ממש לא "כולן מורידות". ועצוב שיש לחץ חברתי בעניין הזה...

הוא אוהב אותך

ואת מספיק מושכת בעיניו אם הוא מתחתן איתך

ואת תהיי עוד הרבה יותר מושכת 

שגם אם למרות זה, יפריע לו שאת לא חלקה -

תורידי אחרי החתונה. 

(אולי הפוך? יפריע לו שאת חלקה?)

והכי הכי הכי הכי חשוב:

אם את מרגישה יפה, מושכת, נעימה, 

אם לך יש ביטחון בקשר לגוף שלך,

גם הוא ירגיש ככה כלפייך. 

ולא משנה איך את נראית. 

את יכולה להיות חלקה לגמרי, עם גוף מושלם, אבל דימוי גוף נמוך- 

זה ישפיע על התחושה שלו כלפייך.

ואת יכולה לשמוח בגוף לא מושלם, ואפילו להיות גאה בסימנים, במתיחות, ב"פאשלות", להתייחס אליהם בחיוך ובאהבה,

בסוף הוא עוד עלול להמשך אלייך בגלל כל הפאשלות...

אל תשתעבדי לנורמות חברתיות מכאיבות עוד לפני שאת יודעת אם יש צורך.

מזל טוב, בהצלחה!

וגם כמו שכתבו זה תלוי בהרגשה שלך.

לגבר המצוי בדרך כלל לא משנה, הוא לא מבין בזה יותר מדי ויאהב אותך כמו שאת, אם את אוהבת את עצמך.

ביטחון עצמי זה הדבר הכי מושך שיש (צריכה להזכיר את זה גם לעצמי יומם ולילה..).

אם אחרי החתונה תחליטו שאתם רוצים, ממליצה רק רק בלייזר. כך מתפטרים מזה תוך כמה טיפולים והסבל הוא סופי לפחות.

אם זה קצת מפריע לך לביטחון העצמי שלך, את בהחלט יכולה להוריד מה שנקרא "עד קו הביקיני" כלומר שלא יראו שערות שיוצאות מהתחתון. זה באמת יותר נעים ומרגישים יותר יפים - לפחות זה מה שאני עשיתי ושיפר לי את הביטחון העצמי מאד.

שוב - רק בלייזר!!

מומלץ בערך חודשיים לפני החתונה, שאז השער הקצר נושר ועוד לא צומח שיער חדש.

אם יש לך ממש הרבה זמן כגון חצי שנה את יכולה להספיק שני טיפולים, אבל לא בטוח שכדאי לנסות. עלול לצאת תזמון כזה שדווקא בחתונה יהיו שערות. אבל אין גם בעיה לגלח, השערות נחלשות ומתמעטות מטיפול לטיפול וגם גילוח נראה יותר טוב.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

לא מהצד ההלכתי ולא מצד האסטתיקה. תלוי בהרגשה שלך.

היו כאן כמה שירשורים בנושא. את יכולה לעשות חיפוש בפורום. תקלידי  "הסרת שיער בלייזר" או סתם "הסרת שיער".

גם הוא לא יוריד שיער מן הסתם נכון?

גם אני חשבתי עליה בזמנו לפני החתונה.

לענ"ד מה שהכי חשוב שתגיעי שלמה ושמחה במקום שלך.

בגלל שב"ה אנחנו דוסים ולא מדברים על זה קודם לא יודעים מה הצד השני חושב, וטוב שכך.

את שאר השערות בגוף וודאי שמסירים (רגלים, בית שחי)

לגבי המקום הזה אני חושבת שזה תלוי בעמדה הנפשית שלך..

אם את מרגישה עם זה שזה לא נעים, ויותר נוח אם זה לא יהיה (ואת גם מפחדת מה הוא יחשוב אם זה יהיה)- אז תלכי כמה ימים לפני החתונה למישהי שתוריד לך שם בשעווה (לא סכין!!!!)

ואם את מרגישה שזה טוב לך, ולא מביך אותך, ויותר טוב שיש שם שיער- אל תעשי כלום. (וגם את מפחדת מה הוא יחשוב אם לא יהיה)תשאירי את זה.

ב"ה זה הפיך- ושיער גדל בחזרה..

