לפני זמן מה הכנסת חוקקה את "ביטול עילת הסבירות". כלומר, הצביעה הכנסת בשלוש קריאות, בעד הוספת סעיף לחוק יסוד השפיטה, לפיו בתי המשפט לא ידונו בסבירות החלטותיהם של הממשלה ושריה. כלומר, עד כה בתי המשפט נהגו לפסול החלטות ממשלה במגוון טענות, כגון: לא חוקי, לא בסמכות, לא מידתי ולא סביר. כעת מתוך הרשימה הנ"ל, בג"ץ לא יוכל לפסול בטענת "לא סביר". אמנם הוא ימשיך לפסול החלטות ממשלה במגוון הטענות האחרות הקיימות. חוק זה עבר "ריכוך", והגדיר וצמצם את אלו, שאת החלטותיהם בתי המשפט לא יוכלו לפסול. כלומר, נשארה לבג"ץ סמכות רחבה לפסול את החלטות כל הדרג הביצועי גם בעילת "בלתי סביר". רק בהחלטות מדיניות של שרי הממשלה, הסמכות לשיקול הדעת מה סביר ומה לא, ניתנת לנבחרי הציבור. דרך אגב, לכנסת בהחלט ישנה סמכות לדון בסבירות החלטות הממשלה ושריה, והיא עושה זאת באופן תדיר במסגרת פיקוחה על הממשלה. האמת היא, שעל פי המצב החוקי עד כה, מעולם הכנסת לא הסמיכה את בג"ץ לבטל את החלטות הממשלה בטענת "לא סביר". כך שהחוק החדש לא משנה חוק קודם. אלא שבמציאות בג"ץ נטל לעצמו סמכות שלא היתה לו בחוק (ויש שיגדירו זאת, שבג"ץ עבר על החוק), ולכן הכנסת חוקקה למנוע מבג"ץ לעשות זאת. מייד אחרי שהחוק עבר בכנסת, הוגשה עתירה לבג"ץ לבטל את החוק הנזכר. התשובה לעתירה פשוטה בתכלית: גם אהרן ברק שהמציא את שיטת פסילת חוקים, הסתמך על חוקי יסוד. והוא עצמו אמר, שביכולתה של הכנסת למנוע מבג"ץ לפסול חוקים, על ידי הוספת סעיפים מתאימים בחוק יסוד השפיטה. זה בדיוק מה שחוקקה הכנסת, והעתירה היתה אמורה להידחות על הסף. בנוסף, לא יתכן שבג"ץ ידון בחוקיות הסמכות שהכנסת נתנה לו, שהרי אם לא החוק, מי נתן לו את הסמכות לשפוט? בג"ץ פועל מכח חוק יסוד השפיטה – חוק שנבחרי העם חקקו, ומה שלא כתוב בחוק אין לו סמכות. קל וחומר כאשר בחוק כתוב בפירוש שסמכותו מוגבלת. אלא שבג"ץ לא עשה זאת, וקבע מועד לדיון בעתירה. יתירה מזאת, נשיאת בית המשפט העליון נאמה נגד חוק יסוד זה, ובעצם הכריזה קודם הדיון המשפטי, וקודם ששמעה את שני הצדדים, מה תפסוק בדיון. מאז, בג"ץ נוהג באופן מעורר תמיהות, עד כדי כך ששר המשפטים אמר שבג"ץ רוצה ליזום משבר חוקתי. (איך כתב בוגי יעלון על שופטי בג"ץ? סמכות בלי אחריות!) בג"ץ דחה את בקשת עורך הדין המייצג את הממשלה לתת לו זמן מספיק להתכונן לדיון. עוד באותו נושא: וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ שלושה שופרות אם זה היה הבן שלך? "לחבר את הישיבות למאבק על הארץ" בג"ץ נתן לעשרה גופים אזרחיים מהשמאל את זכות הדיבור לפניו בדיון, ואפשר להם לטעון טענות, לעומת זאת, לגופי הימין בג"ץ לא אפשר להציג את עמדתם ולטעון את טענותיהם. והחמור מכל, גם זו שהכריזה מראש מה תפסוק בדיון, ונאמה את עמדה ברבים, תשפוט בדיון זה. בג"ץ קבע שהיא יכולה להיות חלק מהשופטים, כביכול היא תהיה "אובייקטיבית". אם מישהו חשב שיהיה כאן דיון "אובייקטיבי" מתוך שמיעת שני הצדדים ומחשבה מי צודק, אין ספק שהוא התבדה. פסק הדין ידוע מראש, והדיון ה"משפטי" הוא רק למראית עין, ואולי אפילו גם זה לא. במקרה כזה, נראה שאין לשם מה להשתתף ב"הצגה". כל צד שמציג את טענותיו לפני בית המשפט, מקווה שהוא יצליח לשכנע את השופטים בצדקתו. כל אחד בוחר עורך דין טוב, כדי שיטעים את טענותיו כראוי ויזכה בדין. בדיון העומד לפנינו כעת, אין לדבר כל סיכוי: פסק הדין ידוע מראש, הוא כבר נאמר בנאומה של נשיאת בית המשפט. בג"ץ דאג לכך שאפילו לא ישמע את הטענות של הימין, כך שהוא יהיה "פטור" מלהתייחס אליהן. לא עומדת על הפרק שום טענה, שאם נטען או לא נטען אותה פסק הדין ישתנה. אין כאן חשש שאם לא נטען, נפסיד משהו. לא חשוב כלל מהן הנימוקים שיאמרו לפני בג"ץ, כי בג"ץ כבר אמר את דברו. במצב הכואב בהקשר זה, אציע לממשלת ישראל להודיע, שהיא מוותרת על השמעת עמדת הממשלה והכנסת לפני בג"ץ. אין שום טעם לעמול על טיעונים, להתאמץ להסביר, ולהתכונן לדיון המשפטי, כאשר פסק הדין ידוע מראש. די לומר לבג"ץ משפט אחד- שאין להם שום סמכות לדון בחוק יסוד השפיטה, ומעבר לזה להודיע שבדיון זה אין לנו אמון בבג"ץ, ולכן אנו מוותרים על הזכות לטעון בדיון. אין כל צורך וכל תועלת להיות שותף ב"הצגה" של "כאילו" משפט. הצגתם במערומיהם תהיה יותר תועלתית.
