אני לא משקיעה בקוקיות ובוורוד וכו'..

וכוווולם מסביב משתגעים ממני!!

למדתי להשתגע איתם קצת. השניה שלי שובבה ממש כמו בן.

זה מזה סטראוטיפ לחשוב שכל הבנות הם עדינות, שבריריות, מתבכיינות וכו'..

הבנות שלי מאוד מביעות את עצמם וזהו..

וחוץ מזה שכן יש מקום להתחיל לעבוד על עצמך ועל ההודאה לקב"ה!!

בהתחלה קצת היה לי קשה, מודה.

אבל היום- הכי שמחה ומודה לה', אין אין אין על בנות!!!

ואל תתייחסי לאף אחד מסביב, את תהני ותשמחי בבת שלך מאד מאד!

ונכון שזה אולי קלישאה- אבל העיקר העיקר הבריאות, הלוואי שתגידי את זה ממקום של שמחה ולא מצער!

בת בכורה זה ממש כיף! היא תגדל ותהיה חברה טובה שלך, שתוכלי להתייעץ ולבלות איתה..(אני בעצמי בת בכורה)

ובע"ה תעזור לך בגידול אחיה הקטנים

וזה ממש סטריאוטיפ שהיא תהיה מפונקת ותעשה דרמות, רוב הבנות לא כאלה

גם אני באה מרקע דומה, אולי אפילו יותר קשה של יחסים מורכבים עם אמא שלי, שבתורה היו לה יחסים מורכבים מאוד עם אמא שלה.

אני מודה לה' שהשניים הראשונים היו בנים כי הייתי במצב נפשי לא פשוט בתחילת הנישואין בגלל היחסים עם ההורים שלי.

אבל כשנולדה השלישית כבר הייתי במקום אחר ב"ה, ואני מרגישה שהיחסים הנהדרים שלי עם בתי הם תיקון לא רק שלי אלא גם של דורות אחורה. היום גם אני מחוברת לאמא שלי חזק, וגם היא עצמה עברה תהליך של בירור מול אמא שלה בזכות זה.

זו המטרה של השרשור ללמוד לא להעביר את הפחדים הלאה לבת שלי ולתת לה תחושה שהיא רצויה (כי היא רצויה מאוד!), אולי תוך כדי אני אלמד לעשות תיקון ליחסים שלי עם הנשים בחיי..

רציתי פדיון שזו מצווה די נדירה

והסיבה השניה כי בעלי נורא רצה בן ובאיזשהו מקום לא רציתי לאכזב אותו. (ברור שזה לא תלוי בי (זה היה מרגש לא משכל..))

הייתי בהלם שזו בת (לא שלא ידעתי ש50% זה בן ו-50% זה בת, ידעתי אבל דמיינתי בן ופתאום זה לא..) וגם כל הזמן דברנו על העובר בלשון זכר אז זה פתאום היה לשנות את ההתייחסות קיצר הייתי צריכה לעכל.

מהרגע שהיא נולדה אנחנו משוגעים עליה, היא מתוקה שאין דברים כאלו ומסבה לנו המון אושר ושמחה.

התחושות שלך מובנות, זו באמת יכולה להיות סוג של אכזבה כי זה לא מה שציפינו..

אבל תהיי בטוחה שכשתראי אותה ותחזיקי אותה על הידיים שום דבר כבר לא ישנה. תאהבי אותה כי היא הבת שלך ולא תביני איך בכלל הרשית לעצמך להתאכזב ולרצות משהו אחר.. כשזה בלייב זה עוצמתי וחזק ואין דבר מתוק מזה.

שתהיה לך לידה קלה ובידיים מלאות בעז"ה!

הבת שלי בת 10 חוד'.

בעלי מפנק אותה ומשתולל איתה. לגמרי זורם.

זה לא רק קניות וקוסמטיקאיות. רק טיפה בים. וממש אפשר גם בלי.

ולגבי ה'מריבות' - זה בא ממקום של רצון לבירור ולהגיע לאמת. הרי אפשר לומר גם על בנים שהם וותרנים ופראיירים, במקום  לארג'ים ומפרגנים (כמובן שזה לא נכון), אבל הכל תלוי בנקודת המבט.

אכן, גבר ואישה הם דברים שונים, אבל הקב"ה ברא כך כי יש צורך בכל צד, שניהם טובים.

אני גם הייתי בגישה שלך (יותר בתור נערה), של הרגשה שאני יותר מתחברת לעולם הגברי, ואפילו חשבתי שאני גברית, עד שלמדתי יותר לעומק, וזה הביא אותי להכרה מחודשת של עצמי, לשמחה גדולה במה שאני (וגם להערכה גדולה יותר לעולם הגברי בכלל, ולבעלי בפרט).

אולי זו הזדמנות בשבילך ללמוד ולברר קצת על הנושא.

כמובן, אני בטוחה שאת שמחה כבר עכשיו בטוב שקיבלת, ושתהיי אמא נהדרת לתינוקת בע"ה (לדעתי כשתראי אותה אחרי הלידה, כל המחשבות האלו פשוט יעלמו...), אבל מציעה לך עוד דרך לשמוח באמת בבת שלך עוד בהריון.

