ככה:
אני אמא לכמה ילדים, גדלתי במשפחה הרבה יותר קטנה ויותר אמידה ממה שהקמתי ולתוך מציאות שאני לא צריכה לעשות הרבה, תמיד היו בבית של ההורים שלי עוזרות ולא היה הרבה בלגאן. היום אנחנו משפחה עם הרבה ילדים, עובדים לפרנסתינו והמשכורות מספיקות לגמור את החודש ולמה שהכרחי, אי אפשר להחזיק עוזרת קבועה בשום אופן בלי שזה יבוא על חשבון דברים דחופים יותר, אני פשוט קורסת תחת העניין של ניקיון וסדר בבית. אני מנקה המון אבל ממש המון וזה למרות שאני פשוט שונאת את זה, אבל איך שהוא העניין הזה אף פעם לא עומד תחת שליטה כל שהיא בבית, הילדים רואים שיש בלגאן אז הם מבלגנים עוד יותר,יש גילאים שכבר יכולים לעזור אבל לא בצורה משמעותית אף פעם ואני רק יושבת ולא מאמינה שאני תקועה במציאות כזו. אני שמחה בזה שיש לי הרבה ילדים, אוהבת לטפל בהם וחיצונית הם מטופחים מאוד ומוצלחים, אבל אני לא מצליחה להשריש בהם את העניין של סדר וניקיון בשום אופן, אולי כי אני עצמי בתוכי פשוט שונאת לנקות ומרגישה כמו עבד כשאני עושה את זה, ולכן המצב מייאש. לפני פסח צבענו את הבית ותלינו תמונות יפות, עיצבנו נעים את החדרים, הכל כדי שיהיה מוטיבציה לשמור על הקיים, אבל בפועל אני פשוט קורסת תחת זה. אני מרגישה שאני כמו סוס סוחבת על הגב שלי את העניין הזה לגמרי לבד.
בעלי גדל בבית שהאמא חיה ונושמת עם מטטא וסמרטוט ביד ובכלל לא מבין למה צריכה להיות הוצאה שנקראת עוזרת בית, וההורים שלי גם ממש לא בעניין לעזור בקטע הזה. אני רואה נשים סביבי עם כמות ילדים כמו שלי ופחות שמוקפות בעזרה ופשוט מתייאשת שאצלי זה לא ככה. מה אפשר לעשות כדי להחלץ מהמצב הזה ולו קצת?
) הבית נשאר מצוחצח להרבה יותר זמן וגם הידיעה שלא מכניסים הביתה את הרחוב מאוד נעימה לי.
