ונדמה לי שגם שני הקודמים היו קמים עד גיל די בוגר. וגדלו בסדר. ככה שזה לא נשמע לי "לא תקין".

את יכולה לנסותלהוסיף באמת דייסה בערב. אני נותנת דייסה נמסה על בסיס מים בכפית. (לא במקום ההנקה).

אבל אם זה לא עוזר אז נראה לי שלא צריך להלחץ.

מתעוררת במקום לישון רצוף ואולי זה לא טוב לה? כי היא רעבה? עולה במשקל טוב?

האמת היא שיונקים די מתעוררים וגם אם את אומרת שהיא אוכלת כמות- עדיין כמובן כיף לה לינוק אז זה לא רק מרעב.

אם זה מפריע לך מהסיבות הנ"ל אפשר לחפש דרכים להשביע, ארוחת ערב טובה, דייסה...

אם זה רק מפריע לך "שכלית"- תקין או לא תקין, הייתי עוזבת את זה, מה זה משנה מה אצל אחרים? כל אחד והעניין שלו, ולמרים*- קשה להגיד- "בגיל הזה אמורים לישון לילה שלם", אני מרגישה שבנושא הזה אין "אמור" ו"לא אמור".ממש כל תינוק והקטעים שלו, בפרט יונקים.

קיצר- אני חושבת שיונקים מתעוררים בלילה וזה נורמלי, אם היא לא רעבה אלא סתם מתוך הרגל לינוק- לתת מוצץ..להרגיל שאין סיבה להתעורר.

בגיל של ביתך ישנים לילה שלם!

נראה לי שביתך רוצה זמן איכות עם אמא ולכן היא יונקת בלילה.

את לא מוצץ וזכותך לשון כמו בן אדם בלילה.

תני לא מוצץ ,בגיל שלה היא צריכה ללמוד לא להתעורר בלילה .

אפשר ללמד אותה את זה לא מסובך.

עלולים להיות כמה לילות קשים ,אבל אחרי מספר ימים היא תישן לילה רצוף.

לפני שאת מתחילה את השינוי דברי איתה (אני יודעת זה נשמה קצת מוזר אבל)

כשאני הייתי עושה את זה הייתי אומרת להם לפני שאני מהלילה הזה יותר לא קמה ואם משהוא יקום אני אשן וכו'.

תאמרי לילדה מה שנראה לך אבל זה חשוב מאוד.

אל תקומי אליה היא תבכה תצרח וכו ,לא להישבר אחרי כמה ינמים הם מבינים שהם צריכים לשון כל הלילה.

בהצלחה ולילה רגוע. 

לתת לה לבכות עד שתתייאש נראה לי ממש לא טוב. לי בכל אופן זה לא מתאים. 

הבעיה היא, שמלא אומרים לי שזה נורא מצידי שאני הורסת לילדים את החיים, כי ילדים צריכים גבולות, ילדים צריכים להתרגל לישון לילה שלם, כי אין כמו לישון במיטה שינה רצופה שמפתחת וככה הילד גדל וכשיש לי בעיה עם ילד גדול עם גבולות, אז מאשימים אותי שהכל התחיל שלא נתתי גבולות בלילה כשהיה בן שנה וזה יוצא בגיל 5 .

ואני משתגעת מיזה!! אני כל הזמן לא יודעת אם אני עושה טעות חמורה בכך שאני נותנת לילדים לבוא למיטה. שאני מניקה תוך כדי שינה עד גיל שנה וחצי בערך. הילדים שלי מאוד דבוקים אלי, אולי זה בגלל זה???

אני צריכה שיגדו לי שזה בסדר, שאני לא הורסת לילד את החיים, הגבולות, וכו'. !!! או להפך, ואז הילדים הבאים בעז"ה כן אעמוד על כך, אבל נראה לי מלכתחילה לא אניק, כי אני רואה שאני לא עומדת בכך, אם אני מניקה אז אוטומטית גם בלילה אני מניקה, אני עצמי לא יכולה לעשות את הגבול לעצמי לא להניק בלילה כי זה הכי קל לי.

מה אתן אומרות???

הנקה זה הדבר הכי טוב לילד, בטח בגיל שנה וחודשיים, ואת תעשי רק מה שטוב לך, אם לא מפריע לך שהם קמים- סבבה. מי שמפריע לו- שיטפל בזה בדרכים שנראות לו. אני רואה על ילדיי שככל שיותר קטנים- השינה פחות רצופה בלילה, וככל שגדלים זה הולך ומסתדר בע"ה אז בלי לחץ, הגיל עושה את שלו.