ואגב, אני קוראת את שאר הדברים שכתבת על היחס של המשפחה של בעלך לבנות. בעיני זה ממש חמור. את כאמא צריכה לבדוק ולעמוד על זה שיתיחסו לבת שלך באהבה ובחום, בלי השוואות לנכדים אחרים. תכניסי לך את זה כבר מעשיו לראש שאין מישהו ששוה יותר, או שראוי ליותר אהבה מאו יחס, כדי שבבוא הזמן תוכלו לעמוד על זה מול המשפחה. (ואם לא - הייתי מפחיתה את הביקורים שם. מניסיון כואב - הדברים האלו יכולים לפגוע מאוד מאוד בילדים, וכשהילדים רואים שההורים עומדים כנגד זה - זה מחזיר את הביטחון).

אבל הרבה נשים הן כאלה, זה גורם לי לחשוב - מה אם הבת שלי תהיה כזו? אני מאחלת לה שתהיה מה שתרצה ומה שהיא תבחר, אבל אולי זה יעיב על הקשר שלנו? אולי זה יגרום לנו לא להתחבר אחת לשניה ולריב? 

את צודקת במליון אחוז בזה שאפשר להגיד שגברים יותר פרייארים ופחות אוהבים לחפור בדברים ולברר אותם עד הסוף ופשוט מעבירים הלאה, זה משהו שמוציא אותי מדעתי כשאני רואה אותו אצל בעלי, ומצד שני לפעמים אני מסתכלת על זה ואומרת "הלוואי והייתי כמוהו", פשוט מעבירה דברים ולא נתקעת על קטנות ושטויות, אבל אני בכל זאת בת (תודה לאל והדברים האלה מפריעים לי. הפחד שלי זה איך זה יהיה עם הבת שלי. איך אני אתמודד איתה כשהיא תחליט שהיא עושה ברוגז 3 ימים? או בוכה מכל בובה שהיא לא קיבלה? לא התמודדתי עם זה אף פעם, אלא רק מהצד השני - עם אמא שלי הייתי מסוגלת לא לדבר ימים שלמים ולא להגיד לה למה, ועם בעלי גם, עד שעבדתי קשה מאוד על עצמי ולמדתי להגיד מה מפריע לי. אבל כשזה מגיע מצד נשי אחר (חברות וכאלה) פשוט אין לי כח לזה, אני מוכנה לשבת לדבר על מה שצריך, אבל לא להתקע ימים שלמים על דברים ולהתקטנן על כל מילה שיוצאת מהפה.

בנוגע למשפחה של בעלי - ניסו לפני ואני מניחה שגם אחריי ינסו. אין מה לעשות עם זה. הנושא ידוע ומדובר במשפחה ועדיין, אין רצון לשנות אותו, ואני גם לא בטוחה שיש לי כח לנסות לשנות אותו. זכותם לא להתחבר ולא לאהוב. זה מפחיד אותי אבל אם אתעקש איתם זה מה שיגרום להם לאהוב את כולם אותו הדבר? ההפך.

אני יודעת שלא מגיע לילד אחד שיאהבו אותו פחות מאחר, אבל אני אשקר אם אני אגיד שאין לי אחיינים מועדפים. אני כמובן לא אגרום לאף ילד להרגיש לא אהוב, ואתייחס לכולם שווה בשווה, אבל יש ילדים שמעייפים אותי יותר וגורמים לי לרצות לא לבוא בשבתות שהם נמצאים. פשוט כי אין לי כח. אבל אם אני כבר שם - אני מאה אחוז עם ילד שניגש אליי ואתייחס לכל אחד בתשומת הלב שמגיעה לו.

אני יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי ניסתה לעמוד על זה ולגרום למשפחה להתייחס בצורה שונה אל הבת שלה. היא גם ניסתה להראות להם שיש דרך אחרת לחנך והיא בכלל, לא עומדת ב"רף" שהמשפחה הציבה. זה גרם לריחוק ולהרבה מקרים לא נעימים. לא רוצה להיות שם. אני אוהבת שם את כולם אהבת נפש, ועם כל הביקורת שלי עליהם הם כמו משפחה שלי ואני לא רוצה להגיע למקום של סכסוכים על נושאים שהם מקובעים ואין שום דרך לשנות אותם.

אני מקווה שאני אלמד לנווט בין כל הטיפות האלה ושהילדה שלי לא תרגיש מחסור באהבה.

סליחה על החפירה

סתם עלה לי תוך כדי שקראתי מה שכתבת -

במשפחה שלך ועוד יותר של בעלך, נשמע שמעדיפים בנים, והבנות גם "ממשות" את ההעדפה הזאת ומתנהגות בהתאפ בצורה מעצבנת.

אני לא מבינה גדולה אבל חשבתי שאולי חלק מההתנהגות המעצבנת היא כי הן הזן הנחות יותר בבית. אין מצב שהאמא מעדיפה חזק בנים והבנות לא תרגשנה את זה.

תחשבי על זה אחרת: מה שראית זה אצל אחרים, מה שאצלך זה תלוי בך.

