אבל לאחר שהאיש אסור בזה,זה כמו כל בעית צניעות שנאסר על אשה להיות פרוצה לפני גברים

הרי ברור לך, נראה לי, שבינה לבין עצמה, ובינה לבין חברותיה - מותר לה לשיר, ככה שברור שהאיסור הוא לא על עצם השירה של האישה, אלא רק כשאישה שרה בפני בנים. ואם השאלה היא במקרה כזה מי הבעייתי - התשובה היא קודם כל כמו שאמר מופים שהגבר הוא זה שצריך להקפיד לא לשמוע, אבל זה לא אומר שהאישה יכולה לעשות מה שבא לה...יש גם מצוות לפני עיוור לא תיתן מכשול, או "ואהבת לרעך כמוך", ובכלל - כאשר יש במקום גם גברים, אישה שתשיר ותטען להגנתה " זה בעיה של הבנים, לא שלי" - אני בספק עד כמה קיום חוקי ההלכה באמת חשוב לה...

בכל מקרה כך או כך, אישה לא צריכה לשיר בפני גברים, וגברים לא צריכים להקשיב לאישה שרה. סוף פסוק. וסתם להתבחבש בשאלה "למי זה אסור", הרבה פעמים זה מגיע משואלים (אני לא אומר עליך, שרק הבאת את זה ממקום אחר) שנטו רוצים "לתקוף" את ההלכה ולקנטר...

לדוג'- האם מותר לאשה להוציא דיסק של עצמה שרה ולכתוב "שירת נשים"?

כי אם האיסור הוא על הגבר- ודאי שמותר. מי שמאזין- עברה שלו.

אבל אם האיסור הוא על האשה- אז אסור. כי גם מי שמאזין מרצונו- עדיין עבירה שלה.

כנ"ל לגבי עניני צניעות אחרים- האם מותר לאשה לרקוד במקום שמוגדר לנשים, למרות שהוא לא אטום לחלוטין מכל הכיוונים? או אם גבר נכנס מעבר למחיצה- האם מותר לה להמשיך לרקוד? או האם מותר לאשה להסתובב בביתה בלי כיסוי ראש- כשהחלון סגור רק חצי (כלומר- לא ראים מהרחוב, אלא רק מי שמנסה להציץ..)

אם אתה אומר שהאיסור הוא על הגבר- אז בכל מקום שמוגדר לנשים או שלא אמורים להיות בו גברים- מותר לה לעשות מה שהיא רוצה. אבל במרחב הציבורי- היא צריכה להיות צנועה משום כל מה שהזכרת. (וככל הידוע לי זה מה שנפסק להלכה)

אם האיסור הוא על האשה להראות באופן לא צנוע- אז היא מחוייבת לוודא כל הזמן שאין שום גבר שאולי יכול לראות או לשמוע אותה. 

אין סיבה להפריד את קול באשה מכל עניני צניעות

זה חקירה כללית בכל הלכות צניעות - האם אשה אחראית שגברים לא יראו אותה פרוצה, או שהיא אסורה רק להיראות פרוצה באופן ברור, ואם היא מסתתרת היא לא חייבת להסתתר הרמטית

אני מכיר אישית זמרות חרדיות שקיבלו היתר להוציא דיסק ולכתוב עליו כמו שכתבת, ולא למכור אותו בחנויות אלא רק בסמינרים

על כיסוי ראש כותב התרה"ד "משום פריצותא דגברי"

יש בעיה אחרת - שסתם כך אדם צריך להיות צנוע, גם כשאף אחד לא רואה, וזה שייך גם בגברים

ויש חומרא של קמחית להיזהר תמיד וכנראה הטעם שלה שמא יגיע לכאן גבר, 

אבל כל זה לא "אסור"

על הגבר, חלק מהמצבים שהוזכרו הם עדיין בעייתים.

ככלל, לפני עיוור זה גם על עבירות שהחוטא יעשה ברצונו. 

עדיין, חלק מהדברים שהוזכרו נראה לי שיהיו מותרים, אם באמת אין לאישה איסור מצד עצמה.

[לא רוצה להכנס ליתר פירוט, כי אני לא מספיק יודע וזוכר את ההלכות של לפני עיוור ומסייע לדבר עבירה]. 

לפני עיוור- זה אומר לפני אדם תמים.

מי שרוצה להמנע מעבירה- אסור לי לעשות משהו שיגרום לו לעבירה.

מי רוצה לעבור עבירה- אני לא מחוייבת לשנות ממנהגי בגללו.

(דוגמא אמיתית- הייתי בחתונה, נפרדת לחלוטין. היה שם דוד של הכלה- חילוני, שכל הזמן נכנס לעזרת נשים. היו שטענו שאסור לנו לרקוד ככה, אני טענתי שהלכתית- מותר לנו. זה אשמתו בלבד. אנחנו לא צריכה לא לרקוד כי הוא שם מבחירה שלו ולמרות שהוא יודע שזה מקום שבו נשים רוקדות. כנ"ל שמותר לרקוד אם יש מקום להציץ- כי מי שמצית זה על אחריותו. אבל לרקוד באמצע הרחוב, איפה שיכולים לעבור בנים, או להסתכל לתומם מהחלון- אסור כי זה לפני עיוור.)

אסור להכשיל גם אדם שרוצה במזיד לעשות עבירה

הדוגמא בגמרא של לפני עוור היא על נזיר שרוצה כוס יין והוא מבקש ממך להעביר לו אותה מהעבר השני של הנהר כי הוא לא יכול להגיע אליה

ואעפ"כ נראה לי גם כן כמוך (לא לסמוך עלי!)

כי לפני עוור היא איסור בין אדם לחבירו, 

והסיבה שנאסר גם כשהוא מזיד, זה כי אנחנו מתייחסים אליו כאילו הוא סוג של שיכור, שהיצר עיור את עין שכלו

אבל אין לו זכות לחנוק אותי

ועל זה נאמר הלעיטהו לרשע וימות 

כך שעם כל הכבוד לזה שהוא שיכור, גם בשיכורים אני לא אמור להתחשב ולהגביל את החיים שלי

אז אם הוא מבקש יין שאסור לו  - אני לא אתן לו

אבל אם אני צריך לקחת יין לעצמי, והוא מתכוין לחטוף לי - בעיה שלו!

(אני חוזר שוב, לא לסמוך עלי!)

שלא שייך איסור מסייע במומר. אך אפילו לשיטתם שייך איסור לפני עיוור.

ושם הדיון סביב הסוגייא בב"ק (סט.) דהלעיטהו לרשע וימות.

בכל מקרה - יש הבדל קטן בין קול, למראה - בעניין של גדרי צניעות. המראה עצמו - אישה, עקרונית, אמורה להיות לבושה צנוע גם בינה לבין עצמה ורק במקומות שמראש מוגדרים כמקומות/סיטואציות שבהן אישה לעצמה או בחברת נשים, ולבושה פחות צנוע - אז זה יהיה בסדר. לדוגמה, ים לנשים, או חוג ריקוד שלובשות מכנסיים וכו'. אבל סתם ככה אישה גם כלפי עצמה צריכה להיות צנועה, ונגיד, לא ללבוש סתם חולצה לא צנועה אם אין מטרה מעשית לכך, גם אם גברים לא רואים.

וזה הבדל מקול - כי בקול, האיסור היחיד הוא שגבר ישמע. אין בעיה שאישה תשיר, אין בכך משהו לא צנוע בפני עצמו בניגוד לבגדים - אלא רק בהקשר שלו מול גברים.