אם תרגישו אחרי החתונה שמתאים לכם כך או אחרת- תמיד אפשר לעשות.

גם ברגליים ובבית השחי אין חובה להסיר, ובהרבה מקרים לבעל לא יהיה מושג מה מקובל, כי הוא לא הסתכל ולא ראה אף אחת לפני.

אצלי ב"ה לבעלי לא היה שמץ של מושג מה אמור להיות, והוא חושב שלהוריד שיער זה מטופש ומיותר ושמח בי כמו שאני באופן טבעי. אם זה סרט זה סרט ממש טוב, ואני אשאר בו, תודה.

אין סיבה שנשים יסבלו בגלל מודל כזה או אחר שלא בהכרח קיים אצל הבעל שלהן.

א. זה שלא שמעת על זה לא אומר כלום.

זה מדרש על פסוק בספר ישעיהו. שאומר שעד החורבן לא היה לבנות ישראל  שיער בערווה וזה גדל אחכ

ב. זה בסדר שלכם זה נעים ונוח וטוב

אבל המשפט הזה-  הקשר שלך עם בעלך הוא הדבר הכי עמוק בעולם, ולא יהיה לו אכפת אם את מחוצקנת ושעירה, כי הוא אוהב *אותך*. וברור שזה כיף וכדאי להתאפר ולטפח את עצמך, אבל רק בשביל הכיף וחלילה לא מפחד שאחרת בעלך לא ימשך אליך...!!

-המשפט הזה קצת עצוב, וגם לא נכון.

ברור שבעלי הכי אוהב אותי בעולם, והכי נעים לו לראות אותי גם כשאני עייפה, עם שער פרוע, בגדי סמרטוטים, חצקון בקצה האף וכל דבר אחר. כי הוא אוהב את הפנים וכו וכו.

אבל עם זאת בעלי (כמו כל הגברים בעולם) אוהבים דברים יפים. כתבו חזל- "אשה נאה.. מרחיבה דעתו של אדם"

כמובן שיופי זה דבר  סובייקטיבי, וכל אחד אוהב לראות משהו אחר בעלי לדוגמא שונא מראה של איפור כבד. ויש כאלה שזה מהמם בעינהם.

וכל אישה שרוצה לשמח את בעלה כדאי לה להשתדל להראות טוב (לפי מה שיפה בעיניה ובעיניו) כדי לשמח אותו, ולהגביר אהבתה בליבו.. 

וכן, נראה לי שרוב  הגברים בעולם ישמחו אם הרגלים של האישה שלהם לא יהיו עם המון שערות /שורות ארוכת

מה שאת חושבת, שכתבת בסוגריים? לא בטוחה בכלל שזה נכון.

מאוד חשוב.

במיוחד כשפותחת השרשור היא מאורסת.

אני לא הייתי חלקה לגמרי, הייתי אפילו פחות חלקה מכרגיל (מכל מיני סיבות, ובעיקר כי למי יש ראש יום לפני החתונה לדאוג לזה?!?! לי לא היה בכל אופן).

היה מושלם.

כתבת ככה כי לך היה כל כך ברור שכך את רוצה וככה הכי יפה וטוב, אבל יש הרבה שלגמרי לא ברור להן.

יש הרבה בנות ונשים שבכלל זה לא אישו בשבילן, והזוגיות בסדר גמור והכל טוב ויפה.

דווקא בגלל זה לא צריך שבנות לפני חתונה יכנסו לסרטים בענין הזה, שכל אחת תעשה מה שנוח לה ושלא יייחסו כל כך הרבה חשיבות לדבר הזה.

מה שבעצם התכוונתי- זה שעצם העובדה שכתבת שנראה לך שכולן חלקות בליל כלולות מראה שיש איזו הנחה בסיסית, איזו אקסיומה, שככה מגיעה כלה לליל כלולותיה.

ולכן כתבתי שלא, זו לא אקסיומה בכלל. יש כאלו שבכלל לא חשבו על זה.

ושאר מה שכתבת- אני מסכימה. זה הכל.

"בעלי אמר לי שעד חורבן בית שני (אם אני לא טועה) נשים היו חלקות באזור הזה. אז זה לא מצב אידאלי."