את יכולה מההתחלה לא להעדיף דווקא בן וגם לחנך את ביתך לא להיות מעצבנת.

אני יכולה לומר לך שבאמת יש התנהגות טיפוסית כזאת, אבל בבית שלי ההורים חינכו אותנו מאד בראש גדול ובוגר ואחותי ואני תמיד היינו מחוץ למריבות הקטנוניות שיש בהרבה כיתות. אז תנסי לחשוב שזה תלוי בהרבה בך. ואת לא רוצה שהיא תרגיש שאת העדפת בן תחתיה ולכן את צריכה כבר מעכשיו לחשוב ההפך - הכי מתוק זה בת נעימה וטובה ובוגרת! מכירה הרבה הרבה כאלה, במיוחד בנות בכורות!

(רק מסייגת שלי יש בת וזה מה שהכי רציתי בעולם אז לא עמדתי בהתמודדות שלך..)

פתאום הכל נראה הגיוני. 

אחת הסיבות שפתחתי את השרשור הזה היתה כי אני באמת רוצה לנער את כל הדיעות הקדומות ולגדל את הילדה שלי בלי שתרגיש חס וחלילה שהעדפתי משהו אחר על פניה.

ככל שאני קוראת פה תגובות ככה אני יותר נרגעת.

התגובה שלך מאוד עזרה לי לסדר דברים בראש.

תודה

אני באמת מתפללת רק על בריאות שלי ושל העובר

אבל:

א. תופתעי כמה הבת שלך יכולה לכבוש

במשפחה של אמא שלי ר"ק בנים "שווים" אבל יש כמה נכדות שבכל זאת כבשו את לב הסבא-סבתא ויש להן מקום מאד מאד של כבוש (במיוחד על הרקע של כל הנכדין הבנים, משפחה של בנים)

ב. יש בנות שהן כמו בנים. לי יש בן ראשון, והוא עדין פחד ממש כמו ילדה ולעומת זאת הבת שלי היא השניה והיא שדונת קטנה

מצד אחד אוהבת בגדים יפים וענינים אבל מצד שני היא שובבה בטירוף ואפילו הגננות שלה אטומרות שהיא ממש בן קטן (אנחנו קוראים לה בנה בפתח קמץ)

ג. כמו שכבר כתבו לך - בת תחילה סימן יפה לבנים 

אה, ועוד משהו, בנות נורא קשורות לאבא, הבת שלי (בת שנתיים) קשורה לבעלי ברמות הזויות (ברמה שמפריע לה שאני והוא מדברים בשקט או משהו) וכל היום מתווכחת עם אחיה הגדול - "זה אבא שלי, רק שלי"

המון המון נחת - הריון קל, לידה קלה ובידיים מלאות בתינוקת מתוקה אהובה ובריאה!!!

אני מתפללת כל יום על הבריאות של הקטנה הזאת. אני חס וחלילה לא מעדיפה מין על פני בריאות. התפילה הראשונה שלי היא בריאות. אני גם לא מתפללת לזכר מן הסתם כי כבר אין טעם עכשיו. אני פשוט מנסה למצוא את הצד השני, זה שגידל בנות ולראות מה זה באמת ולאן אני נכנסת. בתור מי שהתרחקה מנשים כל חייה, זה טיפה מלחיץ לקבל אחת כזאת במתנה

אצלנו במשפחה דווקא הנכדות פחות כבשו את הסבתא. יש לה העדפה מאוד מאוד ברורה לנכדים מסויימים. היא אוהבת את כולם אבל אי אפשר לפספס את האהבה שלה לנכדים מסויימים.

משום מה נורא מפחיד אותי שהילדה שלי תהיה פחות אהובה על ידי המשפחה, כי אני רואה את אחייניות של בעלי שאף אחד לא מסתדר איתן. 

בנוגע לבעלי - הוא נורא נורא בן באופי שלו, הכי שובב בעולם, כדורגל כל יומיים, הוא קונה כל דבר שטס על שלט, כל אחיין שלו שהוא רואה הוא ישר מרים ומעיף באוויר ומשתולל איתם בלי סוף.

נכון שיש גם בנות שובבות, אבל לרוב הן יותר רגועות והמשחקים שמעניינים אותן הן בובות ומסיבות תה אני קצת חוששת שבעלי לא ירגיש חיבור ולא יהיה מסוגל לשבת לשחק איתה באופן רגוע. הוא לא מאלה שמסוגלים לשבת בשקט.

תודה רבה על התגובה

ואיך שבעלי משתולל איתה...

היא חולה עליו, ישר שהוא מגיעה היא מתחילה לגרות אותו שישתולל איתה.

בנות יודעות להתחנף ולגרום שיאהבו אותם גם בלי שרוצים.

ילדים הם לא כמו אחיינים/ אחים/ נכדים. נתינה מולידה אהבה.

אתם תאהבו אותה כי היא הבת שלכם.

אני בטוחה שנאהב אותה. 

אלו סתם חרדות של הריון ראשון שמגיע עם משהו שלא ציפיתי לו.

