ואת צודקת.

אם לא כך, היית עונה.

...

כמעט התעלפתי:-/

וודאי שזה אסור. אני לא רואה צורך, או הנאה בלראות רצח ודם, ברמות כאלה.

ואני בהחלט חושבת שאם משהו נהנה מזה, אז... זו קצת בעיה

מסכים איתך מאה אחוז, ואכן יש פוסקים שאומרים שכל מה שאסור לעשות אסור לראות, א"כ פשוט שאסור להסתכל גם על סרטים מלאי אלימות וכדומה

שיש יצרים שונים לאדם ויצר העריות הוא החזק מכולם .

רובינו  לא נרצח במשך חיינו . אבל כשלון ביצר העריות ייתכן שכן .

בכל מקרה ודאי וודאי שלא צריך לראות סרטי אלימות זה משחית את הנפש.

הגרמנים ה'נאורים' גדלו על ברכי כיפה אדומה ודומיה, וזה מה שהכניס להם לראש את הרצח והדם. אם בנ"א נחשף לתכנים של רצח- אז לפח' בתת מודע הוא כבר פחות מזדעזע, ואח"כ עוד פחות וכו' וכו' ח"ו...

יצר הרע של עריות חזק יותר מיצר הרע של אלימות מהסוג שאת מדברת עליו. לכן יותר יש להזהר בפריצות 

מאשר מאלימות.

בעתונות החרדית מחרימים את שני הסוגים.

כאילו את רוצה לפתוח דיון אם מי שחושב אחרת ממך, אלא לתת לו בראש...

בסרטים רבים יש נגיעה בנושאים הללו. וזה מה שקובע. סרט שאין בו מהדברים הללו לא במילים ולא במראות. אמור להיות צנוע. וזה עוד לפני שמדברים על סרטים פרברטיים שזה רוב מוחלט של סרטי האימה. שלא מובן למה עושים אותם, ומעניין מה יש בקרביים של מי שצורך אותם. ומשהו עממי לסיום: אין סרט גרוע מהצופה בו.

בס"ד

נכון, באמת זה נראה יותר שאני "נותנת בראש" מאשר דיון, אבל בכול מקרה התפתח כאן סוג של דיון, למרות שלא היה כאן אפילו תגובה אחת שסותרת את הדעה הכללית כאן. כלומר כל מי שהגיב עד עכשיו מסכים על הנקודה הזאת.

#האם יש מישהו או מישהי שלא מסכימים? וחושבים שזה "לא הכי בסדר" אבל לא עד כדי כך שלא יראו את הסרטים האלו?

#האם יש כאן מישהו או מישהי שלא מסכימים עם הדעה שגם סרט אלים או סרט אימה (שלדעתי יש בזה הרבה דברים חולניים)

שהם נכללים תחת הקטגוריה "לא צנוע"?

לאלו שכן מסכימים עם הנקודה שזה לא תקין וזה לא צנוע לראות סרטים כאלו, למה לדעתכם כימעט ברוב ספריות הדי וי די או בחלק גדול מהסרטים שהנוער מהציבור הדתי כן יהיה אלימות או שהסרט יהיה סרט אימה, אבל בכול זאת הם לא יתביישו להגיד את זה,

או האם אי פעם שמעתם דיון בכיתה מפי רב, ר"מ, מחנכך או מחנכת שמדברים על חוסר הצניעות שבסרטים במובן האלים?

או שאפילו מגנים את התופעה?

האם אי פעם כשרציתם להביא או להמליץ על סרטים לכיתה, לשבט, לנוער או משהו כזה, האם רצו לדעת

שזה לא צנוע מהבחינה האלימה?

איך יכול להיות שרוב האנשים הדתיים לאומיים ראו כמה וכמה פעמים סרטי אימה וסרטים אלימים ולא ראו בזה..... בעיה?

אתם לא צריכים לענות לי על הכול, מספיק שתענו לי על הרעיון הכללי של השאלות

או על שאלה אחת ספציפית...