מדובר על היהודיות בלבד

ועדיין לא מבינה איך יתכן, הרי זה סימן בגרות גם בהלכה
 

וזה לא בהכרח כפשוטו, אלא כמו מדרשים אחרים, דרך להעביר מסר מסויים, ובגלל שבתקופה ההיא היה מקובל שנשים יורידו שיער זה הסתדר ככה. ברור שזה משהו שהיה קיים, כמו שציינת זה סימן בגרות הלכתי.

לי אישית זה נותן הרגשה טובה כשאני חלקה ובלי שערות מיותרות.

אני חושבת גם שגברים מעדיפים את זה ככה. בעלי לא העיר לי על כך אבל גם לפני החתונה התפדחתי מהקטע של השערות(לא הסרתי במקום לפני אבל לקרא החתונה כן.)

ובניגוד לבנות כאן, אני מסירה בסכין וה טוב לי. נכון שכשזה צומח אז יש קצת זיפים אבל אם יש סכין טובה

מורידים את זה וזה נשאר לפחות לשבוע וזה דקה-שתיים של הורדה במקלחת בלי כאבים.

פעם חשבתי על לעשות שעווה אבל זה מזעזעעעע איך אפשר לסבול כאלה כאבים שם???

רק המחשבה על כך והבושה להיחשף ככה מול אישה מנעה ממני...

בהצלחה ולכי עם הלב..

לא נרשמו שום בעיות, כבר כמה שנים.

צ'יק צ'ק ואת מסיימת עם זה!

ולבעלי זה לא היה נוח בלשון המעטה ואחרי הרבה זמן הוא היה מספיק פתוח לבקש ממני להוריד לגמרי

אז קחו הכול בערבון מוגבל, עד שהם לא יתחתנו וידברו על זה חופשי א"א לדעת מה הוא יחשוב ומה הוא ירצה ואיך יהיה להם נוח ביחד..

בכול אופן מאז ניסיתי להוריד בכל מיני שיטות ומהר מאוד עברתי להורדה לצמיתות על ידי לייזר

זה פושט שינה לי (ולו) המון דברים, הכול הרבה יותר חלק וזורם. ואני לא צריכה לחשוש כל פעם אולי גדלו לי שערות וזה מפריע לו... וגם כמעט לא כואב לי וזה גם יותר נעים להיות חלקה, אין אפס

בעובי, בצבע וכו' אבל בעיקרון שה טיפול אחת לחודש שכבר אחרי 2-3 טיפולים ממש מרגישים הבדל

אני עשיתי IPL ולא ליזר, שאומרים שזה לא מסוכן באיזור הזה

איך זה הולך..? אם אני מורידה באופן חלקי או מלא- זה מחייב אותי כל חודש לפני הטבילה גם להוריד?

תקראי בספרי הלכה של הלכות טהרה, כתוב במפורש מה התשובה

וגם אם חוזר שיער, הוא חוזר מעט ודליל ודק כך שלא מפריע. ואת יכולה להחליט שאת לא מורידה במצב כזה.

את מחליטה מה הסטנדרט שלך לטבילות.

ומה שמעבר לסטנדרט, אומרים בלי נדר.

3 חודשים לא עשיתי ואני עוד חלקה. ועשיתי רק 4 טיפולים..

אני חושבת שזה בסיס לאסטתיקה...

ואם בעלה הצדיק יתבייש לומר שזהב מפריע לו???

(בתחילת החתונה אני זילזלתי בזה ואחרי הרבה זמן בעלי התוודה בפניי שזה הפריע לו)

אולי אני טועה...אבל אני חושבת ששיער שם זה ממש לא נשי....בפרט אם הגבר נגעל מיזה...עדיף להוריד מה שבטוח בטוח...מקסימום זה גודל

כשאחד מסימני ההתבגרות של הילדה שהופכת לאשה זה יציאת השיער.

ממש עולם הפוך...

יש דרך לדבר על זה לפני החתונה ולשאול אותו בצניעות על כך?

לענ"ד אין דרך צנועה לשאול על זה לפני החתונה.

אני הסרתי בפנים באפילציה והתביישתי לשתף את בעלי, אז קל וחומר...