תודה

דבר ראשון, התיאורים שלך על בעלך מאד מזכירים את בעלי.... שובב עולמי שחמותי מוכנה להודות שהרבה מהתעלולים של הבת שלי כבר ירדו לעולם לפני עשרים ושמונה שנים כשבעלי כבר ניסה אותם...) גם עם בנות אפשר לכייף, וזה ממש לא נכון שכל הבנות הן כבדות וסנוביות (אם אותי החנונית בעלי הצליח למשוך לטיולי ג'יפים הכל אפשרי)

הבת שלי לדוגמא לא משחקת בבובות באופן קלאסי של ילדות, תמיד עגלת הבובות מעורבת בתאונת דרכים, מתהפכת, הבובה "זהו, נהרסה הבובה" כלשונה והאמבולנס והמשטרה פליימוביל נכנסים לפעולה....

דבר שני - הגיוני שיקח לך זמן להתחבר לסגנון ולאופי שלה, אבל תראי שאם תחזיקי ממנה עולמות - ככה יסתכלו עליה

בהתחלה אפשר לעשות את זה מעושה - להגיד לעצמך וגם במשפחה של בעלך משהו כמו: צ'וצ'קית המטריפה עשתה ככה, צ'וצ'קית הכי הכי, כשהיא גדלה להציג התנהגויות חיוביות שלה (כמו עמידה על זכויותיה ודעותיה) באור הנכון - זה עובד בסוף.... (גם על עצמך וגם על המשפחה כולה)

תראי שאם את ובעלך (במיוחד הוא... הוא "משלהם"...) תשדרו שאין כמוה - ככה יתייחסו אליה, נכדים זה לא ילדים - בסוף הם יפתחו את העיניים ויתנו לה את המקום שלה, גם אם באופן כללי היתה להם גישה שונה... תני לזה את הזמן

מסכימה איתך שעם העבודה שלי על עצמי והדיבור וההתעסקות בזה אני ארגיש אחרת.

אני יכולה לומר לך שברגע שיצאנו מהסקירה וגילינו שזו בת סחבתי את בעלי לשילב ואמרתי לו - יאללה מתחילים להסתכל על בגדים לבנות קטנות. אני כן מרגישה שככל שאני מתעסקת בזה יותר כך אני גם מתחברת יותר. וזו המטרה שלי.

אני לוקחת לתשומת ליבי את הנושא הזה של ההתייחסות אליה ואיך זה ישפיע על אחרים.

אני כן יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי חולה על הבנות שלה ומדברת עליהן המון, ועדיין, במשפחה מאוד מרוחקים מהן. אולי זה קשור לאופי שלהן, אבל אני מקווה שזה לא יהיה כך במקרה שלי. ואם כן, שהבת שלי לא תרגיש את זה אף פעם...

לפי הרצון והדאגה שלך - את עומדת להיות אמא נהדרת!!!

דוקא בגלל שיש למשפחה של בעלך בנים הכי כיף שיצא בת שתדעי שהיא תיהיה מיוחדת .

אז למשפחה של בעלי לפני שילדתי את בכורתי היה למעלה מ10 בנים וככ שמחתי שיש לי בת תחשבי היא תיהיה מלכה שם.

וגם בעלי ככ מחובר לבנים והוא והבנות שלי במיוחד עם הבכורה חיבור מושלם ,כשזה יהיה הבת של בעלך הוא יזרום איתה והם יהיו חברים טובים ...גם עם השלטים וגם עעם האחרים ויש הרבה הפתעות בחיים..

דוגמה כמו שהיא משיבה בתבובות על הספה והיא כאלו הגננת ובעלי זורם איתה ויושב איתה כאלו הוא הגננת השניה..

לגבי החיבור עם האמא לבנות ,אני תמיד אומרת שזה תלוי באמא.

אני אוהבת את אמא שלי מאד אבל אני למדתי שבשביל חיבור מושלם אתה לא יכול לחנך ולחנך ופעם ב.. לזרוק חום ואהבה...

[זה משו שאני אמורה לפתוח לזה שרשור בפני עצמו ..]

אני בעד לחנך באהבה כך הבנות יהיו חברות.

[ולדעתי מנסיון שעקבתי אמהות שחנכו בקשיחות וניסו אחכ להתחבר לבנות ,זה לא עבד!!

להיות עם הילדים פתוחים שירגישו בנח לשאול מה שהם רוצים..תמיד לחבק לנשק לפנק .לצחוק איתם על טעויות ולהסביר בניחותא טעויות שעושים..ולזרום....לא להתיר את האיסור אבל להסביר באהבה..

הבנות הדעתניות, החכמות ואלה שעומדות על שלהן נתפסות כנודניקיות וקשות.

יש על זה הרבה שיחות אצלהם במשפחה.

ודווקא מאוד רציתי בת עם דעות משל עצמה, אחת כזאת שיודעת מה היא רוצה. 

אני רואה את אחייניות של בעלי ואיך המשפחה *לא* מקבלת אותן וקשה לי עם זה. ולעומת זאת הבנים נסיכים שם. גם הגדולים חונכו להיות המלכים של הבית. הכל מורגש שם בצורה מאוד ברורה.

