אני שומעת כל הזמן על המחנה, מצד אחד, "זה הכי שווה, חוויה אדירה בבנ"ע, וקיץ אחרון עם השבט שלך! את חייבת לצאת!" ומצד שני יש סיפורים שרצים על מה שקורה שם שאנשים צוחקים עלי שאני רוצה לצאת.
נשמע לכם הגיוני שישבתי ודיברתי עם חברות מהכיתה שלי וסיפרתי להן כמה אני רוצה לצאת למחנה ואני שומעת מהן (הן לא בבנ"ע) "אה, מחנה סיירים זה מה שמספרים שתמיד יש בנות שנכנסות שם להריון?"
למה לי נראה שזה עיוות מטורף של האמת? אין לי מושג- כי עדיין לא הייתי שם ואני לא חושבת שיש הפרדה מוחלטת בין הבנים לבנות, אבל קשה לי להאמין שזה גרוע כמו שמספרים.
אבל כשדיברתי עם חברה וקיבלתי ממנה הסבר ש"לסיירים כולן יוצאות בשביל למצוא חבר, כל מי שמגיעה לשם בלי חבר בסוף המחנה יש לה."
"באמת? עובדה שתדברי עם חברות שלי- גם מהכיתה וגם כאלו שגרות רחוק רובן ממש לא בקטע"
"סניף ***- זה מיוחד, והסניף השני שהזכרת, איפה זה? אה. זה ביישוב, נו זה לא נחשב-יישוב זה שונה מעיר."
באמת? למה לי נשמע שהסיפורים האלו הם תמיד על סוג סניפים שרוב החבר'ה שם לא בדיוק מגדירים את עצמם דתיים,ולא ממש באים מבתים דתיים?
למה כששומעים על סניף שהבנות יוצאות כדי להינות מטיול עם חברות (וכן-גם עם חברים) חייבים להגדיר את זה בתור משהו שונה, מי אמר לכם שלא רוב הסניפים ככה?
לי המחנה הזה באמת נשמע אדיר, וחבל שיש כאלו סיפורים שגורמים לאנשים לחשוב דברים לא נכונים.
אני יודעת בוודאות שיש עוד לא מעט כמוני, שרוצים לצאת, ומלחיצים אותם עם סיפורים על חוסר צניעות מוגזם, זה באמת נשמע לי דבר גדול, שאנשים מתנגדים לצאת אליו בגלל סיפורים ושמועות. ופשוט חבל.
ושבט מורשה-כן, זה שבוע, וזה קיץ אחרון, וזה הזמן שלנו להשתגע ולעשות שטויות,ובכל זאת-תחשבו איזה שם זה מוציא לכם,לשבט ולסניף שלכם ולתנועה, כי באמת שחבל-אם לא עלינו, אז על ילדים שיפחדו לצאת שנה הבאה בגלל ש"שמעת מה הלך שנה שעברה?".
