ידעתי שאתם נשואים, אבל לא שאין לך אמא.

למה שזה יפריע?

האמת מבינה את השאלה. כי זה מפחיד, להתחתן עם מישהו שיש לו כזה חור בלב - וזה חור, אין מה לעשות.

אבל, לכל אחד יש חור בלב, נרצה או לא נרצה.

ואנחנו לומדים להתמודד עם זה, וגם אתם תלמדו, וסה"כ בסוף אנחנו חיים בשמחה כמו כולם.

כן, יש חוסרים ודפקות שלי יש ולך בחיים לא יהיה (בע"ה!),

אבל גם לך יש כאלה,

ובאמת אני חושבת שאם באים בראש פתוח ובלי פחד ומוכנים ללמוד, אז רק גדלים וצומחים מזה.

זה דבר מורכב, אבל בהחלט אפשר לחיות עם זה ולחיות טוב.

מה גם שזה תלוי מאוד איך המשפחה התמודדה עם זה נגיד..

אם הם נפלו וההורה הנותר לא מתפקד ובלאגנים בבית אז זה פשוט קצת כמו לצאת עם מישהו ממשפחה הרוסה..

אבל המון פעמים מצליחים בסיעתא דישמיא עצומה להתמודד עם זה עם הרבה אמונה וכוח.

(וזה שלא יהיה חם או חמות זה בהחלט לא ההשלכה היחידה..)

רק צריך לדעת שמעכשיו אתה כמו אבא ואמא שלה

וזה לא עניין של גישה

בהחלט היה אפשר להתנסח בצורה עדינה יותר.

לא  יודעת בקשר לניתוק מהמציאות (לדעתי זה עניין אינדיבידואלי), אבל תזכור שאתה מדבר עם אנשים, על אנשים.

זה יכול לפגוע.

באופן כללי, בעיני התגובה שלך הייתה כוללנית וקצת פוגעת.

(בכל זאת אני אגיד: דברים שקורים בחיים משפיעים עלינו, אבל על כל אחד בצורה שונה.)

והסכמתי עם כל מילה.

גם עם מישהו שההורים שלו גרושים..

צריך לבדוק איך הוא לקח את זה ואיך הוא התמודד עם זה

ואם לקח את זה למקום טוב אז אפילו הוא עדיף מבחור עם 2 הורים

מנסיון

הם בני אדם בדיוק כמונו, וגם לנו יש הורים, איך אפשר לפסול על דברים כאלה.

מפחדים מקצת התמודדות, זה חלק מהחיים, ואין לנו שום הבטחות לגבי העתיד

ודי נמאס מהניתוחים הפסיכולוגים, תצאו תכירו, מקסימום זה יצליח

בסרטן יש מרכיבים גנטים, ואת זה לא בודקים בבדיקות האלו

ויש עוד מחלות גנטיות שלא בודקים

יש מוטציות שאופייניות בסרטן שיכולים להיות נשאים שלהם ולא לפתח סרטן לעולם ואנשים שלא נשאים יכולים לפתח.

סרטן מאוד נפוץ במדינות מפותחות, אולי בגלל תוחלת החיים שגבוהה יותר. במדינות לא מפותחות המחלות הנפוצות הן בעיקר מחלות טפיליות

במשפחה שלי לא היה ידוע לי על מקרים של סרטן ולפני שבועיים דוד שלי נפטר מסרטן

אז מה זה אומר? זה לא אומר כלום

כשבאים לבחור בן/בת זוג זה לא היחס שצריך לבוא איתו ואנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעתיד, ויש הרבה דברים לא צפוים שיכולים לקרות. אז אנחנו בוטחים בה' שהכל לטובה ושנוכל להתמודד.

אפשר לחיות את החיים מתוך פחד והתגוננות ואפשר לשחרר ולחיות!! (לא בכוונה של לקחת סיכונים מטומטמים כולל בבחירת בן זוג) להבין שיש מלא דברים שהם לא בשליטתנו וזה בסדר

ונכון שאף אחד לא רוצה להתמודד עם דברים כאלה, אבל אלה החיים וההזדקנות עושה את שלה.

קל לחיות בתא משפחתי "נורמטיבי" ולהסתכל על כל מה שלא כזה כבעייתי, או להתעורר מהאשליה הזאת

בגלל שיקולים כלכליים

שיהיו כאלה קשיים בעיקבות פטירה.

למרות שאמרתי לה שאין לי מידע על המצב הכלכלי שלהם. 

אני לא אהבתי את הנימוק שלה גם, וקשה לי עם זה מאוד...

אבל אני יכולה להבין מאיפה זה בא....

אני לא אהבתי את הנימוק שלה גם, וקשה לי עם זה מאוד...

אבל אני יכולה להבין מאיפה זה בא....

זה לא מטריד אותי אני מנסה להסביר את עמדתה

א. יש השלכות, בין אם במודע ובין אם לא.

מה ההשלכות?

אצל כל אחד זה יכול לצוץ בצורה אחרת.

אצלי לדוגמה זה הרבה שאלות בנוגע לחינוך  שלמעשה לא חוויתי ואני חווה מחדש עם הילדים.

 ו"פולניות" יתר ודאגה קצת מעבר לאנשים שלא נחשפו למוות.

למה?

כי אצלי מוות זה דבר מאוד מוחשי, זו לא כותרת בעיתון או מילה.

זו חויה.

ואצל כל אחד החויה הזו נחרטת ומשפיעה באופן אחר.

מישהיא פעם אמרה לי שלא מחלימים מזה אלא עוברים את זה...

זה ישפיע וזה ישפיע על כל אחד באופן אחר.

האם זו סיבה לפסול?

לעניות דעתי לא.

כי כל אדם מגיע למערכת זוגית עם שריטה כלשהיא.

וכל יתום מקבל את היתמות שלו באופן אחר.

יש כאלו שחוששים יותר מדברים מסויימים.

יש כאלו שמחפשים בבן הזוג את ההורה האובד.

יש כאלו שדואגים מאוד להורה הנותר או לכלל בני המשפחה הנותרים

ויש כאלו שבכל כוחם ינסו להקרין חוסן ופוזה של "זה לא מזיז לי".

יתום בעיניי הוא דווקא טיפוס שיהיה רגיש יותר לזולת באופן משמעותי.

חיפוש הזהות שלו לא יפגע במערכת הנישואין אלא ימנף אותה.

(אם כי גם זה מאוד תלוי בסופו של דבר באישיות של האדם).

ב. בהחלט יתכן שיתום יגיע עם בעיות כלכליות מהבית, אבל זה בר שינוי ותלוי מודעות כמו כל אדם אחר.

ג. בלי קשר לכך שאני יתומה, עוד לפני שבעלי הכיר אותי הרב שלו אמר לו שבעל הוא לפעמים בעל, לפעמים חבר ולפעמים אבא.

וזה מאוד נכון בעיניי, בעלי בשבילי הוא ללא ספק גם קצת אבא

אותי זה מנחם ומשמח והוא נושא ב"תפקיד" בשמחה...

אבל עם יתום אולי כן

זה מאד קשה. תלוי כמובן באיזה גיל נפטר ההורה, מה הקשר שלו היה עם ההורה שנפטר, האם ההורה החי התחתן מחדש... זה מאד מורכב ומשתנה מעניין לעניין.

אבל,  אבל. בגלל שמתחתנים בגדול עם בנאדם, ולא עם המשפחה, אז- 

א. יתמות משפיעה על האופי הרבה. הופכת אנשים לבוגרים ורציניים יותר, ורגישים לזולת. פלוס.

ב. הקב"ה אוהב אותם מאד. פלוס.

ג. אולי יש להם חסכים\טראומות, אבל מניחה שמתמודדים איתם אחרי פטירת ההורה והם מטופלים. עם זאת, הקשיים יכולים לצוץ כשנולדים ילדים, ובן\בת הזוג היתומים יכולים לחוש בעיות עם גידול נורמאלי בגלל חוסר בדמות אם\אב  (מי שנפטר) ועוד כל מיני בעיות כהנה וכהנה.