יכול להיות שזה לא צריך לשנות לי בכלל, אבל אני מפחדת שהבת שלי תגיע לשם ותרגיש את הכל... זה משהו מעוות גם בתפיסה שלי שצריך להשתנות. 

אשמח לשמוע עוד קצת על הנושא של חינוך וחיבור לאמא מהצד שלך. אני עוד לא יודעת איזה אמא אני אהיה, ואני כן רוצה ללמוד להתחבר לבת שלי ולתת לה תחושה שאני חברה שלה ומצד שני היא גם תצטרך חינוך מן הסתם.

אם תפתחי שרשור אני בטח אקרא

בגלל החשש מהמשפחה של בעלך.

אז אולי הצעד הראשון שאת צריכה חלעשות הוא להיות עם אצבע על הדופק ובאמת לעקוב ולראות מה היחס ולהאיר את עיניהם של הסובבים כדי שזה לא יקרה עם הילדה שלך.

מה גם שיכול להיות שהיחס לא נובע מעובדת היותם בנות, אלא מהזן ומהאופי הספציפי שלהם..

חוץ מזה, שילד מקבל את עיקר הבטחון והאהבה שלו מההורים שלו.. כך שדעת הסבתא פחות חשובה לו

ראשית, הבאסה מאד מובנת.

ברור שאת שמחה בהריון ומודה לה' עליו.

אבל רצית בן ויש לך בת וזה מבאס אותך.

קבלי את עצמך עם הקושי הזה.

זה לא אומר שאת לא בסדר

או שחלילה לא תאהבי את ביתך.

אולי ייקח לך קצת זמן להיקשר אליה אחרי הלידה,

וזה גם בסדר לגמרי.

אפילו נשים שציפו מאד לילד

לעתים מתקשות להיקשר אליו אחרי הלידה,

וזה ממש בסדר.

לאט-לאט ועם הזמן את תיקשרי אל ביתך

ותאהבי אותה בע"ה.

טוב שאת יודעת שיש דברם באופי של בנות

שקשה לך איתם.

המודעות העצמית הזו יכולה מאד לעזור לך

לעבוד על עצמך אם וכשתיפגשי מול הקושי הזה

בביתך.

בכל אופן, מה שאת חשה זה בסדר ואני מאמינה שזה יחלוף

ותרגישי חיבור ואהבה ענקית לגוזלית שלך.

גילוי נאות: אני אמא לשלוש בנות

נסיכות אמיתיות ומודה לה' על כך.

בנות זה פשוט מתנה לאמא.

וכמובן שגם בנים : )

הביאוס מגיע ממקום של פחד מהלתמודד עם הדבר הזה.. בגלל זה מאוד חשוב לי ללמוד את המקום הזה לפני שהקטנה תגיע כדי שאוכל לתת לה את התחושה הכי אהובה שיכולה להיות.

היי,

קראתי את מה שכתבת והאמת שמה שזה עורר אצלי זה יותר את הרגש של הילדה ופחות את הרגש של האמא,

ואני חייבת לכתוב לך את זה בשביל הילדה..

ההורים שלי מקסימים וטובי לב. אבל אני גם גדלתי בבית שבו הבנות נחשבות פחות, והבנים יותר.

זה אף פעם לא בא לידי ביטוי בשום פעולה קיצונית, סתם הרגשה כללית כזאת שאני ואחיות שלי- וגם אחים שלי אם לומר את האמת- הרגשנו.

זה לא פשוט בכלל לגדול בהרגשה שאת סוג ב, ואגב- עד גיל מאוחר את אפילו לא מבינה למה.

כשאת סוף סוף מבינה למה זה גרם אצלי למרד, זלזול בהורים על התפיסה הפרימיטיבית שלהם, ובאיזשהו מקום אני דיי בטוחה שעשיתי כמה וכמה דברים כדי "להחזיר" להם על ההרגשה שליוותה אותי בילדות.

לוקח זמן ועבודה עצמית להחזיר לעצמך את הביטחון שאת טובה, מוצלחת, למרות שאת בסה"כ בת.. 

ההרגשות שאנחנו סופגים בילדות נשארות איתנו כל חיינו. אנחנו מרגישים גם דברים שהמבוגרים לא חושבים שאנחנו שמים אליהם לב. וקשה, קשה למחוק אותן.

בבקשה בבקשה בבקשה שימי לב שההתייחסות הזאת לא נכנסת אלייך הביתה. בבית של בעלך היא פחות נחשבת? תתיחסי אליה את כאילו היא מלכה כשאתן שם! תרוממי אותה!

ואצלך בבית תאהבי אותה בלי שום קשר למין שלה.

בתור אמא אני יכולה להגיד לך שאני מבינה את האכזבה, אני רציתי בת ראשונה ויצא לי ב"ה בן מתוק ומקסים וגם התבאסתי בהריון

אבל אחרי שהוא נולד התאהבתי בו נואשות וממש לא אכפת לי מה המין שלו..

שתצליחי!

בגלל זה אני מנסה לעבוד על זה מעכשיו.

אני בטוחה שמרגישים את כל זה, אני רואה את זה גם במשפחה של בעלי, אמנם שם צוחקים על זה אבל אני יודעת שזה כואב באיזה מקום. זה גם מביא אותנו לרצות בנים יותר מבנות.