מה שכן- בגיל גדול כמו 3 ומעלה נראה לי כן להציב גבולות.

כל אחד במיטה שלו או שינה משותפת- תלוי בהחלטת ההורים. הנקה זה שונה לגמרי מנושא השינה בגיל גדול יותר.

בגיל 3  להתחיל להציב גבולות לשינה זה לא מאוחר?

זה פחות או יותר מה שקורה אצלינו, ברגע שעוברים למיטת מעבר בגיל 3 אז ישנים לילה שלם במיטה שלו, ובאים רק בשש בבוקר,

אבל אחרי שיחה עם חברות וכו', אני מבינה שאני עושה טעות נוראית , שאני לא אתפלא אם הילד בגיל 5 לא ממושמע בדברים אחרים, כי הכל התחיל מגבולות השינה בגיל חצי שנה.

אבל למה תינוק בגיל חצי שנה לא יכול לקבל אוכל בלילה?

וכמה זמן זה שינת לילה אצלך?

את לא עושה שום טעות.

את הגבולות במשפחה שלך את ובעלך מחליטים. רק אתם!

את הגבולות בבתים של חברות הן מחליטות.

מרשה להם לישון איתך עד גיל 3? כל עוד החלטת שאת מרשה, ולא נכנעת לבכי שלהם וכד', זה לא משפיע על גבולות אחרים שהצבת.

את עושה מה שהכי טוב לך ולילדייך "חנוך לנער על פי דרכו" כמו שחינוך מותאם לכל ילד לפי מה שמתאמים לו, עוד יותר מה שמתאים במשפחה אחת לא מתאים למשפחה אחרת.

טוב לך עם זה? הילדים שלך בשלב זה שמחים ורגועים? אל תדאגי למה יהיה בעוד כמה שנים.

הצבת גבולות משתנה בין משפחה למשפחה לפי מה שכל אחד מחליט שחשוב לו.

לך חשובה שהשינה שלך תהיה טובה כדי שתתפקדי טוב ותהיי רגועה ביום למחרת גם אם זה במחיר של להביא תינוק למיטה שלך לינוק? מצוין, לאחרת לא מתאים- גם מצוין.

אני יכולה לספר לך מהניסיון האישי שלי, את כל הלמידות עושים על הבכורים 

את הבכור שלי (היום בן כמעט 7) העברתי חדר בגיל 3 חודשים כי שמעתי שלא טוב להרגיל תינוק לישון עם ההורים ובעלונים שמחלקים בטיפות חלב כתוב משהו מעין זה וכו' וכו'.

קמתי אליו כל לילה להנקה בחדר שלו גם אם זה היה פעמיים- שלוש  בלילה. הוא התחיל לישון לילה לפני גיל שנה לא זוכרת גיל מדויק בלי שהרגלתי אותו למשהו. בתור ילד קטן היה מאוד קשה איתו, המון קושי בהצבת גבולות, התחלנו איתו תהליך של ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל 3, הטיפול בפועל התחיל אחרי גיל 3, כשעיקר הטיפול היה סביב הצבת גבולות מתוך משחק- להתחיל משחק- לשחק עד הסוף- להחזיר ובהמשך גם עבדנו על המוטוריקה העדינה שגם בזה יש לו קושי.

היום הרבה יותר קל איתו הוא הרבה יותר ממושמע וסה"כ מקבל גבולות בצורה סבירה לגילו (כלומר זה לא שהוא עומד דום על כל דבר הוא כן משתדל לבצע את מה שנדרש ודי שומר על הכללים בבית).

כשהוא עבר למיטה משלו- הייתה תקופה שכל לילה בא לבקר אותנו.

בילדה הבאה (בת 5), בהתחלה הייתי קמה להנקה ומחזירה למיטה עד שנשברתי כשהיתה בת כמה חודשים ולקחתי אותה למיטה שלי כשהתעוררה בלילה  מתוך חוסר ברירה כדי שאוכל לתפקד יום למחרת. גם איתה יש קושי עם גבולות, בגיל הצעיר היה טוב יותר מאחיה הגדול, היום יש קצת יותר קושי שככל הנראה נובע מבעיה כלשהי שגילינו לאחרונה, מה שנקרא קושי משני.