דיון מחכים! (ואם הבאתי על הראש, תסלחו לי   )

אלימות לשם סדיזם נראה לי כדבר בעייתי וחולני.

להגיד לך שכל סרט שיש בו אלימות הוא לא צנוע מבחינתי? 

אז לא..

אני אראה, ואני מניחה שגם את תראי.. סרטים על הגירוש למרות שיש שם אלימות.. באותה מידה גם סרטי שואה שרואים בהם דברים מזוויעים הרבה יותר אני אראה (טוב אני אדלג כי אני לא מסוגלת לראות את זה..) 

כנ"ל סרטים שמראים את האלימות הזאת מהפן השלילי, כמו לדוגמא "כשהנערים שרים" יש שם אלימות שבאה להמחיש את האוטיזם של אחד הילדים.. זה לא בא מהקטע הסדיסטי זה בא בשביל להעביר לצופה מסר כיצד להתמודד עם תלמיד חריג וקשה יותר מהסטנדרט (ראינו אותו במסגרת שיעור הוראה)

ואני מודה.. שיש סרטים שלא באים להעביר איזה מסר ממש ברמה גבוהה כמו שר הטבעות שראיתי (שוב.. אני בנאדם עדין.. באופן טיבעי העברתי את המראות הקשים..) אבל גם שם - זה לא סדיזם.. זה מלחמה בין העמים. הרג של אויב. כל התנ"ך מלא בזה...

אני זוכרת כשאחים שלי היו קטנים היה משחק כזה שקראו לו "דום" אאל"ט שכל הרעיון של המשחק היה מישהו שהולך עם רובה והורג את כל מי שלידו... הם די רחוקים מלהיות אלימים אבל אני מסכימה איתך שזה לא המשחק הכי חינוכי בעולם..

ו.. כמו שמישהו כתב פה למעלה לפני עריות זה יצר יותר גדול, זה יצר שיש בו בעיה גם בהרהור, וזה משהו שבעצם הראיה גורם תחושה מסויימת, זה לא רק ההשפעה העתידנית (שזה גם כמובן קיים) זה גם משהו שאנחנו באמת חיים בו ועלולים להכשל בו, אף אחד לא חולם לרצוח.. זה כמובן לא הופך רצח לבסדר זה רק מסביר למה כששואלים על ספר/סרט צנוע מתכוונים לזה ולא לאלימות.. 

בס"ד

יש סרטים שאי אפשר לראות בגלל בעיות צניעות,  ויש סרטים שמשחיתים את הנפש מצד אלימות.

אגב סצנות שיש בהם עבודה זרה (תפילות בכנסיה וכ') גם משפיעים על הנפש, וכל אחד מהם פסול בגלל סיבה אחרת.

לא כל סרט שאין בו בעיות צניעות הוא סרט שראוי לצפות בו, אך לא הייתי מבלבלת מונחים.

משום מה, הרוב ענו כאן בקשר לסרטים.

ולעניינו של דבר:

ביהדות יש שלוש עברות חמורות, החמורות ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

אני לא קוראת ספרים ולא רואה סרטים שנושאם העיקרי מבוסס על שלוש עברות אלו. יש ספרים וסרטים שאפשר להתווכח עליהם, וזה כבר דיון אחר. איך מגדירים רמת נקיות של ספר וסרט מבחינת שלושת הפרמטרים האלה.

ולכן ב"ה לא קוראת אפחד מהנ"ל^^...

ולא - זה ממש לא נקי  כשיש אלימות וכו'. זה ממש לא הולם את רוח היהדות. 

סתם ככה, נראה לי שעדיף לראות אנשים הולכים מכות מאשר גבר ואשה מתנשקים.

כי ערוה זה דבר שהיצר נוטה לו בלאו הכי, ולכן ברגע שאתה מספק לו את הסחורה-הוא מתפתה מזה.