אוף, זה הזוי לגמרי. נראה לי נורא מעוות להתעסק בזה.

כתבת "כשאת סוף סוף מבינה למה" - מה גרם לך להבין בסוף?

תודה רבה על התגובה מהצד השני  

זו תהיה הראשונה שלי ב"ה, אבל יש דברים שאולי אני לא אשים לב אליהם והיא כן...

אשמח לשמוע אם את רוצה לענות על זה

אני לא יודעת אם יותר גרוע להכחיש או להודות בדבר כזה. אצלינו העניין די פתוח על השולחן וכולם יודעים את זה וגם צוחקים על זה. אין שם רגשות רעים בנושא והבנות מקבלות את זה באהבה.

מעולם לא התלונן שאין לו בן.

או שהוא קיוה לבן...

ובכל התמונו והוידאו רואים את זה בבירור

אנחנו כולנו קשורות אליו מאוד...

אבל- יש לי ארבע בנות.

צריך להגיד יותר מזה?

תענוג צרוף. ארבעה עולמות מיוחדים.

בת בכורה? מתנה משמים!! את יודעת איזה קשר מיוחד, את יודעת כמה היא תהיה יד ימינך?

בתים של בנות לרוב רגועים יותר, מלאים בדפים וטושים ומספריים ודבק ומדבקות. איזה כיף.

והכביסות הן של בגדים ורודים וסגולים (וקצת כתום וקצת תכלת)...

וברור שזו הנאה מיוחדת להלביש בנות...

אני מודה שלפני שהתחתנתי תמיד לא הסתדרתי עם בנות קטנות. לא סבלתי איך שהן נמרחות עלי, ולא סבלתי את הקטנוניות שלהן.

גם היום זה משגע אותי לפעמים, אבל היום הן שלי...והן מתוקות ומיוחדות של אחת בדרכה שלה.

אל תחששי. בת זו ברכה גדולה ומתוקה. אין שום ספק בענין.

ויש לי שתי בנות נסיכות באמצע ובסוף, אבל כמה הייתי שמחה לעוד .

שבמחסן יש לי שקית קטנה עם בגדי בנים יפים שהגיעו אלי ומחכים לזמנם...

זה בהחלט מעודד!

בגדי בנות אני לא סובלת. אין לי בגד אחד ורוד או סגול בארון, הכל אצלי צבעים כהים. ומצד שני - מי אמר שבנות חייבות ללבוש ורוד? 

בעזרת ה' נצליח לגדל את הקטנה הזאת להיות בן אדם טוב, עם מידות טובות וכיבוד הורים והלוואי והיא תהיה יד ימיני וחברה טובה שלי. 

אני מעולם לא לבשתי ורוד, אבל פתאום גיליתי שקניתי לעצמי שתי חולצות ורודות בלי לשים לב

אם תכנסי לחנות בגדים תראי שהרוב המוחלט של הבגדים לילדות קטנות זה בצבעי ורוד סגול כתום...אז באמת לא חייבות ללבוש ורוד אבל לפעמים זה מה שיש, ובעיני זה גם יפה...

והעיקר זה באמת שהיא תהיה שמחה עם נפש בריאה.

נעימה, חמה, מודעת לעצמה ופתוחה לשינויים - מידות חשובות. 

בהתחלה לא התלהבתי מבנות... אבל אחרי שהן נולדו התאהבתי.

הן כל כך כיפיות וזורמות עם כל דבר. ואצלנו גם הבנות משחקות במכוניות ומשחקי בניה ולא רק בובות וברביות.

הן אוהבות מאוד את שנינו, אוהבות להתרפק על אמא ולהשתולל עם אבא. משתוללות אבל קל מאוד להרגיע אותן ומשתפות פעולה יפה. ממה שאני רואה דווקא עם בנים לפעמים קשה יותר, הם היפרים או הולכים מכות כל הזמן...

אבל זה באמת לא משנה, אני מקווה שהקטנה הזאת תהיה בריאה, ותהיה מה שבא לה

איך אפשר לעבור 9 חודשים בלי לדעת את מין העובר?? 

אני התחרפנתי עד הסקירה. היתה לי תחושה מאוד חזקה שזו בת אבל עד שלא קיבלתי תשובה ודאית דיברתי אליה כאל בן ואפילו בשם שחשבנו לקרוא לילד אם הוא יהיה זכר..

תכנסי לראות את הפרסומת של אולוויז, על מה מלמדים בנות שהם ומה באמת. "איך זה לרוץ כמו בת" וכאלה. 
יש לי 2 בנים, ואני אומרת שכשהיה לי בת היא תלבש כחול, וירוק, וצהוב ואדום וסגול. מקווה לא לקנות לה כלום ורוד. ממש. כי בנות מקבלות רק ורוד ומכניסים אלראש מה בת צריכה להיות. אני אתן לה את כל הצבעים בעולם. ורוד היא תקבל מספיק (יותר מדי) במתנה, אני אדאג לה לכל שאר הצבעים.