בילד השלישי (בן 3)- מלכתחילה החל מכמה שבועות אחרי הלידה (כשראיתי שהוא יכול לתפוס טוב בשכיבה) ברגע שהתעורר בלילה לקחתי אותו אלי למיטה. התחיל לישון לילות בגיל 4-5 חודשים, היו התעוררויות מידי פעם, לא באופן קבוע ומקסימום פעם בלילה. איתו הכי קל, לפחות בשלב זה עם הצבת גבולות. מעולם לא בא אלינו למיטה, גם כשעבר למיטת מעבר.

והיונקת הנוכחית- מחוברת אלי 24/ 7  כמעט לא יורדת לי מהידיים, אני נותנת לה לישון עלי בכיף גם מעבר להרדמות. עוד לא יודעת איך היא תהיה בהמשך 

אז נכון, לגדול יש קשיים מסוימים (בטיפול), שהם הרבה מעבר לאיך גידלתי אותו בתור תינוק והשלישי הרבה יותר רגוע ממנו באופי שלו. לא הייתי ממהרת להגיד שזה קשור נפשית לצורת הקשר בגיל הינקות.

לא חושבת שעשיתי טעות עם מי מהם בדרך בא בחרתי לגדל, רק עשיתי מה שנכון לי באותו רגע ואם כבר להגיד שיש קשר בין הרגלי שינה לגבולות, אצלי לפחות הוכח אחרת מאיך שאנשי מקצוע מנסים להראות.

אין בדברי שום אמירה או ביקורת למי שנוהגת אחרת, רק הראתי את הצד שלי ומה מתאים לי ומן הסתם זה לא מתאים לכל אחד/ת

והאמת ממש ממש ריגשת אותי!!!!

יש אהמות שהכל אצלהם לפי כללים, צריך לישון לילה וכו. זה כמו צבא (ואלו האמהות שנותנות לי את ההרגשה הרעה של חוסר גבולות ,שאני לא נותנת לילדים שלי בלילה)

אני מאוד שמחה שמהילד השני והשלישי הבנת שזה לא צבא וצריך להתגמש. אני לא אומרת שעשית טעות בילדים הראשונים, פשוט אולי יותר גדלת והבנת את המשמעות שילד צריך להיות  בהתחלה לפחות כמה שיותר מחובר לאמא. (אולי כן הבנת, רק עשית לפי הכללים של טיפת חלב..)

לא מפריע לי. מבחינתי זה לילה שלם, כי היא חוזרת לישון...אני לא יודעת אם זה מרעב או מרצון להרגיש אותי, אבל גם אם זה מרצון להרגיש אותי- נראה לי שזה צורך נפשי מספיק חשוב, ומה אכפת לי לספק לה את הצורך הזה...

יש ילדים שבגיל הזה ישנים לילה שלם לגמרי ויש שלא. כל עוד את בסדר עם ההנקה הזאת וזה לא משגע אותך- תמשיכי, זה לא ימשך לנצח. אם זה משגע אותך- אז אולי תנסי לתת לה בקבוק מים או תה (בלי סוכר) כשהיא קמה. או פשוט להרדים אותה בחזרה בלי הנקה. זה יכול להיות קשה לך ולה, אבל לענ"ד אם רוצים להמשיך עם הנקה לאורך זמן- מוטב להפחית אותה קצת כשזה מעיק ומציק מאשר להפסיק לגמרי.בהצלחה

אם את רוצה לענות לפותחת ולא למרים את צריכה לפתוח את ההודעה הראשונה וללחוץ שם על "תגובה"

ולא ללחוץ "תגובה" בהודעה של מרים.

ככה השירשור יהיה יותר מסודר וברור.

הייתי מוסיפה בקבוק מטרנה עם דייסה לפני השינה אבל אז זה אומר שאולי היא תפסיק להתעורר כדי לינוק ואולי ההנקה תפסיק.

אז תלוי בך, אם כבר לא כ"כ אכפת לך להניק תוסיפי בקבוק.

הבן שלי יונק טוב וגם מקבל בקבוק או 2 כל יום

בטח ובטח לא בגיל שנה וחודשיים.

בגיל הזה אוכלים הרבה יותר מההנקה גם מוצקים. וחייבים לאכול יותר!!

