חרף הקושי הציבורי לעקוב אחר כל הסוגיות המשפטיות המתרחשות עלינו חדשות לבקרים, סוגיית "הנבצרות" זוכה להבלטה מיוחדת. כל צד משני המחנות הניצים רואה בסוגיה זאת "קאזוס בלי" (עילת מלחמה) - ולא בכדי. סוגיה זאת- שמיד תובהר- היא בעלת רגישות חוקתית יוצאת דופן וטיפול לא ראוי בה עלול לסכל את המבנה הדמוקרטי. המצב החוקי בישראל, משך שנים, היה כזה שאם נבצר מראש ממשלה למלא זמנית את תפקידו, ממלא מקומו היה מחליפו. אם מצב זה נותר על כנו גם בחלוף מאה ימים מעת תחילת הנבצרות, היו רואים בכך נבצרות קבועה ודבר זה היה נחשב כאילו התפטרה הממשלה. החוק לא קבע מיהו הגורם המחליט שקיימת נבצרות וכן לא הגדיר מהי נבצרות. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זאת במספר פסקי דין, ומהם עולה כי היועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם המוסמך להודיע על נבצרות ראש הממשלה. ישנה מחלוקת שופטים האם הוא הגורם היחידי, אך לדעת הכול הוא בוודאי מוסמך. כן עולה ממספר פסקי דין שהמונח "נבצרות" כולל כמובן מאליו נבצרות פיזית (רפואית) ונפשית, אך גם נבצרות טכנית, כגון: ראש ממשלה שכל זמנו נדרש להיות בבתי משפט. כמו כן עולה מפסקי הדין שהמונח כולל גם נבצרות מהותית, כגון: ראש ממשלה שבשל ניגוד עניינים אינו מסוגל למלא את תפקידו. עוד באותו נושא: געגועיי לראש ממשלה מתפקד חוד החנית במלחמה על מהפכה חוקתית ובלבול דעת הקהל ה"סבירות"- פנים רבות לה לאחרונה שונה החוק והוספו לו מספר סעיפים שבאו להגביל ביותר את היכולת לממש את אפשרות הנבצרות של ראש ממשלה. עוד טרם אפרט את ההגבלות החדשות, אבהיר את האינטרסים הציבוריים הסותרים שקיימים בסוגיה זאת. מחד, קיים אינטרס ציבורי ברור שאם ראש ממשלה אינו יכול לבצע את תפקידו כנדרש, שהוא יוחלף באחר. מאידך, יש למנוע מצבים שבהם יריבים פוליטיים יוכלו להעביר ראש ממשלה מכהונתו תוך ניצול ציני ולא ראוי בכלי שמאפשר את החלפת ראש הממשלה. האיזון הראוי בין האינטרסים השונים חייב להיות כזה שיקבע מנגנון שאינו נתון בידיהם של הפוליטיקאים מכל צד של המפה הפוליטית וכן ששימוש בעילת הנבצרות ייבחן באופן קפדני על ידי הרכב שופטים מורחב. כפי שאראה, התיקון שעשתה הקואליציה הנוכחית לחוק אינו עונה על אף אחד מהאינטרסים הציבוריים ולמעשה הוצבו הגבלות שהמשמעות המצטברת שלהן הינה שהנבצרות היחידה שנותרה על כנה הנה הנבצרות של הציבור עצמו מלהחליף ראש ממשלה שאינו ממלא את תפקידו. הסוגיה כולה מוסדרת בסעיף 16 לחוק יסוד הממשלה והחקיקה החדשה של הקואליציה הנה למעשה הוספת תתי סעיפים לסעיף זה. על חקיקה זאת, שאותה אכנה בשם "החוק החדש", הוגשה עתירה לבג"ץ כאשר הטענה המרכזית הנה כי מדובר בחקיקה פרסונלית שנועדה לבצר את ראשות הממשלה של נתניהו ולמנוע שימוש אפשרי בעילת הנבצרות כנגדו. החוק החדש ביצע שני שינויים מרחיקי לכת: הראשון, נשללה הסמכות של היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות, וסמכות זאת