לפני שנה וחצי חברה קרובה של מיכל מרים עברה משבר בחיים שבעקבותיו נכנסה להתקפי חרדה, ומיכל, שרצתה לעזור אבל לא ידעה איך להושיט יד, לקחה את כל החוויות האלה, הלכה לפסנתר וכתבה בהשראתן שיר - הבלדה לחרדה.
"באופן כללי אני אוהבת לקחת חוויות של אחרים ולכתוב עליהן" היא אומרת, "יש לי יכולת מסוכנת להיכנס במאה אחוז לנעליים של האחר, ולהרגיש את מה שהוא חווה כאילו זה הסיפור שלי לגמרי. זה המקום שממנו אני כותבת, וזה מדהים אבל כואב".
"גם אני בתור ילדה סבלתי מחרדות, בעיקר לפני סיטואציות מלחיצות, מבחנים גדולים או תחרויות, מאז התיכון זה לא פגש אותי אבל התחושה הזו שיש משהו שמשתלט עליך והוא חזק ממך עדיין זכורה לי היטב".
"בנוסף, אני עובדת כבר חמש שנים בלשכת רווחה, אני לא עובדת סוציאלית אבל עושה תהליכי עומק עם נשים שמעוניינות לצאת ממעגל העוני. תוך כדי השיחות האלו עולים הרבה פחדים, פחד משינוי, פחד מהצלחה, פחד מקבלת החלטות. גם השיחות איתן נתנו לי הרבה השראה לכתוב את השיר. כולנו מתמודדים עם הפחד, אנחנו דור מדהים אבל דור עם מצוקות נפשיות עצומות".
על אף שהשיר הוקלט לפני יותר משנה, הוא חיכה בשקט עד עכשיו כדי לקבל גוף ראוי. "הנושא של שירת נשים היה אישיו רציני" היא משתפת, "באמת שזה העסיק אותי מאוד, אבל התייעצתי עם כל כך הרבה ושאלתי ובדקתי וההחלטה שקיבלתי לבסוף, כמו הרבה שומרות מצוות אחרות, היא לשחרר את השיר ולדאוג שיהיה ברור שיש אישה ששרה שם. מה הצד השני עושה מעבר למסך - על זה אין לי שליטה".
מי שיסתכל בקרדיטים של השיר יופתע לגלות שאחד השמות מוכר לו - לא פחות מהזמרת אתי אנקרי. מה הקשר ביניכן?
"למעשה אחרי החזרה בתשובה יצרתי פחות, הייתי עסוקה בלבנות את עולמי הרוחני ופחות התעסקתי ביצירה. החיבור שלי עם אתי התחיל לפני שלוש שנים, חיפשתי למעשה מיילדת, מישהי שתחזיר לי את הקול למקומו ותעזור לי לחזור ליצור. וכך היה".
"אתי הייתה מביאה גם חלקים מהלימוד של ימימה זצ"ל וגם חלקים מעצמה, ועל גבי אלו הייתה נותנת הנחיה לכתיבה. לאט לאט נפתחה הצ'אקרה וב"ה נולדו מאז שירים רבים. באחד השיעורים איתה אני זוכרת שישבנו יחד בבוכרים והשמעתי לה את הבלדה, היא התחברה לשיר ועודדה להתחיל לשחרר לעולם "את עוד טיפה בים" היא אמרה לי, וזה נתן לי הרבה כוח".
"קיבלתי לא מעט תגובות" היא מסכמת, "מחברים, מיוצרים שאני מעריכה וממשפחה, אבל הכי ריגשו אותי התגובות מנשים שעברו דיכאון אחרי לידה, אלמנות ואנשי טיפול שהשיר ממש נתן כוח וריפוי".