מכל שאר הבחינות, זו מצווה גדולה, אלו אנשים נהדרים וחזקי אופי לרוב, וגם לא תהיה לך שוויגער להתמודד איתה

(סורי על הרוע )

מסכימה עם התובנות החכמות שלך, ורוצה להוסיף: פה זה לא אותו דבר כמו שמן/גבוה וכו', פה זו פסילה בגלל דיעות נפסדות לטעמי...וחבל שעקב גזענות, או לתדהמתי יתמות וכדו' מפסידים בניין בתים מדהימים.

כמו שמישהו לא נמשך למישהו שמן, שזה תכונה חיצונית, מות רלו גם לא להימשך למישהו כהה עור.

ואם זו אפלייה על בסיס גזע, אז לא להימשך לשמנים זה אפלייה על בסיס בעיה גנטית.

בקיצור. כל אחד נמשך למשו אחר ואין בושה בכלום.

אלא אם כן למישהו אין בעיה עם צבע או מראה מסויים או אופי מסויים ורק ה"עדתיות" מפריעה לו, זה בהחלט מטומטם.

פחד מלהתחתן עם יתום או גרוש נובע מזה שבטח יש להם בעיות נפשיות מסויימות. זו הבעיה, לא כל השאר. לדעתי.

ההבדל הוא שתכונות פיזיות או תכונות אופי הם דבר שבסדר להירתע מהם,

וגם בעיות נפשיות זה דבר שצריך לשקול.

אבל לפסול על סמך סטיגמות? מגוחך, חסר טעם ופרימיטיבי.

תקראי, כולם אומרים שאין להם בעיה ובדיוק מה שאת אומרת!

אני מכירה הרבה יתומות לצערי. אוקיי? וכולן ב"ה בסדר גמור, חוץ מאחת מהן שהתחרפנה קצת.

את יכולה לקבוע בוודאות שכל מי שאיבד רח"ל הורה לא הושפע מזה? 

אם את בסדר, אני מעריכה ממש. אבל יש כאלו שלא.

למה להשוות בין משהו כזה, שהשם ירחם, לבין מישהי שרוצה שבעלה יהיה רזה?

זה מה שאמרתי! שלא צריך להפלות על סמך עדה.

אבל מישהו שממש מפריע לו צבע עור כזה או אחר, זכותו המלאה. (אני פשוט מכירה כמה כאלה, ויש להן חברות תימניות ואתיופיות, אבל הן לא מוכנות לקבל בעל כזה.)

עוד כמה שנים, תחזיות גנטיות מספרות שכולם יהיו ממוצא מעורב, ואפילו מראות סקיצה של האדם העתידני (עתידני להלן- בעוד מאה או שניים)

לא קשור. את יכולה להתחבר לאופי, כן.

צריכים לאהוב את הבפנים, כן. יופי פנימי ובלה בלה בלה.

לך זה לא מפריע? כל הכבוד.

יש כאלו שכן מפריע להם. יש כאלו שקשה להם להתחבר עם אנשים שונים מהם.

לא אומרת שזה טוב, אני רק אומרת שזה לא רע, זה לא קשור לנטיות.

את לא יכולה לומר שאשכנזי שרוצה אשכנזייה זה כי יש לו "נטיות לב שצריך לעבוד עליהן."

איזה צבע את אוהבת? הא?

לא, הצבע שבחרת הוא לא הצבע שאת צריכה לאהוב, את צריכה לאהוב את כל הצבעים, 

לא יפה לאהוב רק צבע אחד. זה נטיות לב מטופשות.

אני באמת רוצה שתביני שלא תשפטי אותם.

[הראשונה] היא אמורה לקבל עונש על כך שהתייתמה, ר"ל?

והרי יש לה אבא הכי גדול שמלווה אותה: אבי יתומים ודיין אלמנות...

ומי שמתחתן איתה, מלבד שזוכה במצוה שיש לכל איש לשמח את אשתו, זוכה בשימוח בת שהתייתמה.. ומן הסתם גם בהרגשה שלה של גודל הענין שזכתה לבעל - ביחס חוזר.

לגבי "השלכות" ספציפיות, כמו כל נושא משמעותי שעובר על האדם - אפשר לבדוק לגופו של ענין. יכולות להיות השפעות לכיוונים מנוגדים.

אני חושבת שזה תלוי בזוג עצמו , האם הוא מסוגל להחיל את כל זה .

זה באמת חור גדול (כמו שאמרו כאן)  והאיש/ה צרכים להבין את היתום/ה ולהכיל אותה .

לתת להרגשה טובה והמון ביטחון כמו ההורה החסר. את צריך לזה המון כחות נפשיים.

דברים כאלה צריך לדעת מראש. כי אולי לא כולם יכולים להתמודד עם תיק כזה.

אבל לפסול רק בגלל זה , לא נראה לי.

צריך לדבר על זה וללבן את העניניים ולראות האם זה מתאים ,והאם אני יכל להסדר אם זה ....

נ.ב

אני למשל גדלתי מגיל צעיר בלי אבא , בערך מגיל שנתיים -שנתיים וחצי.

אמא שלי הייתה שנים רבות מסורבת גט (קבלה אותו כאשר היתי כבר בחטבה ....).

וגדלנו אם ההורים שלה (סבא וסבתא - מצד אמא ) בערך בגיל 14-15 הם נפטרו והיה לי מאוד קשה עם זה.

במיוחד שסבא שלי נפטר. הוא נתן לי המון כח ובטחון.

והרבה פעמים אני אומרת לבעלי שהוא מזכיר לי את סבא שלי ....

ואני צריכה ממנו הרבה בטחון , שאני יכלה לעשות דברים , עידודים בכל מיני תחומים .....

ובתחילת הנשואים הרבה הזכרתי את סבא שלי , הייתי  ( ועדין) רגישה בעניין הזה.

בעיקר סביב חגים ,ותקופות מסוימות בשנה. שאז הוא היה צריך להכיל אותי .

ולתת לי זמן להשתחרר ולהתפרק קצת עם בכי .

אין לי מושג מה ההשלכות - אבל כל אחד סוחב מטען רגשי כל שהוא ולכן נפגשים ומכירים - ככלל אני לא חושב שמשהו שקרה לאדם שלא באשמתו הוא דבר שצריך לפסול עליו (נכון שאם יהיו שתי הצעות במקביל אז זה אולי יהיה משנה)

האמת, שזה לא עלה כשיקול, גם כשהציעו לי אותו... הבנאדם מדהים!

לתשומת לב המפחדים/ חוששים.. לצערנו אפאחד לא בן אלמוות.. אא"כ מסיבה כלשהי ח"ו אמות לפני ההורים שלי, גם אני אהיה יתומה..

התחתנתי עם בעלי שנה אחרי פטירת אימו וברור שבית ללא אמא מתנהל אחרת מבית עם אמא. וברור שיש לבעלי חור ענק בלב וגעגועים אינסופיים לאמא הנהדרת שהייתה לו. אבל לצערנו יש גם דברים רבים אחרים שיכולים להשפיע על החיים. אין צורך לחפש מוות או גירושים (של המשודך או הוריו..) לא חסר מצב כלכלי/ נפשי, סתם הורים נשואים וחיים שקשה להם יחד. זה שלאדם ב"ה יש שני הורים חיים ובריאים בבית מעיד על בריאות הנפש של הבית ושהאדם גדל בבית חם ויציב?

אישית, חמותי נלקחה לעולם שכולו טוב בפתאומיות גדולה מאוד ולא זכיתי להכיר אותה. אבל הקשר בין בעלי לאחים ולאביו רק התחזק והתעצם. גם הקשר שלנו עם המשפחה המורחבת נהיה הדוק ואוהב הרבה יותר (למרות שלפי הסיפורים היה חם ואוהב מאוד גם לפני..)

אני מאחלת לכל המחפשים שבעז"ה יראו את האדם שמולם מתוך תכונותיו וכשרונותיו ואת הכוחות האדירים שמצבי משבר מוציאים מהאדם החזק שמתמודד וקם.

זה באמת מקום לרחף בו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.