ושזה נראה לו מגעיל ומיותר כששאלתי אותו. אז שכל זוג יחליט בעצמו, ובכל מקרה במצב שבו האישה סובלת מזה כדאי שהבעל ילך לקראת אשתו. משום מה לא נראה לכן שגם הוא צריך להוריד שיער, נכון? זאת פשוט נורמה, ואגב גם לגברים זה עניין של נורמות...

לענין של הסבל שלה אפשר למצא פתרונות..

ואם הוא לא מעונין בזה יהיה יותר קשה למצא פתרונות...וכדאי הוא המאמץ..

משווע. למה צריך להעלות את העניין ולעורר את דמיונו??

כדאי להוריד שערות כי טבע הגברים (וגם הנשים) שאוהבים גוף חלק.

אפילו שזה לא טבעי זה הרבה הרבה יותר יפה. אם לאחר החתונה בעלך יגיד לך שזה מוזר ורוצה עם או שתשאלי אותו ויאמר-

אפשר לשנות בכיף.

ולא מתאים כלל

יכול להוביל להרבה הרהורים לא במקום

המנהג שלנו להוריד (כך גם אמא שלי נוהגת..)

ללא קשר לתרבות של היום.

אני 123 אני איתך עם כל מילה!!!!!

אני אישית עוד הרבה לפני חתונה הוררדתי הכל...

ולאלאלה שאומרות ה" ברא אותנו ככה אז אל תורידי צפורנים, וה" ברא אותך גם בלי עגילים ובלי תכשיטים ...ואל תסתרקי...ותתלבשי איזה בגד מרושל רק לצניעות..

אבל יכלתי להסכים עם דעות של אוהבת את זה או לא אם זה נשי או לא אסטתי או לא וכו.

אבל מקומם אותי המשפט תעשי מה שטוב לך ומה זה המשפט בעלך צריך לאהוב אותך כמו שאת?

יצא לי לשמוע הרבה הרצאות של שלום בית וכמה הרבנים זועקים לנשים תתיפו בעיני בעליכן אני מנסה להשיג קישור לרב מזרחי ..

שלא יחפשו את זה בשדות זרים..

ויש לי חברה שבעלה מטפל בהתמכרויות לאינטרנט וטיפול זוגי אמרה לי שבעלה אמר לה שעיקר הבעיה מתחילה בזה שנשים יולדות וממשיכות ושוכחות לטפח את עצמן..

והרבה פעמים תחילת הטיפול אצלו תתטפחי את עצמך מכל כיוון ותשאלי את בעלך מה הוא אוהב איפור כזה או כזה ,חלקה או לא..

והרבה בעלים במיוחד אצל זוגות מאד חזקים מבחינת דת] קשה להן להגיד להן את זה..והנשים שלהן בטוחות שזה לא מפריע להן..

נשים תפקחנה עינים וותאמצנה לטובתן ולטובתכן!!

אני אישית מיד אחרי שאלתי את בעלי כי אני לא חושבת שזה צנוע קודם ובעיקר שלא יכול לדעת קודם...ושיניתי הרבה מהקולקציה שלי לטובת בעלי

ותאמיני לי שמראים להם שחשוב לנו שנעשה להם מה שהם  אוהבים הם מאד מעריכים את זה.!

ואני מכירה אישית זוג עם 6 ילדים דוסים [לא יודעת איך התגלה ומה היה] וחי עם רוסיה יפה בדירה במשך שנים עד שרבנים הצליחו להציל אותו .

לאותה אחת שאמרה שבעלה לא מסתכל כלום תנסי פעם להוריד ולטפח את עצמך מאד בשבילוו ותגידי לו את זה עשיתי בשבילך כך וכך תראי את התגובה שלו ..ואם יגיב שזה לא מענין אותו אז הוא ממש זן נדיר..אבל את תסיקי תמסקנה  מראש אלא אחרי שתעשי את זה יש הרבה הפתעות בחיים.

להסרת שיער באותו מקום - אז בעלים שזה לא מענין אותם הם ממש לא זן נדיר.

אני מתחברת לענין הטיפוח בהחלט. אבל הכל במידה. צריך שיהיה איזון.

גם בעלים צריכים לעשות עבודה על עצמם - לא תמיד אישה יכולה להיות מטופחת ב 100 אחוז למען בעלה ומוטב שילמד לקבל אותה כמו שהיא בזמנים האלה.

הזן נדיר , הגבתי לזו שהיא דברה על הסרת שיער בכל המקומות ובכללי איך שהיא נראת לא מענין אותו..

אז הצעתי לה שתנסה אחרת וכל מה שרשמתי למעלה ..

ובקשר לזמנים אלו שרשמת :לא בקשתי יום אחרי לידה .ולא חודש אחרי לידה...

ולא מדובר על טיפוח של 100% ולא ב100% מהיממה.או 100% מהחיים...

תתעודדו אם אתן גם מסכימות עם זה..לפחות לא יטעו אותה..עוד בית בישראל..

גם בעלי גוזר ציפורניים, וחופף שיער ומסתבן ומתקלח.

מה הקשר להורדת שיער? מבעלך את גם מבקשת להוריד שיער?

ומה הקשר לסיפור עם הרוסיה? אז הוא היה אדם רע!

אשתו לא אשמה שבעלה היה בן אדם רע. זה הוא שאשם שהונה אותה כל הזמן הזה.

אם באמת היה אוהב אותה ואכפת לו ממנה היה מדבר איתה.

ובכלל אם את רוצה לשכנע מישהו את לא צריכה לצעוק כ"כ...

למה תמיד להסתכל על הצד השני?

אני לא מבקשת מבעלי לגלח שום דבר, אבל אני בוודאי לא משווה עצמי אליו.

תצאו מהסרט שבעניין שערות, ובמיוחד ערווה, נשים לא צריכות להתבייש.

אני מתביישת בשערות שלי. אני לא חושבת שזה יפה/אסתטי/נשי. אני מורידה בשביל בעלי אבל קודם בשביל עצמי.

לא כל דבר טבעי הוא טוב ויפה. 

שפם הוא טבעי. לא להוריד?!

נראה לי שהדיון סתם הולך פה במעגלים.

אם את מתביישת בעצמך ובסימנים של הנשיות שלך תעשי מה שטוב ונח לך אין לי שום בעיה עם זה.

רק אל תציגו את זה כדבר ההכי מקובל וחובה שצריך לעשות אותו.

היה על לברר בעדינות אחרי החתונה.

קחו בחשבון שבתחילה הבעל בקושי יודע מה הוא רוצה מעצמו.. גם בשבילו זה משהו חדש

אח"כ כבר יותר נעים לדבר על הנושא

לא ידעתי ששיער ערווה זה נשי...

וכאמור, שפם זה גם נשי???

שערות ברגליים זה נשי???

לא!

נשי זה להיות חלקה!

אל תהפכו את הבדיעבד ללכתחילה...

אז תיישמי על עצמך.

נשי או לא נשי, אנחנו חיות עם הבדיעבד טוב מאוד. גם הבעלים שלנו ב"ה.

לא מבינה מאיפה בא הלהט הזה לחנך את כולם מה טוב ולא טוב בחדר המיטות.

מה נשי ומה לא נשי

מה מגעיל ומה לא מגעיל.

טוב לך? תורידי.

את אוהבת את איך שאת? אל תורידי.

לא מבינה מה נסגר עם תגובות פה, להלחיץ כלה טריה בנושאים כאלה!!!!

כאילו זה כל מה שצריך להיות לה בראש!!! לספק גוף מושלם!

אתן לא זוכרות מה זה להיות מאורסת?!

גם אם בעלך יעדיף אותך חלקה, הוא יהנה איתך מאוד גם אם תחליטי שלא להוריד!

בטח ובטח בהתחלה, שהכל כל כך מרגש!

(ובטח אם הוא יבין שיש נשים שזה יסורים בשבילן להוריד. לא כל בעל מוכן שאשתו תסבול בשביל איזה פנטזיה)

ברור שבעלי אוהב אותי כמו שאני (ולכן הוא בחר בי לאישה כי זה אני ולא אחרת)

אבל יש דברים שמפריעים לבני זוג ואפשר לשפר אותם, לדוגמא: "מאוד מפריע לי שכל שבוע הכביסה בסלון זרוקה פה עד הדלקת נרות" אז ברור שאני (האשה) יעשה מאמץ לשנות

כך גם בנושא הזה, יש הרבה בעלים שמעדיפים כך או אחרת ובזכות זה הם יותר נהנים/יותר זורמים וצריך לראות אם האשה יכולה לעזור להם בזה

זה לא קשור לאהבה לדעתי

לדוגמא: "את תמיד יפה אשתי היקרה אך שאת שמה עדשות ולא משקפיים זה ממש מודגש יותר"

גמני חששתי מזה לפני החתונה לכן הורדתי הרבה יותר ממה שאני מורידה היום.

לדעתי מכיוון שאת לא יודעת איך הוא יעדיף וזה ממש אבל ממש לא שייך לדבר על זה לפני אז כדאי להוריד ברמה שתרגישי בנח (למשל חלק להסיר וחלק לקצר). מיד אחרי החתונה הכל כל כך חדש ומרגש אז זה מספיק לדעתי.

אחרי תוכלו להחליט מה מתאים לכם. יש כאלה שזה לא מפריע להם.

אישה שמחייכת, שמחה ומרגישה טוב עם עצמה.

חז"ל מלמדים אותנו "חן אישה על בעלה", זה משהו ידוע. את יפה בעיניו.

האם להוריד שיער ואיפה ועד כמה?

מה שיגרום לך לחייך ולהרגיש טוב עם עצמך.

ניקח את זה רגע לדוגמא שקל להבין- יש אישה שתרגיש שאם היא רק תוריד עוד 5 קילו היא תהיה יפיפיה וכרגע היא מרגישה גדולה מידי. לא יעזור כמה ישכנעו אותה שהיא מקסימה היא מרגישה כבדה וסביר להניח שזה מה שהיא תשדר.

ויכול להיות אישה שאובייקטיבית היא שמנה אבל מרגישה נפלא עם הגוף שלה ואי אפשר שלא לאהוב את איך שהיא נראית.

בקיצור- תחשבי על עצמך, מה שיעזור לך להרגיש בנח בסיטואציה הזאת, 

יש נשים שמרגישות צורך להיות חלקות לאחרות זה נותן תחושה של ילדה קטנה והן מעדיפות את המראה "הטבעי" או שזה פשוט לא מפריע להן ולבן זוגן.

ותמיד תוכלי לבחור אחרת בהמשך החיים ולהתייעץ עם מי שדעתו חשובה יותר מדעת הפורום

אז אני יכולה להגיד לך שאני ההיתי מאד רזה ומחוטבת לפני חתונה .

ולבעלי שאני יהיה יפה ומטופחת מוכן להשקיע הכל.[זמן וכסף ועזרה בבית ]

ואחרי כמה לידות עליתי ועליתי ועליתי,

ובעלי אדם נפלא ויש בינינו אהבה גדולה,

ככה אזר אומץ ודבר איתי על המשקל ,

[ונתן לי אופציות שאלך לדיאטה ומכון כושר]

וגם בזמן הריון לא הקפדתי להיות חלקה,

חיפש שעת כושר ודיבר איתי  שזה מאד מאד חשוב לו שיהיה חלקה שזה די מוריד לו את החשק.

וחייכתי והרגשתי טוב עם עצמי.ועם איך שאני נראת,

וקשה לי להאמין שרק בעלי כזה.

אז איך זה מסתדר עם חן האשה על בעלה?

מי אני שאסביר דברי חז"ל? באמת. ובכל זאת אנסה,

תקראי את מה שאת כותבת ותראי איזה יופי של תקשורת יצרתם,

לא בכל זוג יש את הפתיחות להעלות דברים כאלה שמפריעים לאחד מבני הזוג.

הרבה בולעים, מתבאסים ולפעמים גם פוזלים החוצה לצערנו.

כנראה שאת חשובה לו מאד ואת יקרה לו ולכן הוא ביקש שתתאמצי בשבילו.

אני לא חושבת שהוא היחיד שזה מפריע לו ואני לא חושבת שזה מפריע לכל הגברים.

כמו שכאן לכל אחת יש טעם שונה ודעה שונה כך גם הגברים. 

ואם יש פער בין הטעם שלו לטעם שלה הדבר הטוב הוא כשיש תקשורת בריאה ואפשר לגשר ולמצוא דרך שתתאים לשני הצדדים.

ותודה ששיתפת!

זה בדיוק מה שלא הבנתי אם חן האשה על בעלה ,

אז למה עדין שאשה מרגישה טוב עם עצמה יש דברים שיפריעו לבעלה?

[אני חושבת שיש בדברי חזל אלו דברים יותר עמוקים ..ואןלי לומדי תורה ידעו להסביר את דברי חזל.]

ואצלי זה הכי ברור להתאמץ במה שהכי חשוב לבעלי , [היו כאן הרבה תגובות הפוכות, טוב לא חיבים לחשוב כמוני]

[הרי לא כל הדברים בעולם חשובים לו]

וברור לי שלאחד זה מפריע ולאחד לא,

ולגבי המשפט הזה,שרשמת,

מסכימה איתך בכל מילה,

,"לא בכל זוג יש את הפתיחות להעלות דברים כאלה שמפריעים לאחד מבני הזוג.

הרבה בולעים, מתבאסים ולפעמים גם פוזלים החוצה לצערנו."

עצוב מאד,ובאמת כדאי שכל אשה תיקח לתשמת ליבה ולנסות לעלות עם בעלה ולדבר גם על נושאים כאלה.

ולהבין מה טוב לו ולא לפרש לבד..

תודה רבה!!

וגם בפשטות אני מניחה שגם במראה הפחות מטופח אני בטוחה שעדין האיש רואה חן אצל אישתו גם אם יש דברים שהיה רוצה שתשנה.

וכמובן שחן זה מעבר ליופי כשלעצמו, זה גם היופי הפנימי

הלוואי שחשבת את זה ברצינות ואת לא צוחקת איתנו.

השיער לא חוסם את הפתח

ממליצה לא להוריד לגמרי את שיער הערווה (אפשר להכנס לאתר שלה ולראות את זה).

השיער שם נועד להגן על הנרתיק שלנו ועל דרכי השתן.

אני בעד להוריד- למי שהיא או בעלה מרגישים צורך בזה . לדעתי במידה- ואפשר לעשות חלק מהאזור חלק לגמרי וחלק "רק לקצוץ".

כמו כן יש דעות בהלכה שצריכה להוריד הכל- לכתחילה.

אז בסופו של ענין- כל אחת שתעשה מה שטוב לה/ מה שספקו לה

צוטטה פה רופאה מומחית לנושא שמעידה שלשערות האלה יש חשיבות בריאותית.

זו גם העמדה הרפואית שאני מכירה, שכשמורידים יש יותר סכנה לדלקות וכדו'.

את מכירה רופא שאומר אחרת? מוזמנת להביא את דבריו.

אם לא - למה לזלזל במה שאמרה הרופאה? בגלל שיש מקומות אחרים בגוף שזה לא נכון? מה הקשר? היא עוסקת בתחום המומחיות שלה.

כמו שידוע ששיער על הראש מגן על העור. כשאחי היה ילד וקיבל כימותרפיה בקושי הרשו לו לצאת מהבית, כי בלי השיער חסרה לו הגנה חשובה. אז הוא היה עונה לרופאים בציניות שאין בעיה לצאת מהבית כי שעווה לא מגנה על האוזניים? מה הקשר?

לא משנה מה זה? אין שום דבר שאת אמורה להפדח בו בפניו. איזו מין זוגיות זו כשמתפדחים?

ואם נשואה  ולא טריה ובעלך מתביש ....אז יש לכם בעית תקשרת גדולה.

יש הרבה הרבה סוגי זוגיות.. זה שהיא לא מרגישה בנח לדבר על זה איתו זה לא אומר שיש להם בעיית תקשורת.

זה באמת נושא שלא נעים לדבר עליו חופשי. וזו צניעות יפה שזה לא נושא חופשי. (ואני ממש לא אומרת שאסור לדבר על זה, מותר וצריך אבל בצניעות והבושה כל כך מתאימה בעניין הזה לדעתי).

ויש כאלה שיש להן קצת יראה מהבעל (כמו רבקה אמנו..) זה לא אומר שאין להם זוגיות טובה הם יכולים להיות זוג מקסים ובריא.