עוד משהו- כל אדם יש לו נטיות לתחביבים וכו. תלוי גם למה את מנתבת את זה. אני אוהבת אפיה ונגרות. באמת, אם הייתי צריכה לעבוד במקצוע בלי קשר להכנסות- הייתי בוחרת באחד מאלה. את יכולה לשלוח אותה לחוג נגרות, או לבנות ביחד בית מעץ. אל תיקני לה בובות אם את לא רוצה. קני לה בובת דובי או חמור או חתול. (לבן שלי יש סוס). 

אצלי גם בנים וגם בנות ילמדו אומנות לחימה. הם יוכלו לבחור איזה- קפוארה או ג'ודו או כל דבר אחר. 

ובעניין החברתי- אצלנו יש העדפה לנכד מסויים. יש נכד אהוב ונכדה אהובה. אז יש לי 2 בנים, אחד הוא הנכד האהוב והשני לא. לא אוהבת את זה בכלל. אין לי הרבה מה לעשות. מה שכן- כשקונים מתנות לאהוב אני מכוונת את זה שידעו שניהם שזה מיועד לשניהם. הקטן עדיין קטן ולא מבין, אז בינתיים לא נורא. אני מוטרדת מה יהיה בעתיד... אין לי אופציה לריב איתם, זה ככה אצלם כבר שנים. פשוט לא אוהבת את זה. אצל אמא שלי היה נכד אהוב אחד- כשהיה רק נכד אחד. עכשיו יש 2 ילדים אהובים. בעז"ה יהיו לה מלא נכדים הכי אהובים. בלי דרגות ובלי כלום. ככה אני גדלתי, ולעומת זאת ככה בעלי גדל. אני מנסה לכוון אצל המשפחה שידעו שכולם שווים, לא משנה מי יותר "חמוד" או "יפה" או "שובב". מנסה להשלים את היחס בעצמי.

לפי מה הם החליטו שזה הנכד האהוב וזה לא?

סתם מתוך עניין..

במשפחה של בעלי יש קטע שנותנים מלא תשומת לב לקטן (כי הוא חמוד ומתוק..) ופחות לגדול (כי הוא כבר גדול..) ואנחנו כל הזמן מעירים על זה וזה מסתדר לחודש וחזור ואז אנחנו מעירים שוב..

אבל כשקונים מתנות ברור שקונים לשניהם, לא??

זה היה נכד מסוים, עד שהגדול שלי הפך לבן חצי שנה בערך. מאז הוא האהוב. נולדו עוד נכדים אחרים, גם אצלנו וגם אצל אחרים, אבל הוא האהוב. 
עד עכשיו קנו מתנות אצלנו רק לגדול. אני לא יודעת אם זה כי הוא גדול והשני לא מבין, או כי הוא אהוב..
לנכדים אחרים כן קונים מלא מתנות..

אבל כשמוציאים את המתנה כשאנחנו שם לוקחים את ה"אהוב" ומראים לו את המתנות בהתלהבות, והשני רואה אותם אחרי חצי שעה בערך.. לא מספרים לשני על המתנות בכלל...

להרגיש שונה כשהיא תגדל בחברת בנות. 

אני מאוד רוצה לתת לה לגדול כמו שהיא רוצה, ולהתפתח לכיוונים שלה, העניין הוא שאני לא מכירה את הכיוונים שלה.

אמנם אני בתור ילדה שיחקתי בבובות וכאלה אבל בהמשך כבר לגמרי נטשתי את הצד הנשי המוחלט ומצאתי את האמצע שלי בנושאים "נשיים". 

אני אלביש אותה כחול, ושחור, וירוק ופחות או יותר את כל גלגל הצבעים. אבל אני מאוד מאוד מפחדת לכוון אותה לסוג בן אדם שאני. זה לא שאני טום בוי אבל אני גם לא מהבנות שמתעסקות בלי סוף במראה, בבגדים, בנעליים, לא הלכתי אף פעם לחוגי ריקוד או בלט, ואני כן רוצה לדעת שהבת שלי תעשה מה שהיא רוצה ואם היא רוצה לרקוד בלט בחצאית טוטו ורודה אני  בטח לא אמנע את זה ממנה. אני רק מקווה שזה לא יגרום לאיזה ריחוק בינינו...

בעניין החברתי - איך את רואה את זה שילד אחד הוא אהוב והשני פחות? ואיך את מנסה לכוון את המשפחה לכך שידעו שכולם שווים?

טוב שהקטן עדיין לא מבין, כל כך כואב לי על ילדים שגדלים בתחושה שאחרים יותר טובים או מוצלחים או אהובים מהם.

במיוחד כשזה בתוך המשפחה. אני יכולה לומר לך שאצלנו כשאחיינית של בעלי מגיעה יכולים לצעוק עליה ולהתעצבן עליה (כמובן כמובן בגבול הסביר ולא חס וחלילה דברים קשים) לאמא שלה זה נורא מפריע אבל היא גם לא תמיד שם בשביל לעמוד לצידה. כתבתי כבר לאחת הבנות פה בשרשור שזה נורא נורא קשה לעמוד מול דיעות מוצקות שנבנו במשך שנים. אני באמת לא יודעת איך לעמוד מול זה. 