אלימות זה דבר שלפחות סתם ככה אדם לא נמשך לזה בטבעיות, ואפילו בד"כ יש אצלו התנגדות לזה, אז אמנם הסרט מחליש קצת את ההתנגדות, אבל הסרט בכל זאת לא מעורר אותו לסדיזם, כי היצר הזה פשוט לא מספיק חזק בו כדי שיתעורר.

לכן סתם ככה, בד"כ בעיות בצניעות (דבר שבערוה) חמורות הרבה יותר מבעיות של אלימות.

עוד אפשר לראות שהרבה יותר קל לאנשים להכשל בדברים שבערווה, ואפילו אנשים גדולים נכשלים בזה לפעמים (אפילו אם בדברים קטנים), לעומת סדיזם ואלימות שרק אנשים שפלים ומושחתים לפי כל קנה מידה נופלים לזה.

אני אישית סולד מסרטים אלימים מדי, אבל נראה לי שהם מזיקים הרבה פחות מסרט בעייתי מבחינת צניעות. (אפילו אם בעיית הצניעות היא קלה מאוד. וסתם ככה אני משתדל בכלל לא לראות סרטים שנשים מופיעות הרבה, אם הן לא לבושות כדבעי)

(ועוד עובדה מעניינת-לפני זמן ראיתי סרט נחמד, צנוע לגמרי, בלי אלימות, המסרים חינוכיים, סרט ידידותי לחלוטין, רק שיש בו נער אחד ששר יפה, ובהחלט רואים שאלוקים חנן אותו בכישרון ובקול יפה, ואחרי שחשבתי לספר לחבר שלי על הסרט, החלטתי שעדיף שלא, מכיון שאני ודאי אכשיל אותו ב"לא תחנם"...)

לא יודעת,

צניעות מבחינתי זה לא לבוש וזה לא נשים לבושות עד חנוקות וזה לא חמישים אלף מטר בין גבר לאישה,

אני מרגישה שהציבור הדתי והחרדי בתוכו, עיוותו את מושג הצניעות, מעולם, בשום מקום בתורה שכתובה בתנ"ך לא כתוב

שצניעות זה יחסים של איש ואישה.

נכון יש את כל העניין הזה של בת מלך פנימה(שלא ידוע לי שכתוב את זה בתנ"ך)

אבל האובססיה הזאת, לפעמים אני תוהה לעצמי, מה אתם הגברים חושבים על נשים,

שטן? יצור שכול מטרתו לפתות אתכם?

למה אתם כל כך אובסיסייבים לגבי זה? (ולכן מאידך, המחנכות והאימהות אובססיביות ללבוש שלנו)

לפעמים אני תוהה וחושבת שכל העיסוק הזה מראה על קצת....... ראש שלא לגמרי עסוק בתורה.........

אם אדם דתי לא מתבייש להגיד שהוא הולך לראות סרט אימה(שזה סרטים חולניים)

ולדון עם החברים שלו באיזה סרט אימה הוא הכי טוב,

אבל חס וחלילה שהוא יראה אישה בסרט, או אישה עם פחות משלושת רבעי

הוא ימות, הנשמה שלו תזדהם,(אני גורמת למישהו אחרת להרגיש כך??????? או יותר עצוב, אתם מחפיצים את הנשים עד כדי כך שמבחינתכם הם אובייקטים בסיכון)

אבל צפייה בסרטים סדיסטיים וחולניים למיניהם, זה מספיק טוב

בשביל שהקומונרית, המדריכים, המורים וההורים יאשרו את זה מבחינת צניעות!!!!!!!!!!

אני מתביישת.

וכן!!!

צניעות זה לא רק שאיזה גבר לא יראה לי את כפות הידיים( כי אני לא אדם, אני אובייקט מהלך!!!!!)

צניעות זה בנפש, זאת ענווה. זאת התנהגות של ענווה.