תזהרי בכמה מילים במקלדת אפשר להרוס (ואפשר גם לבנות כמובן). זהירות.

(אני אנונימית אחרת)

צריך לשים לב.. אני לא מדברת על ספציפית מה שהועלה פה

אבל יש נושאים שעצם ההעלאה שלהם יכולה לגרום להרהור אצל הבעל.. 

ולא מומלצת

זה שיש לו אשה לא אומר שהוא צריך לדעת הכל על העולם הנשי 

כמו שכאשה את לא יודעת הכל על העולם הגברי

ודווקא מהכוון הזה - שגבר לא יודע הכל על העולם הנשי - זה טוב

זה שומר אותו מכל מיני דברים לא טובים

ואשה שיש לה חכמת נשים אמורה לדעת ולשים לב לרגישות הרצויה

ולא לומר כל דבר... 

בנושא הזה ספציפית זה אמור להיות בעדינות ובצניעות אחרי החתונה

למי שחשה צורך בכך

מי שלא חשה צורך בכך ובאינטואיציה שלה אין בעיה עם העניין (ותסמכו על האינטואיציה הנשית שלכן! היא יודעת הרבה)

לא חייבת להעלות את הנושא כלל לדיון

זו דעתי - ולגבי הדבר הראשון שכתבתי מצאתי כאן נקודה חשובה להעלות

לבין הסרת שיער, אם זה מה שאת שואלת.

הורדת שערות זה עיניין של טעם וזיעה זה עיניין מסריח לכל טעם.

מה מעליב ?

בצורה עדינה בשעת שיחה במיטה שדברנו על אה ועל דה.

בעלי מצא הזדמנות אמר לי שהוא מעדיף שאני ישתדל להיות חלקה ..

לא אמר זה מגעיל אותי או משו כזה נתן לי להבין שיתר כיף לו ככה..

לי תמיד הפריעו השערות אבל לא עשיתי עם זה כלום, לפני החתונה היה לי ויכוח עם חברות אם להוריד או לא והחלטתי לשאול את הארוס שלי(היום בעלי היקר), והוא אמר שגברים אוהבים חלק. אל תדאגו-שאלתי בצורה מאד עדינה.

הוא הביא לי את הסיפור של אמנון ותמר- מי שלא יודעת, כתוב שם "וישנאה" מה קרה שפתאום שנה אותה? אלא ששערה אחת התלפפה על האיבר שלו וגרמה לעקרות.

אז כמו שמישהי אמרה, נשים פעם היו חלקות ולכן המקרה הזה הוא שונה מהרגיל.

אז החלטתי שאני מורידה

ובאמת עד חודש שמיני בהריון הראשון הייתי מורידה עם שעווה (תכננתי לייזר אבל אז נכנסתי להריון..) בחודש שמיני כבר ממש כאב לי והפסקתי.

מאז אני כבר לא מורידה.

למה?

אז ככה,

תמיד בשלב הגדילה של השערות זה היה ממש מגרד וגם הציק לבעלי, יותר מאשר שערות ארוכות.

טוב, אבל זו בהחלט לא סיבה מספיק טובה, כי אני יכולה לעשות לייזר..

אבל,

בעלי היה בקורס של מכון פועה לחתנים לקראת חתונה או בשנה הראשונה והרב בורשטיין אמר שם שכל הבעלים יגידו לנשים שלהם שלא יורידו שם! מאז אני כל הזמן אומרת שאני צריכה להתקשר ולברר למה אבל אני לא עושה את זה.

מאחר ושמעתי כבר כמה פעמים (כולל מקוסמטיקאית שעושה שם לייזר) שזה פוגע בהיגיינה של המקום אז אני מאמינה שזה כנראה קשור לזה..

אז מה אני מציעה?

1. לברר קודם טוב טוב אם זה פוגע כשמורידים שם, ואם בכל זאת רוצים ללמוד איך שומרים על ההיגיינה בצורה הטובה ביותר.

2. אם מפריע-להוריד פעם אחת לפני החתונה ואז לראות אם רוצים להמשיך..

3. אם מחליטים שרוצים- ללכת עד הסוף ולעשות לייזר (כמו שכבר כתבו), אחרת זה דוקר ומציק וממש מעצבן, יותר משיער!!

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה