות שלקחתי את ילדי היקרים לחתונות/מסיבות זה היה כאשר אחד האחים שלי התחתן או אחד האחים של בעלי. מעבר לכך, בכל חתונות בר/בת מצוות של בני דודים או חברים הילדים נשארו בבית. וזה לא בגלל שאינני אוהבת אותם חס וחלילה - אלא רק בגלל שאני אוהבת אותם מאוד. ישנן שעות שילדים צריכים לישון, אני לא מעוניינת שהם יסתובבו בשעות מאוחרות, אצלי הולכים לישון בשעות קבועות.

ילדים עד גיל 8 הולכים לישון בשעה 7 (וכשהגדולים היו קטנים אז השעה היתה יותר מוקדמת 6).

בגילאים 9 עד 12הולכים לישון בין 8 ל-9.

מאחרי בת/בר מצווה הולכים לישון בסביבות 10:30.

והגדולים יותר, לא ממש מוגבלים בזמן.

סליחה על ה'חפירה' - אבל הרעש שיש בחתונות אינו מתאים לאוזניהם הרגישות של התינוקות בני השנה וחצי. אם זאת היתה אחותך, אז אין ברירה. אבל בשביל בת דודה, באמת אין לתינוק מה לעשות שם.

לכי, תהני, קחי ביביסיטר או תשאירי את בעלך (יש לי תחושה שהוא לא ממש רוצה ללכת לשם), אבל תלכי - כי משפחה לא מחליפים. למרות שהחתונה לא תהיה דתית, אם תישארי עם בת דודתך בקשר, אולי יום יבוא והיא תתקרב אליך גם מבחינה רוחנית.

המון מזל טוב, ויש לשמוח שברוך ה' הם מתחתנים כדת משה וישראל. לצערנו בימינו זה לא ממש ברור.

אני מסתובב באופן קבוע עם אטמי אוזניים בתיק בגלל כל מיני חתונות.

פעם ראשונה שאני שומעת על דבר כזה..

אבל לגיטמי? כן!! מאוד!

[מה גם, סביר להניח שאם תבואי אם הקטן שלך לא תרקדי גם אם זה היה נפרד...]

קחי בייבסטר ולכי לבד עם בעלך... זה נחמד מדי פעם..

אני אלך לבד. בעלי והילד יישארו בבית...

תודה ובשמחות

זו ממש החלטה לאומית...

יש לנו הרבה חתונות כאלה,

פירוט באישי

כל העולם ואשתו. אם רוצים לא להגביל את הזוג במספר החברים שיזמינו. ורוצים לא להשתבש לגמרי מהוצאות  החתונה. לעיתים מזמינים כשלא מדובר במאד קרובים רק זוגות. ומי שקרוב משפחה וגם מרגיש כך מוזמן גם עם ילדיו. ממכתבך ניתן להבין שאת קרובת משפחה. אך לא מהמתלהבים-אז את לא חייבת להביא את ילדך. וחוץ מזה הזדמנות לצאת את ובעלך.

כשקראתי את הכותרת

הייתי בטוח שההודעה תהיה אחרת לגמרי 

זה באמת מקום לרחף בו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.