לגבי השאלות הספציפיות ששאלת - זה כל אחת תלך לרב שלה והוא פוסק לה על פי ראייתו - זה לא שלכל רב יש הבנתה אחרת על מי מוטל האיסור, כי זה דבר די מוחלט - אלא לכל רב יש את השיקולים שלו ודברים "חזקים" יותר ופחות... ובגדול, רואים שנשים דתיות מוציאות דיסקים ומוכרות נגיד במכירה לנשים בלבד וכו'... אולי יהיו גם רבנים שיגידו שמותר למכור במכירה בחנויות שכל אחד יכול לקנות כל עוד רשום "שירת נשים" - בסופו של דבר ברור שגם אם המכירה היא רק של נשים בלבד, עדיין גבר יוכל להקשיב אליה בסופו של יום - ככה שאין לדבר סוף ובעצם את מעקרת את היכולת של אישה להוציא דיסק כלשהו, וזה לא ההלכה אמרה. לאישה מותר לשיר ולבטא את עצמה - היא צריכה בגבולות הנורמאלי לדאוג שגבר לא "יפול" בזה, גם מרצונו - אבל בלי להשתגע. כלומר - היא כן צריכה לשיר במקום שבו לא ריאלי שגבר יגיע ויסתנן - אבל אם יתגלה פתאום שגבר אחד התחפש לאישה וחדר להופעה שלה - זה לא שכעת היא עשתה עבירה...

אני אחראית על המרחב הציבורי. 

לא על כל אדם בודד שמחפש לחטוא.

מי שמחליט על דעת עצמו להציץ לתוך בתים\לקנות דיסקים שכתוב עליהם בפירוש "שירת נשים" (שד"א יש גם פוסקים שמתירים שירת נשים אם היא מוקלטת..)\להכנס לרחבת ריקודים או להציץ אליה או כל דבר אחר- לא אמור לגרום לאשה לשנות ממנהגה. 

כל מקום שיש בו אזהרה או שהוא ידוע שהוא מיועד לנשים בלבד או שהוא פרטי- מותר לאשה להתנהג בו כראות עיניה.

כמו שמוכרת יכולה למכור חולצה קצרה- גם אם לא כל הקונות ישימו בסיס מלמטה

או כמו שמותר למכור קפה גם אם יקנה אותו אדם שהשניה אכל בשר

אין מי שמתיר שירת נשים מוקלטת אם מתכוין ליהנות מהאשה, גם אם מעולם לא ראה אותה

ואין שום דרך לפקח על זה

ומאיפה אתה כל כך בטוח שאין?

אם זה לגבי להינות מהקול עצמו - ברור וגמור שאתה טועה הרי אפילו הרב עובדיה עצמו שמע אום כולתום עד שהראו לו תמונה שלה (והאגדה העממית אומרת שהרב קילל את מי שהראה לו תמונה שלה). אם אתה מדבר על שמתכוון להינות מהמראה שלה - הרי אם לא ראה אותה, מה יש טעם הלכתי להחשיב מחשבה בעלמא שאין לה בסיס במציאות, כבסיס לאסור עליו את זה?

לא הבנתי אותך...

כתוב במשנה ברורה

ואומר על זה האג"מ שלא מדובר על ליהנות ממה שהיא שרה יפה, אלא על ליהנות מזה שיש כאן שיר יפה של אשה

ולכן התיר לשמוע שיר של ילדות - ששם הגיוני שלא יתכוין להינות ממה שהן נשים

רק מזה שהקול יפה

זה מעשי בעיקר עם זמרות שלא עושות פוזות עם הקול שלהן

זה מה שכתבתי במילים אחרות. את אחראית שגבר במצב נורמאלי לא יראה אותך לא צנועה/לא ישמע אותך שרה. דבר כזה, למשל, את עושה אם את מופיעה בהופעה שמוגדרת לנשים בלבד ויש סדרניות שדואגות שרק נשים תיכנסנה - ואת לא צריכה לחשוש למקרה רחוק שגבר יעשה סנפלינג מראש הבניין ויקשיב לשירה שלך דרך הפתח בחלון...יש גדר של סבירות.

לפרטי הפרטים גם במקרה של דיסקים וכו', אני לא פוסק - תשאלי את הרב שלך, כל רב עם הרמות שלו...

לגבי חולצה קצרה - אני ממש לא בטוח. כמו שנראה לי זה בעיה למכור לאדם בגד ארבע כנפות שלא מוגדר לציצית ולא בטוח שהקונה יחשוב לשים על זה ציצית (נגיד הקונה חילוני) - ובעצם זה שאני מוכר לו את הבגד ארבע כנפות ומין הסתם שהוא ילבש אותו, אני בעקיפין שותף לחטא שלו גם אם הוא לא חטא מודע...וגם אם מדובר בחילוני.

כנ"ל לדעתי לגבי חולצה קצרה סתם, ונגיד שלא בחנות שמוגדרת לדתיות שההנחה הבסיסית היא שכן הבנות שם ילכו ברמת צניעות כזאת או אחרת - האם זה בסדר מבחינתך למכור חולצת בטן בחנות בגדים חילונית, ותתרצי לעצמך שהבחורה שקונה את זה אולי תלבוש את זה מעל לחולצת בסיס? לא נראה לי...

לגבי מכירת אוכל בשרי וחלבי - אני אכן מסתפק נגיד במקרה של מקדונלס כשר שיש בו גם בשרי וגם חלבי נפרדים, שמשפחה שקונה ארוחה בשרית ואז מבקשת להזמין גם גלידה חלבית - האם זה בסדר מבחינתי כיהודי שומר תו"מ למכור לה את זה בידיעה גמורה שהם הולכים לאכול את זה ביחד...צריך שאלת רב. וזה לא דומה למכולת, להבדיל, שקונים מוצרי בשר וחלב...

פה.

המצב חסה כתב שהאיסור הוא של האישה, והיה נראה לי הפוך אבל לא ידעתי מה המקור, אז שאלתי.

זה לא סתם להתבחבש, וממש לא ל"תקוף" את ההלכה.

כשהגמרא מדברת על איסורי עריות היא תמיד מדברת על האיש - מה אסור לו לראות כשהוא קורא ק"ש, ועל מה אסור לו להסתכל במי שאינה אשתו

לגבי מה שהוא אומר שמותר לשמוע ואסור להינות - כן דעת המאמ"ר, אבל המשנה ברורה פסק שליהנות אסור אפילו מילדה לא נשואה שאינה נדה, ולשמוע מותר,

ומשמע שאשה רגילה (אשת איש או גדולה) יהיה אסור אפילו לשמוע. וכן פסק הרב גרוס באום אני חומה

הראגאצ'ובי כעי"ז לגבי שאר אביזרייהו דעריות.

יעויין למשל במ"ש בצפנת פענח פכ"ב מביאה.

שכלפי האיש קאמר.

ועי' במגילה (טו.) רחב בשמה זינתה יעל בקולה וכו'. והרי לשיטתך לתלמודא דידן

האיסור על האשה, אע"כ שאין מהלשון הזאת כל ראייה.

ובטח שלא מלשון הזוהר.

וע"ז אמרתי שאין מכך כל ראייה, שהרי גם בש"ס שלנו, במגילה, לפי הלשון,

תלו את הזנות בה, וע"כ שכלפי האיש קאמר.

ושינויים כאלו מצויים לעשרות ולמאות בין התלמודים והמדרשים השונים, וברובם משמעות

דורשין איכא בינייהו ותו לא.

וההוכחה מהזוהר קלושה מאוד, ויד הדוחה נטוייה.

להכשיל, כשזה תלוי בה.

אין לי ייעוד ותכלית בחיים? כולי משוקצת, מכף רגל ועד ראש?

אבל אני משתמשת בה הרבה בהומור.

לא מייחסת לה משמעות מיוחדת מעבר למשהו שאין לו מקום בעולם הדתי.

עניין של לקסיקון.

מעניין איך אף אחד לא שם לב עד עכשיו

בהרגשה שלי רוב הדברים האלה הם על האישה

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים