נכון לימים אלו, כשבועיים וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, חסרים בבתי הספר 2,726 מורים. בגני הילדים חסרות 150 גננות. אלו הנתונים שפירסם השבוע משרד החינוך לבקשת כתבים. קשה להאמין. קשה לקבל - בשנת 2023, במדינת ישראל, מדינת העם היהודי, אשר המציא את המושג "בית ספר" לפני יותר מאלפיים שנה, אין מספיק מורים. המספרים לא מגלים את כל הסיפור. המשמעות של הנתונים הרבה יותר מרחיקת לכת. מחסור במורים לא מאפשר למנהלים לבחור בין מועמדים והם מתפשרים לעיתים גם על מורה פחות מתאים. לא די בכך, כל מי שמכיר את השטח יודע כי מספר המורים המבוגרים במערכת גדול באופן יחסי ומספר הצעירים, לומדי ההוראה נמצא בירידה מתמדת. כשליש מאלו שבחרו בהוראה וסיימו את לימודיהם, פורשים בשלוש השנים הראשונות בעבודה ויש המגדילים לעשות ולאחר שהם מסיימים את התואר, הם ממשיכים לעבודה אחרת אפילו מבלי להכנס כלל לכיתה. הציבור הדתי לאומי ידע להיות חלוץ וללכת למקומות שבהם עם ישראל זקוק לו. בעבר, מישיבות ההסדר יצאו מנהיגי חינוך רבים שגידלו וחינכו דור שלם. באולפנות ובמדרשות חינכו ש"הטובות לחינוך". אלא שכרגע, גם בבתי הספר בחינוך הדתי, המציאות מורכבת מאוד והמחסור במורים לא דילג על הציבור הדתי שנוטש את שדה החינוך. עוד באותו נושא: יום ירושלים הופך לחג הפריפריה קרובי המשפחה נגד עם ישראל חודשיים למלחמה - הקרב על הזיכרון בעיצומו מלחמת יום הכיפורים בזיכרון הלאומי באופן מפתיע מי שממלא חלק מהשורות בבתי הספר הדתיים הם צעירים חרדיים, שבהעדר השכלה כללית, מוצאים את ההוראה כמקור תעסוקה סביר בנסיבות הללו, והם שהשקפתם שונה, מחנכים את ילדינו. חזרנו לאותה נקודה בדיוק כמו לפני שני דורות. כשלא היו מספיק בוגרים לישיבות הציוניות שיקחו את המשימה ואת שורות הרמים בישיבות התיכוניות מילאו בוגרי ישיבות חרדיות. "אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו" כתב נתן אלתרמן בשנת 1938 לפלוגות השדה העבריות. ללא אחריות על החינוך הדתי ועל החינוך בכלל, חבל על הזמן. לא נוכל לשמור על צה"ל ועל המדינה מול אויבינו הקמים עלינו. לא נוכל להמשיך את השגשוג הכלכלי ולא נוכל להישיר מבט לילדינו שישאלו אותנו איך דאגתם לצבא חזק, למערכת בריאות מובילה ולכלכלה פורחת ורק אותנו השארתם מאחור. חנן בן ארי שר "לא מדבר אליי כלום, הבל הבלים הכל הבל, חוץ מכדורגל". כשמדברים עם צעירים, הסיבה הראשונה שעולה לשאלה "למה לא חינוך?" היא – השכר (שאגב, הולך ועולה...). אז אולי צריך לתקן את השורה בשיר שמתארת את שאיפות הצעירים בישראל: " לא מדבר אליי כלום, הבל הבלים הכל הבל, חוץ מכסף". נכון שבהוראה לא מרוויחים כסף כמו בהייטק. אבל בהייטק לא מצמיחים אנשים ולא מדברים לנשמה. חינוך הוא המקום היחיד שבו מרוויחים הרבה יותר מכל מקום אחר, מרוויחים את האפשרות להשפיע, לעצב ולגדל בני-אדם. השיחות האישיות, שעות החינוך, המפגשים הבלתי אמצעיים- הופכים את העבודה- לחוויה. בחינוך בונים עולמות. בונים משפחות. בונים מדינה שבה אנשים בעלי ערכים, מוסר, תרומה ונתינה. אני מאמין כי מי שעוסק בחינוך מאהבה עוסק בעבודת השם ברמה הכי עילאית. אם חברה יהודית חפצת חיים אנו , את המסר הזה עלינו להעביר לילדינו ולתלמידינו. אם אנו חפצים בעתיד כאן – אנחנו זקוקים לטובים ולטובות ביותר – בחינוך. הכותב הוא הרב ד"ר חנן יצחקי הוא רב מכללת אפרתה