הועברה לאחד מהבאים: ראש הממשלה עצמו או 75% מחברי הממשלה. השני, עילת הנבצרות צומצמה ונקבע שהיא חלה רק על אי מסוגלות פיזית או נפשית. הוראות חדשות אלו "חונקות" למעשה את מכשיר הנבצרות והופכות אותו לאות מתה בכל אותם מצבים שבהם ראש הממשלה אינו מוכן לצאת לנבצרות. היות וראש הממשלה שולט בממשלתו אזי שום גוף במדינה לא יוכל להכריז על נבצרות. אך המצב חמור מכך. במדינת ישראל לא קיים שום חוק המחייב את ראש הממשלה לתת דין וחשבון על מצבו הרפואי. רק לאחרונה נוכחנו כי דיווחי ראש הממשלה על מצב בריאותו מוטלים בספק, לשון המעטה. הבה נניח באופן תיאורטי כי ראש הממשלה חלה במחלה נפשית חמורה והוא בטיפול תרופתי קיצוני ואגרסיבי. ראש הממשלה עצמו לא מגלה את הדבר ולכן לא יפעל ליציאה לנבצרות, אך גם חברי ממשלתו לא ידעו מכך, ואם כן אין שום מנגנון אפקטיבי שמבטיח לציבור שבראשות הממשלה משמש אדם תקין, ולו ברמה הרפואית והנפשית. יטען מי שיטען כי ליקוי זה- של אי ידיעת המצב הרפואי- היה קיים בעבר גם כשהסמכות הייתה נתונה ליועץ המשפטי לממשלה. אכן, יש אמת בטענה. אלא שכיום בוצע תיקון המנומק בצורך לעדכון החוק לאור בעיות שהתגלו בו. והנה, אחת הבעיות שהתגלו לנו היא חוסר הידע על מצבו הרפואי האמיתי של ראש הממשלה, והתחושה הציבורית שראש הממשלה משטה בנו ביחס למצבו האמיתי. לו התיקון אינו פרסונלי אלא ציבורי, מדוע נקודה זאת לא תוקנה? צמצום עילת הנבצרות רק למצבי בריאות אף הוא נוגד את אינטרס הציבור. הבה נניח, מקרה קיצוני, שראש הממשלה מורה לכל שריו לחדול מכל פעולה במשרדם ולמעשה לשתק את המדינה. בימים כתיקונם, ועוד טרם חוקק החוק השולל מבג"ץ סמכות לדון בעילת חוסר סבירות קיצונית, ניתן היה להגיש עתירות לבג"ץ. אולם, לעתירות קצב חיים משלהן ובינתיים המדינה הייתה משותקת. האם במצב שכזה לא ראוי שיהיה מנגנון שיוציא את ראש הממשלה לנבצרות? האם משמעותן של הבחירות לכנסת הנה שהציבור שבוי למשך ארבע שנים בידיו של ראש ממשלה מופקר (דוגמא תיאורטית בלבד) שמבצע נזקים בלתי הפיכים למדינה? נכון הוא שפה הגענו לאחת הנקודות החוקתיות הרגישות ביותר. אוי לנו אם יהיה מנגנון שכל ביקורת על הממשלה, ותהיה גרועה אשר תהיה, יאפשר באופן לא דמוקרטי את החלפת העומד בראשה. מנגד, אין להותיר את הציבור בארבע שנות שבי עד לקיומן של בחירות, גם באותם מקרי קיצון של ראש ממשלה שאינו ממלא את תפקיד. על כן, האיזון בין הדברים מחייב שיהיה מנגנון שעל פיו היועץ המשפטי לממשלה יקבל עדכון תקופתי על מצבו הרפואי והנפשי של ראש הממשלה, וכן שרק הוא ולא גורם פוליטי, יהיה מוסמך להכריז על נבצרותו ולא רק מטענים פיזיים ונפשיים. בנוסף, הכרזה שכזאת תהיה כפופה לביקורתו של בג"ץ אשר ידון בכך בהרכב מורחב ביותר שייתן את החלטתו תוך זמן קצוב שיקבע בחוק וכן כי האישור לנבצרות יינתן רק ברוב מיוחס. לדאבון לב, החוק החדש מפקיר את האינטרס הציבורי, וברור מתוכנו שהוא בא להגן רק על גורם אחד והוא ראש הממשלה .