לא יודעת למה כל כך מעסיק אותי כמה אחרים יאהבו אותה. 

אני יודעת שכשאני מחוברת לילד זה עד הסוף, והאהבה שלי תהיה טוטאלית ואני אשקיע את כ-ל כולי בילד, אבל מפחיד אותי שהבת שלי לא תקבל את זה חזרה. ורוב הסיכויים שזה מה שיקרה...לא שאני מתחשבנת אבל בכל זאת, אני יודעת כמה אני מעניקה לאחיינים של בעלי.

את חושבת על כל הדברים האלה עוד לפני שהיא נולדה. באמת זה מיוחד.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מעולם לא התעסקתי בענייני בנות כמו שתיארת. לא בלט ולא בגדים, לא איפור ולא דברים מהסגנון.

אבל כשיש לך בת- היא עולם ומלואו בפני עצמה. והאמת שנחמד לי שיש לי בת שאוהבת להמציא כל מיני מחולות ולהכין לעצמה עגילים ולאפר את עצמה (לא היתה ברירה...קנינו לה ערכת איפור של ילדות...עדיף מאשר טושים על העיניים והצפורנים..). אני לא מרגישה שזה גורם לריחוק. ממילא היא שונה ממני בעצם העובדה שהיא אדם אחד ומצד שני- גם דומה לי כי היא הבת שלי.

אני חושבת שבע"ה תלדי בשמחה, ותתחברי לתינוקת שלך, ועם הגדילה וההתפתחות שלה- גם את תגדלי ותתפתחי בתור אמא שלה. את לעולם לא יכולה לדעת מה את תרגישי או תעשי כשהיא תהיה בת חמש או חמש עשרה.

וגם אם תלכי להופעת סוף שנה בחוג בלט עם הרבה ילדות לבושות חצאיות ורודות- אני די משוכנעת שאת תהיי מבסוטה ממנה ובעיקר- מזה שהיא שמחה וטוב לה.

כדי חס וחלילה לא לתת לה הרגשה שהיא לא רצויה.

אני בטוחה במליון אחוז שזה סוג של "שיעור" שאני צריכה לעבור, ולא סתם נשלחה אליי בת כדי שתעזור לי לתקן הרבה דברים בעצמי.

אני יודעת שזה נראה כאילו אני מסתכלת מאוד רחוק וקדימה, אבל משום מה זה נורא מעסיק אותי. פשוט כי הייתי בטוחה שאני אלך לראות את משחקי הכדורגל של הבן שלי ובמקום זה אני אלך למסיבת סיום חוג בלט

מרגיע לדעת שאת לא מרגישה ריחוק ממנה אפילו שהיא שונה ממך. אני מניחה שאלמד את זה ככל שהיא תגדל ותתפתח. אני בטוח ארגע מכל המחשבות האלה ואתן לחיים לזרום לכיוון שלהם.

תודה על התגובה

אל תחשבי כל כך קדימה.. תהני מהרגע!

אהבתי את השאלה הכנה שלך, אבל עוד יותר אהבתי את התגובה שכתבת לכל אחת/ד שהגיבה!

כמה קבלה, פתיחות, אהבת אדם. כיף ומרגש! 

שיהיה הריון קל, לידה קלה ועוצמתית ונחת אינסופי!

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

הלבשתי ביגוד ראשוני ארוך דק של נקסט ומעליו אוברול חם. יש בכל החנויות... קרטרס, שילב, פוקס, נקסט - פליז/פוטר.

היו לי אני חושבת בערך 8 בגדים לתקופה הראשונה, זה גיל שפחות מתלכלך, אז זה שאלה של כמה את מתכננת לכבס.

לק"י

אגב, הבן שלי בן חודש וחצי ושוקל בערך 3.5, ויש אוברולים 3-6 שדי טובים עליו.

תחשבי שיש מתחת גם גטקס, וגם אוברול חייב להיות מספיק גדול, שיהיה לתינוק מקום. זה לא כמו חולצה ומכנסיים.

המלצה שלי מהאחרון שלי גרביונים יותר נוחים מרגליות.זה גמיש ומחמם.

ביגוד במידה 0-3 הייתי קונה לכזה משקל. אולי בגד 2 קטנים יותר...

ובגיל כזה לי נח בעיקר אוברולים ולא מכנס וחולצה...

יש פרוותי כזה אני הכי אוהבת! בעיני משו כמו 7 אם את מכבסת הרבה לגמרי מספיק. הם גדלים מהר...

וכובעים!

אז מסכמת לי

0-3

בערך 8 בגדים חמים זה בסיסי.

מישהי ראתה מבצעים/הנחות ויודעת להגיד לי איפה כדאי עכשיו?

קרטרס לדעתי 2+4 שזה הכי טוב שלהם והם איכותיים

פוקס 50 אחוז (אמור להיות 70 בהמשך)

שילב יש מצב שגם יש לא זוכרת

נקסט בלי מבצעים אבל מחירים סבבה ביחס לאיכות

הגוף פורק מתח

תבכי, תספרי כמה שיותר את הסיפור בדגש על יצירת רצף האירועים בצורה קוהרנטית והרפיות

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!