היא קמה הרבה פעמים בלילה, ורוצה להרגיש אותנו. 

עד 12 בערך מספיק להרים, לנדנד וכו' ואחר כך כלום לא עוזר כי היא רעבה, ורק הנקה. 

גם אחרי 12 כשהיא כבר שבעה לכאורה היא מתעוררת הרבה, ואז אני כבר הולכת לישון, ואין לי כוח, אז אני לוקחת אותה אלי למטה לכל הלילה.. והיא יונקת עוד במשך הלילה.

לי זה לא כזה מפריע, אבל לבעלי קצת כן, וגם הוא חושב שזה ממש לא הרגלים טובים לבת, ושהיא צריכה לישון נורמלי, בלי הרבה התעוררויות, ולא אמורה לאכול בלילה..

אשמח לעצות נוספות מה לעשות.. איך תישן יותר טוב וכו'..

תודה רבה! 

ודווקא אחרי חצי שנה התחילו להתעוןרר יותר.

הם יותר מודעים למה שקורה מסביב וגם שעות השינה שהם צריכים משתנות כנראה.

אז זה לא כזה יוצא דופן...

מוצקים או הנקה?

אם רק הנקה תתחילי בזה שתתני לה ארוחת ערב ממש- לחם+ ממרח/ חביתה/ גבינה/ ירקות/ דייסה על בסיס חלב וכו'.

משהו משביע ורק אחרי הארוחה הנקה שלפני השינה.

אם היא אוכלת טוב ארוחת ערב ובכל זאת מתעוררת, כנראה שהיא עוד זקוקה לתוספת הזאת. אין בזה חוקים, תינוק לא צריך לאכול לפי תכתיבים של "מה אמור להיות" אלא לפי מה מתאים לו. כמובן שאני מדברת על מצבים רגילים שהארוחות באופן כללי מפוזרות לאורך היום בצורה סבירה ומווסתת.

לא קורה לך לפעמים שאת אוכלת ארוחת ערב ופתאום לפני השינה את רעבה/ מתעוררת בלילה מצמא? למה לתינוק אסור להרגיש רעב/ צמא בלילה?

אולי השעה של ארוחת הערב קצת מוקדמת ובגלל זה היא רעבה באמצע הלילה?

בגיל הזה הייתי נותנת ארוחת ערב לא לפני 6 וחצי ואחרי אמבטיה, כי מים גורמים לתחושת רעב, נכון שהם מתלכלכים מאוד באוכל, יש לזה פתרונות- להלביש סינר לשמור על הבגדים ואחרי הארוחה שוב לשטוף פנים וידיים, יחד עם צחצוח שיניים.

תנסי אולי לשנות קצת את הסדר של הערב.

סתם רעיון לדוגמא, ממש לא צריך להיצמד לזה- כשחוזרים מהמעון- עד כחצי שעה לאחר שחוזרים לתת לה משהו קטן לאכול כמו פריכית/ פרי, עוד לפני שהיא מראה סימני רעב כי את כבר יודעת שהיא תהיה רעבה בקרוב, אבל שלא יהיה צמוד מידי לארוחת הערב ואז לא יהיה לה מספיק תיאבון. משחק/ סיפור/ יציאה וכו' עד6-6 ורבע, מקלחת, ארוחת ערב ואז הנקה.

בגיל הזה הנקה לרוב מעניקה את הערכים התזונתיים שהגוף זקוק- וזה חשוב מאוד, אך לא מספיק משביעה. זה כמו שתשתי חלב כדי לשבוע ממנו. ההשוואה לחלב היא לא מבחינת הערכים התזונתיים, אין דבר שווה ערך לחלב אם, אלא לכך שהוא משמש לשתייה ולא לשבוע.

כל מה שכתבתי זה בהנחה שאת אכן רוצה לצמצם את ההנקות בלילה, אם לא מפריע לך תמשיכי כך, לא רואה סיבה להרגיל פעוט לשינה ש"מתאימה לגילו" כשיש לו את הצרכים הייחודיים שלו. אם מפריע לך/ מקשה עליך, תנסי לשנות.

היא כנראה צמאה  אם היא שותה גם מבקבוק תתני לה מים .אם היא אוכלת טוב לפני השינה אני לא חושבת שזה רעב אלא צמא בעיקר עכשיו בימים החמים תינוקות וילדיפ מתעוררים מצמא

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..