לכן אני לא אלך בצורה פרובוקטיבית- מתוך ענווה.

לכן אני לא אדבר בגסות( לא רק קללות, אפילו סתם דיבור חצוף ומתנשא)

לכן אני אוכל בצורה נעימה ויפה

לכן אני אראה סרטים שלא נוגדים את הענווה (רצח, אלימות למשל)

צניעות זאת עדנה של הנפש, ענווה בהתנהגות,

צניעות זאת דרך ארץ!!

ולא, אל תענו לי על הצניעות של האישה,

תענו לי למה אף אחד לא מבין מה זאת צניעות, ולמה מתעסקים רק בגוף-------- של האישה.

רק לסיפא של דברייך - את צודקת במאה אחוז.

אך לפי תחילת דברייך רואים שאת לא גבר. וכנראה גם לא נשואה.

אין מה לעשות יצר העריות הוא יצר חזק מאוד, גם לאנשים צדיקים מאוד, ולכן ההלכה נתנה גדרים של צניעות לאישה - כן, גם בלבוש. ואין שום קשר בין מחשבות של עריות למחשבות על האישה כאובייקט. תאמיני לי, שיש הרבה גברים שמתחתנים עם "אובייקטים" כאלו.

זהו. עד כאן דברי כאישה (נשואה). מאחלת לך שתמשיכי להתלבש בצניעות ולשמור על נפש מעודנת מתוך ענווה, וגם מתוך שמירת ההלכה.

אבל ברור לך שדישה בנושא כמעט בכול מצב אפשרי זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב
כשמרוב התעסקות בעריות, שוכחים מהעבודה זרה(חילול ה') ושפיכות דמים(אלימות פיזית ונפשית)
זה מצב לא תקין. אם לתלמיד בישיבה אין בעיה לראות סרט אימה אבל הוא מפחד (כן מפחד) מאישה בגיל של סבתא שלו,

זה בעיה. ועוד יותר, יחסים בין איש לאישה זה דבר תקין, בריא, נכון.

רצח,

התעללויות,

ושאר בישין מרעין,

אפילו כשטוענים "שזה לא משפיע, אולי רק לטווח ארוך",

זה עדיין:

לא תקין, לא בריא ובוודאי לא נכון.

למה זה או זה או זה??. למה לא גם זה וגם זה??

אני גם חושבת שאלימות וכו', משחיתות את הנפש. אבל זה לא סותר שגם דברי ערווה....

כמו שאמרו למעלה, זה נבלה וזה טרפה...

אלא שבדורנו היצר החזק ביותר הוא יצר העריות. בתקופת התנ"ך היה זה יצר עבודה זרה. אולי הייתה גם תקופה שהיה יצר הרע חזק לשפיכות דמים.

אך מכיוון שבדורנו היצר המדובר הוא השולט ביותר על האדם - לכן גם ההתגוננות כלפיו היא החזקה והנוכחת ביותר. זה לא סותר שצריך לשמור על עצמך גם מהיצרים האחרים.

בקיצור, נחכה לימות המשיח, שאז אולי היצרים האלה לא ישלטו בנו כל-כך חזק, וגם אז, מן הסתם, לא ייצרו סרטים וספרים שמגיעים למקומות נמוכים כאלה.

על צניעות אבל הם עמוסים מאוד בדיבורים על עריות, שזה מה שנקרא היום צניעות.

אין אפוטרופוס לעריות. לסדיזם יש. וכמדומני שרוב בני האדם הם מספיק חזקים כדי להיות אפוטרופוס לסדיזם.

אני לא אומר שנפשם לא יכולה להשחת, וגם אם לא להשחת, יכול להיות נזק לנפש. זה ודאי. ועדין זה רחוק מאוד מדבר שבערווה.

אנחנו לא רואים בנשים אובייקט. אבל יש לנו יצר, והיצר הזה כן רואה בכן אובייקט. אז מה נעשה?!

ככה נבראנו, והדרך להלחם ביצר, היא לא להנגיש את האובייקט יותר מדי, וכאשר מה שאדם יידע על נשים זה רק מידע חיצוני, וכשיראה אותן, יראה רק את פניהן, ולא ידבר איתן הרבה, אז הגירוי של היצר לא יהיה חזק, וממילא האדם יוכל לראות באישה מישהו בעל כבוד ולא גוף. היצר שלנו רואה גוף, והוא מזהה את זה מהר מאוד. רק קדושים מעטים וצדיקים מאוד מסוגלים לשעבד אותו לחלוטין (לכן נאמר "אין אפוטרופוס לעריות"), וכל השאר פשוט צריכים למנוע אותו ממגע בכל מה שמעניין אותו.

אגב, עובדה בשטח, רבים מאוד (מכל העמים והדתות) מכורים לפריצות באינטרנט, מעטים (אם בכלל) מכורים לסדיזם.

אני מאחל לך שלעולם לא תביני מה כוחו של יצר העריות.

אמנם יכול להיות שכדאי להתנזר גם מדברים רעים אחרים, אבל ברור שחומרתם של דברים אחרים הרבה יותר קטנה.

אפילו כשמדובר על אלימות חמורה, ופריצות מעטה.

בכלל לא מדויק לומר,: אין אפוטרופוס לעריות. לסדיזם יש. וכמדומני שרוב בני האדם הם מספיק חזקים כדי להיות אפוטרופוס לסדיזם."

אדם צריך לעבוד על מידת הרחמים שלו, הוא יכול בקלות לשחוק אותה.

"ונתן לך רחמים, וריחמך" כמדומני שזה כתוב על מלחמת מצווה שהקב"ה מברך את עמ"י במיוחד, שלא תשפיע על הרחמים שבליבם.

הצפיה בסרטים אלימים, הוכחה חד משמעית כמעלה את המעשים האלימים.

גם הקריאה בספרים כאלה. (אחרי השואה\ בעלות הברית צנזרו את כל ספרי הקריאה של הגרמנים ימ"ש, שהיו מלאים בדם מגיל 0.. כיפה אדומה ודומיה...)

זה שאנשים כ"כ לא מודעים ליצר ההרסני והאלים שבליבם, רק גורם לי לחשוב שהצפיה/קריאה בחומר אלים, הרבה הרבה יותר בעייתיות

אבל אחרי שאדם קורא ספר לא צנוע ..

להתנהג יותר באלימות, כולל אלימות פיזית.  כן. זה מזיק לנפש.

אגב,גם לא כל אחד שקורא ספר לא צנוע, הולך מיד וחוטא.

בד"כ הדברים הללו גורמים להשפעה מצטברת.

גם על נשים אגב, לא רק על גברים.

וכמו שאמרו כבר למעלה, זאת נבלה וזאת טרפה!

אבל כן חוטא בחטאים קלים (יחסית לגילוי עריות ממש).

שמותר לראות מה שמותר לעשות....

כלומר אם מותר לרצוח אז מותר גם לראות רצח...

לכן יהיה במקרה שלנו אסור לראות רצח...וכדומה(שאר איסורים..)

הגדרה מעניינת.

שרואים רצח בסרט,יודעים שזה לא  אמיתי..(בן אדם לא ימות בשביל סרט..)

אני לא יודע אם ההפך הוא הנכון,שאלימות משפיעה יותר מחוסר צניעות,אך זה מספיק ששניהם גרועים.

בהחלט שניהם מחלחלים אל הנפש,ויש עוד סוגיות שצריך לתת עליהם את הדעת כמו נורמות שמתוארות בספר/סרט ועל ידי התחברות עם הספר אפשר להיות גם מושפע מהם ולהשחק,תפיסות עולם מעוותות ועוד.

על כן אין סיבה לחשוב שסופר נכרי יכתוב ספר נקי ברוח תורת ישראל כאשר תפיסת העולם שלו והנורמות הסובבות אותו הן נוראיות ורחוקות מאד מדרכנו.

כן אבל לא אמרתי מי יותר גרוע או משהו כזה, (או שכן?) מה שהתכוונתי זה

להעביר ביקורת על ההתמקדות (המיותרת לדעתי)

על סרטים לא צנועים מבחינת "איש אישה",

(אני לא מדברת עכשיו על "אויויויוי", על סרטים "אמריקאיים טיפוסיים", לדוגמה)

כשעל סרטים לא צנועים של הנפש, כמו אלימות או מעשיים חולניים,

אין איש משמיע קול זעקה ובכיתה אין מורה או רב שמדברים על זה,

ובמקומות דתיים אין בעיה להראות סצטנות שכוללות אלימות או התנהגויות מעוותות אחרות,

והשאלה שלי הייתה איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות שהתפיסה שלנו התעוותה כל כך, עד שאנחנו רואים בעיה ביחסים של איש אישה,

אבל זה בסדר גמור מחבחינתו להרוס ולפגוע בנפש שלנו עם זוועות חולניות?

נכון, יחסי איש אישה, זה דבר מוצנע, אבל עדיין בריא ונכון לאחר הנישואים.

אבל אלימות היא רעה תמיד, סטדיסטיות אסורה תמיד, וזוועות כאלו ואחרות אסור שייתקיימו!!!

הלא מידת הרחמים היא מידתו של הקב"ה, ואנחנו צריכים להיות רחמנים בני רחמנים,

כמו עיר הנידחת, שבני ישראל מצווים להרוג ולהרוס אותה,

אך עדיין נהית בהם מידה של אכזריות, אפילו שזה בציווי אלוקי,
ולכן ה' צריך לתת להם רחמים, כדי לאזן את האכזריות שנוצרה כתוצאה מכך.

ה', בכבודו ובעצמו מראה לנו שהוא רוצה שנהיה רחמנים, עובדה-- אחרי הרס העיר הוא נותן לנו רחמים בליבנו,

כלומר, אכפת לו שנהיה רחמנים ולא נתקלקל ברחמנות שלנו ונהיה אכזריים.

אז היכן הם, גדולי התורה?

היכן יש הלכות, תילי תילים שיספרו לנו כיצד לגרום ללבנו לחוס?

היכן הם "הצנזורים" של ההורים, של המחנכים, של הרמי"ם, של הקומנרים, המדריכים?

איך את הדבר הגדול והחשוב הזה פיספסנו?

גם אם לא נלך ונרצח, גם אם לא נתחיל להכות

עדיין ליבנו נאטם, עדיין המראות האלו נצרבים במוחנו, עדיין נפשנו נטמאת.

לבין אסור באופן מוחלט.

כל דבר שקרוב לעניינים שבערווה-הוא אסור.

כל הדברים האחרים שאת מדברת עליהם, הם לא ראויים, לא טובים, אבל הם בסדר.

איך אני מעז להגיד על דבר כזה שהוא בסדר? כמו שאם מישהו יגיד לי שמה שהוא אוכל מידי יום ביומו זה שניצל וצ'יפס לכל ארוחת צהריים, וזבל אחר לארוחות האחרות, והמון ממתקים ושאר מהרסי ומחריבי הגוף, אז ודאי שזו מידה מגונה ומזיקה, אבל זה עדין בסדר.

א.אני חושב שמה שכתבת לגבי תלמידי חכמים לא נכון,נתקלתי בהרבה מאד שותי"ם שמתייחסים גם לצד של האלימות,השפה והצניעות (וכו') גם יחד ולא רק הצניעות.

אולי הצניעות מודגשת אצלנו (ואני בכוונה אומר אצלנו,שכאמור בשותי"ם הלכתיים מתייחסים גם לזה דווקא) משום שההשפעה שלה היא לדבר עבירה,ואילו האלימות שבסרטים אינה גורמת לנו חלילה ללכת ולרצוח משום שעדיין ישנו פער בין הפן המעשי של הזק לאחרים במציאות לבין נפש שמתקלקלת ונטייתה הופכת ליותר אלימה,מה שכן בעקבות כך אולי נדבר בצורה אלימה לחברים ולהורים,הסבלנות שלנו תדחק הצידה והנטייה שלנו בשיח וביחס כלפי הסביבה שלנו תתקלקל,אולם ההשפעה הזאת היא פחות ניכרת לעין,אבל כמובן שזה רק בעניין מה שניכר,ההשפעה היא אכן חמורה אם מסתכלים על זה מנק' אובייקטיבית.

ואילו שבענייני צניעות הדבר יכול לגרום לעבירה מיידית גם בחדרי חדרים,זה גם פסיכולוגי,משום שגם עבירה בחדרי חדרים ללא הזק לאחרים כביכול יכולה להיות חמורה מאד,אולם זה פחות ניכר בצורה שטחית.בנוסף (לענ"ד),מכיון שיש לאדם נטייה טיבעית לזוגיות וזה לא רק עניין של תיקון מידה של נטיית הנפש לאלימות,אז ההשפעה של חוסר צניעות יכולה להיות עוצמתית יותר ולעוות את הטבע הזה למקום שפל במקום למקום הגבוה.

אולם כך או אחרת ברור ששניהם גרועים,ושניהם משפיעים על הנפש.אם מישהו לא ילך וירצח באופן מיידי בעקבות סרט זו לא נחמה,זה ברור שישנו פער עד רמה כזו,אך בעקבות כך הוא בהחלט יכול לרדת רוחנית,להתקלקל ולהתחיל להתייחס לסביבה בצורה לא ראויה או בצורה פחות ראויה ממה שהיה רגיל לפני כן,ותמיד יש טוענות למה אנו צודקים ומדוע יש לכעוס על החברה ולכן על גב הטענות האלו הירידה יכולה להיות אף פחות מורגשת,ורק בפרספקטיבה לאחור ניתן לראות כמה אותו אדם ירד בעקבות האלימות הזו שחילחלה לנפש.

האלימות יוצרת גסות בנפש,כאשר אדם רגיש לאלימות נראה לענ"ד שהוא גם רגיש במידה אחרת למציאות כולה,עדין יותר ועל כן יכול באופן פוטנציאלי לשים בצורה טובה יותר כל דבר במקומו ולהתקדם בעבודת ה' מתוך טוהר גדול יות.

אגב בהערת צד כללית,סרטים אלימים הופכים את החברה כולה ליותר אלימה,ויכול להיות שהרבה מעשי רצח ואלימות שקיימים היום היו נמנעים מלכתחילה אילו החברה לא הייתה ניזונה מתכנים שכאלו,כוונתי שהמתח הכללי של האלימות היה פחות בהרבה ומימלא כמות מסויימת של אנשים מסך מעשי האלימות לא היו מגיעים למצבים קיצוניים כאלו אילולא ניזונו מתכנים שכאלה במשך שנים.

אני 77 ,אני לא יודע אם נכון לומר שזה לא ראוי בלבד ולא שזה אסור,משום שראיתי שות"ים שמתייחסים לזה,אולם אינני בקיא מספיק לרדת לדקויות של ההבדל בין שני התחומים ולדון מצד מה כל אחד אסור ועוד,אך אוכל לצרף שו"ת לדוגמא:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=13875

אם את כותבת שיחסים בין איש ואישה מותרים לאחר נישואין אל תכתבי שאלימות היא רעה תמיד והרי חיילינו שומרים עלינו על ידי רצח ושפיכות דמים.

הבעיה היא שיש אלימות שהיא לא פיזית, אלא מילולית שהיא לעיתים גרועה יותר מאלימות פיזית, ואליה בכלל לא מיחסים חשיבות.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.